קטגוריה:בראשית יד כד
בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו אתי ענר אשכל וממרא הם יקחו חלקם
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
בִּלְעָדַ֗י רַ֚ק אֲשֶׁ֣ר אָֽכְל֣וּ הַנְּעָרִ֔ים וְחֵ֙לֶק֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָלְכ֖וּ אִתִּ֑י עָנֵר֙ אֶשְׁכֹּ֣ל וּמַמְרֵ֔א הֵ֖ם יִקְח֥וּ חֶלְקָֽם׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
בִּלְעָדַ֗/י רַ֚ק אֲשֶׁ֣ר אָֽכְל֣וּ הַ/נְּעָרִ֔ים וְ/חֵ֙לֶק֙ הָֽ/אֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָלְכ֖וּ אִתִּ֑/י עָנֵר֙ אֶשְׁכֹּ֣ל וּ/מַמְרֵ֔א הֵ֖ם יִקְח֥וּ חֶלְקָֽ/ם׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | בָּר מִדַּאֲכַלוּ עוּלֵימַיָּא וְחוּלָק גּוּבְרַיָּא דַּאֲזַלוּ עִמִּי עָנֵר אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא אִנּוּן יְקַבְּלוּן חוּלָקְהוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | הֲלָא לֵית לִי רְשׁוּ בְכּוֹלָא אַרְעָא דְבַר מִנִי אָכְלוּ עוּלֵימַיָא וְחוֹלַק גוּבְרַיָא דַאֲזָלוּ עִמִי עָנֵר אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא אַף הִינוּן יִסְבּוּן חוּלְקֵיהוֹן: |
רש"י (כל הפרק)
אבן עזרא (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
(כד) "בלעדי". ר"ל הכל נעשה בלעדי, אני לא עשיתי במלחמה זאת מאומה, "רק "אני לא אקח מאומה וכן הנערים, שהם עבדיו ילידי ביתו שהיו ברשות אברהם ג"כ לא יקחו חלק מהשלל, "רק מה שאכלו" מן האוכל בדרך, רק "חלק האנשים אשר הלכו אתי" שהם חניכיו שלא היו עבדיו רק תלמידיו ולא יכול לותר את חלקם, וכן"ענר אשכל וממרא" שהם לא הלכו אבל הם ישבו אל הכלים ושמרו בית אברהם, ומגיע להם חלק, כמ"ש (ש"א ב) כי כחלק ההולך למלחמה וכחלק היושב על הכלים, ואמר שם וישימו לחק ומשפט מהיום ההוא ומעלה, ופי' חז"ל שלמד כן מאברהם שנתן חלק לענר אשכול וממרא שישבו על הכלים "והם יקחו חלקם": וכבר חזו רבותינו במד' שכל מה שקרה להאבות היה סימן לבניהם, שכמו שירד אברם מצרים ותוקח האשה בית פרעה והוכה בנגעים ואברם יצא ברכוש גדול, כן ירדו בניו מצרימה ופרעה הוכה בנגעים והם יצאו ברכוש, וכשם שהתעוררו ארבעה מלכים ואברהם נצח את כולם והרים ידו לה' אל עליון, כן עתידים בניו להשתעבד בד' מלכיות, ולבסוף יצמח קרן ישועה וימין ה' רוממה; כי אם הבנים לא היה בכחם לפתוח מעיני הישועה, כבר נפתחו המקורות לפני האבות שהיה זכותם גדול וכחם רב, והבנים דלה דלו מים חיים ממקור נפתח, שכן כל מה שעשה ה' בימי קדם, נשאר קים לדור אחרון, כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם, והאיתנים מוסדי ארץ בכחם הגדול הכינו ברכה לדורות יבאו אחריהם, אשר לא יוכלו לברוא חדשות כאלה בכחם ובזכותם:
ילקוט שמעוני (כל הפרק)
אמר רבא: קשה גזל הנאכל, שאפילו צדיקים גמורים אינן יכולין להחזירו, שנאמר: בלעדי רק אשר אכלו הנערים וגו':
הדא הוא דכתיב: "ויען כל איש רע ובליעל מהאנשים אשר הלכו עם דוד" וגו', "ויאמר דוד לא תעשו כן אחי את אשר נתן ה' לנו וישמור אותנו וגו' ומי ישמע לכם לדבר הזה וגו' ויהי מהיום ההוא ומעלה וישימה לחק" וגו', "והלאה" אין כתיב כאן אלא "ומעלה", ממי למד? מאברהם זקנו שאמר: בלעדי רק אשר אכלו הנערים:
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
ראו במאמר "חסידות - לא על חשבון הזולת"
מה לקחו אנשי אברם?
בִּלְעָדַי
"בִּלְעָדַי" - מלבד, חוץ מ.
אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים
חייליו של אברם, "חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר ושְּׁלֹשׁ מֵאוֹת" (ביאור:בראשית יד יד) כבר אכלו או לקחו לעצמם מהשלל כנהוג. כלומר אברם אסר על מלך סדום לחקור או לחפש מה לקחו הנערים.
המילה "אָכְלוּ", ולא השימוש הצפוי בפועל 'לקחו', מעידה שהיתה בעיה בנושא, ואברם לא רצה שבמחנהו יהיה רכוש של אנשי סדום הרשעים. אוכל: נאכל, נעכל ונפלט.
וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם
אברם אמר: הויכוח בינינו אינו שייך לשלושת המנהיגים שבאו לעזרתי, "עָנֵר אֶשְׁכֹּל ומַּמְרֵא". הם ייקחו את חלקם מרכוש מלך סדום כנהוג. לא ברור מה היה חלקו של אברם: האם כמנהיג הגיע לו חלק כפול מהאחרים או חלק שווה, ושמא גודל השלל היה תלוי במספר חייליו. כך או כך אין ספק ששלושת המנהיגים הללו גם קיבלו מהשלל כנהוג, אבל אולי לא מרכוש ערי הכיכר והאמורים אחיהם.
חתימה בשבועה
כל הסכם חלוקת השלל נערך לפני מַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם שהיה כהן לאל עליון (ביאור:בראשית יד יח) תחת שבועה שאין להפר, "הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (ביאור:בראשית יד כב), ובזה תם העניין.
מה היתה תגובת מלך סדום ולוט?
אברם החזיר למלך סדום וללוט את רוב רכושם. אברם סיכן את נפשו והיה מגיע לו תשלום ממלך סדום ומלוט. אולם למעשה אברם שילם ללוט עבור האדמה בכנען, שלוט ויתר בחינם לאברם, ולא נהוג להגיד תודה לאחר עיסקה כספית, במיוחד שאברם כפה על לוט את התשלום.
בנוסף, אברם אסר על מלך סדום ולוט לתת לו כל דבר בעל ערך כדי שהם לא יגידו שהם העשירו את אברם, וכך אברם אסר אליהם אפילו לברך או להודות לו. אפילו 'תודה' זאת מתנה בעלת ערך, בעייני הנותן, המקבל, והנוכחים. אברם זכה להוכרה מאנשי חברון כאשר הם קראו לו "נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ" (ביאור:בראשית כג ו), בזכות כוחו הצבאי ועושרו לאחר הנצחון על ארבעת המלכים, אבל מלוט וממלך סדום אברם לא היה מוכן אפילו לשמוע מילה טובה אחת.
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "בראשית יד כד"
קטגוריה זו מכילה את 7 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 7 דפים.