שולחן ערוך חושן משפט פח יח
<< · שולחן ערוך חושן משפט · פח · יח · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
מלא עשר כדים שמן יש לי בידך אין לך בידי אלא עשר כדים בלא שמן פטור שהרי טענו (בשמן) והודה לו בחרסים עשר כדים שמן יש לי בידך (או שאמר לו י' כדים מלאים שמן יש לי בידך) (טור) אין לך בידי אלא עשר כדים ריקנים (או שהודה לו בשמן לחוד) (טור) חייב שבועת התורה שהדי טענו הכדים והשמן:
- הגה: אבל אם אמר לו י' כדי שמן יש לי בידך לא טענו אלא הכדים ואם הודה לו בשמן לא הוי ממין הטענה (טור):
מפרשים
שהרי טוענו בשמן. דמדהזכיר מלא ברישא ה"ל כאלו אמר עשרה מדות של שמן יש לי בידך ולא הזכיר כדים אלא לידע כמה סך שמן יש לו בידו מה שא"כ כשאומר י' כדים מליאים שמן דמשמעות לשונו הוא דתבעו הכדים וגם במה שהיה בו ומלאים דהיינו שמן וכן כשלא הזכיר לשון מלא לא בתחלה ולא בסוף אמרינן נמי דדעתו היה לתובעו שניהם:
אבל אם א"ל י' כדי שמן. כ"כ בטור וכתב ב"י טעמו דכשאומר כדי בלא מ"ם אז הוא דבוק לשמן ושמן קטעין ליה ולא הכדים ולא נקט כד"י בלשונו אלא בשביל המידה וכשאומר כדים במ"ם אז הוא מוכרת משמן ומשמע דקא תבעו ליה תרוייהו ובטור לא הוזכר ברישא תיבת "מלא י' כדים דבלא מלא נמי מדקאמר כדי שמן שאינו מוכר משמע דקתבעי ליה (קנקנים) [צ"ל שמן] ולא (שמן) [צ"ל קנקנים] וכמ"ש הב"י בפירושו וא"כ ק' על מור"ם שאנוסח' המחבר שהעתיק מל' הרמב"ם ברישא תיבת "מלא כתב הוא החילוק דבין כדי לכדים שהוא כפי נוסחאות דרש"י [דהרא"ש] וה"ל למכתב בל' י"א ובדרישה כתבתי שנ"ל שגם בטור צריך להגיה ברישא תיבת "מלא ושאין חילוק בין כדי לכדים והבאתי ראי' לזה מרבי' ירוחם ומקיצור פסקי הרא"ש ע"ש:
(לז) מלא עשר כדים כו'. באמת כ"כ הרמב"ם ואחריו נמשכו הבעה"ת שער ז' ח"ב והסמ"ג דף קפ"א סוף ע"ב והמחבר אבל לפע"ד לא נהירא דהא אמרי' בש"ס עשרה כדים שמן מלאים יש לי אצלך לכ"ע שמן וקנקנים קטעין ליה וא"כ לא מסתבר לחלק בין מלא עשר כדים שמן לעשר' כדים מלאים שמן אלא נרא' דהא דקאמר רבא דכ"ע היכא דא"ל מלא עשרה כדי שמן יש לי בבורך שמן קטעין ליה קנקנים לא קטעין ליה היינו דוקא כיון דא"ל יש לי בבורך דלא על חנם נקט רבא בבורך אלא ודאי ר"ל כיון דקאמר ליה בבורך היינו בור שלפני הבד וכן פירש"י א"כ ודאי על שמן שבבורו קטעין ליה ולא על הקנקנים דהא בבורו שמן לחוד הוא בלא קנקנים וא"כ קשה לי על הרמב"ם והנמשכים אחריו שלא כתבו כן וצריך לומר שלא היו גורסי' בש"ס בבורך אלא בידך וכן הוא ברי"ף אבל לפע"ד מוכרח לומר דגרסי' בש"ס בבורך דאל"כ ל"ל לרבא למימר כלל דכ"ע היכא דא"ל מלא עשרה כדי שמן יש לי שמן קטעין ליה קנקנים לא קטעין ליה ולמה ליה להמציא חילוק דק וקלוש בין א"ל מלא עשרה כדין ובין א"ל עשרה כדין מלאים מה שהוא נגד השכל וגם הוא ללא צורך דהא אפי' נימא דתרווייהו כי הדדי נינהו מ"מ מתרץ שפיר דפליגי היכא דא"ל עשרה כדי שמן אלא ודאי רבא מלתא דפשיטא קאמר והדר מהא דמשני הש"ס מעיקרא בטענו מדה דהיינו שא"ל מלא עשרה כדי שמן יש לי בבורך והוה פריך הש"ס אי הכי מאי טעמא דאדמון דהא הו"ל טוענו חטים והודה לו בשעורים וקאמר רבא אלא דכ"ע היכא דא"ל מלא עשרה כדי שמן יש לי בבורך שמן קטעין ליה קנקנים לא קטעין ליה ופטור ודלא כדס"ד דבהא נמי מחייב אדמון עשרה כדי שמן מלאים יש לי אצלך שמן וקנקנים קטעין ליה וחייב כרב נחמן אמר שמואל כי פליגי כו'. ועוד מוכח דגרסי' בש"ס בבורך דאי גרסינן ביד"ך א"כ קשה למה קאמר בתר הכי עשרה כדי שמן מלאים יש לי אצל"ך כו' עשרה כדי שמן יש לי אצל"ך כו' מאי שנא דקאמר בתר הכי תרתי זימני לשון אצלך ולא קאמר נמי לשון בידך אלא ודאי מעיקרא קאמר יש לי בבורך שמן לחוד ובתר הכי קאמר יש לי אצלך ולא בבורך וא"כ שמן וקנקנים קטעין ולפ"ז נרא' דגם ברי"ף תיבת בידך צריך להיות בבורך דהא כ' בתר הכי נמי לשון אצלך או תיבת בידך פירושו בידך בבורך כן נ"ל. וכן משמע מדברי רב האי גאון בספר משפטי שבועות שער א' דף ג' ע"ב וז"ל וכן אם טענו התובע כדי שמן והודה לו הנתבע בכלים בלבד חייב גזרה אבל אם טענו שמן בלבד והודה לו בכדים פטור מגזרה שיתכן שיהי' השמן בעדות (נ"ל שצ"ל בכדות) [בנודות] וכדומה להם ואין הכדים ממין הטענה ועל זה אמר' המשנה הטוען את חברו כדי שמן והודה לו בקנקנים אדמון אומר הואיל והודה ממין הטענה ישבע וחכמים אומרי' אין ההודא' ממין הטענה ע"כ. וכן נרא' דעת ר' ירוחם נ"ג ח"ב שכתב וז"ל וטוען חברו כדי יין וכדי שמן והודה בקנקנים ואפי' א"ל עשרה כדי שמן יש לי אצלו חייב שבועת התורה עכ"ל ולא חילק בין מלא עשר כדים כו' אלא משמע דבכל ענין חייב שבועת התורה ולא הוצרך להזכיר היכא דא"ל יש לי בבורך משום דפשוט הוא וק"ל:
עיין בתוס' פרק שני דייני גזירות דף ק"ח ע"ב ד"ה אי הכי מ"ט דאדמון שכתבו תימא מאי קשיא ליה הא אשכחן ר' גמליאל דאית ליה האי סברא דמחייב כו' ותירצו בדוחק. ולע"ד דלק"מ דמשמע דטעמא דאדמון הוא משום דהוי הודא' ממין הטענה וא"כ פריך שפיר אי בטענו מדה הא לא הוי הודא' ממין הטענה וכן במתני' בשבועות פרק שבועת הדיינים גרסי' בכל ספרי הש"ס ובכל ספרי המשניות וכן בכל ספרי הרי"ף והרא"ש שם אדמון אומר הואיל והודה ממין הטענה ישבע וכן הוא מתני' בספרי הרי"ף והרא"ש פרק שני דייני גזירות וכן הוא בס' משפטי שבועות לרב האי גאון דף ג' ע"ב ז"ל אמרה המשנ' אדמון אומר הואיל והודה ממין הטענה ישבע כו' וא"כ בע"כ דאדמון לא ס"ל כרבן גמליאל דא"כ אפי' לא הודה ממין הטענה נמי אלא ודאי בעי ממין הטענה והא בטוענו מדה ליכא הודא' ממין הטענה כן נ"ל ברור:
(לח) אבל אם אמר לו י' כדי כו'. מ"ש הסמ"ע ס"ק ל"ג בדברי הר"ב כמ"ש הב"י בפירושו אינו נכון דע"כ הר"ב לא ס"ל כמ"ש ב"י אלא צ"ל דס"ל כמ"ש הב"ח ואולי ט"ס יש בסמ"ע ומ"מ דברי הב"י ודברי הר"ב והב"ח לא נהירין לי בדעת הטור דלפי הב"י קשה מה שהניח הב"י עצמו בקושיא ועוד קשה דא"כ היאך כתב הטור שאין בהודאה ממין הטענה ועיקר הטעם שלא הית' תביעתו אלא שמן לא הזכיר הטור ועל הב"ח קשה שהגיה בש"ס ובהרא"ש וכי משום שלשון הטור סותר להרא"ש נגיה בדברי הרא"ש ובכל ספרי הש"ס ועוד דהאיך אפשר להגיה בש"ס ובהרא"ש קנקנים קטעין ליה שמן לא קטעין ליה דח"כ היאך קאמרי רבנן במתני' אין הודא' ממין הטענה דהא במתני' הודה לו בקנקנים אם לא שתאמר שגם במתני' היה גורס והוד' בשמן מה שאינו עולה על הדעת כלל לשבש כל המשניות וגם במתני' פרק שבועת הדיינים (דף מ"ח) תנן והוד' לו בקנקנים אלא נ"ל ברור שט"ס הוא בטור וצריך לומר כדאיתא במשנ' וש"ס ואשר"י והודה לו בקנקנים וכפר בשמן ונמשך טעות זה מקצור פסקי הרא"ש שנחלף שם קנקנים בשמן ומשם העתיק הטור דבריו כאן והוא טעות סופר הראשון כן נ"ל בדעת הטור (וגם בפי' המשניות להרמב"ם יש שם בענין זה ט"ס ע"ש) . ומ"מ לענין דינא נ"ל עיקר דבכל ענין חייב שבועת התורה רק כשא"ל מלא עשר כדין יש לי בבורך וכמ"ש לעיל:
(כז) בשמן: דמדהזכיר מלא ברישא ה"ל כאלו אמר עשרה מדות של שמן יש לי בידך ולא הזכיר כדים אלא לידע כמה סך שמן שתבעו משא"כ כשאומר כדים מלאים שמן משמעות לשונו הוא דתבעו הכדים וגם מה שהי' בהן וכן כשלא הזכיר לשון מלא לא בתחל' ולא בסוף אמרינן נמי דדעתו הי' לתובעו שניהם עכ"ל הסמ"ע ואין כן דעת הש"ך אלא דבין אמר ליה עשר' כדי שמן או מלא עשר כו' בכל ענין חייב ש"ד אלא אם כן א"ל י' כדי שמן יש לי בבורך דאז כוונתו רק על השמן שבבור ולא הזכיר כדי אלא משום מדה כו' ע"ש.
(כח) אבל: ע' בסמ"ע ובש"ך ובט"ז מה שהגיהו בזה בדברי הטור ע"ש.