פתיחת התפריט הראשי

ביאור:משלי כו יז

משלי כו יז: "מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי כָלֶב עֹבֵר = מִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹּא לוֹ."

תרגום מצודות: כמו המחזיק (אוחז) באזני כלב, הנה הוא גורם לעצמו נשיכת הכלב - כן המתמלא עברה וזעם להתעבר ולכעוס על ריב שאין נוגע אליו, כי כאשר יוזק בדבר הזה הוא גרם לעצמו.

תרגום ויקיטקסט: המחזיק באזניים של כלב אשר עובר לידו ברחוב, מעצבן את הכלב וגורם לו לתקוף אותו, וכך מביא על עצמו נזק מיותר; כך גם אדם המתעבר, מתעצבן ומתערב בריב בין אנשים זרים, ריב אשר לא נוגע לו, גורם לשני הנצים לשנוא אותו, ומביא על עצמו נזק מיותר.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כו יז.


דקויותעריכה

אזני כלבעריכה

מדוע המשל מתייחס דווקא לאזניים של הכלב? ייתכן שזה טבעם של כלבים - שהם מתעצבנים במיוחד כאשר מחזיקים באזניהם. אך ייתכן גם שהאוזן רומזת לשמיעה. חוש השמיעה של הכלב מחודד מאד. כשכלב שומע באזניו כלבים אחרים העוברים בקרבתו, הוא מייד מתעבר, מתעצבן ומתחיל לנבוח עליהם, וכך מסבך את עצמו במריבות. לכן המתערב בריב לא לו כאילו "מחזיק באזני כלב" - יש לו אזניים של כלב (ע"פ גליה).

עובר מתעברעריכה

1. לפי הטעמים יש לקרוא את הפסוק כך: "מחזיק באזני כלב - עובר מתעבר על ריב לא לו": "המתמלא עברה וזעם להתעבר ולכעוס על ריב שאין נוגע אליו" (מצודת דוד).

2. אך לענ"ד, המשל בפסוק ברור יותר כאשר מפסקים אותו נגד הטעמים: "מחזיק באזני כלב עובר - מתעבר על ריב לא לו". הפועל עובר עניינו: נע דרך מקום מבלי לייחס לו חשיבות. הכלב רק עובר לידך ברחוב - הוא מתעלם ממך ולא שם לב אליך. רק כשאתה אוחז באזניו אתה גורם לו לשים לב אליך ולתקוף אותך.

והנמשל הוא: מתעבר - מתמלא עברה וזעם, או עובר וחורג מהתחום האישי שלו ומתערב במריבה של אנשים אחרים: כל עוד המריבה עברה לידו, היא לא גרמה לו כל נזק; אך מרגע שהוא התעבר והתחיל להתערב בה, הוא עלול להינזק בלי תועלת.

3. ובפירוש "דעת מקרא" הציעו לקרוא את המילה "עובר" פעמיים: "מחזיק באזני כלב עובר - עובר מתעבר על ריב לא לו".

ריב לא לועריכה

1. בצמצום, ריב לא לו הוא ריב בין שני אנשים זרים - ריב שאיננו נוגע לנו כלל.

הרעיון נכון במיוחד גם לגבי ריב בין מדינות זרות: הטוב ביותר הוא לא להתערב במלחמות כאלו, אלא לשמור על נייטרליוּת. ואכן, מדינות שהצליחו להישאר נייטרליות לאורך זמן, כמו שווייץ, נהנות משגשוג ושלווה.

2. ובהרחבה, ריב לא לו הוא לא רק ריב בין שני זרים, אלא גם ריב בינינו לבין אדם אחר, שהיה לפני זמן ארוך וכבר נשכח מהזיכרון, ואין טעם להזכירו ולעוררו מחדש (רב הונא פירש פסוק זה על יעקב אבינו - שכאשר חזר מארם נהריים אל ארץ כנען, שלח שליחים אל עשו אחיו, כדי לפייס אותו על המריבה הישנה שהיתה ביניהם. ע"פ ר' הונא, זו היתה טעות - יעקב לא היה צריך להזכיר לעשו שהוא קיים, כי בכך היה עלול לעורר מחדש את השנאה הישנה של עשו כלפיו; בראשית רבה עה ב).

3. ויותר בהרחבה, ריב הוא משל לכל ענייני העולם הזה, שהאדם עובד קשה ומתעצבן בגללם למרות שהם לא לו, הם לא יועילו לו בעולם הנצח (ע"פ הגאון מווילנה).

הקבלותעריכה

כלב לעומת תםעריכה

הפסוק שלנו ממליץ שלא להתערב במריבות, אולם ישנם פסוקים שמהם עולה הנחיה אחרת: 
  • (משלי י כט): "מָעוֹז לַתֹּם דֶּרֶךְ ה', וּמְחִתָּה לְפֹעֲלֵי אָוֶן" - לפי אחד הפירושים הכוונה היא, שדרכו של ה' היא לשמור על התמימים, ומכיוון שיש מצוה ללכת בדרכי ה' - גם אנחנו חייבים להגן על אנשים תמימים מפני אנשים שתוקפים אותם, ואסור להתעלם מכך*.
  • ([[{{{2}}}]]): "{{{1}}}" "חֲמָתִי וּבָעֲרָה וְאֵין מְכַבֶּה מִפְּנֵי רֹעַ מעלליהם[מַעַלְלֵיכֶם]"
  • ירמיהו כב3: "כֹּה אָמַר ה': עֲשׂוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עָשׁוֹק, וְגֵר יָתוֹם וְאַלְמָנָה אַל תֹּנוּ אַל תַּחְמֹסוּ, וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה"
  • (דברים כב כז): "כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ, צָעֲקָה הנער[הַנַּעֲרָה] הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ" - מכאן שראוי למי שיכול להושיע.
  • (שמואל ב יד ו): "וּלְשִׁפְחָתְךָ שְׁנֵי בָנִים וַיִּנָּצוּ שְׁנֵיהֶם בַּשָּׂדֶה וְאֵין מַצִּיל בֵּינֵיהֶם וַיַּכּוֹ הָאֶחָד אֶת הָאֶחָד וַיָּמֶת אֹתוֹ" - מכאן שראוי שיהיה מציל (חגי הופר).
  • (ויקרא יט טז): "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ, אֲנִי ה'"*
  • (משלי כד יא): "הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת, וּמָטִים לַהֶרֶג אִם תַּחְשׂוֹךְ"*.


משה הצעירעריכה

כשמשה רבנו היה צעיר, הוא נהג להתערב במריבות.והנה, פעם אחת הוא ניסה להתערב במריבה בין שני כלבים רשעים, (שמות ב יג): "וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים; וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע 'לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ?'; וַיֹּאמֶר 'מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ? הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי?' וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר 'אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר"'"*.

במקרה זה, ההתערבות שלו חשפה אותו לאיום של הלשנה לשלטונות, והוא נאלץ לברוח; כמו שכתוב בפסוקנו.

אולם, פעם אחרת הוא התערב כדי להציל רועות תמימות מרועים אלימים, שמות ב16-17: ""וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת, וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן; וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם, וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם"

במקרה זה, ההתערבות זיכתה אותו בבת-זוג ובמשפחה.




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/26-17