ביאור:משלי כו ה

משלי כו ה: "עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ, פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו."

תרגום מצודות: ענה (השב) תשובה לכסיל כאשר ידבר אולתו בדבר התורה, והראה לו טעותו, כי פן יחזיק עצמו לחכם, כי יאמר שלא מצאת מענה; ולכך ענהו, ולא תחשב בזה כמוהו, כי הכל יראו שדבריו אולת ודבריך בהשכל (וקיצר הכתוב גם בזה, הואיל ומאליו יובן מסוף המקרא).

תרגום ויקיטקסט: - אולם, ענה לכסיל המתווכח עמך כאשר הוא אומר את דברי איוולתו: כשהוא מביא נימוקים שטחיים הנשמעים כדברי חכמה, ענה לו בנימוקים חכמים הסותרים את טענותיו, כדי שלא יחשוב שהצליח לטעון טענה שאין עליה תשובה ויהיה חכם בעיניו.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כו ה.

דקויות

הכסיל שבנפש

לכל אדם יש בתוך הנפש כסיל קטן, יצר-רע שמנסה להסיט אותו מדרך הישר (ראו כסיל = נפש בהמית). מהפסוקים שלנו ניתן ללמוד על שתי דרכי התמודדות עם הטענות שלו - להתעלם ממנו ("אל תען כסיל כאיוולתו") או להתייחס אליו ("ענה כסיל כאיוולתו"). מתי להתעלם ומתי לענות?1-2. תלוי בסוג ה"טענות":

אם יצר הרע מעלה תאוות דמיוניות ומנותקות מהמציאות, נראה שכל מטרתו היא להסיח את דעתו של האדם ממה שהוא עושה עכשיו, ולכן הפתרון הוא להתעלם ממנו ולא לנהל איתו שום משא ומתן.
אך אם הוא מעלה תאוות שיש להן גם צד מועיל ומציאותי, צריך להתייחס אליו ולמצוא את הדרך הנכונה לממש אותן באופן המותר.

3. תלוי בזמן ובמצב:

כשאדם עסוק בעבודת ה', כגון בתפילה או בלימוד תורה, והיצר הרע מעלה לו מחשבות זרות, ברור שכוונתו להסיח את דעתו מעבודת ה', ולכן צריך להתעלם ממנו: "כמשל אדם המתפלל בכוונה, ועומד לנגדו עובד גילולים רשע, ומשיח ומדבר עמו כדי לבלבלו, שזאת עצתו בודאי שלא להשיב לו מטוב ועד רע, ולעשות עצמו כחרש לא ישמע, ולקיים מה שכתוב " אל תען כסיל באולתו פן תשוה לו גם אתה ". כך, אל ישיב מאומה ושום טענה ומענה נגד המחשבה זרה, כי המתאבק עם מנוול מתנוול גם-כן, רק יעשה עצמו כלא יודע ולא שומע ההרהורים שנפלו לו, ויסירם מדעתו, ויוסיף אומץ בכח כוונתו" (תניא א כח).
אך לאחר מכן, האדם צריך להקדיש זמן לבדוק את עצמו ולראות מדוע יצר הרע הביא לו מחשבות זרות, ואיזו עבודת נפש הוא צריך לעשות כדי שזה לא יקרה שוב.

הכסיל שמעבר לגבול

כמו בויכוח, גם במלחמה קיימות שתי הסכנות שנזכרו בפסוקים אלה:

"פן תשוה לו גם אתה" - כניסה פזיזה מדי למלחמה עלולה לדרדר אותנו לאותה רמה של אויבינו - גם מבחינה מוסרית וגם מבחינה חומרית; מדינה שעוסקת יותר מדי במלחמות, מבזבזת את משאביה, ואינה יכולה להתקדם ולהתפתח כראוי.
"פן יהיה חכם בעיניו" - הבלגה מוגזמת עלולה לגרום לאויב לחשוב שיש לו צבא מתוחכם ומוכשר, ועלולה לפגוע בכושר ההרתעה שלנו.

אז מה עושים? האם אפשר ליישם את הפתרונות שהזכרנו למעלה גם ל"תשובות" במצבי מלחמה?1. תלוי בסוג הטענות:

אם האויב רק צועק ומאיים עלינו "אנחנו נשמיד אתכם", "זה הסוף שלכם", "נפגיז את תל אביב", וכו'..., לא צריך להתייחס אליו ברצינות; אלו טענות של איוולת, שאין בהן כל חכמה או עֹצמה; עדיף שלא לענות לו, כדי שלא לרדת לרמה שלו.
אבל אם האויב מבצע פעולה צבאית מתוחכמת ויעילה, שעלולה לגרום לו (ולאחרים) לחשוב שהוא חכם וחזק, יש "לענות" לו בפעולת תגמול מקבילה, כדי להחזיר את ההרתעה.

2. תלוי בסוג האויב:

אם מדובר באויב חלש, שאינו מסכן אותנו, אז אין טעם להגיב על התוקפנות שלו; הוא יכול להגיד שהוא "ניצח" אותנו, ושיבושם לו;
אך אם מדובר באויב חזק, שעלול להתחזק עוד יותר ולסכן אותנו, אז צריך להגיב, כדי להרתיע אותו ולמנוע ממנו להתחזק יותר.

3. תלוי בזמן ובמצב:

לא צריך להגיב באותו אופן שהאויב פועל - יש לנו חוקי מלחמה בתורה, שלפיהם אנחנו צריכים לפעול (ראו במאמר "אל תקנא בטרור").
אבל כן צריך להגיב באותו זמן שהאויב פועל - תגובה מיידית, כדי שיידע שיש לנו תשובה.

הקבלות

(משלי כו יב): "רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו - תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ"*- ייתכן שהכוונה היא, שלכסיל יש יותר תקוה להחכים מאשר לאיש חכם בעיניו, ולכן צריך להשתדל לענות לכסיל כל עוד הוא עדיין רק כסיל - פן יהיה חכם בעיניו.

(משלי יד ז): "לֵךְ מִנֶּגֶד לְאִישׁ כְּסִיל וּבַל יָדַעְתָּ שִׂפְתֵי דָעַת"*- ייתכן שהכוונה היא, שאם תנסה להתרחק מהכסיל ולא תענה לו כלל, הוא יקרא אחריך בל ידעת שפתי דעת, כלומר, יטען שאין לך תשובה; גם זו סיבה לענות לכסיל (במקרים מסויימים), פן יהיה חכם בעיניו.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/26-05