פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בראשית ט כה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.




בראשית ט כ-כז

  • "וַיָּחֶל נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה; וַיִּטַּע, כָּרֶם. וַיֵּשְׁתְּ מִן-הַיַּיִן, וַיִּשְׁכָּר; וַיִּתְגַּל, בְּתוֹךְ אָהֳלֹה."
  • "וַיַּרְא, חָם אֲבִי כְנַעַן, אֵת, עֶרְוַת אָבִיו; וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי-אֶחָיו, בַּחוּץ. וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת-הַשִּׂמְלָה, וַיָּשִׂימוּ עַל-שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם, וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית, וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם; וּפְנֵיהֶם, אֲחֹרַנִּית, וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם, לֹא רָאוּ."
  • "וַיִּיקֶץ נֹחַ, מִיֵּינוֹ; וַיֵּדַע, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן. וַיֹּאמֶר, אָרוּר כְּנָעַן: עֶבֶד עֲבָדִים, יִהְיֶה לְאֶחָיו. וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ. יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת, וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי-שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ."

בסיפור נזכרו רק בניו של נוח - חם, שם ויפת; חם ביזה את אביו, ושם ויפת שמרו על כבודו. אם כך, מדוע נוח קילל את כנען, בנו של חם, ולא את חם עצמו?


תשובה 1 - חם לא ידע להתעלם מטעויות קטנות של הזולת, ולכן לא ראוי להיות מחנךעריכה

חם ראה שאביו מתבזה, והחליט, שאם הוא מבזה את עצמו, אז הוא אינו ראוי לכבוד, ואפשר להמשיך ולבזות אותו. לכן "וירא חם אבי כנען את ערות אביו, ויגד לשני אחיו בחוץ".

אבל שם ויפת הסתכלו על האישיות הכללית של אביהם, והבינו שמדובר במעידה רגעית; גם אם אביהם ביזה את עצמו באופן חד-פעמי, עדיין האישיות הכללית שלו היא טובה ונכבדה, והוא עדיין ראוי לכבוד; ולכן הם נזהרו לשמור על כבודו, והעלימו את עיניהם (תרתי משמע) מביזיונו: "ויקח שם ויפת את השמלה, וישימו על שכם שניהם, וילכו אחרנית, ויכסו את ערות אביהם; ופניהם אחרנית, וערות אביהם לא ראו".

התכונה הזאת - להסתכל על האישיות הכללית ולהעלים עין ממעידות רגעיות - היא תכונה חשובה בכל מערכת יחסים, ובפרט בחינוך ילדים; כל הורה ומחנך צריך לדעת להתבונן באישיות הכללית החיובית של הילדים שלו, ולא לבזות או לנטוש אותם רק בגלל כישלונות חד-פעמיים.

נוח ראה שלחם חסרה התכונה הזאת - הוא מתייחס רק למה שהוא רואה באותו רגע ואינו מסתכל על האישיות הכללית; ולכן ניבא שהוא ייכשל בחינוך הילד שלו כנען, והוא לא יגיע לשום הישג משמעותי, אלא רק "עבד עבדים יהיה לאחיו". זה לא עונש אלא נבואה.

ולמה דווקא כנען? לחם היו ארבעה בנים - "כוש ומצרים, פוט וכנען" (בראשית י). כנען היה הבן הצעיר ביותר; ייתכן שבאותו זמן, כנען היה הבן היחיד שעדיין היה בבית אביו (לכן חם נקרא כאן "אבי כנען"), ולכן נוח התייחס רק אליו.


תשובה 2 - חם חטא בגילוי עריות עם אשת נח, וממנה נולד כנעןעריכה

המבול הגדול מסתיים בפרשה קטנה וחידתית, של מעשה חם בנח אביו, שבעקבותיו מקולל כנען בנו (של חם) קללה נמרצת: 'עבד עבדים יהיה לאחיו' (בראשית ט).

קטנה הפרשה, אך חידותיה רבות.

  • ראשית, אם חם חטא, מדוע נח מקלל את כנען ולא את חם?
  • ואם התכוון לקלל את זרעו של חם, הרי גם פוט ומצרים וכוש הם בני חם, ומדוע דווקא כנען נתקלל?
  • ומדוע, מאידך, דווקא כנען זכה לכבוד המיוחד להימנות עם בני הדור הראשון בפסוק הפתיחה לפרשה: ויהיו בני-נח היוצאים מן-התיבה שם, וחם ויפת; וחם הוא אבי כנען.
  • ומעל לכל, מה בדיוק היה חטאו של חם? הוא מתואר בחלקו הראשון של פסוק אחד קצר: וירא חם אבי כנען את ערוות אביו. מהי 'ראיית ערוות אביו'? אפשר לפרש שהכוונה לפשוטן של המילים, לראיית עיני הבן את ערוות האב. כך לכאורה עולה מהמשך המעשה, כאשר שם ויפת לוקחים את השמלה 'ופניהם אחורנית, וערוות אביהם לא ראו'. אכן, לא נאה לבן לראות את ערוות אביו, אבל בשום מקום לא מצאנו שזה חטא חמור כל כך, לא לבני נח ואפילו לא לבני ישראל.

לכן הדעת נוטה למעשה של גילוי עריות, שהרי זה פשוטו של הביטוי "לראות ערווה" בלשון המקרא. ואכן, המדרש מעמיס על חם עבירות קשות ונוראות, שאינן מפורשות בכתוב (ונחלקו אמוראים: זה אמר רבעו וזה אמר סרסו). אבל אין מקרא יוצא מידי פשוטו: בלשון המקרא "לראות ערווה" או "לגלות ערווה" פירושם יחסי אישות בין איש ואישה, ופשוטו האמיתי של הביטוי ראיית-ערווה כשהוא מופנה כלפי זכר, פירושו לשכב עם אשתו. כך, "ואיש אשר ישכב את אשת אביו ערוות אביו גילה", והבא על אשת אחיו מוזהר "ערוות אחיך היא". מהו הסיפור שהכתוב מצניע כאן מאחורי רמזים?

שני רמזים רמז הכתוב, מלבד הלשון "ערוות אביו":

  • ראשית, "וירא חם אבי כנען את ערוות אביו" מה עניין כנען לכאן?
  • הרמז השני מוצנע בתיאור ההתגלות של נח: "ויתגל בתוך אהלה". כתיב אהלה וקרי אהלו.

כתיב זה מוליך אותנו אל פסוק בפרשת וישלח: "ויסע ישראל ויט אהלה מהלאה למגדל עדר... וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל..". (גם אצל אברהם מופיע הכתיב הזה "ויט אהלה", והמדרש שם אומר שמדובר למעשה באוהל שרה). כלומר, כאשר מדובר באוהל משכבה של האישה, הכתוב מצניע אותו מאחורי קרי וכתיב אהלו/אהלה, המשתמע לשתי פנים.

לא נח לבדו שתה והתגלה, ולא באוהלו היה הדבר, אשתו היתה איתו. ואולי אפילו היא בלבד השתכרה והתגלתה בתוך אהלה, והכתוב מצניע ומכסה ורומז בקרי וכתיב. ולא את אביהם העירום כיסו שם ויפת בלכתם אחורנית, אלא את אשתו, וזה פירוש הביטוי 'וערוות אביהם לא ראו'. אבל חם הלך ושכב איתה, וביאה זו הפכה אותו לאבי כנען שנולד מאשת אביו. כנען, הבן הלא חוקי, נותר 'ארור', ומעשה חם אביו – לדראון עולם.

לכאורה, בעיני הבריות, יש עתה לנח ארבעה בנים: שם ויפת, חם וכנען. לכן מדגיש הפסוק הפותח ואומר: ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה שם וחם ויפת, וחם (ולא נח) הוא אבי כנען. שלושה (ולא ארבעה) אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ.

מקורותעריכה

  • תשובה 1 על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-11-05.
  • תשובה 2 על-פי מאמר של איתי אליצור בעתון "מקור ראשון": "חידת כנען" (וראה גם הערה כאן).



קיצור דרך: tnk1/tora/brejit/br-09-2027

הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:חם חטא וכנען נענש