ביאור:משלי כו א
משלי כו א: "כַּשֶּׁלֶג בַּקַּיִץ, וְכַמָּטָר בַּקָּצִיר - כֵּן לֹא נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד."
תרגום מצודות: כמו אם יורד השלג בקיץ (עת שטיחת התאנים לייבש) ומטר בעת הקציר, שהמה דברים שאינם נאין כי מפסידים התאנים והתבואה - כן לא נאה לכבד את הכסיל, שאז יחשוב שאין יתרון לחכמה.
תרגום ויקיטקסט: כמו שלג היורד בקיץ, מקפיא ומקלקל את הפירות, וכמו מטר היורד בקציר, מרטיב ומרקיב את התבואה - כן לא נאוה (לא רצוי) לתת לכסיל כבוד, המשחית את אישיותו ומבליט את הצדדים השליליים שלו.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כו א.
דקויות
עריכהקיץ וקציר
עריכהבשנה החקלאית במקרא יש ארבע עונות: זרע, חורף, קציר וקיץ. עונת הקציר היא העונה שבה מקצרים (חותכים) את תבואת-השדה השעורה והחיטה. עונת הקיץ היא העונה שבה קוצצים (קוטפים) את פירות-העץ - התאנים והענבים.
בפסוק יש שני משלים - שלג וגשם - ונמשל אחד - כבוד. מה הקשר בין המשלים לבין הנמשל?
1. שלושתם מועילים בפנים ומזיקים בחוץ: השלג והגשם מועילים בעונת החורף, כשהזרעים נמצאים בתוך האדמה; אולם בעונת הקציר התבואה מונחת בשדה, ובעונת הקיץ הפרות מונחים במטעים, ואז השלג והגשם מזיקים לתבואה ומרקיבים אותה. כך גם הכבוד: הוא מועיל לאדם חכם, שאצלו העיקר הוא הפנימיות, החכמה והרוחניות; אולם לאדם כסיל (= שונא חכמה), שאצלו העיקר הוא החיצוניות והחומרנות, הכבוד מזיק, הכבוד גורם לו להתחזק בדרכו ובמעשיו הרעים ולהירקב עוד יותר.
2. שלושתם נראים בלתי-אפשריים ולא מציאותיים. הכסיל אינו מאמין בבני אדם, לא מסוגל להאמין שבני אדם אחרים באמת מכבדים אותו. כשמישהו מתייחס אליו בצורה מכובדת, הוא מתייחס לזה כמו לדבר בלתי אפשרי, כמו שלג בקיץ ומטר בקציר, ואומר "אתה לא באמת מכבד אותי, אתה רק מראה לי כבוד כדי לקבל משהו בתמורה, אתה רק רוצה לנצל ולהשפיל אותי כמו כולם" (ע"פ גליה). פירוש זה מתאים לאנשים שנעשו כסילים לאחר שסבלו מהתעללות קשה שגרמה להם לאבד את תחושת הערך העצמי ואת האמון בזולת.
לא נאוה
עריכה1. מהשורש אוה=רצה (לא רצוי),
2. או צורה מורחבת של נָאֶה (לא יפה).
וכן ב(משלי יט י): "לֹא נָאוֶה לִכְסִיל תַּעֲנוּג, אַף כִּי לְעֶבֶד מְשֹׁל בְּשָׂרִים"*.
הקבלות
עריכה1. האדם היחיד הזוכה לכבוד הגדול ביותר במדינה הוא המלך; מכאן, שהסכנה הגדולה ביותר היא לתת את כבוד המלכות לאדם כסיל:
- כאשר המלך הוא חכם, הוא משתמש בכבוד שלו בצורה חיובית, כדי לעשות צדק ומשפט; ראו למשל (משלי כ כו): "מְזָרֶה רְשָׁעִים מֶלֶךְ חָכָם, וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אוֹפָן"*, (משלי ח טו): "בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ, וְרוֹזְנִים יְחֹקְקוּ צֶדֶק"*.
- אך כאשר המלך הוא כסיל, הכבוד מעביר אותו על דעתו, וגורם לו לעשות מעשים טיפשיים ואף מזיקים - כשלג בקיץ וכמטר בקציר.
משל זה זכה להמחשה מרשימה במיוחד בזמן המלכת שאול, במעשיו של שמואל הנביא, שמואל א יב17: "הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם; אֶקְרָא אֶל ה' וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר, וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי ה', לִשְׁאוֹל לָכֶם מֶלֶךְ".
בני ישראל באותה תקופה רצו מלך בכל מחיר. הם לא רצו לחכות שיהיה אדם חכם הראוי למלוכה - הם רצו למנות את "הרע במיעוטו", את הטוב ביותר שיש עכשיו. שמואל רמז להם, שנתינת כבוד המלכות לאדם שאינו ראוי לכך עלולה לגרום נזק, כמו שלג בקיץ ומטר בקציר.
ואכן, כבוד המלכות של שאול גרם נזק רב לעם ישראל, כאשר מתוך קנאות לכבודו, הוא הרג את כל כוהני נוב (שמואל א כב).
2. בפסוקנו שלג בקיץ הוא דבר רע; אבל ב(משלי כה יג): "כְּצִנַּת שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר צִיר נֶאֱמָן לְשֹׁלְחָיו, וְנֶפֶשׁ אֲדֹנָיו יָשִׁיב"*, צינת שלג ביום קציר היא דבר טוב!
נראה שיש להבחין בין שלג ממש, אשר מקפיא ומקלקל את התבואה ביום קציר, לבין צינת שלג, קרירות של שלג (למשל, רוח קרירה או שלגון), אשר מרעננת את הקוצרים.
3. פסוקנו מדבר על הנזק שגורם הכבוד לנפשו של הכסיל. רעיון דומה נמצא ב(משלי ג לה): "כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן" - הכבוד הוא נחלתם של חכמים; הכסילים מתרוממים ומתעלים דווקא כשהם סופגים קלון*.
פסוק בהמשך הפרק מדבר על הנזק שגורם הכבוד לאנשים שנמצאים בסביבתו של הכסיל, (משלי כו ח): "כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה, כֵּן נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד"*.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/26-01