ספורנו/בראשית/ט
דעריכה
"אך בשר בנפשו" אך בשר של חי בעודו עם נפשו שהוא חי: " דמו" וגם כן דמו שפירש בעודו חי: " לא תאכלו" אבל פירש מן המת היה מותר לבני נח:
העריכה
"ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש" אע"פ שלא אדרוש דם שאר ב"ח מידכם מ"מ אדרוש את דמכם בשביל נפשותיכם שהן חשובות אצלי יותר מנפשות כל שאר בעלי חיים. וזאת הדרישה תהיה על אופנים מתחלפים. שאם יזכה האדם הנה אז מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם להצילו: " מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם" אם לא יזכה לזה שאצילהו ויהרגהו איש אחיו אדרוש את נפש ההרוג מיד אחיו ההורגו להפרע ממנו אבל לא מיד החיה:
ועריכה
"באדם דמו ישפך" בב"ד של מטה: " כי בצלם אלהים" וטעם היות דם האדם נדרש ולא אדרוש דם שאר בעלי חיים. כי בצלם אלהים עשה בצלם העצמים הנבדלים הנקראים אלהים עשה איזה מהם את האדם כי אמנם מאז שאמר האל ית' נעשה אדם נתן כח בעצמים הנבדלים או באחד מהם להשפיע כח שכלי על כל נושא מוכן והוא כל אחד מהמין האנושי ובהיות האדם בצלם אלהים אשר הוא נפשו האנושית אשר בה הוא חי משכיל ראוי שיהיה דמו ונפשו החיונית המשרתים לזה הצלם נחשבים ונדרשים מיד מאבדיהם יותר מחיי כל שאר בעלי חיים:
זעריכה
"ואתם פרו ורבו" ואל תשפכו דם האדם:
טעריכה
"ואני הנני מקים את בריתי" על זה התנאי שלא תשפכו דם נקי אני מקים את בריתי שלא לשחת עוד הארץ. אבל בשפיכת דם נקי תשחת הארץ כאמרו כי הדם הוא יחניף את הארץ. ולארץ לא יכופר וגו'. אבל על כל שאר העבירות ילקה החוטא ולא תשחת הארץ:
יאעריכה
"ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ" לא יהיה שום אופן מפלה והפסד שישחית את עצם הארץ:
יגעריכה
"את קשתי נתתי בענן" סדרתי שיהיה בטבע: " והיתה לאות ברית" בהיות הקשת כפולה כי אמנם נלאו חכמי המחקר לתת טעם לסדר צבעי הקשת השנית אשר הוא על הפך סדר צבעי הקשת הראשונה המורגלת והיא תהיה אות לצדיקי הדור שדורם חייב כאמרם כלום נראתה הקשת מימיך ויתפללו ויוכיחו וילמדו דעת את העם:
ידעריכה
"בענני ענן" כי לא תראה הקשת בזולת ענן עכור עב אחרי הזך והלח. (טז) וראיתיה ל'כור ברית עולם. אשגיח במסובב ממנה והוא תפלת הצדיקים ועמדם בפרץ למען אשיב חימה מהשחית כמו זוכר ברית עולם:
יזעריכה
"ויאמר אלהים אל נח זאת אות הברית" זאת הקשת השניה הוא אות הברית ועליך ועל כיוצא בך מוטל להתעורר בהראותה ולהעיר בני הדור לשוב להשכיל להיטיב:
יחעריכה
"וחם הוא אבי כנען" דומה בדרכיו לכנען המפורסם לרוע באופן שהיה אב לכנען באמת גם בהדמותו כענין אביך האמורי:
יטעריכה
"שלשה אלה בני נח" ועם היות בתוכם הרשע הנה בעבור היותם בני נח ברך האל ית' את כלם באמרו פרו ורבו ומלאו את הארץ ולכן ומאלה נפצה כל הארץ:
כעריכה
"ויחל נח" התחיל בפעל בלתי נאות ולכן נמשכו מזה מעשים אשר לא יעשו כי אמנם מעט מן הקלקול בהתחלה יסבב הרבה ממנו בסוף כמו שיקדה בחכמו' מהטעות בהתחלה. וזה בעצמו הורה באמרו ויחל העם לזנות:
כבעריכה
"וירא חם אבי כנען את ערות אביו" ראה בזיון שעשה לו כנען בנו והוא הסרוס כדברי קצתם ז"ל. וכתב ברוסי הכלדיי שסרסו על ידי כישוף. והוא ברשעו ראה ולא מיחה. כי אמנם הקלון יקרא ערוה כאמרו וערות מלכא לא אריך לנא למחזי וכן ערות דבר יאמר על דבר מגונה: " ויגד לשני אחיו בחוץ" ששמח על פעולת בנו:
כגעריכה
ופניהם אחרניתי גם בפעלת הכסוי שהיה קצת הכרח לפנות אליו לא פנו שלא לראות ויהיה נוסף עליהם עצבון:
כדעריכה
"בנו הקטן" בני בנים הרי הם כבנים וכנען היה הקטן שבבני חם ואולי הקטן שבבני בנים של נח אז ועם זה היה כדרכיו קטן בגוים בזוי מאד:
כהעריכה
"עבד עבדים יהיה לאחיו" כי היותו עבד לאחיו היה ראוי לו בטבע כיון שהיה קטן במעלה ובזוי מכלם כאמרו ועבד אויל לחכם לב. לכן בחטאו הוסיף שיהי' עבד עבדים:
כועריכה
"ויהי כנען" זרעו. עבד למו. לאלהי שם ולזרע שם כאמרו ויהיו חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ולמזבח ה':
כזעריכה
"באהלי שם" בתי מדרשות בלעדי בית הבחירה: " עבד למו" שנית לשם וליפת גם קודם ימי המקדש:
כטעריכה
"וימת" קודם ענין הספור המכוון והוא התעוררות אברהם לקרוא בשם ה':