— טעמו, עבד כאחד העבדים. ואילו היה עבד העבדים, היה "עבד לעבדים". והעד, "קדש קדשים", "בקדש הקדשים":
וטעם
— לכוש ומצרים ופוט, שהם בני אביו. ויש אומר כי הכושים הם עבדים, בעבור שקילל נח את חם. והנה שכחו כי המלך הראשון אחר המבול היה מכוש, וכן כתוב: "ותהי ראשית ממלכתו בבל" (
פסוק כו
• לפירוש "פסוק כו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
ברוך ה' אלהי שם — חייבין אנו להוסיף תודות לַשם שהוא אלהי שם, והוא ישים כנען עבד לו ולְשם. והטעם, שיכריחנו לעבוד את שם, כי מלת
למו כמו 'להם', והוי"ו נוסף כוי"ו "תביאמו" (
שמות טו יז), לכן בחסרון ה"א ובלא וי"ו לא ימצא. והזכיר עם שֵם השם הנכבד והנורא, בעבור כבוד שם, ואין יפת כמוהו.
ואמר הגאון, כי תחסר מלת 'אבי', והיה ראוי להיות 'ארור אבי כנען', אמר כי כמוהו "לעיני חנמאל דודי" (
ירמיהו לב יב), שהוא בן דודו. ויתכן שהיה גדול מירמיה בשנים, והיה קורא אותו בשם אביו בעבור כבוד האב; וכן אשת אחי האב קראה הכתוב "דודתך" (
ויקרא יח יד). וזה אבי כנען איננו כן:
פסוק כז
• לפירוש "פסוק כז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
ופירש
יפת מן 'יפה'. ולא פירש יפה, רק הוא כמו 'ירחיב', ובלשון ארמית כמוהו, והוא מהבניין הכבד הנוסף, כמו "ומלכים ירד" (
ישעיהו מא ב).
ובפסוק הזה ברך יפת, גם שם, כי פירוש וישכון באהלי שם, שישכון אלהים באהלי שם, כי בפסוק הראשון ברך השם:
ויהי כנען עבד למו — לשם וליפת, גם לאחיו. והנה הוא עבד עולם, כי מאלה נפצה כל הארץ, וזה הדבר היה אחר שנים רבות אחר המבול:
