שולחן ערוך אבן העזר כז א
שולחן ערוך אבן העזר · כז · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
בכסף כיצד נותן לה בפני שנים פרוטה או שוה פרוטה ואומר לה הרי את מקודשת לי בזה:
- הגה וי״א שי״ל לה כדת משה וישראל (כל בו) וכן נוהגין לכתחלה וכן נוהגין לקדש בטבעת ויש להם טעם בתיקוני הזוהר (דע׳ הרב)
וה״ה אם אמר לה הרי את מאורסת לי או הרי את לי לאשה וכן בכל לשון שמשמעותו ל׳ קדושין ודאי באותו מקום ובלבד שהיא תבין שהוא ל׳ קדושין ואם היה מדבר עמה תחלה על עסקי קדושין ונתן לה אפי׳ בשתיקה הוי קדושין והוא שעדיין עסוקין באותו ענין וכ״ש אם אמר לשון קדושין ודאי אלא שאינה מבינה אותו דהוו קדושין:
- הגה י״א דלא בעינן מדברים באותו ענין ממש אלא מדברים מענין לענין באותו ענין שאין מדברים בקידושין רק בצרכי זיווגם (מרדכי סוף האיש מקדש וכ״כ הרשב״א) וי״א דלא בעינן מדברים עמה אלא כל שמדברים לפניה סגי (מרדכי ריש קידושין וכן משמע ל׳ הטור) :
מפרשים
חלקת מחוקק
(א) ובלבד שהיא תבין שהוא לשון קדושין: ואם אומר' שלא הבינה אין מקודשת כלל ואם אמר לה לשון שכל הנשים יודעות באותו לשון כגון הרי את מקודשת שהוא לשון הנהוג לומר בכל קדושין וכל אשה חכמת לב יודעת שזה לשון קדושין והיא אומרת שלא הבינה אינה נאמנת ומ"מ לחומרא נאמנת לענין זה אם קדשה שני דצריכה גט גם משני דהא שויתה נפשה פנויה לגבי ראשון לפי דבריה אבל לשונות שאין הכל מכירין בהן נאמנת לומר לא הבנתי וכן משמעות כל הפוסקים אבל ר' ירוחם כ' דהוי ג"כ ספק קדושין ולמעשה צ"ע אם יש לחוש לדבריו:
בית שמואל
(א) פרוטה: לקמן סי' ל"א ס"ק ה' כתבתי דאין מקדשין לכתחילה במטבע וכתב הר"ן ריש קידושין ותו' והרשב"א אם קידש במחובר לקרקע הוי קידושין אף על גב אם קידש בשטר מחובר לא הוי קידושין משום דמקשינן הויה ליציאה מ"ה שטר מחובר פסול כמו גט מחובר אבל כסף לא שייך בגט לכן אם קידש בקרקע מקודשת גם י"ל שאני גט מחובר דפסול משום דמחוסר קציצה אבל קידושין קי"ל אפילו לא בא לידה מקודשת כמו תן לפלו' ועיין חידושי מהרי"ט:
(ב) שוה פרוטה: כתבו תו' ריש קידושין דילפינן מעבד עברי דשוה כסף ככסף וכתב בחדושי הרב מוהר"ר יוסף מטראני אם התנה ע"מ שאתן כך זה ונתן שוה כסף בעל כרחה לא הוי נתינה הואיל שנתן שוה כסף ובעל כרחה וקשה הא כתב הרשב"א בתשובה והב"י הביאה ריש סימן קמ"ג אפילו למ"ד נתינה בע"כ הוי נתינה היינו הנותן יצא ידי הנתינ' אבל להמקבל לא הוי נתינה כי א"י לחייבו בע"כ כגון אם אמרה תן לי מנה ואקדש אני לך ונתן בע"כ לא הוי קידושין לפ"ז אפילו נתן כסף ולא שוה כסף לא הוי קידושין כיון דהיא לא נתרצה ואפשר שם איירי כשהיא מתנ' התנאי תן לי מנה אז אמרי' נתינה בע"כ לא הוי נתינה אבל כשהוא מתנה ע"מ שאתן לך אז אפילו בע"כ הוי נתינה דהא התנאי התנה הוא מיהו כתב אח"ז במהרי"ט אפילו בכה"ג לא הוי נתינה, ועיין סי' קמ"ג שם מבואר נתינה בע"כ ס"ל הרא"ש דהוי ספק גט, והרמב"ם ס"ל דפסול מדרבנן הוא ומסתמא גם בקדושין שייך פלוגתא זו, ולכאורה משמע מדברי הרא"ש פ' מ"ש דס"ל אפילו נתינה בע"כ ושוה כסף הוי ספק דהא כתב בסוגיא שם אם התנה שתתן איצטלה איצטלה דוקא קאמר ולא מעות בעד איצטלה וטעמ' הוא משום דאמרי' הבעל לצערה קמכוון וכתב הרא"ש אם התרצה ליקח מעות הוי נתינה ש"מ הסוגי' איירי בנתינה בע"כ ומ"מ אי לאו לצעור' קמכוון הוו נתינה ש"מ אפילו נתינה בע"כ ושוה כסף מהני מיהו למ"ש בסי' קמ"ג אין ראיה מהרא"ש ועיין תשו' מהר"א בן ששון סי' ס"ה ובחושן המשפט סי' רמ"א סעיף ז' ויש עוד להביא ראיה דנתינה בע"כ ושוה כסף הוי נתינה מעבד עברי אלא שם בחדושי הנ"ל דוחה ראיה זו וכ' שאני ע"ע דריב' התור' ולכאור' דבריו תמוהים דא"כ מנ"ל להש"ס ריש קידושין למילף מע"ע שוה כסף ככסף:
(ג) ואומר לה: ואם אמר טלי קידושיך מע"ג קרקע הרי זה ספק קדושין תשובה רש"ך:
(ד) ה"א מקודשת לי: כתבו תו' ריש קידושין דה"פ לי להיות לי מ"ה הרי את מקודשת לשון הקדש על כל האדם בשבילי וכאלו אמר הרי את מקודשת ואסור על כל העולם לי בשבילי:
(ה) שהיא תבין: כן הוא לשון הטור משמע אפילו אם אמר הרי את מקודשת לי צריך לידע שהיא מבין שהוא ל' קדושין דלאו כל הנשים מביני' ל"ה וכן משמע בהר"ן ובמגיד וכ"כ ב"ח ולא כב"י מיהו נרא' הכל לפי הענין אם ידוע דאשה זו מבינה הוי קידושין ובשאר לשונות אם אמר' דלא הית' מבינ' הוי ספק קידושין דשמא משקרת וכ"כ רי"ו וב"ח ומ"ש הרא"ש הני לשונות דבריר' לן דהוי לשון קידושין לאו כל כמיני' לומר לא הוה ידענא יש לפרש דבריו אינה נאמנת לעקור הקידושין לגמרי אלא הוי ס"ק והיינו מ"ש הטור ובלבד שהי' מבין כי היכא שתהיה מקודשת בוודאי:
(ו) מדבר עמה: כתב הרמב"ם פ"ג ה"א היה מדבר עם האשה על עסקי קידושין ורצתה ועמד וקידש וכו' וכתב בכ"מ דוקא שאמרה הן אבל שתיקה לא מהני מיהו משאר פוסקים לא משמע כן וכ"מ מהג"מ סוף גיטין כמ"ש בסמוך בהג"ה כשמדברי' לפניה סגי ש"מ אפי' שתקה מהני וכן י"ל לרמב"ם אם שתקה הוי ריצוי גם בחדושי מהרי"ט השיג על הכ"מ ולכ"ע דוק' כשמדברים בענייני קידושין שלה ועיין תשו' מהר"י לבית הלוי סימן ב':
ט"ז - טורי זהב
ובלבד שהיא תבין כ' בי שזה לא קאי על לשון הרי את מקודשת לי דזה כ"ע יודעין דלשון קידושין הוא ואם אמרה דלא ידע' דזה לשון קידושין לא מהימנ' אלא אשאר לשונות קאי עכ"ל ושאר לשונות דנקט ב"י ע"כ היינו מ"ש הטור אחר הרי את מקודשת דהיינו מאורסת את לי לאנתי וזה ודאי תמוה דודאי הנך לישני מפורשים על קידושין טפי מלשון מקודשת בפרט הוי לי לאנתו ותו כ' ב"י אחר זה בסמוך דיש פלוגתא בין הר"ן והמ"מ ובין הרא"ש לר"ן ומ"מ שכתבו ובאידך לישני דפשיטא לן לעיל דמהני כגון לקוחתי קנויה לי והנהו אחרינא דוקא במדבר עמה על עסקי גיטה וקדושי' דידעה מאי קאמר א"נ דאמרה לשם קידושין קבלתינהו הא לאו הכי לא שאין מתקדשת אלא לדעת' עכ"ל משמע דבמידי דפשיטא לן דמהני צריך שתבין היא והרא"ש כתב והני לישנ' דבריו' דהוו לשון קידושין לאו כל כמינה לומר לא הוה ידענ' דהם לשון קידושין עכ"ל משמע דבלשון דפשיטא דמהני אפילו אומרת שאינה מכרת מקודשת וע"כ חילק הב"י בין האיש להאשה דבאיש מהני ובאשה ל"מ וצריך שתאמר שהיא מכרת ואשתומ' על המראה בדברי הרא"ש לבלשון הפשוט לן מהני לפי דעתו של הב"י אפי' אומר שאין מכיר היאך אפשר לומר כן דהא אפי' דעת האשה בעינן לקידושין וכ"ש דעתו של איש ותו דכיון דאמר הרא"ש דלאו כל כמיניה כו' משמע דאי הוה ידעינן בודאי שהוא אינו מכיר אלו לשונות לקידושין לא הוי מקודשת וא"כ לא נאמינהו שלא ידע ונחזיקוהו לקידושין ודאי דממילא אם קבלה קידושין מאחר אין צריך גט ושמ' אמת קאמר דלא ידע דהא צריך התנ' להשמיענו אלו דהם לשון קידושין אטו כ"ע דינ' גמירי ויודע מה שהתנה יודע ומלמדינו אלא נראה דבר ברור דיש חילוק בין הפשוטים דהיינו מה שהוא פשוט אפילו בעיני הנשים כגון מקודשת מאורסת הוי לי לאנתי אמרינן בודאי הבינו הוא והיא אבל בלשון קנויה לי לקוח' לי הרי את ברשותי וכיוצא בזה דתנ' צריך להשמיענו דמהני בזה ודאי צריך שתבין אי ידבר תחילה מעסקי גט וקידושין ובאלו דוקא מיירי הר"ן והמ"מ כמו שזכר בהדי' לשונות אלו בדברי הר"ן וגם הרא"ש ס"ל כן ולא אמר והני לישני דבריר' לן לענין שברור לנו ולא לה או לו דזה ודאי ל"מ אלא כוונתו בלשונות שברור לן שהוא והיא מכירים אותם שהם לשון קידושין הן מצד שזה מורגל בפי כל או מצד אחר בזה לא מהימני לומר שלא ידע ולעשות מזה ספק. או ירצה אח' מהם להפקיע הקידושין וזה מוכח דבעינן שברור לנו שהם יודעים דאל"כ לכתוב הרא"ש רבות' דאפי' אינו מכיר דמהני אלא פשיטא דזה ל"מ. וא"כ נתבאר גם דברי הטור דמ"ש וצריך שתבין זה קאי על מה דסמוך ל' שכתב וכן בכל לשון שמשמעותו כו' דע"ז קאמר שצריך שתבין שזה לשון קידושין ולא סגי במה שהוא באמת לשון קידושין באותו מקום לקצת בני אדם דלשם ואם היה מדבר עמה תחלה על עסקי קדושי' אפילו בודאי אינה מבינה מקודשת דה"ל לתת לב על דבריו שמכוין לשם קידושין כי דיבר עמה מזה מתחל' אלא ודאי דגמרה נפש' לשם זה אע"פ שאינה מבינה הלשון והוא באמת לשון קידושין ואין חילוק בין איש לאשה. ותו נלע"ד דאפילו בלשון ברור לכל שהיה מוכרת ואומרת שאינה מכרת לא שוויה אנפש' חתיכה דאסור' לענין שאם תקבל קידושין מאחר להצריכ' גט משניהן כיון שהי' אומרת שלא הבינ' הקידושין אלא כל שהיא חוזרת ואומרת שהבינ' באמת ונותנת אמתל' למה אמר' תחל' שלא הבינ' נאמנת משא"כ במידי שאינ' פשוט לה אלא לן הוא פשוט ודאי הוא ספק גמור כל שלא דיבר עמה תחלה מקדושיה וצריכ' גט משניהם ואם ידוע לנו בודאי שזו האשה לא הבינה באמת אפי' לשון מקודשת לי ודאי אין כאן קידושין כלל וכל זה אין שייך באם מקדש תחת החופ' כמנהגים שהרי יודעת שנכנס' לשם קידושין כ"ז פשוט לע"ד:
אלא כל שמדברים עם אחרים לפני' סגי כצ"ל וכן הוא במרדכי ריש קידושין אבל אמירת אחרים לחוד ל"מ ואפי' אמירתה ל"מ בלא אמירתו ועמ"ש סי' כ"ט סעיף ב' ונ"ל עוד דצ"ל גם במרדכי שמדבר ולא שמדברים דהא אשה אפילו שתקה סגי כדאיתא בהג"ה מרדכי סוף גיטין דף תרי"ח ובד"מ שלא הביאו אלא שהוא מדבר עם אחרים בפניה:
באר היטב
(א) שנים: דהיינו קור' לב' עדים ומראה להם טבעת קידושין אם הוא שוה פרוטה ואמר להם הרב ראו זה הטבעת ש"פ ואומרים הן. דרשות מהרי"ל. והר"ם מינץ סי' ק"ט כתב בז"ל מראה הטבעת לעדים ויזהירו לעדים שיראו נתינת הטבעת לאצבע הכלה ויקדש בימין דידיה וגם בימין דכלה ובאצבע הסמוך לגודל שנקר' אצבע ישים הטבעת וע' כנה"ג. עד מפ"ע לא מהני רשד"ם חא"ה סי' ל'.
(ב) פרוטה: ע' סמ"ע סי' פ"ח ס"ב מפקפק לומר דבזמנינו זה דאין יכולים לקנות בפרוטה כ"א מעט מזער מן הדין היה לנו לומר דאין אשה מתקדשת בפרוטה. ואין מקדשין לכתחלה במטבע. אם קידש בש"פ מחובר לקרקע מקודשת ד"מ בשם הר"ן וכ"כ תוס' בריש קידושין דף ה' בד"ה שכן פודין בו הקדשות וכו' וכ"כ הרשב"א סימן אלף רכ"ו ועיין בחידושי מהרי"ט.
(ג) בזה: ואם אמר לה טלי קדושך מע"ג קרקע ה"ז ספק קידושין רש"ך ב"ש. וע' בהריב"ש סי' ק"ט. והר"ם אלשי"ך סי' ק"ד. מנהגינו עכשיו שאומר לה הרי את מקודשת לי בטבעת קידושין זו כדת משה וישראל. והרמ"ט ח"א סי' רצ"א כתב דלכתחלה צ"ל הרי את מקודשת לי בטבעת זו אבל בדיעבד לא מעלה ולא מוריד ודוק' באומר הרי את מקודשת לי אבל אם אמר תהא לי מקודשת צ"ל בזה. והרשד"ם חא"ה סי' כ"ד כתב אפילו לא אמר לה כלום אלא שאמר לעדים הוו עלי עדים שאני נותן זה לפלונית לקדושין לי הוי קידושין: כתב הר"ם אלשקר סי' צ"ח אע"ג דיש שינוי בדברי העדים כל שאין הכחשה ביניהם אלא שהא' מוסיף על חבירו ולדברי שניהם אית בה קידושין מקבלין סהדותייהו וכ"כ מהרי"ט ח"ב חא"ה סי' ל"ח. שני עדים שהא' אומר שאמר לה בלה"ק תהא מקודשת לי בזה והא' אומר שאמר לה בלשון יון אין לך הכחשה גדולה מזו הר"ם אלשקר סי' פ"ג.
(ד) הזוהר: ובה"י הביאו.
(ה) קידושין: כ"ה לשון הטור. ומשמע אפילו אם אמר הרי את מקודשת לי צריך לידע שהיא מבינה שהוא לשון קידושין דלאו כל הנשים מבינות לשון הקודש. כ"כ הב"ח ממשמעות הר"ן ע"ש. וב"י ודרישה וח"מ לא כ"כ ע"ש. מיהו הכל לפי הענין אם ידוע דאשה זו מבינה הוי קידושין ובשאר לשונות אם אמרה דלא היתה מבינה הוי ס"ק דשמא משקרת רי"ו וב"ח. וח"מ כתב דנאמנת ולא הוי אפילו ס"ק. ועב"ש.
(ו) קידושין: כתב כנה"ג יראה פשוט דבעינן שהעדים יעידו שהיה מדבר עמה על עסקי קידושיה. מהריב"ל ח"ג סי' ס"א העלה לענין הלכה במי שאמר לאשה תרצי להתקדש והיא שתקה ולא ענתה לא הן ולא לאו ומיד נתן לה בשתיקה ולא דיבר כלל הוי ס"ק ודנין בה כדין הספיקות להחמיר ועב"ש.