ביאור:מכילתא דרשב"י/פרק כג
פרק כג עריכה
פסוק א עריכה
ראו מכילתא כספא כ לפס' א. כאן נוספו מינוי הסנגורים -אנשים המלמדים זכות תמורת תשלום (במשפט אזרחי), וראו מכילתא שם פס' ז - ואי הצטרפות כעד לרשע, הדומה למנהג נקיי הדעת בירושלים המוזכרים שם. |
"לא תשא שמע שוא" שלא ידברו סניגורין לפניהן.
מנין לדיין שלא ישמע טענת אחד מבעלי דינין עד שלא יבוא חבירו? תלמוד לומר "לא תשא שמע שוא!"
ומנין שלא יטעון אדם טענת שקר? תלמוד לומר "לא תשא שמע שוא" - לא תשיא שמע שוא.
ומנין שלא יטעים אדם דבריו לדיין תחלה? תלמוד לומר "לא תשא שמע שוא" - לא תשיא שמע שוא.
ומנין אזהרה למספר לשון הרע ולמקבל לשון הרע? תלמוד לומר "לא תשא" - לא תשיא.
ומנין לעד אחד שיודע בחבירו שהוא רשע, אל יעיד עמו? תלמוד לומר "אל תשת ידך עם רשע" - אל תצטרף עמו לעדות.
פסוק ב עריכה
ראו מכילתא כספא כ לפס' ב, בניסוח שונה; וראו גם סנהדרין א ו. |
"לא תהיה אחרי רבים לרעות", מנין שדיני נפשות בעשרים ושלשה?
תלמוד לומר "ושפטו העדה... והצילו העדה" (במדבר ל"ה, כ"ד-כ"ה) עדה שופטת ועדה מצלת
עשרה מזכין ועשרה מחייבין; שלשה מנין?
ממשמע שנאמר "לא תהיה אחרי רבים לרעות", מכלל שאי אתה הווה עמהן לרעה את הווה עמהן לטובה
יכול שאי אתה הווה עמהן לרעה כל עיקר? תלמוד לומר "אחרי רבים להטות"!
אמור מעתה: הואיל ואמרה תורה הרוג על פי עדים, הרוג על פי מטין; מה עדים אין פחות משנים - אף מטין אין פחות משנים
אין בית דין שקול! מוסיפין עליהן עוד אחד - הרי שלשה ועשרים.
ר' אומר: ממשמע שנאמר "לא תהיה אחרי רבים לרעות", שומע אני היה עמהן לטובה
אם כן למה נאמר "אחרי רבים להטות"? שלא תהא הטותך לטובה כהטותך לרעה
הטותך לטובה על פי אחד, ולרעה על פי שנים.
"ולא תענה על רב לנטות" שלא תאמר 'דיי שאהיה כרבי פלוני', אלא אמור מה שלפניך.
יכול אף דיני ממונות כן? תלמוד לומר "אחרי רבים להטות"!
פסוק ג עריכה
"ודל לא תהדר"; יכול לא יהדרנו בממון? תלמוד לומר "בריבו", שלא יהדרנו בדין
שלא תאמר 'עני הוא זה' 'בן טובים הוא' אזכנו בדין ונמצא מתפרנס בנקיות!
תלמוד לומר "ודל לא תהדר בריבו" ולהלן הוא אומר "לא תשא פני דל" (ויקרא יט, טו)
פסוק ד עריכה
ראו מכילתא כספא כ לפס' ד, וכן ספרי דברים רכב. |
"כי תפגע", אין לי אלא מצות עשה; מצות לא תעשה מנין? תלמוד לומר "לא תראה" (דברים כב, א).
"את שור אחיך", אין לי אלא אחיך; אויבך מנין? תלמוד לומר "שור אויבך", מכל מקום.
יכול אף שלאחרים של גויים כן? תלמוד לומר "אחיך" מה אחיך, שהוא עמות עמך - כך כל אדם שהוא עמות עמך
אם כפפת את יצרך לעשות שונאך אוהבך, מבטיחך אני שאני עושה שונאך אוהבך.
"כי תפגע", יכול פגיעה ממש? תלמוד לומר "כי תראה"; יכול משיראנו מרחוק? תלמוד לומר "כי תפגע"
הא כאיזה צד? ראייה שהיא כפגיעה, אחד משבעה ומחצה במיל, שיעור רוס!
"תעה" כל שדרך תעיתו! מכאן אתה אומר: היה חמור רועה כדרכו וכלים מונחין כדרכן - אין נזקק להן.
חמור מפסיג בין הכרמים, כלים מונחין באמצע דרך - הרי זה יזקק להן!
"השב תשיבנו", מכלל שנאמר "כבד את אביך ואת אמך" (שמות כ, יב),
יכול אפלו אמרו לו אביו ואמו אל תחזיר - ישמע להם? תלמוד לומר "השב תשיבנו"!
החזירה וברחה, החזירה וברחה, מנין שחייב להחזיר? תלמוד לומר "השב תשיבנו", אפלו מאה פעמים!
פסוק ה עריכה
"כי תראה" אין לי אלא מצות עשה; מצות לא תעשה מנין? תלמוד לומר "לא תראה" (דברים כב, ד). "כי תראה"
יכול אפילו מרחוק? תלמוד לומר "כי תפגע" אי כי תפגע, יכול פגיעה ממש? תלמוד לומר "כי תראה"
הא כיצד? ראיה שיש בה פגיעה; ואיזו היא ראיה שיש בה פגיעה?
שיערו חכמים אחד משבעה ומחצה במיל, וזה הוא ריס.
"רבץ" - ולא עומד. "תחת משאו" - ולא פרוק.
"וחדלת מעזב לו", מנין אתה אומר היה אדם גדול, או שהיה כהן והיא בבית הקברות, או שחשיכה לילי שבת, שאין רשאי ליזקק לה?
תלמוד לומר "וחדלת" פעמים שאתה חודל - פעמים שאי אתה חודל.
"עזב תעזב עמו" - זו מצות פריקה; ולהלן הוא אומר "הקם תקים עמו" (דברים כב, ד) - זו מצות טעינה
פריקה בחנם, וטעינה בשכר. מצות פריקה קודמת למצות טעינה.
"עזב תעזב עמו", הלך וישב לו, ואמר לו 'הואיל ועליך מצוה, אם רצית לפרוק – פרוק, או לא תפרוק' – פטור, שנאמר "עמו"
יכול אפלו זקן וחולה בעל החמור? תלמוד לומר "עזב תעזב."
"עמו" - לרבות משוי שעל כתיפו.
פסוק ו עריכה
"לא תטה משפט אבינך" מה אני צריך? והלא כבר נאמר "לא תטה משפט" (דברים טז, יט), אחד עני ואחד עשיר!
מה תלמוד לומר "לא תטה משפט אבינך"? - זה אביון במצות!
שלא תאמר 'רשע הוא, חזקתו שהוא משקר, וחזקת זה שאינו משקר, אעבר עליו את הדין!' תלמוד לומר "לא תטה משפט אבינך".
פסוק ז עריכה
מנין לשלשה שנושין באחד מנה, שלא יהא אחד בעל דין ושנים עדים, ויוציאו ממנו ויחלוקו? תלמוד לומר "מדבר שקר תרחק".
"ונקי וצדיק אל תהרג", מנין אתה אומר יש לו עדים ואין לו התראה, יש לו התראה ואין לו עדים - פטור
שנים מעידין בו שחילל את השבת: אחד מעיד שליקט תינין תאנים ואחד מעיד שליקט ענבים;
אחד מעיד שליקט שחורות תאנים סגולות ואחד מעיד שליקט לבנות; יכול הואיל וחלל זה שבת מכל מקום - יבוא ויהרג!
תלמוד לומר "ונקי וצדיק אל תהרג"!
השוו מכילתא כספא כ לפס' ז. כאן מרחיבים את הדין גם לגלות ולמלקות, אבל דיני ממונות הם במשפט אזרחי, ולכן החזרתו לזכות היא החזרת בעל הדין לחובה, ולכן אין מחזירים אותו. |
"ונקי וצדיק אל תהרג" - מלמד שמחזירין אותו לזכות! יכול יהו מחזירין אותו לחובה? תלמוד לומר "ונקי וצדיק אל תהרג".
ואין לי אלא למיתה; לגלות מנין? נאמר כאן "דבר" ונאמר להלן "דבר" (דברים יט, ד)
מה דבר האמור להלן, גלות - אף דבר האמור כאן, גלות.
ואין לי אלא לגלות, למכות מנין? - נאמר כאן "רשע" ונאמר להלן "רשע" (דברים כה, ב)
מה רשע האמור להלן, מכות - אף רשע האמור כאן, מכות.
יכול אף בדיני ממונות לא יהו מחזירין אותו לחובה? תלמוד לומר "נקי וצדיק אל תהרג"
למיתה אי אתה מחזירו; מחזירו אתה לממון!
יכול כשם שיצאו ידך כך יצאו ידי? תלמוד לומר "כי לא אצדיק רשע"! כי לא אצדיק רשע - מצדיקו אני בתשובה.
פסוק ח עריכה
"ושחד לא תקח" אינו צריך לומר שוחד ממון, אלא אפלו שוחד דברים! "כי השחד יעור עיני חכמים" וקל וחומר לטיפשים
"ויסלף דברי צדיקים" וקל וחומר לרשעים.
דבר אחר "כי השחד יעור עיני חכמים" אומרין על טמא – טהור, ועל טהור - טמא
"ויסלף דברי צדיקים" אומרים על אסור – מותר, ועל מותר - אסור
פסוק י עריכה
ראו מכילתא כספא כ לפס' י. וראו גם שביעית ב ז. |
"ושש שנים תזרע את ארצך" מנין לאורז ולדוחן ולפרגין ולשומשמין שהשרישו לפני ראש השנה, שכונסם אתה בשביעית?
תלמוד לומר "ואספת את תבואתה – והשביעית".
יכול אף על פי שלא השרישו? תלמוד לומר "שש שנים תזרע ואספת" ששה זריעים, ששה אסיפים!
לא ששה זריעים ושבעה אסיפים.
ר' נתן בן יוסף אומר: כתוב אחד אומר "שש שנים תזרע שדך" (ויקרא כה, ג) וכתוב אחד אומר "שש שנים תזרע את ארצך"
כאיזה צד יתקיימו שני כתובים? אחד כשנכנסו ישראל לארץ, ואחד כשעלו מן הגולה!
פסוק יא עריכה
ראו מכילתא כספא כ לפס' יא: בעל השדה צריך לנטוש את השדה ואין לו רשות להושיב על השדה שומרים – אפילו לא אם יחלק הכל לעניים. |
"והשביעית תשמטנה" – מלקשש, "ונטשתה" - מלסקל.
יכול יהא מושיב עליה שומרין עד שתגיע שעת הביעור ויתננה להן? תלמוד לומר "ונטשתה”.
"ואכלו אביני עמך" אין לי אלא עני, עשיר מנין? תלמוד לומר "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה"
אם כן למה נאמר "אביני עמך"? - רובה לעניים.
"ויתרם תאכל חית השדה" וכי שלא בטובתך אין חית השדה אוכלת? מה תלמוד לומר "ויתרם תאכל חית השדה"?
כל זמן שחיה אוכלת מן השדה - אתה אוכל מתוך הבית; כלה מן השדה - כלה מן הבית!
מכאן אמרו הכובש חמשת מיני כבשין בחבית אחת, רבן גמליאל אומר: מי שכלה מינו מן השדה מבעיר אותו ואת דמיו מן הבית.
יכול יהו כולן מתבערין כאחת? תלמוד לומר "כרמך". יכול יהו כל הארצות מתבערין כאחת? תלמוד לומר "זיתך"
מה מצינו בשני מינין שבאילן, לזה ביעור בפני עצמו ולזה ביעור בפני עצמו - כך כל אחד ואחד יש לו ביעור בפני עצמו!
יכול תהא כל שדה ושדה מתבערת בפני עצמה? תלמוד לומר "בארץ" בארץ דברתי, ולא דברתי בכל שדה ושדה
מכאן אתה אומר שלוש ארצות לביעור: יהודה ועבר הירדן והגליל.
"כן תעשה לכרמך לזיתך" והלא הכרם והזית בכלל היו, ולמה יצאו? להקיש אליהם:
מה כרם מיוחד, שהוא בעשה, ועוברין עליו בלא תעשה - כך כל שהוא בעשה עוברין עליו בלא תעשה.
מנין אין מזבלין ואין מפרקין אין מעפקין אין מעשנין אין מגזמין ואין מצדדין בעלין באילן? - תלמוד לומר "כרמך"
ומנין אין מקרסמין ואין מזרדין ואין מפסלין ואין מצדדין ואין מגזמין בעלין באילן? תלמוד לומר "זיתך".
פסוק יב עריכה
גם מי שאינו עובד בימי החול חייב לשמור את השבת. |
"ששת ימים תעשה מעשיך", מכלל שנאמר "ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת" (שמות כ, ט)
יכול אין אתה שובת אלא בשעה שאתה עושה כל מלאכה; בשעה שאין אתה עושה כל מלאכה מנין?
תלמוד לומר "וביום השביעי תשבת", מכל מקום!
מקיש שבת לשביעית: ומה שביעית, שאין בה עון מיתה, שובת הוא מערב שביעית לשביעית בשלשים יום
שבת שיש בה עון מיתה אינו דין שצריך להוסיף מחול על קודש?
"למען ינוח שורך וחמורך" יכול לא יניחנו תולש? לא יניחנו עוקר? תלמוד לומר "למען ינוח", ואין זה נייח אלא צער.
"וינפש בן אמתך" ר' יוסי הגלילי אומר: הנח לו, ור' עקיבה אומר: הרויח לו.
פסוק יג עריכה
השוו מכילתא כספא כ לפס' יג: ר' אליעזר בן יעקב כאן כר' אליעזר שם. |
"ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו" ר' אליעזר בן יעקב אומר: ליתן לא תעשה על כל עשה האמור בפרשה.
"ושם אלהים אחרים לא תזכירו" - זו אזהרה לנביא המתנבא בשם עבודה זרה
לפי שהוא אומר "ומת הנביא ההוא" (דברים יח, כ) עונש שמענו; אזהרה מנין? תלמוד לומר "ושם אלהים אחרים לא תזכירו",
"לא ישמע על פיך" - אזהרה למדיח.
פסוק יד עריכה
דורש "רגלים" – רגליים או הרגלים. הדרשה השניה מכירה בכך שקשה לדרוש מאנשי הגולה לעלות שלוש פעמים בשנה, ואכן נראה שבדרך כלל לא עלו כולם, וראו במבוא למסכת חגיגה. |
"שלש רגלים" ולא בעלי קבין. "שלש רגלים" הכל לפי רגליו שלאדם: אין דומה הבא מבית פוגי סמוך לירושלים להבא מבית פרס.
"תחג לי" בחגיגה הבאה לשמה אדם יוצא ידי חובתו; אין אדם יוצא ידי חובתו בחגיגה שאין באה לשמה!
אם כן למה נאמר "תחג לי"? כל זמן שאתה חוגג כמצותו - מעלה אני עליך כאלו נדבה הבאתו
ובזמן שאי אתה חוגג כראוי - מעלה אני עליך כאלו אתה מועל בהר הבית ובעזרות
כן הוא אומר "כי תבואו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי" (ישעיה א, יב).
פסוק טו עריכה
השוו לדברי ר' יהודה ב בתירא במכילתא כספא כ, לפס' טו שנראה כמקפיד על אביב דווקא. מצב ה"אביב" של השעורה נזכר במכת הברד, ראו שמות ט לא, אבל אינו מופיע בתיאור מכת הבכורות בפסח מצרים, וגם לא באיזכור "חג המצות" כאן: מופיעה רק המצה. |
"את חג המצות תשמר", מכלל שנאמר "שמור את חדש האביב ועשית פסח" (דברים טז, א)
יכול אין אתה עושה פסח אלא בשעה שיש לך אביב שיבולים רכות? בשעה שאין לך אביב מנין?
תלמוד לומר "את חג המצות תשמר".
דבר אחר מה יציאת מצרים, אף על פי שאין לך אביב אלא מצה - אף כאן, אף על פי שאין לך אביב אלא מצה
מנין ליתן את האמור בפסח מצרים בפסח דורות ואת האמור בפסח דורות בפסח מצרים?
תלמוד לומר "שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתיך" מלמד שהשנה שיצאו בה ישראל ממצרים היתה כתקנה.
"ולא יראו פני ריקם" אפלו כל שהוא! וחכמים אומרין: אין פחות לעולת ראיה ממעה כסף ולחגיגה שתי כסף!
פסוק טז עריכה
את ביכורי החיטה וגם את ביכורי השעורה ניתן להביא למקדש החל מחג השבועות, ואם הוא חל בשבת – מ"יום הטיבוח", החל ביום א בשבוע. לעניין יום הטיבוח ראו חגיגה ב ד. |
"וחג הקציר" ר' ישמעאל אומר: כל זמן שעצרת בשבת - יום טבוח אחר שבת; חוגג וקוצר מקריב חגיגה וקוצר את הביכורים.
"בכורי מעשיך" מכלל שנאמר "בכורי קציר חטים" (שמות לד, כב) אין לי אלא שלחטים, שלשעורים מנין?
תלמוד לומר "אשר תזרע בשדה"! אין לי אלא שזרע; שעלה מאיליו מנין? תלמוד לומר "אשר בשדה"!
אין לי אלא שבשדה; שבגג ושבחצר ושבחרבה מנין? תלמוד לומר "בכורי כל אשר בארצם" (במדבר יח, יג)!
"וחג האסיף בצאת השנה" מכלל שנאמר "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה" (דברים יד, כב)
איני יודע אימתי היא שנה? תלמוד לומר "וחג האסיף בצאת השנה", ולהלן הוא אומר "תקופת השנה" (שמות לד, כב)
אימתי שנה יוצאה? הוי אומר בתקופה. יכול תקופת טבת? תלמוד לומר "חג", יצאת תקופת טבת שאין בה חג
יכול תקופת ניסן, שהרי יש בו חג? תלמוד לומר "חג האסיף" שיש בה אסיף! יצאת תקופת ניסן שאין בה אסיף!
יכול תקופת תמוז, שהרי יש בה אסיף? תלמוד לומר "חג האסיף בצאת השנה", ולהלן הוא אומר "תקופת השנה"
תקופה שיש בה חג ואסיף ושנה יוצאה בה! והיזו זו? זו תקופת תשרי.
"באספך את מעשיך" - אין לך בהן אלא אסיף. מנין לכל אחד ואחד שיהא לו אסיף בפני עצמו?
תלמוד לומר "באספך", "מעשיך", כל אחד ואחד בשעת אסיפו.
יכול תהא ראש שנה ראש לכל פירות האילן? תלמוד לומר "באספך... מעשיך", כל אחד ואחד יש לו אסיף בפני עצמו
מיכן אמרו: באחד בשבט ראש שנה לאילן, דברי בית שמאי; ובית הלל אומרים בחמשה עשר בו!
כל אילן שחנטו פירותיו לפני חמשה עשר בשבט הרי הוא לשעבר; לאחר חמשה עשר בשבט - הרי הוא לעתיד לבוא!
פסוק יז עריכה
"שלש פעמים", יכול בכל רגל ורגל? תלמוד לומר "בשנה" יכול בכל זמן שירצה? תלמוד לומר "פעמים"
אין פעמים אלא זמנים, שנאמר "תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים" (ישעיה כו, ו).
"יראה" - פרט לסומה, שאין יכול לראות
"זכורך" - להוציא את הנשים. "כל זכורך" - לרבות את הקטנים
זו היא שבית הלל אומרין כל קטן שיכול לאחוז בידו שלאביו ולעלות מירושלם להר הבית - חייב בראייה. (חגיגה א א.)
"את פני האדון", אם עושה אתה את כל האמור בענין - הריני פונה מכל עסקאי ואיני עוסק אלא בך.
פסוק יח עריכה
השבתת החמץ חייבת להיות לפני שחיטת הפסח וזריקת דמו על המזבח. |
"לא תזבח על חמץ" אין לי אלא זובח; זורק ומנסך מנין? תלמוד לומר "דם זבחי".
"זבחי" - זה הפסח, וכן הוא אומר "ואמרתם זבח פסח הוא לה'" (שמות יב, כז).
"לא ילין חלב חגי עד בקר", מכאן אמרו הקטר חלבים כל הלילה.
"לא ילין חלב חגי עד בקר", לפי שמצינו בקדשי קדשים שבזמן אכילתן הקטרתן
יכול אף קדשים קלים כן? תלמוד לומר "לא ילין חלב חגי עד בקר"
אין לי אלא חלבי חגיגה; חלבי פסח מנין? תלמוד לומר "ולא ילין לבקר זבח חג הפסח" (שמות לד, כה)!
פסוק יט עריכה
ה"ראשית" שבספר דברים היא תרומה גדולה, שאינה יכולה להיות כל הגורן – ראו חלה א ט.; אבל הביכורים יכולים להיות כל היבול – ראו ביכורים ב ד. ההסבר לכינוי "ראשית" הוא שהבכורים ניתנים לפני הפרשת התרומה. |
"ראשית" נאמר כאן ראשית ונאמר להלן ראשית (דברים יח, ד)
יכול מה ראשית האמור להלן, עד שישייר מקצת - אף ראשית האמור כאן, עד שישייר מקצת?
מנין שאם רוצה אדם לעשות כל שדהו בכורים עושה? תלמוד לומר: "בכורי אדמתך"
אם כן למה נאמר "ראשית"? ליתן בהן כוח ראשית, שיהו קודמין לתרומה!
ראו בכורים א ב. וראו מכילתא כספא כ לפס' יט. |
"אדמתך" - פרט לעריס; "אדמתך" - פרט לגזלן.
"תביא בית ה' אלקיך" מלמד שהוא חייב בטיפול הבאתן עד שיביאם לבית הבחירה.
"לא תבשל גדי" ר' עקיבה אומר: חיה ועוף אינן מן התורה,
שנאמר "לא תבשל גדי בחלב אמו" "לא תבשל גדי בחלב אמו" שלשה פעמים פרט לחיה ועוף ולבהמה טמאה.
ר' יוסי הגלילי אומר: נאמר "לא תאכלו כל נבלה" (דברים יד, כא), ונאמר "לא תבשל גדי בחלב אמו"
את שאסור משום נבלה - אסור לבשל בחלב! עוף, שאסור משום נבלה, יכול אסור לבשלו בחלב?
תלמוד לומר "בחלב אמו", יצא עוף, שאין לו חלב אם!
"לא תבשל גדי בחלב אמו" אין לי אלא גדי בחלב אמו, פרה בחלב אמה מנין? תלמוד לומר "בחלב", מכל מקום.
פסוק כ עריכה
תיאור הנביא כמלאך פוטר את הדרשן מעיסוק באנגלולוגיה, אבל במציאות היו ספקות רבים בזיהוי הנביא. כדוגמא לנביא הקובע את מקום המקדש מובא גד, שאישרו קבע את מקום המנוחב והנחלה, ראו זבחים יד ח. |
"הנה אנכי שלח מלאך לפניך" - זה נביא; וכן הוא אומר "ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים" (שופטים ב, א).
"לפניך" - שיהא מאיר לפניך, כנר שהוא מאיר לכל הבית.
"לשמרך בדרך" - להזהירך על דברי תורה וכן הוא אומר "בכל הדרך אשר צוה ה' אלקיכם אתכם תלכו" (דברים ה, ל)
"ולהביאך" - לארץ ישראל! "אל המקום" - זה שילה! "אשר הכינתי" - זה בית עולמים
וכן הוא אומר "ויבא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה הקם לה' מזבח בגרן ארונה היבוסי (שמואל ב כד, יח)
מהוא אומר שם? ויאמר דויד זה הוא בית ה' האלקים וזה מזבח לעלה לישראל (דברי הימים א כב, א)
ואומר "זאת מנוחתי עדי עד" (תהלים קלב, יד).
פסוק כא עריכה
הקושי של הנביא לשאת עוון הוא מוגבל, כי הנביא יכול למחול רק על פגיעות בו עצמו, ולא על חטא שפגע בקב"ה, השונה ממנו. |
"כי לא ישא לפשעכם", לא כשם שאני "נושא עון ועובר על פשע" (מיכה ז, יח), כך הוא
שלא לפניו אתם חוטאין אלא לפני, שנאמר "כי שמי בקרבו". וכן הוא אומר "לא עלינו תלנתיכם כי על ה'" (שמות טז, ח).
פסוק כב עריכה
"כי אם שמע תשמע", כל זמן שישראל עושין רצונו שלמקום הוא נעשה להן אנטדיקוס תובע כנגד אויביהם
שנאמר "ועשית כל אשר אדבר ואיבתי את איביך". אתם עשיתם מה שגזרתי עליכם - אף אני אעשה מה שהבטחתי אתכם!
וכן הוא אומר "כי ה' אלקי ישראל נלחם לישראל" (יהושע י, מב)
פסוק כה עריכה
השוו ספרי דברים מא. שם מציעים שני פתרונות לעבודת ה' בלי מקדש. גם כאן נרמז הפיתרון של לימוד התורה ב"דבר אחר". |
"ועבדתם את ה' אלקיכם" - זו תפלה; וכן הוא אומר "ולעבדו בכל לבבכם" (דברים יא, יג)
איזו היא עבודה שבלב? הוי אומר זו תפלה;
וכן הוא אומר בדניאל: "אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישיזבינך" (דניאל ו, יז)
וכי יש עבודה בבבל? אלא זו תפלה! וכן הוא אומר "וזמנין תלתה ביומא הוא בריך על ברכוהי" (דניאל ו, יא).
דבר אחר "ועבדתם את ה' אלקיכם" - עבדהו בתורתו! עבדהו במקדשו!
פסוק כו עריכה
הפסוק משיר השירים מפרש "שכולה" – חסרה. |
"לא תהיה משכלה" - בענין שנאמר "שכלם מתאימות ושכולה אין בהם" (שיר השירים ד, ב)!
"ועקרה" - כענין שנאמר "לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך" (דברים ז, יד)!
"את מספר ימיך אמלא" כענין שנאמר "לא יהיה שם זקן ועול ימים אשר לא ימלא את ימיו"
"את מספר ימיך אמלא" - לא כענין שנאמר "אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם" (תהלים נה, כד).
פסוק כז עריכה
לוחמה פסיכולוגית כנגד האויבים, כגון הכנענים, ולוחמה ביולוגית - מביאות לנצחון במלחמה. |
"את אימתי אשלח לפניך" - זה המורך, וכן הוא אומר "ונשמע וימס לבבנו" (יהושע ב, יא).
"והמתי את כל העם" - זו מגפה. "ונתתי את כל איביך אליך ערף" כענין שנאמר "ואיבי תתה לי ערף" (שמואל ב כב, מא).
פסוק כט עריכה
למה יש רשעים ורשע בעולם? – כדי שיהיה לצדיקים אתגר! כלומר הרשע הוא כדי להגדיל את הנצחון עליו. שאלה טובה האם זה כדאי... |
"לא אגרשנו מפניך בשנה... מעט מעט אגרשנו" מכאן שהרשעים נבראו לצוות לצדיקים!
וכן הוא אומר "כל פעל ה' למענהו" (משלי טז, ד). יכול אף לעתיד לבוא? תלמוד לומר: "וגם רשע ליום רעה" (שם).
פסוק לב עריכה
אמנם יהושע כרת ברית עם הגבעונים, אבל מדובר בטעות, שאפילו תוך מעשה מזכיר יהושע את האיסור. בכל אופן הברית בתוקף. |
"לא תכרת להם ולאלהיהם ברית" הרי זו אזהרה שלא לכרות ברית לשבעה עממין
וכן יהושע אומר "אולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרות לך ברית?" (יהושע ט, ז)
מהוא אומר בסוף? "ועתה ארורים הם" (שם פס' כג).
פסוק לג עריכה
"גר תושב" אסור לעבוד ע"ז, וכן שאר שבע המצוות. אמנם יש הבטחה של הקב"ה שיחלץ את יריאיו מהחטא, אבל מדובר בנס, ואין לסמוך עליו! |
"לא ישבו בארצך" הרי זו אזהרה, שלא יושיבו גוי עובד עבודה זרה ביניהם.
יכול על חנם? תלמוד לומר "פן יחטיאו אותך לי" כבר הבטחתיך "חנה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם" (תהלים לד, ח) יחלצם מלחטוא
היאך אניחם ביניכם? "פן יחטיאו אותך לי", הן מתכוונין להמרידכם בי! ומה תעלה יש בידכם?
ואתם נוקשין בהן ומתחייבין לי כלייה! לכך אני מזהירך "לא ישבו בארצך".