ביאור:משלי כו ב

משלי כו ב: "כַּצִּפּוֹר לָנוּד, כַּדְּרוֹר לָעוּף - כֵּן קִלְלַת חִנָּם לא[לוֹ] תָבֹא."

תרגום מצודות: כמו צפור הפורח מקנו להיות נודד להשיג מאכלו, וכמו הדרור (עטלף) הפורח מקנו לעוף השמים, הנה הם חוזרים לקנם - כן קללת חנם חוזרים ובאים אל המקלל עצמו, מפיו יצאו ואל קרבו יבואו.

תרגום ויקיטקסט: כמו ציפור, הנודדת אל ארץ רחוקה אך בסופו של דבר חוזרת אל קִנָּהּ הראשון, וכמו דרור, המתעופפת בחופשיות ואי אפשר לכוון אותה אל מקום אחד - כן קללת חינם תחזור ותבוא לו (למקלל) ולא תבוא על המקולל.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כו ב.

הקבלות

1. קללת חינם לו תבוא

העקרון שלפיו הקללה פוגעת במקלל עצמו נזכר כמה פעמים לגבי האבות ועם ישראל:

(בראשית יב ג): "וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר, וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה"
(בראשית כז כט): "יַעַבְדוּךָ עַמִּים וישתחו[וְיִשְׁתַּחֲווּ] לְךָ לְאֻמִּים, הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ [וְיִשְׁתַּחֲווּ] לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ, אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ".
(במדבר כד ט): "כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ, מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר".

2. קללת חינם לא תבוא

ישנן דוגמאות רבות של קללות-חינם שלא גרמו כל נזק (ע"פ דוד אקסלרוד):

בראשית מד9: "אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ וָמֵת וְגַם אֲנַחְנוּ נִהְיֶה לַאדֹנִי לַעֲבָדִים": לא קרה דבר חריג לבנימין וגם לא לאחים.
בראשית מב37: "וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ": לא קרה דבר חריג לא לבני ראובן, נכדי יעקב, לא לראובן ולא ליעקב.
שמואל ב ג35: "וַיָּבֹא כָל הָעָם לְהַבְרוֹת אֶת דָּוִד לֶחֶם בְּעוֹד הַיּוֹם וַיִּשָּׁבַע דָּוִד לֵאמֹר כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יֹסִיף כִּי אִם לִפְנֵי בוֹא הַשֶּׁמֶשׁ אֶטְעַם לֶחֶם אוֹ כָל מְאוּמָה": לא קרה דוד חריג לדוד בעקבות כך;

שמואל ב יט14: "וְלַעֲמָשָׂא תֹּמְרוּ הֲלוֹא עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹקִים וְכֹה יוֹסִיף אִם לֹא שַׂר צָבָא תִּהְיֶה לְפָנַי כָּל הַיָּמִים תַּחַת יוֹאָב": לא קרה דבר חריג לדוד;
מלכים א ב23: "וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּה' לֵאמֹר כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹקִים וְכֹה יוֹסִיף כִּי בְנַפְשׁוֹ דִּבֶּר אֲדֹנִיָּהוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה": לא קרה דבר חריג לשלמה.
רות א 17: "בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר כֹּה יַעֲשֶׂה ה' לִי וְכֹה יֹסִיף כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ": לא קרה דבר חריג לרות או לנעמי.

אולם, שני מקרים נראים כסותרים כלל זה. רחל ויהונתן מתו שניהם בדמי ימיהם: רחל מתה בלידתה, ויהונתן מת במלחמה מול הפלשתים. בשני המקרים, קדמה למוות קללה מפי אדם קרוב:

- יעקב, בעלה של רחל, אמר ללבן, (בראשית לא לב): "עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה"*- הוא קילל את מי שגנב מלבן את התרפים. יעקב לא ידע שרחל גנבה אותם, אך בכל-זאת היא מתה.

- שאול, אביו של יהונתן, אמר, (שמואל א יד לט): "כִּי אִם יֶשְׁנוֹ בְּיוֹנָתָן בְּנִי כִּי מוֹת יָמוּת" - הוא רצה להוציא להורג את יהונתן על כך שאכל דבש, בניגוד לשבועה שהשביע שאול את העם. אמנם, באותו זמן העם פדה את יהונתן, אך לאחר זמן הוא נהרג במלחמה עם פלשתים - גם כאן ניתן לראות בכך התגשמות של קללה.

איך זה מסתדר עם הפסוק האומר שקללת חינם לא תבוא? - נראה שבשני המקרים, האדם שמת לא היה צדיק לחלוטין:

- רחל גנבה, ועל-פי ההלכה - בן-נח שגונב חיב מיתה;

- יהונתן ביזה את אביו כשאמר, (שמואל א יד כט): "עָכַר אָבִי אֶת הָאָרֶץ". לפי התורה, (שמות כא יז): "וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת", ו(דברים כז טז): "אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ".

אם כך, זו לא היתה לפי זה, המוות המוקדם לא נבע מהקללה דווקא, אלא מחטאם של הגיבורים; לא היתה כאן קללת חינם.

וכפי שסיכם בלעם, במדבר כג8: "מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל, וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם ה'!" (ע"פ דוד אקסלרוד).

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/26-02