ביאור:משלי כו כה

משלי כו כה: "כִּי יְחַנֵּן קוֹלוֹ - אַל תַּאֲמֶן בּוֹ, כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבּוֹ;"

תרגום מצודות: אם ישא קולו בתחנונים - אל תאמן בו, כי שבע (הרבה) תועבות בלבו.

תרגום ויקיטקסט: כי (אם) השונא ייתן חֵן מלאכותי ותחנונים מלאכותיים לקולו - יש לחשוד בו שאינו דובר אמת, אל תאמן בו, כי יש בליבו שבע (שפע) של תועבות.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כו כה.

דקויות

הפסוק נותן סימן-היכר, למי לא להאמין. מהו סימן זה?

1. ע"פ הפשט, סימן ההיכר בפסוק הוא שונא... כי יחנן קולו. יחנן - מלשון חֵן ומלשון תחנונים. השונא מתאמץ לתת לדבריו חֵן ולדבר בלשון רכה של תחנונים, אבל אפשר לשמוע את המאמץ, וכך לזהות שמדובר בניסיון מלאכותי להתחנף ולרמות.

2. ויש שפירשו, שסימן ההיכר בפסוק הוא שבע תועבות בליבו: "המין והאפיקורוס היהודי... מאחר שעזב את דבקותו של שבע דרגין של קדושה, באים שבע דרגין דמסאבותא ונתקעים בליבו... שהרי... אפיקורוס יהודי שונא ודאי את בר ישראל המאמין, כמו ששונאו הגוי... ומכאן נמצינו למדים, שאין להאמין אלא למי שמאמין, ולכן אמר הנביא לרשעים שבדורו:", (ישעיהו ז ט): "אִם לֹא תַאֲמִינוּ, כִּי לֹא תֵאָמֵנוּ" "כשם שאינכם מאמינים לדבריו ית', כך לא יאמנו דבריכם" (רמ"ד וואלי).

שבע תועבות

1. שבע = שפע, תועבות רבות.

2. שבע תכונות מסויימות, שה' מתעב במיוחד: (משלי ו טז): "שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה', וְשֶׁבַע תועבות[תּוֹעֲבַת] נַפְשׁוֹ. עֵינַיִם רָמוֹת, לְשׁוֹן שָׁקֶר, וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם נָקִי. לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן, רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה. יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר, וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים"*.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/26-25