ביאור:משלי כו ח

משלי כו ח: "כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה, כֵּן נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד."

תרגום מצודות: כמו הצורר (קושר) אבן במרגמה (כלי הקלע), שזמן מועט ישאר בתוכו כי הוא עומד לזרוק - כן הנותן לכסיל כבוד, כי מעט זמן ישאר בכבודו, כי מהר יבזה את עצמו במעשה כסילות.

תרגום ויקיטקסט: כמו הנותן צרור אבן טעון במרגמה, אשר עלול בכל רגע להיפלט ולפגוע במישהו - כן הנותן לכסיל כבוד, כי הכסיל ישתמש בכבוד שקיבל כדי לפגוע בזולת.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כו ח.

דקויות

מרגמה היא כלי-נשק לרגימה באבנים, כמו ב(ויקרא כד טז): "וְנֹקֵב שֵׁם ה' מוֹת יוּמָת רָגוֹם יִרְגְּמוּ בוֹ כָּל הָעֵדָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח בְּנָקְבוֹ שֵׁם יוּמָת". בפסוקנו המרגמה היא משל:

1. משל לנזק והרס: "כמו הצורר אבן בכלי הקלע שממנו רוגמים אבנים, שנראה שנותן להאבן כבוד לצוררו בצרור, והוא על-מנת להשליך אותו על אנשים ולרגמם באבנים ולהרגם, כן הכבוד שתיתן אל הכסיל במענה חכמה, ישליך אותם במרגמה להרוג בם אנשים תמימי דרך, כי יהפך את תשובותיך לאבני קלע ולמינות" (מלבי"ם).

אחד הדברים הראשונים שמלמדים חיילים בטירונות הוא, לא לטעון נשק בלי פקודה, כי זה מסוכן - ההדק עלול להילחץ בטעות, הכדור עלול להיפלט, ומישהו עלול להיפגע. כך גם כששמים צרור-אבן במרגמה (כלי לרגימה באבנים) - המרגמה עלולה לירות את הצרור, והוא יפגע במישהו. וכך גם כשנותנים כבוד לאדם כסיל (השונא חכמה) - הכבוד מאפשר לו לעשות מעשים רעים יותר בלי להיתפס, וכך לגרום נזק גדול יותר.

2. משל לתנועה מהירה: "כמו הצורר אבן בכלי הקלע, שזמן מועט ישאר בתוכו, כי הוא עומד לזרוק; כן הנותן לכסיל כבוד, כי מעט זמן ישאר בכבודו, כי מהר יבזה את עצמו במעשה כסילות" (מצודות).

3. ויש שפירשו, שהשורש רגם בפסוק זה אין משמעו "השלכת אבנים" אלא "דבר משובח ומפואר", כמו ב(תהלים סח כח): "שָׁם בִּנְיָמִן צָעִיר רֹדֵם, שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם, שָׂרֵי זְבֻלוּן שָׂרֵי נַפְתָּלִי"; לפי זה, פירוש הפסוק הוא "כמו אדם ששם צרור אבנים בתוך בד משובח ויקר - כך אדם שנותן כבוד לכסיל, כי הכבוד אינו ראוי לו", בדומה ל(משלי יא כב): "נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר, אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם"*(ע"פ אבן עזרא, ורעיון דומה נמצא בפירוש רלב"ג).

הקבלות

בתחילת הפרק נאמר, שהכבוד שנותנים לכסיל גורם נזק לו עצמו, (משלי כו א): "כַּשֶּׁלֶג בַּקַּיִץ וְכַמָּטָר בַּקָּצִיר, כֵּן לֹא נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד"*; בפסוק שלנו נאמר שהכבוד לכסיל גורם נזק לסביבה.

בפרק אחר נאמר, שדווקא הקלון יכול לעזור לכסיל להתקדם, (משלי ג לה): "כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן"*. בפרט, כשרוצים לעזור לאדם נזקק, אם הנזקק הוא כסיל, ייתכן שעדיף לעזור לו במתנת-חינם ולא בהלוואה; אולי הבושה, שתיגרם לו מקבלת המתנה, תעורר אותו לתשובה.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/26-08