ביאור:מ"ג בראשית יד כד
בִּלְעָדַי עריכה
בלעדי. אשר לקחו והוא שאכלו עבדיו:
בלעדי. אתה אמרת "תן לי הנפש" (פסוק כא), "בלעדי" תוכל לקחתו, שאין אני מחזיק בו כלל.
רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים עריכה
הנערים. עבדי אשר הלכו אתי ועוד ענר אשכול וממרא וגו'. ואע"פ שעבדי נכנסו למלחמה שנאמר הוא ועבדיו ויכם. וענר וחביריו ישבו על הכלים לשמור אפ"ה הם יקחו חלקם. וממנו למד דוד שאמר (ש"א ל) כחלק היורד למלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו ולכך נאמר (שם כה) ויהי מהיום ההוא ומעלה וישימה לחוק ולמשפט. ולא נאמר והלאה לפי שכבר ניתן החוק בימי אברם:
רק אשר אכלו הנערים, זה בלבד. "אקח מכל אשר לך" (פסוק כג), ההוצאה שנעשתה באכילת הנערים, ואקח גם כן "חלק האנשים אשר הלכו אתי". אבל ענר אשכל וממרא הם יקחו חלקם. ולא אתן אני להם חלק ולא אקח חלק בעדם, אבל מעצמם יקחו כמו ראשים.
וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עריכה
[מובא בפירושו לפסוק י"ד] וירק את חניכיו וגו'. רש"י פי' אליעזר לבדו היה שם כי שלש מאות ושמנה עשר הוא מנין שם אליעזר. וכי דרך המקרא לומר מספר המורה על איש אחד. ומהו שאמר וחלק האנשים אשר הלכו אתי. והלא לא הלך עמו כי אם אליעזר לבדו. והקרוב אלי לומר בזה שגם רש"י מודה שלקח עמו שי"ח אנשים ממש כי חייב כל אדם לעשות בדרך הטבע כל אשר ימצא בכחו לעשות ומה שיחסר הטבע ישלים הנס. אך שקשה למה לקח אברם דווקא מספר שי"ח ומה הגיד לנו בזה הכתוב. אלא להורות שהיתה המלחמה כ"כ חזקה עליו עד שלא היה שום אפשרי בדרך הטבע לנצחם ומ"מ הלך אברהם למלחמה כי סמך שאלהיו יהיה בעזרו, וסימנא מילתא היא כי לקח עמו אנשים כמספר אליעז"ר להורות כי אליעזר לבדו היה שם כי לא נעשה הנצחון ההוא בשום פעולה אנושית כ"א בעזר אלהי לבד, לפיכך לא רדף כ"א עד דן ושם נסתלקה השכינה בעבור העגל שעתידין להעמיד בדן, לפיכך תשש כחו שם בהסתלקות העזר האלהי וזהו שנאמר ויחלק עליהם לילה. שחציו השני נשאר לו לחצות לילה של מצרים כי אז יצא ה' בעצמו בתוך מצרים, כך במלחמה זו לא היה כי אם עזר של אל עליון אשר מגן צריו בידו.
עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם: עריכה
הם יקחו חלקם וגו'. פירוש לא שיהיה הרשות בידך ותכנס עמהם בשיעורין אלא הרשות בידם לקחת אשר ישפוטו הם כי הוא הנוגע להם. גם בזה הראה לו כפי האמת אליו נוגעים הנכסים, אלא שחש לאמירה, הגם שהיא כוזבת אף על פי כן ממעיט בכבודו של אברם באמירתו:
רק אשר אכלו הנערים, זה בלבד. "אקח מכל אשר לך" (פסוק כג), ההוצאה שנעשתה באכילת הנערים, ואקח גם כן "חלק האנשים אשר הלכו אתי". אבל ענר אשכל וממרא הם יקחו חלקם. ולא אתן אני להם חלק ולא אקח חלק בעדם, אבל מעצמם יקחו כמו ראשים.