ויקיטקסט

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבועות/פרק שישי

< ביאור:ירושלמי מאיר‏ | מסכת שבועות

פרק שישי – שבועת הדיינין עריכה

ירושלמי שבועות, פרק ו, הלכה א עריכה

מתני’: שבועת הדיינין. ו_אהטענה שתי כסף, וההודייה בשוה פרוטה. ו_בואם אין ההודייה מן הטענה, פטור. ו_גכיצד? שתי כסף לי בידך. אין לך בידי אלא פרוטה, פטור. ו_דשתי כסף ופרוטה יש לי בידך. אין לך בידי אלא פרוטה, חייב. ו_המנה לי בידך. אין לך בידי, פטור. מנה לי בידך. אין לך בידי אלא חמשים דינר, חייב. ו_ומנה לאבא בידך. אין לך בידי אלא חמשים. פטור, מפני שהוא כמשיב אבידה:

גמ’: תנן התם האשה נקנת בשלושה דרכים וכ”ו בכסף. °בית שמאי בית שמאי אומרים בדינר ובשוה דינר. ובית הילל אומרים בפרוטה ובשוה פרוטה. תני, הטענה. °בית שמאי בית שמאי אומרים מעה כסף שלושים ושתים פרוטות. ו°בית הלל בית הלל אומרים שתי מעין

-----------------------------------דף כח עריכה

ירושלמי מאיר שבועות כח


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כח עמוד א] מחלפה שיטתין ד°בית שמאי בית שמאי  האם °בית שמאי בית שמאי חזרו בהם? תמן אינון אמרין דכסף שנאמר בקידושין, דינר. והכא בשבועת הדיינים שנאמר בה כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים. אינון אמרין כסף מעה. מחלפין שיטתין ד°בית הלל בית הלל האם °בית הלל בית הלל חזרו בהם? תמן בקידושין אינון אמרין כסף ו_זפרוטה. והכא אינון אמרין כסף תרין מעין? אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°. °בית שמאי בית שמאי למידין מתחילת מכירת אמה העבריה. מה תחילת מכירתה בדינר שישה מעין. אף קידושיה בדינר ו°בית הלל בית הלל למידין מסוף גירועיה. מה סוף גירועיה בפרוטה. אף קידושיה בפרוטה. ומה טעמא ד°בית שמאי בית שמאי מניין שתחילת מכירתה של אמה עבריה בדינר? שנאמר (שמות משפטים כא יא) ויצאה חנם אין כסף. ממה שנאמר ויצאה חינם וכי אין אנו יודעין שאין כסף? מה תלמוד לומר אין כסף? מיכן שנמכרת בכסף יותר מכסף קא סלקא דעתין שכסף זה פרוטה. וכמה היא יותר מכסף? דינר. אולי כסף פרוטה, יותר מכסף שתי פרוטות? סוף מטבע כסף מטבע כסף הכי קטן שבתורה, מעה. ותהא קנינה מעה? ולמה אמרנו דינר שש מעין אמר רבי בון רבי אבין° בשם רבי יהודה בר פזי רבי יהודה בן פזי°. שאם ביקשה למיגרע מגרעת מעה בכל שנה ויוצאה. ותהא קנינה שש פרוטות ותגרע בפרוטה? אמר רבי אבין רבי אבין° הגע עצמך שאם ביקשה ליגרע מתחילת השנה הששית. תחילת השנה הששית גירועיה בפרוטה וסוף גירועיה בפרוטה? אלא בתחילת השנה גירועיה מעה וסוף השנה גירועיה בפרוטה. מה טעמא ד°בית הלל בית הלל? ממה שסוף גירועיה בפרוטה, את יודע שקידושיה בפרוטה. דהגע עצמך אילו לא נשתייר שם אלא שוה פרוטה שמא אינה מגרעתו ויוצא? כשם שסוף גירועיה בפרוטה כך קידושיה בפרוטה. שהרי גם בסוף כשלא נשתייר שם אלא שוה פרוטה יכול האדון ליעד אותה לאשה. מחלפה שיטתהון ד°בית הלל בית הלל האם °בית הלל בית הלל חזרו בהם? גבי קידושין אינון אמרין כסף פרוטה. והכא בשבועת הדיינים אינון אמרין כסף שתי מעין? התם כתיב (שמות משפטים כב ו) כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור. אם ללמד שאין בית דין נזקקין לפחות משוה פרוטה, כבר כתיב (ויקרא ויקרא ה כו) לאשמה בה. ודרשינן פרט לפחות מפרוטה. מה תלמוד לומר כסף ? מיכן שיש כאן יותר מכסף. וכמה הוא יותר מכסף ? שתי מעין. או אולי כסף פרוטה. יותר מכסף שתי פרוטות? סוף מטבע כסף מטבע הכי קטן של כסף שבתורה, מעה. שהוא גירא האמור בתורה. ותהא מעה ולמה אמרתה הטענה שתי מעות? נאמר כסף או כלים. מה כלים שנים. אף כסף שנים. ומה מקיימין ד°בית שמאי בית שמאי כסף או כלים? שהרי לשיטתם הטענה מעה אחת. כהדא דתני °רבי נתן רבי נתן אומר. או כלים להביא כלי חרס. מלמד שבכלים חייב אפילו אינם שוים מעה. שמואל שמואל (אמורא)° אמר, טענו שני מחטין והודה לו באחת מהן, חייב. אמר רבי חיננא רבי חיננא°, והן שיהו יפות כשתי פרוטות. שיהא הטענה שתי פרוטות, וההודייה פרוטה ואתיא כ°בית שמאי בית שמאי דלא ילפי כסף מכלים. ולא אומרים מה מטבע חשוב דינר אף כלים חשובים ששוים דינר ברם כ°בית הלל בית הלל דילפי כסף מכלים מה כלים שנים, אף כסף שנים. ודכוותה מה כסף שתי מעין. אף כלים חשובים ששווים שתי מעין. רבי אבא רבי אבא° ורב יהודה רב יהודה° אמרו בשם שמואל שמואל (אמורא)°. כל ששנים ו_חמחייבין אותו ממון, עד אחד זוקקו לשבועה. והרי שנים

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כח עמוד ב] מחייבין אותו קרקע, ואין עד אחד מחיבו שבועה ? שנייא היא, שאין נשבעין על כפירת קרקעות. והרי שנים מחייבין אותו קנס ואין עד אחד מחיבו שבועה ? שנייא היא, שאין נשבעין בקנס. והרי שנים מחייבין אותו פרוטה ואין עד אחד מחיבו שבועה? שהרי אין שבועת מודה במקצת אלא כשהטענה הייתה שתי פרוטות, וכן היא דתנינן. שבועת הדיינין. הטענה שתי כסף, וההודייה שוה פרוטה. מתניתין בשנשבע מפיו, מה דאמר שמואל שמואל (אמורא)°, בנשבע מפי אחרים בעד אחד, במקרה כזה נשבע אף על תביעת פרוטה. רב חסדא רב חסדא° וחבורתיה פליגי. דתני שבועת הדיינין. כל שבועת הדיינין. לא שנייה בין מפיו בין מפי אחרים, לעולם אינו חייב, עד שתהא הטענה שתי כסף וההודייה שוה פרוטה. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר. הטוען לחבירו טענת גנב בפיקדון, אינו חייב עד שיודה מקצת. וכל חברוי פליגין עלוי. מה מקיימין כל חברוי את הפסוק (שמות משפטים כב ח) אשר יאמר כי הוא זה? בטוענו ממון שהלווהו. אם טוענו ממון בדא כתיב (שמות משפטים כב ח) ישלם שנים לרעהו? עירוב פרשיות יש כאן. שהפסוק אשר יאמר כי הוא זה, שיך להלוואה ונכתב בתוך פרשת שומרים, שבא נאמר ישלם שנים לרעהו. אמר רבי זירא רבי זירא° . אינו חייב, עד שיהא בכפירה שתי כסף ו_טחוץ מההודייה. אתיא כחברוי דרבי יוחנן רבי יוחנן°. תנן, מנה לי בידך. אין לך בידי פטור. פשיטא שהרי אפילו כמה לי בידך, אין לך בידי פטור. שהרי למדנו שאינו חייב עד שיודה במקצת. ומה בא זה ללמד ? אלא כיני. מנה לי בידך. אין לך בידי פטור. אין לך בידי אלא פרוטה חייב, וקא משמע לן שמודה בפרוטה אף אם התביעה מנה, נחשב מודה במקצת. תנן, מנה לי בידך, אין לך בידי אלא חמשים חייב. רב רב (אמורא)° ורבי יוחנן רבי יוחנן° תרויהון אמרין. והוא שהלווהו בעדים. אבל אם הלווהו שלא בעדים, יכיל מימר ליה הלויתני ונתתי לך מחצה. אמר רבי יודן רבי יודן°

-----------------------------------דף כט עריכה

ירושלמי מאיר שבועות כט


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כט עמוד א] אין אומרים בממון מאחר מיגו דיכיל למימר ליה לא הלויתני, יכיל מימר ליה הלויתני ונתתי לך חציים. לפי שאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו. תני. מנה לי בידך, אמר לו בפני עדים הין. למחר אמר לו תניהו לי. אמר לו נתתיו לך, פטור. אין לך בידי, חייב. ולא אומרים שנאמן מיגו שיכל לאמר נתתיו לך דאין אדם מעז פניו בפני בעל חובו. רבי אסי רבי אסי° אמר לעולם אומרים מיגו אלא שכאן אינו נאמן, דהמלוה לחבירו לא יפרענו אלא בעדים. אמר רבי אבין רבי אבין°, מילתיה דרבי אסי רבי אסי°, רק המלוה לחבירו בעדים לא יחזיר לו אלא בעדים. מתניתא פליגא עלוי דתנן, מנה לי בידך אמר לו בפני עדים הין. קא סלקא דעתין שהוא הדין אם ההלואה היתה בעדים למחר אמר לו תניהו לי. נתתיו לך, פטור. אין לך בידי, חייב. קתני מיהת נתתיו לך, פטור. משמע שפרע בלא עדים, דאם פרעו בעדים, פשיטא שפטור.

ירושלמי שבועות, פרק ו, הלכה ב עריכה

מתני’: מנה לי ו_יבידך. אמר לו בפני עדים הן. ולמחר אמר תניהו לי. נתתיו לך, פטור. אין לך בידי, חייב. מנה לי בידך. ו_יאאמר לו הין. אל תתניהו אלא בפני עדים. למחר אמר לו תניהו לי. אמר לו נתתיו לך, חייב מפני שהוא צריך ליתנם לו בפני עדים:

גמ’: תני. מנה לי בידך, אמר לו בפני עדים הין. למחר אמר לו תניהו לי. נתתיו לך, פטור. אין לך בידי, חייב. ולא אומרים שנאמן מיגו שיכל לאמר נתתיו לך דאין אדם מעז פניו בפני בעל חובו. רבי אסי רבי אסי° אמר לעולם אומרים מיגו אלא שכאן אינו נאמן, דהמלוה לחבירו לא יפרענו אלא בעדים. אמר רבי אבין רבי אבין° מילתיה דאסי דווקא אם הלוה לחבירו בעדים לא יחזיר לו אלא בעדים. מתניתא פליגא עלוי דתנן, מנה לי בידך אמר לו בפני עדים הין. קא סלקא דעתין שהוא הדין אם ההלואה היתה בעדים למחר אמר לו תניהו לי. נתתיו לך, פטור. אין לך בידי, חייב. קתני מיהת נתתיו לך, פטור. משמע שפרע בלא עדים, דאם פרעו בעדים, פשיטא שפטור. אמר רבי בון רבי אבין° דרך בני אדם להלוות לחביריהן שלא בעדים, ולתובען בעדים. ואין זה נקרא הלואה בעדים ולא על זה אמר רבי אסי רבי אסי° שאינו יכול להחזיר אלא בעדים. מנה לי בידך, אמר לו בפני עדים הין. אל תתניהו לי אלא בפני פלוני ופלוני. למחר אמר לו תניהו לי. נתתיו לך. חייב, שצריך להחזיר לו בעדים. הגע עצמך דאמר לו נתתיו לך בעדים אחרים ? תני בר קפרא בר קפרא° דאמר ליה אל תתנם לי אלא במעמד פלוני ופלוני. הגע עצמך דאמר לו החזרתים במעמד פלוני ופלוני? רבי אבא רבי אבא°, רב המנונא רב המנונא° ורב אדא בר אהבה רב אדא בר אהבה° אמרו בשם רב רב (אמורא)° מעשה בא לפני °רבי רבי יהודה הנשיא ואמר, יבואו פלוני ופלוני ויעידו שנתן בפניהם. הרי שבא בשטר ובחזקה. כגון המחזיק בקרקע ואמר לו חבירו מה אתה עושה בקרקע שלי? ואמר לו, אתה מכרת לי ואכלתי שני חזקה, וגם השטר בידי. °רבי רבי יהודה הנשיא אומר, ו_יבידון בשטר ולא מועיל החזקה. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר, ידון אף בחזקה. אמר רבי זעירא רבי זעירא° בשם רב ירמיה רב ירמיה°. מעשה בא לפני °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, ופסק כ°רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי קמי רבי זירא רבי זירא° . מה מחלפה שיטתיה ד°רבי רבי יהודה הנשיא  האם רבי חזר בו? הכא הוא אמר יבואו פלוני ופלוני ויעידו שנתן בפניהם. משמע שצריך לברר את כל טענותיו. ותמן אמר ידון בחזקה ולא צריך לברר. נימר שהמעשה היה עד דלא יחזור ביה קדם שפסק להקל כ°רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל ואפילו תימר

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כט עמוד ב] שלא חזר ביה. לא ביקש °רבי רבי יהודה הנשיא אלא לעמוד על אמיתן של דברים. וכיון שאמר יש לי שטר, צריך להביאו, כי מתוך כך נוכל לעמוד על אמיתות דבריו. שמא ימצא מזויף או פסול, ואז ודאי לא תועיל לו חזקתו. ואכן, אם לא מצא את השטר או שלא מצא עדים לקיימו, בזה מודה °רבי רבי יהודה הנשיא שידון בעדי חזקה. המחזיק מחמת אונו שטר ונמצאת פסולה, אינה חזקה. רבי ירמיה רבי ירמיה° אמר במחלוקת °רבי רבי יהודה הנשיא ו°רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל. אמר שמואל שמואל (אמורא)°, רבי זירא רבי זירא° ורבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° אמרו בשם רבי אבינא רבי אבינא°, דברי הכל היא. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. תמן במחלוקת °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל ו °רבי רבי יהודה הנשיא מדובר, בבא בשטר ובחזקה הכא בבא בשטר. ואחר שנמצא השטר פסול, טוען שיש לו גם עדי חזקה. ובזה גם °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל יודה שהחזקה בטילה. אמר רבי יודן רבי יודן°. תמן כבא, בשתי כיתי עדים כת ראשונה על השטר וכת שניה על שני חזקה שדי לקיים אחת מהן. הכא, בכופר בראיותיו, דכיוון שנמצא השטר פסול אף החזקה שבאה מחמת השטר אינה כלום. רבי מרינוס רבי מרינוס° הוה ערב לכלתיה. והוו דיינין קמי רבי חמא רבי חמא° אביי אביי° בר קפרא בר קפרא° ורבי הושעיה רבי אושעיא רבה°. לאחר שהודה, אמר יהבית  נתתי מתחילה. שאלון לרבי חייה רובה רבי חייא רבה°. שאל רבי חייה רבי חייא רבה° ל°רבי רבי יהודה הנשיא ואמר. המתחייב בבית דין, לא כל הימינו. מאי לא כל הימינו? אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. אם מעצמו משלם קדם שתבעוהו בבית דין, נאמן לומר נתתי. ואם מפי אחרים, היינו שחיבוהו בית דין לשלם, לא כל הימינו. רבי בון בר כהנא רבי בון בר כהנא° אמר, אף בשבועות כן. מהו אף בשבועות כן? אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. אם מעצמו נשבע, נאמן לומר נשבעתי. אם מפי אחרים היינו שלא רצה להישבע ובית דין חייבוהו להישבע, לא כל הימינו.

ירושלמי שבועות, פרק ו, הלכה ג עריכה

מתני’: ו_יגליטרא זהב לי בידך. אין לך בידי אלא ליטרא כסף, פטור. ו_ידדינר זהב לי בידך. אין לך בידי אלא דינר כסף וטריסין ופונדיון ופרוטה. חייב, שהכל מין מטבע אחד:

גמ’: תנן התם, שמונה של זהב יש לי בכיס ונמצאו שמונה דינרי זהב או חמשים סלע או נמצאו מאתים דינר הרי אילו מעשר שני שכך עולה שווים. אבל אם אמר שמונה דינרי זהב יש לי בכיס ונמצאו חמשים סלע או מאתים דינר הרי אילו חולין.

-----------------------------------דף ל עריכה

ירושלמי מאיר שבועות ל


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ל עמוד א] ליטרא זהב לי בידך אין לך בידי אלא ליטרא כסף פטור דינר זהב יש לי בידך אין לך בידי אלא דינר כסף חייב אמר °רבי יעקב בר אבינא רבי יעקב בר אבינא בקדמיתא הוינן אמרין דינר זהב פרוטרוט וכוונתו לשווי הכספי דינרי זהב אינן פרוטרוט שכוונתו דווקא למטבע דינרי זהב. ולא היא אלא אפילו דינרי זהב פרוטרוט וכוונתו לערך הכספי. אילו אמר דינרי זהב זהוב יאות שכוונתו רק למטבע דינר זהב ולא לשווי. אשכח תני דינר זהוב זהב פטור אם הודה במטבע אחר דלא הוי ממין הטענה:

ירושלמי שבועות, פרק ו, הלכה ד עריכה

מתני’: ו_טוכור תבואה לי בידך. אין לך בידי אלא לתך קטנית, פטור. כור ו_טזפירות לי בידך. אין לך בידי אלא קטנית, חייב. שהקטנית בכלל הפירות. ו_יזטענו חטים והודה לו בשעורים, פטור. ו°רבן גמליאל רבן גמליאל מחייב. הטוען לחבירו בכדי שמן, והודה לו בקנקנים. °אדמון אדמון אומר. הואיל והודה מן הטענה, ישבע. וחכמים אומרים. ו_יחאין הודייה מן הטענה. אמר °רבן גמליאל רבן גמליאל. רואה אני את דברי °אדמון אדמון. ו_יטטענו כלים וקרקעות. הודה בכלים וכפר בקרקעות. בקרקעות וכפר בכלים, פטור. הודה במקצת הקרקעות, פטור. במקצת הכלים, חייב. שהנכסים שאין להן אחריות, זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות, לישבע עליהן:

גמ’: תנן התם, טענו חטין והודה לו בשעורים פטור ו°רבן גמליאל רבן גמליאל מחייב. מתניתין בשטענו חטים והודה לו בשעורים. אבל אם טענו שני מינין והודה לו באחד מהן, דברי הכל חייב. רבי אימי רבי אמי° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, לא סוף דבר מתניתא בשטענו חטים והודה לו בשעורים. אלא אפילו אם טענו שני מינין והודה לו באחד מהן, לדברי חכמים פטור. אם אפילו בטענו שני מינים והודה לו באחד מהם פוטרים חכמים, ולמה תנינן טענו בחטים והודה לו בשעורים פטור ו°רבן גמליאל רבן גמליאל מחייב, שאפשר להבין מכאן שבטענו שני מינים והודה באחד מהם גם חכמים מודים שחייב? אם כדברך היה צריך לומר חידוש גדול יותר שאפילו בטענו חיטים ושעורים והודה לו באחד מהם חכמים פוטרים ? בא להודיעך כח °רבן גמליאל רבן גמליאל עד היכן הוא מחייב. רבי אבהו רבי אבהו° כהדא דרבי אימי רבי אמי° שאפילו אם טענו שני מינין והודה לו באחד מהן, פטור. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, מתניתא בשטענו חטים והודה לו בשעורים. אבל טענו שני מינין והודה לו באחד מהן, דברי הכל חייב. רב רב (אמורא)° כרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. דחד בר נש אזיל בעי מידון עם חבריה קומי רב רב (אמורא)° שרי מיטען עימיה  התחיל לטעון עליו שחייב לו שערין חטין וכוסמין והנתבע הודה באחד מהם. אמר ליה רב רב (אמורא)°, כל מה דאת יכיל מגלגלה עלוי גלגל, ובסופא הוא מישתבע לך חדא על כולהן. אמר רבי אבהו רבי אבהו°. כך משיב רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° את רבי יוחנן רבי יוחנן°. על דעתך דאת אמר טענו שני מינין והודה לו באחד מהן לדברי חכמים פטור. והא תנינן, טענו כלים וקרקעות. הודה בכלים וכפר בקרקעות. בקרקעות וכפר בכלים פטור שאין כפירה או הודעה בקרקעות מביאה לידי שבועה. אם כלים בכלים הוא פטור, כלים בקרקעות לא כל שכן, אז מה חידשה המשנה ? מה עבד לה?

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ל עמוד ב] דו פתר ליה, סיפא איצטריכה ליה שזוקקו שבועה על הקרקע אם הודה במקצת כלים. והתנינן, הטוען את חבירו כדי שמן והודה לו בקנקנים. מה אנן קיימין? אם בשטענו קנקנים ושמן והודה לו באחת מהן. כל עמא מודיי שהוא מין הטענה. ואם בשטענו שמן והודה לו בקנקנים. כל עמא מודיי שאין הודייה מין הטענה. אמר רבי זעירא רבי זעירא° אמר רבי אבונה רבי אבונה° בשם רב רב (אמורא)° בשטענו קנקיני שמן היא מתניתה. ההין אמר מלאין, וההן אמר ריקנין. ניחא שאפשר לטעון שהתכוון לקנקנים ללא שמן. אבל איך אפשר לטעון שהתכוון לשמן בלא קנקנים? אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בשם רבי אבון רבי אבין°, במפיק לישנה דמחצין דמשח מידה של קנקני שמן שימלא בכליו מתוך החבית. ולית סופיה משאלה למה לא נשאל למה התכוון? בההוא דנשתתק. כיני מתניתא  כך כוונת המשנה כפר במקצת קרקעות פטור במקצת כלים חייב. והחידוש שנכסים שאין להם אחריות זוקקין את הנכסים שיש להם אחריות לישבע עליהן.

-----------------------------------דף לא עריכה

ירושלמי מאיר שבועות לא


ירושלמי שבועות, פרק ו, הלכה ה עריכה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לא עמוד א] מתני’: ו_כאין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן. ו_כאואין משביעין את הקטן. אבל נשבעין לקטן ולהקדש:

גמ’: כתיב (שמות משפטים כב ו) כי יתן איש אל רעהו. פרט לקטן. עד כדון כשנתן לו קטן ותבעו כשהוא קטן. נתן לו קטן ותבעו גדול מנין ? תלמוד לומר רעהו. ו_כבעד שיהא נתינתו ותביעתו שוין. אמר רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל°. לית הדא פשיטא קשיא על דרבי יוחנן רבי יוחנן° דאמר. הטוען לחבירו טענת גנב באבידה, חייב. דאם אמר לו איכן אבידתי שמצאת ? אמר לו נגנבה, חייב בכפל. והרי קטן שנתן לגדול לשמור חפץ, אין זה גרוע מאבדה שמצא מעצמו, ולמה אין כאן דין טענת גנב? אמר רבי אבא רבי אבא° תיפתר שאמר לו, עד שאת קטן תבעתני, ונפטרתי משבועתך. כתיב (שמות משפטים כב י) שבועת ה' תהיה בין שניהם. משמע ששניהם קיימים, להוציא היורש שאינו נשבע. והא תנן, וכן היתומין, לא יפרעו אלא בשבועה? אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי יסא רבי אסי°, ביורשיו שיורשים תובעים יורשים אחרים היא מתניתין. כתיב, שבועת ה’ תהיה בין שניהם. שאינה זזה מבין שניהם לעולם. שאם המשביע משביע לשקר, סוף לצאת עליו שיענש. ואם הנשבע נשבע לשקר, סוף לצאת עליו. מאי טעמא? דכתיב (זכריה ה', ד') הוצאתיה נאם ה' צבאות ובאה אל בית הגנב, ואל בית הנשבע בשמי לשקר וגו'. אמר רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני°. מלאכי חבלה אין להן קפיצין ואינם יכולים לשבת. ומה טעמא? דכתיב (איוב א', ז') משוט בארץ ומתהלך בה. ברם הכא, ובאה אל בית הגנב ולנה בתוך ביתו וכלתו את עציו ואת אבניו. בא וראה דברים שאין האש שורפן, שבועת שוא מכלתן. רבי יונה רבי יונה° אמר. דווקא אם נשבע על שקר. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אומר, אף אם חשב שנשבע על האמת. רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° דריש כהדא דרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° מעובדא דהוה בחדא איתא דאזלת מיערוך גב חבירתה. והוה קטיר בשיטיה דקולסיתה שולי המטפחת תרין דינרין. נפלו לה ואיערכו גו עיגולא שאשה אחת הלכה לערוך עיסתה של חברתה והיה קשור בקצה המטפחת אשר לה שני דינרין ונפלו ונערכו בתוך הככר של זו

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לא עמוד ב] הפכת בעייא להו גו ביתא ולא אשכחתון. חזרת לגבה אמרה לה הבי לי ב' דינרין דנפיל לי גו ביתיך. אמרה לה לא ידענא. אי ידעה בהו, תיקבור ברה. קברתיה. מי עלון מיקבריא. שמעת קלא אמרה, אילולא דהות ידעה בהון, לא קברתיה. אמרה. אין ידעה בהון ההיא איתא, תקבור ברא חורנה. קברתיה. עלין מנחמתא, וקצון חד עיגול ואשכחון תרין דינרייא עריכין גו עיגולא.   לאחר שנזכרה משני דינרין שלה הפכה והלכה לתוך ביתה ובקשתם ולא מצאה חזרה אל האשה שערכה בתוך ביתה ושאלה אותה ונשבעת אי ידעת וכו' וקברתו ומשעלו וחזרו מבית הקברות שמעו קול המדברים אלו לא שאמת שהיא יודעת מהדינרין לא היה מגיע לה כן וחזרה ונשבעה וכן הוה ולבסוף באה לנחמה ולאכול בסעודת המנחמין ושברו את הככר ומצאו הדינרין שנתערבו בתוך הככר הדא מילתא אמרה. בין זכיי בין חייב, לשבועה לא תיעול

ירושלמי שבועות, פרק ו, הלכה ו עריכה

מתני’: ו_כגאילו דברים שאין נשבעין עליהן. העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות. אין בהן ו_כדלא תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה. ו_כהשומר חנם אינו נשבע, נושא שכר אינו משלם. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. דברים שהוא חייב באחריותן, נשבעין עליהן. ושאינו חייב באחריותן, אין נשבעין עליהן. °רבי מאיר רבי מאיר אומר. יש דברים שהן כקרקע, ואינן כקרקע, ואין חכמים מודין לו. כיצד? אמר, עשר גפנים טעונות מסרתי לך. והלה אומר אינן אלא חמש. °רבי מאיר רבי מאיר ו_כומחייב וחכמים אומרין, כל המחובר לקרקע, הרי הוא כקרקע:

גמ’: תנן, אילו דברים שאין נשבעין עליהן. עבר ונשבע. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, מביא קרבן על השבועה. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אומר, אינו מביא. אמר רבי אבין בר חייה רבי אבין בר חייה°. כן משיב רבי יוחנן רבי יוחנן° לרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. והא תני, כל אלו שאין מוסרין להם שבועה מפני שהן פסולין לשבועה, אם נשבעו, חייבין הן משום שבועת ביטוי. מעתה, מה עדות דלא כפר בממון אלא בדבר המביא לידי ממון, היכא דלא מיחייב משום שבועת העדות, אתה מחייבו משום שבועת ביטוי. פקדון דכפר בממון, לא כל שכן דאמרינן פסול וחשוד או כל כיוצא בו. דלא מחייבינן ליה משום שבועת הפקדון, מחייבינן ליה משום שבועת ביטוי ? לא אם אמרת בשבועת העדות, שנוהגת בעבדים ובשטרות ובקרקעות. תאמר בשבועת הפקדון, שאינה נוהגת בעבדים ובשטרות ובקרקעות? ושבועת העדות לאו בבית דין? ובית דין מוסרין שבועה לקרוב או פסול או חשוד על השבועה ? אלא בשעבר ונשבע מעצמו. ותימר מביא קרבן על השבועה. אף הכא עבר ונשבע מעצמו מביא קרבן על השבועה משום שבועת ביטוי. תנן, אילו דברים שאין נשבעין עליהן. העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות. אית דבעי נישמעינה מהדא דכתיב (שמות משפטים כב ט) כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמור. מה אילו מיוחדין שיש בהן שבר ושבויה ומתה. יצאו קרקעות שאין בה שבר ושבויה ומתה. אוציא קרקע ולא אוציא עבדים?

-----------------------------------דף לב עריכה

ירושלמי מאיר שבועות לב


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לב עמוד א] אלא מה אילו מיוחדין שאם הזיקו, יש להן קנס. יצאו עבדים שאין להן קנס שאינו משלם כפל על גנבתם. אוציא עבדים ולא אוציא שטרות שיש להן קנס שחייב כפל? אלא מה אילו מיוחדין שיש להן אונאה. יצאו שטרות שאין להן אונאה, דכתיב, וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנו מיד עמיתך לא תונו איש את רעהו. בדבר שגופו מכור וגופו קנוי. יצאו שטרות שאין עומדין אלא לראיה שבהן. מיכן אמרו. המוכר שטרות לבסם, לכסות בהם כליו שמוכר את גוף השטר, יש לו אונאה. °רבי ישמעאל רבי ישמעאל דרש (ויקרא ויקרא ה ד) או נפש כי תשבע, כלל. להרע או להיטיב, פרט. לכל אשר יבטא, חזר וכלל. כלל ופרט וכלל, אין אתה דן אלא כעין הפרט. מה הפרט בתביעת ממון, ולעצמו, ומוציא בדין, ויש לו דמים, ודמיו קצובין, ובמטלטלין, ופטור על העונש ועל הקנס. בתביעת ממון הכוונה ששיך להתחייב בתביעה כזו, פרט לאומר לחבירו תן לי מאתים זוזים שאמרת ליתן לי ולא נתתה. שאינו מתחייב, שיכול לומר לו משטה הייתי בך. לעצמו. פרט לאומר לחבירו אנסת ופיתת את בתו של פלוני. ומוציא בדין, פרט לאומר לחבירו קיללתני וביישתני בקללה זו שפטור, דקימא לן ביישו בדברים פטור. ויש לו דמים פרט לשטרות. ודמיו קצובין פרט לעבדים. ובמטלטלין פרט לקרקעות. ופטור על העונש פרט לאומר לחבירו הדלקת גדישי בשבת שפטור דקים ליה בדרבא מיניה. ופטור על הקנס דמה שור וחמור שהם ממון, פרט לתשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה שהן קנס. המקרע שטרות חבירו חוץ מדעתו. °רבי חנניה רבי חנניה ורבי מנא רבי מנא°. חד אמר חייב. וחד אמר פטור. מאן דאמר חייב, משום קנס. ומאן דאמר פטור, שאינו אלא כסותם פי עידי חבירו שאינו אלא גרמא בנזיקין ופטור. ודא ארמלתא  אלמנה דתפשה שטרייא לגבות כתובתה. לא זכתה בשטרות אלא הרי זה כאינש דצייר פומהון דשהדייא דלא ישהדון  כסותם פי עידי חבירו שלא יעידו ויכולה כך להכריח אותם לשלם לה. אמר רבי אמי רבי אמי°. אילין מלוים דכתבין בשטר על מנת שיש לי רשות לגבות אפילו ממטלטלין של היתומים, לא גבי. אמר רבי מנא רבי מנא° אין כתב ואמר אף על גב דלית כן דינא את יהיב ליה רשות לגבות, גבי. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. אחד קדשי קדשים, ואחד קדשים קלין שחייב באחריותן, קורא אני בהן וכחש בעמיתו, וחייב קרבן. ושאין חייב באחריותן, קורא אני בהן בה' וכחש, ופטור מקרבן. רב הונא רב הונא° אמר. אחד קדשין כשירין, ואחד קדשין פסולין שחייב באחריותן. אף על פי שהן לה', קורא אני בהן וכחש בעמיתו בפיקדון. ושאין חייב באחריותן. קורא אני בהן בה' וכחש, ולא בעמיתו כחש.

ירושלמי שבועות, פרק ו, הלכה ז עריכה

מתני’: ו_כזאין נשבעין אלא על דבר שהוא במידה ובמשקל ובמיניין. כיצד? אמר לו, בית מלא מסרתי לך. כיס מלא מסרתי לך. והלה אומר, איני יודע, אלא מה שהינחת אתה נוטל, פטור. זה אומר עד הזיז. וזה אומר עד החלון. חייב:

גמ’: אמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°. זה אומר מנורה גדולה, וזה אומר מנורה קטנה, חייב. והא תנן, אין נשבעין אלא על דבר שבמדה ושבמשקל ושבמיניין? אמר רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל°. תיפתר ו_כחבמנורה של חליות שזה טוען עשר חוליות וזה מודה בשמונה חוליות

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לב עמוד ב] זה אומר אזור גדול, וזה אומר קטון. תני רבי חייה רבי חייא רבה°, ולא ידעין מה תני. אין תימר חייב מתניתין פליגא. דתנן, אין נשבעין אלא על דבר שבמידה ושבמשקל ושבמניין. אין תימר פטור מתניתין פליגא. דתנן, היו לו שני עבדים ומכר לו אחד מהם. זה אומר גדול וזה אומר קטון. יישבע המוכר שהקטן מכר. ובעבד עם כסותו, שאין נשבעים על העבדים ומתוך שנתחייב שבועה על הכסות, נשבע גם על העבד. וכאן הקונה טוען כסות של עבד גדול קניתי, והמוכר מודה שמכר כסות קטנה, וחייב שבועה משום מודה במקצת. זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע, יחלוקו

ירושלמי שבועות, פרק ו, הלכה ח עריכה

מתני’: ו_כטהמלוה את חבירו על המשכון, ואבד המשכון. אמר לו, סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה. והלה אומר, סלע הלויתני עליו, וסלע היה שוה. פטור. ו_לסלע הלויתיך עליו, ושקל היה שוה. והלה אומר, לא כי אלא סלע הלויתני עליו, ושלשה דינרין היה שוה. חייב משום מודה במקצת. ו_לאסלע הלויתני עליו, ושתים היה שוה. והלה אומר, סלע הלויתיך עליו, וסלע היה שוה. פטור. ו_לבסלע הלויתני עליו, ושתים היה שוה. והלה אומר, לא כי אלא סלע הלויתיך עליו, וחמשה דינר היה שוה. חייב. מי הוא הנשבע? מי שהפקדון אצלו. שמא יישבע זה, ויוציא הלה את הפיקדון:


גמ’: אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. ו_לגנאמן המלוה לומר, עד כדי המשכון הלויתיך. מתניתא אמרה אף הלוה נאמן. דתנינן, סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה. והלה אומר, לא כי אלא סלע הלויתני עליו וסלע היה שוה, פטור. חד בר נש קם עם חבריה בשוקא. אמר לו, תרין דינרין לי בידך, ומושכונך שוי תרין דינרין. אמר לו. חד דינר אנא בעי למיתן לך. ומשכוני טב תרין דינרין. אתא עובדא קומי דייני נהרדעא. אמרי, כיון דכל עמא מודו, דמשכונא טב תרין דינרין. אוחרנא המלוה ייתי עלוי שהדי  יביא עדים שהלוה שני דינרים. ולא שמעו דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, נאמן המלוה עד כדי משכונו. חד בר נש קם עם חבריה בשוקא, וארים סבינתיה בד. אמר, לית הדין סדינא נפיק מן ידי  אין בד זה יוצא מידי, עד דתתן לי מה דאית לי בידך. אתא לקמיה שמואל שמואל (אמורא)° אמר לו, הב ליה סבינתיה בד, וזיל דון עימיה. מה שמואל שמואל (אמורא)° כדייני דנהרדעא? אמרי, תמן הוחזק המשכון בידו ולכן נאמן לטעון עליו שחייב לו עד כדי דמי המשכון במיגו שיאמר המשכון שייך לי. הכא לא הוחזק המשכון בידו, שיש עדים שתפס.

-----------------------------------דף לג עריכה

ירושלמי מאיר שבועות לג


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לג עמוד א] תנן, סלע הלויתני עליו, ושתים היה שוה. והלה אומר, לא כי אלא סלע הלויתיך עליו, וחמשה דינר היה שוה. חייב. מי הוא הנשבע? מי שהפקדון אצלו. שמא יישבע זה, ויוציא הלה את הפיקדון. שמואל שמואל (אמורא)° אמר. שאין השבועה זזה מביניהון. אם ישבע המלוה, הרי זה נשבע ונוטל ולא מצאנו מי שנשבע ונוטל. ואם ישבע הלוה, שמא יוציא הלה את הפקדון. ויראו שאינו שווה כלכך ונמצא שהלווה שיקר בשבועתו, ושם שמים מתחלל. תנן, נמנו וגמרו מי הוא הנשבע? מי שהפקדון אצלו. רב רב (אמורא)° וריש לקיש ריש לקיש° אמרי, על רישא. דתנן סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה והלה אומר, לא כי אלא סלע הלויתיך, וסלע היה שוה. פטור על זה נאמר שהמלוה ישבע ויפטר שמא הלוה ישבע והמלוה יוציא את המשכון אבל בסיפא מדינה המלוה חייב בשבועה מדין מודה במקצת. סלע הלויתני עליו ושתים היה שווה. והלה אומר איני יודע, מהו? רבי אבא רבי אבא° ורב הונא רב הונא° אמרי בשם רב רב (אמורא)° אמרי ליה אנת לית ידע, אהן ידע, בריא ושמא בריא עדיף. תני, מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור. רבי יהושע דיומא רבי יהושע דיומא° בעא קומי רבי יונה רבי יונה°. תמן את אמר, לית את ידע אהן ידע? והכא את אמר הכין? תמן יש חילול שבועה שבועת הפיקדון ומתוך שאומר איני יודע ואינו יכול להשבע חייב לשלם. הכא לית חילול שבועה שסתם טוען כנגדו שהוא חייב לו

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

הדרן עלך פרק שבועת הדיינין

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_שבועות/פרק_שישי&oldid=2818214"