ביאור:משלי כו יב

משלי כו יב: "רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו - תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ."

תרגום מצודות: כאשר תראה איש חושב עצמו בעיניו לחכם ולא כן הוא, הנה יש תקוה להמחזיק עצמו לכסיל יותר ממנו, כי הוא ילמד ויתחכם, אבל המחזיק עצמו לחכם לא יחפוץ ללמוד מזולתו.

תרגום ויקיטקסט: אם ראית איש מלא בטחון עצמי וחכם בעיני עצמו - שלח אותו להיות מורה לתלמיד כסיל, כי יש תקוה שהכסיל יקשיב לו וילמד ממנו.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כו יב.

דקויות

רוב המפרשים פירשו את תכונת חכם בעיניו כתכונה שלילית, כמו ברוב ספר משלי, ופירשו את הביטוי תקוה לכסיל ממנו בכמה דרכים:

1. לכסיל יש תקוה להחכים ולהתקדם בחיים, יותר מלאיש חכם בעיניו. הכסיל יודע שהוא לא חכם; הוא יודע שהוא מוותר על החכמה כדי להנות מתענוגות העולם. ולכן יש לו עדיין תקווה: יש תקווה שמתישהו הוא יתבגר, ויימאס לו מרדיפת-התענוגות, ואז הוא ישנה את דרכיו ויבוא ללמוד חכמה.

אבל אצל איש חכם בעיניו המצב גרוע יותר: הוא לעולם לא יבוא ללמוד חכמה, כי הוא בטוח שהוא הכי חכם. לכן נאמר כמה פסוקים לפני כן, (משלי כו ה): "עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ, פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו"*- במקרים מסויימים יש טעם לדבר עם הכסיל, כדי שלא יהיה חכם בעיניו, כי אם יהיה חכם בעיניו, לא תהיה לו כל תקוה (מלבי"ם).

"ומה שאמר בלשון הזה: ראית איש וגו', להזהיר אל החכם, שיותר טוב לו להתעסק בתיקונו של הכסיל, ממה שיתעסק בתיקונו של איש חכם בעיניו" (רמ"ד וואלי פירוש ראשון).

2. לכסיל יש תקוה להחטיא את האיש החכם בעיניו: "סוד העניין... כי הכסיל הוא הכוח החיצון, שיש לו תקוה להתעבר במוחו של איש חכם בעיניו ולהחטיאו... מאחר שאינו שומע לעצתן של אחרים כי אם לעצת שכלו, לפיכך נקל הוא אל העיבור של הכוח החיצון להטעותו.. הולך אחריו כאילו הולך אחר עצת עצמו... ירבעם היה איש חכם בעיניו... ונתעבר בו הכוח החיצון ונתן לו עצה לעשות העגלים... ואלמלא היה חכם בעיניו בתחילה לחשוב מחשבת רעה של פולאטיקה בלע"ז, לא היה מקום אל הכוח החיצון לפתותו... וכן המרגלים..." (רמ"ד וואלי פירוש שני).

3. אולם ניתן לפרש שהפסוק בא להראות את הצד החיובי של תכונת חכם בעיניו, ולפרש תקוה לכסיל ממנו = לכסיל יש תקוה ללמוד ממנו.

המילה ראית מלמדת שאנחנו צריכים לשים לב לתכונותיהם של בני אדם שאנחנו פוגשים; אם אנחנו רואים, שהאיש שפגשנו הוא חכם בעיניו, בטוח שהוא יודע הכל, אנחנו צריכים "להשתמש" בו כי יש תקוה שהכסיל יחכים כתוצאה מהמפגש איתו, שילמד ממנו משהו.

הכסיל (= השונא ללמוד) אינו אוהב לבזבז זמן בלהקשיב לאחרים, ולכן כשהכסיל רואה אדם מתלבט, מהסס ולא בטוח בדעתו – הוא לא טורח לנסות להבין אותו; הוא אומר "בטח אין לו מה להגיד". רק כאשר הוא פוגש איש חכם בעיניו, שמפגין ביטחון מופרז בדעה שלו, יש תקוה שהכסיל יקשיב לו וילמד ממנו.

הפסוק חותם קטע של 12 פסוקים המדברים בגנותו של הכסיל; ולפי פירושנו, הפסוק מסיים את הקטע בנימה של תקוה: למרות כל המשלים השליליים שנאמרו על הכסיל - לכסיל עדיין יש תקוה.

הקבלות

ביטוי דומה נמצא ב(משלי כט כ): "חָזִיתָ אִישׁ אָץ בִּדְבָרָיו - תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ"*, וגם שם ניתן לפרשו בשתי דרכים.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/26-12