אבן עזרא על בראשית ט
<< · אבן עזרא על בראשית · ט · >>
תוכן עניינים
- 1 פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 2 פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 3 פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 4 פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 5 פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 6 פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 7 פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 8 פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 9 פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 10 פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 11 פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 12 פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 13 פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 14 פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 15 פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 16 פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 17 פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 18 פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 19 פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 20 פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 21 פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 22 פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)
פסוק ב (כל הפסוק)
וחתכם — מפעלי הכפל, מגזרת "תראו חתת" (איוב ו כא), כמו "חתתכם":
בכל אשר תרמש האדמה — הטעם על האדמה, או תהיה האדמה פועלת:
בידכם נתנו — כי בידכם. ויש אומרים כי בי"ת "בכל" "ובכל", מקום ווי"ן. והקרוב, שהוא דבק עם "מוראכם":פסוק ג (כל הפסוק)
כל רמש — שם כלל לחית השדה ולבהמות הישוב ולכל עוף ולכל דג. והנה הכל מותר לאכילה:
כירק — על שני משקלים. וכן "תנור עָשָן" (בראשית טו יז); "כעֶשֶן הכבשן" (שמות יט יח):פסוק ד (כל הפסוק)
פסוק ה (כל הפסוק)
ואך את דמכם — פירושו: התרתי לכם לשפוך דם כל חי, זולתי דמכם של נפשותיכם שאתם אדם, לא התרתי, רק אדרשנו, כטעם "דורש דמים" (תהלים ט יג).
וזה כלל, ואחר כן ביאר: מיד האדם – אם יהרגו רבים את יחיד, או יחיד את יחיד, אני אדרוש הדם, גם אדרשנו מיד כל חיה, שאצוה לאחרת שיהרגנה. והנה החיות מותרות לכם, ולא אתם להן. והמפרש: דמכם לנפשותיכם, זה ההורג נפשו, הוא רחוק בעיני. והוסיף לבאר, או היא מצוה לבני נח, והוא הישר, להרוג ההורג:פסוק ו (כל הפסוק)
פסוק ח (כל הפסוק)
פסוק ט (כל הפסוק)
פסוק יא (כל הפסוק)
פסוק יב (כל הפסוק)
פסוק יג (כל הפסוק)
פסוק יד (כל הפסוק)
בענני ענן — קל הנו"ן הראשון, והיה ראוי להדגש בעבור שהוא מהבנין הכבד, כמו "בדברי אתך" (שמות יט ט):
ונראתה הקשת — אילו היינו מאמינים בדברי חכמי יון, שמלהט השמש תיוולד הקשת, יש לומר כי השם חיזק אור השמש אחר המבול, והיא דרך נכונה למבין:פסוק טו (כל הפסוק)
פסוק טז (כל הפסוק)
פסוק יז (כל הפסוק)
פסוק יח (כל הפסוק)
פסוק כ (כל הפסוק)
ויחל — מ"תחילה", מפעלי הכפל מהבניין הכבד הנוסף, כמו "ויסך בדלתים ים" (איוב לח ח):
איש האדמה — יודע עבודת האדמה, והיא חכמה גדולה. והדרש, שביום שנטעו שתה מיינו, יש לו סוד ואיננו כמשמעו. וכן "ותהר האשה ותלד בן" (שמות ב ב) לא היה ביום אחד:פסוק כא (כל הפסוק)
ויתגל — מלשון גילוי, מבנין התפעל. וכן "ואל יתעל" (ירמיהו נא ג).
וה"א אהלה, מקום וי"ו. וכן: "את קול העם ברעה" (שמות לב יז; "כי פרעה אהרן" (שמות לב כה):פסוק כג (כל הפסוק)
על שכם שניהם — כל אחד שם קצת השמלה על שכמו. ומלת שכם לא תתחבר:
אחרנית — הפך הילוך האדם, כי כל תנועתו לפנים:פסוק כד (כל הפסוק)
פסוק כה (כל הפסוק)
עבד עבדים — טעמו, עבד כאחד העבדים. ואילו היה עבד העבדים, היה "עבד לעבדים". והעד, "קדש קדשים", "בקדש הקדשים":
וטעם לאחיו — לכוש ומצרים ופוט, שהם בני אביו. ויש אומר כי הכושים הם עבדים, בעבור שקילל נח את חם. והנה שכחו כי המלך הראשון אחר המבול היה מכוש, וכן כתוב: "ותהי ראשית ממלכתו בבל" (בראשית י י):פסוק כו (כל הפסוק)
ברוך ה' אלהי שם — חייבין אנו להוסיף תודות לַשם שהוא אלהי שם, והוא ישים כנען עבד לו ולְשם. והטעם, שיכריחנו לעבוד את שם, כי מלת למו כמו 'להם', והוי"ו נוסף כוי"ו "תביאמו" (שמות טו יז), לכן בחסרון ה"א ובלא וי"ו לא ימצא. והזכיר עם שֵם השם הנכבד והנורא, בעבור כבוד שם, ואין יפת כמוהו.
ואמר הגאון, כי תחסר מלת 'אבי', והיה ראוי להיות 'ארור אבי כנען', אמר כי כמוהו "לעיני חנמאל דודי" (ירמיהו לב יב), שהוא בן דודו. ויתכן שהיה גדול מירמיה בשנים, והיה קורא אותו בשם אביו בעבור כבוד האב; וכן אשת אחי האב קראה הכתוב "דודתך" (ויקרא יח יד). וזה אבי כנען איננו כן:פסוק כז (כל הפסוק)
ופירש יפת מן 'יפה'. ולא פירש יפה, רק הוא כמו 'ירחיב', ובלשון ארמית כמוהו, והוא מהבניין הכבד הנוסף, כמו "ומלכים ירד" (ישעיהו מא ב).
ובפסוק הזה ברך יפת, גם שם, כי פירוש וישכון באהלי שם, שישכון אלהים באהלי שם, כי בפסוק הראשון ברך השם:
ויהי כנען עבד למו — לשם וליפת, גם לאחיו. והנה הוא עבד עולם, כי מאלה נפצה כל הארץ, וזה הדבר היה אחר שנים רבות אחר המבול:
<< · אבן עזרא על בראשית · ט · >>