ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נדרים/פרק שביעי

פרק שביעי –הנודר מן הירק עריכה

ירושלמי נדרים, פרק ז, הלכה א עריכה

מתני’: הנודר מן הירק, מותר בדילועים ו°רבי עקיבה רבי עקיבא ^ז_אאוסר. אמרו לו ל°רבי עקיבה רבי עקיבא, והלא אומר אדם לשלוחו קח לנו ירק והוא אומר לא מצאתי אלא דילועין _{משמע שאינם ירק}. אמר להן וכן הדבר, או שמא אומר הוא לא מצאתי אלא קטנית? אלא שהדילועין בכלל הירק. ^ז_באסור בפול מצרי לח ומותר ביבש:

גמ’: מיסבר סבר °רבי עקיבה רבי עקיבא במצאתי ולא מצאתי תלוי הדבר ? _{האם כל דבר שהשליח נמלך עליו נקרא מינו}. מעתה הנודר מן הבשר יהא אסור בבשר דגים וחגבים. שכן אדם אומר לחבירו קח לנו בשר. והוא אומר לחבירו, לא מצאתי אלא דגים. אלא °רבי עקיבה רבי עקיבא סבר מימר הדילועין בכלל ירק. ורבנין אמרין אין הדילועין בכלל ירק. אף למידת הדין כן. שאם אמר לו ירק גינה זה מכור לך. והיו שם דילועין, על דעתיה ד°רבי עקיבה רבי עקיבא מכורין. על דעתון דרבנין אינן מכורין? ובהבקר ובהקדש כן _{כגון שהפקיר או הקדיש את כל הירקות}? רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא ° ורבי חייה רבי חייא רבה ° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן °. אתא יחידייא דהכא _{°רבי עקיבא רבי עקיבא} כסתמא דתמן. ודיחידייא דתמן _{°רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל} כסתמא דהכא. דתני, הנודר מן הבשר אסור בכל מין בשר ואסור בראש וברגלים ובקרביים ובקנה ובעופות _{כשיטת °רבי עקיבא רבי עקיבא שכיוון שהשליח נמלך עליהם הרי זה מינו}. ומותר בבשר דגים וחגבים. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר, הנודר מן הבשר אסור בכל מין בשר , ומותר בראש ובכרעים ובקנה ובלב ובכבד _{כשיטת חכמים שכיוון שהשליח נמלך עליהם הרי זה מין אחר}, ומותר בבשר דגים וחגבים. וכן היה °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר, קרבייא החלקים הפנמיים לאו בשר. ואכליהון לאו אינש. הכל מודין בנודר מן הדילועין שמותר בירק. כהדא דתני, הנודר מן העיקר אסור בטפילה. הנודר מן הטפילה מותר בעיקר. הנודר מן הבשר אסור בגידים. הנודר מן הגידים מותר בבשר. מה פליגי? בדלעת מצרית. אבל בדלעת יוונית, כל עמא מודיי שהוא כירק. אמר רבי קריספא רבי קריספא ° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן °, כל אלין קרייא וכרובתא דאנן אכלין, שהם ראוים לאכילה בלא תיקון, כדלעת יוונית אינון. רבי יודא בר צרדייא רבי יודא בר צרדייא ° אומר, קירמולין הן כירק. רבי יונה רבי יונה ° ורבי יוסה רבי יוסי בר זבידא ° בעיי. קרמולין מהו שיהו חייבין במעשרות? תני בר קפרא בר קפרא ° קרמולין פטורין מן המעשרות. הדא דאת אמר עד שלא עשו דילועין. אבל אם עשו דילועין כירק הן. הורי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא ° באילן עלי קולקסים _{לוף הבקעת בעל עלים גדולים וכך שמו גם כיום} שאסור לגמות בהן מים בשביעית מפני שהצביין אוכלין אותן ואסור לקלקל מאכל בהמה. הנודר מן הירק מהו שיהא מותר

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כד עמוד ב] במיני אפומלייא, כגון נבעה ומסרולה ופלולייה וקולקסים _{לוף הבקעת קרוב לתפוח אדמה}. רבי יצחק בר חקילא רבי יצחק בר חקילא ° ורבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי ° תריהון אמרין. קולקס כירק למעשרות ולשביעית ולפיאה ולכלאים. ולנדרים צריכה ספק. הנודר מן הירק מהו שיהא מותר ביבש? נישמעינה מן הדא דתנן, הנודר מן הירק אסור בפול מצרי לח ומותר ביבש. לא אמר אלא פול מצרי, דבר שיש לו גורן. הא דבר שאין לו גורן, אסור אפילו יבש. הנודר מן הפירות, אסור בקישואין ובדילועין ובאבטיחין ובמלפפנים, ואסור בכל פירות האילן. הנודר מן פירות השנה, מותר בגדיים ובגוזלים ובחלב. ואם אמר בגדולי שנה, אסור בכל. הנודר מן התירוש, אסור בכל מיני מתיקה, ומותר ביין. כמאן דאמר הילכו בנדרים אחר לשון בני אדם. ברם כמאן דאמר הילכו בנדרים אחר לשון תורה. התורה קראת אותו תירוש. דכתיב תירושך. תירושך זה היין

ירושלמי נדרים, פרק ז, הלכה ב עריכה

מתני’: הנודר מן הדגן, אסור בפול המצרי יבש, דברי °רבי מאיר רבי מאיר. וחכמים אומרים ^ז_גאינו אסור אלא מחמשת המינין °רבי מאיר רבי מאיר אומר הנודר מן התבואה, ^ז_דאינו אסור אלא מחמשת המינין. אבל הנודר מן הדגן, אסור בכל. ומותר בפירות האילן ובירק:

גמ’: תנן, אבל הנודר מן הדגן, אסור בכל. מה טעמא ד°רבי מאיר רבי מאיר? הוא סובר שכוונת הנודר לדגנה דארעא _{שנאסף על הארץ}. מה טעמא דרבנין? דגנה מעבורה _{הנאסף מהתבואה}. תמן תנינן, הנודר מן הפת ומן התבואה, אסור בהן דברי °רבי מאיר רבי מאיר. וחכמים אומרים. הנודר מן הדגן, אינו אסור אלא מהן. האם לרבנן הנודר מן הפת ומן התבואה אסור בכל אפילו בקטניות? _{שכך משמע לכאורה מהלשון} אמר רבי חייא רבי חייא רבה ° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן °. כיני מתניתא כך כוונת המשנה. אף הנודר מן הדגן, אינו אסור אלא מהם. אבל ודאי שאם נדר מהפת ומהתבואה אינו אסור אלא מהם. תנן, הנודר מן הפת ומן התבואה אינו אסור אלא בהם. מה אנן קיימין? אם כשנודר ואמר פת אמרינן דכוונתו לנדור ממה שנקרא פת בתורה. מעתה אף האומר תבואה נאמר שכוונתו למה שנקרא תבואה בתורה, ואם כך יהא אסור בכל, דכתיב (דברים כי תצא כב ט) ותבואת הכרם. ואם באומר פת סתם והתכוון כלשון בני אדם, אין לך קרוי פת סתם אלא חיטין ושעורין בלבד. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא ° קיימתיה במקום שאוכלין פת מכל המינים גם מקטניות. וקא משמע לן שאף על פי כן אין לך קרוי פת סתם, אלא חמשת המינים בלבד:

ירושלמי נדרים, פרק ז, הלכה ג עריכה

מתני’: ^ז_ההנודר מן הכסות, מותר בשק וביריעה ובחמילה. אמר קונם צמר עולה עלי, מותר לכסות בגיזי צמר. פשתן עולה עלי, מותר לכסות בעניצי פשתן. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, ^ז_והכל לפי הנדר. כיצד? טען והזיע והיה ריחו קשה אמר, קונם צמר ופשתים עולים עלי, מותר לכסות ואסור להפשיל אחריו

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 ז_א מיי' פ ט' מהל' נדרים הלכה י', טור ושו"ע יו"ד סי' רי"ז סעיף ד', |טור ושו"ע יו"ד סי' רי"ז סעיף ה':

2 ז_ב מיי' פ ט' מהל' נדרים הלכה י', טור ושו"ע יו"ד סי' רי"ז סעיף ד', |טור ושו"ע יו"ד סי' רי"ז סעיף ה':

[ע"ב]

3 ז_ג מיי' פ ט' מהל' נדרים הלכה ט', טור ושו"ע יו"ד סי' רי"ז סעיף י"ח:

4 ז_ד מיי' פ ט' מהל' נדרים הלכה ט', טור ושו"ע יו"ד סי' רי"ז סעיף י"ח:

5 ז_ה מיי' פ ט' מהל' נדרים הלכה ט"ו, טור ושו"ע יו"ד סי' רי"ז סעיף כ"ז:

6 ז_ו מיי' פ ח' מהל' נדרים הלכה ח', טור ושו"ע יו"ד סי' רי"ח סעיף א', סמ"ג לאוין רמב:

-----------------------------------דף כה עריכה

ירושלמי מאיר נדרים כה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כה עמוד א]

גמ’: הנודר מן הכסות, מותר בשק ביריעה ובחמילה ובסקורטיה _{סינר עור שלובשים מעבדי עור} ובפמלייה _{מכנסי רוכבים מעור}, ואסור בפסיקיא ובפונדה _אזור. הנודר מן המלבוש, אסור בכל מיני מלבוש ומותר באילו. רבי ירמיה רבי ירמיה ° אמר, רבי זעירה רבי זעירא ° בעי, השתמש בשני לשונות כגון שאמר קונם כסות שאיני לובש, לבוש שאיני מתכסה כיצד נדון אותו? °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר, אמר קונם על דבר שדרכו להתכסות ודרך היוצא ממנו להתכסות. נדר בו, מותר ביוצא ממנו. נדר ביוצא ממנו, מותר בו. מה אית לך? כגון אילין שלחים _עורות. כל שדרכו להתכסות ואין דרך היוצא ממנו להתכסות. נדר בו, מותר ביוצא ממנו. נדר ביוצא ממנו, אסור בו. מה אית לך? כגון אילין סוסרנה _{עור כשהצמר עליו}. וכל דבר שאין דרכו להתכסות ודרך היוצא ממנו להתכסות. נדר בו, לא נתכוון אלא ביוצא ממנו. מה אית לך? אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון °, כגון הדין צמר גפן. תנן, כיצד? טען והזיע והיה ריחו קשה אמר, קונם צמר ופשתים עולים עלי, מותר לכסות ואסור להפשיל אחריו. כיני מתניתא כך כוונת המשנה, טען והזיע ואמר קונם צמר ופשתן עולין עלי, אסור להפשילן אחריו. ומותר ללבוש

ירושלמי נדרים, פרק ז, הלכה ד עריכה

מתני’: הנודר מן הבית, מותר בעלייה דברי °רבי מאיר רבי מאיר. וחכמים אומרים, ^ז_זעלייה בכלל הבית. הנודר מן העלייה מותר בבית:

גמ’: נראין דברי °רבי מאיר רבי מאיר בעירוני _בעיר ששם העליה אינה חלק מהבית, שמשכירים אותה לדירים אחרים אבל בכפר הגרים בבית גרים גם בעליה

ירושלמי נדרים, פרק ז, הלכה ה עריכה

מתני’: הנודר מן המיטה, מותר בדרגש דברי °רבי מאיר רבי מאיר. וחכמים אומרים, ^ז_חהדרגש בכלל המיטה. הנודר מן הדרגש, מותר במיטה:

גמ’: תני, דרגש נזקפת ואינה נכפית. °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר, שומט קלבינטרין _רצועות שלה ודיו. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא ° בשם רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי °, הלכה כ°רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא ° בשם רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא °. מיטה שניקליטיה _{מוטות ארוכים לכילה} עולין ויורדין בה _{שניתן להסירם}, שומטן וכופה. ואם הם קבועים, מטה על צידה ודיו. אי זו היא מיטה ואי זה הוא דרגש? אמר רבי ירמיה רבי ירמיה °. כל שמסרגין על גופה _{שהעור מתוח מעל הקרשים של המלבן של המיטה}, זו היא מיטה. וכל שאין מסרגין על גופה _{שבקרשי המלבן באמצעם יש חורים. ובכל חור לולאה. ואף בעור יש לולאות. והקלבינטרין שהוא חבל ארוך, נכנס בלולאה של הקרש ושל העור ומותחו. ואין לה רגלים כך ששני הצדדים שוים לכן גם אם יהפוך אותם יהיו נראים אותו דבר}, זהו דרגש. והא תנינן המיטה והערסה משישופם בעור הדג. אם מסרג הוא על גופה, לאי זה דבר הוא שפה הרי כל הקרש מכוסה? אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת °. תיפתר באילין ערסתא קיסרייתא _{מטות שבקסריה} דאית להן נקבין ואין העור מכסה את כל הקרש.

ירושלמי נדרים, פרק ז, הלכה ו עריכה

מתני’: ^ז_טהנודר מן העיר, מותר ליכנס לתחומה ואסור ליכנס לעיבורה _{שבעים אמה ושני שליש}. ^ז_יאבל הנודר מן הבית, אסור ליכנס מן האגף ולפנים:

גמ’: ומנין שעיבורה של עיר כעיר? דכתיב (יהושע ה', י"ג) ויהי בהיות יהושע ביריחו. וכי ביריחו היה? והא כתיב (יהושע ו א) ויריחו סוגרת ומסוגרת ואת אמר אכין? אמר רבי יודן בר שלום רבי יודן בר שלום °, בעיבורה היה. אמר רבי אבון רבי אבין ° בשם רבי אחא רב אחא °

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כה עמוד ב] ביריחו הוה אחר שנכבשה ואין מוקדם ומאוחר בתורה. רבי מנא רבי מנא ° בעי לית הדא פליגא האין זה חולק על רבי יוחנן רבי יוחנן °. דרבי יוחנן רבי יוחנן ° אמר הילכו בנדרים אחר לשון בני אדם והרי אין דרך בני אדם ליחס את עיבור העיר לעיר ? ולית אורחיה דבר נשא מיחמי חבריה בפומא בעי מימר בטיבריה חמתיה וכי אין אדם רואה את חבירו בפתח העיר טבריה והוא אומר שראה אותו בטבריה ?

ירושלמי נדרים, פרק ז, הלכה ז עריכה

מתני’: ^ז_יאקונם פירות האילו עלי, קונם הן לפי, קונם הן על פי, אסור בחילופיהן ובגידוליהן. ^ז_יבשאיני אוכל, שאיני טועם, מותר בחילופיהן ובגידוליהן בדבר שזרעו כלה. אבל בדבר שאין זרעו כלה, גידולי גידולין אסורין:

גמ’: תנן, אבל בדבר שאין זרעו כלה, גידולי גידולין אסורין: עד אכן? ייבא כיי דאמר רבי יעקב בר אידי רבי יעקב בר אידי ° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן ° _{בזורע טבל מדבר שאין זרעו כלה}, עד שלש גרנות אסורה, והרביעית מותרת. אף הכא כן

ירושלמי נדרים, פרק ז, הלכה ח עריכה

מתני’: ^ז_יגהאומר לאשתו קונם מעשה ידייך עלי, קונם הן לפי, קונם הן על פי. אסור בחילופיהם ובגידוליהן. שאיני אוכל, שאיני טועם, מותר בחילופיהן ובגידוליהן בדבר שזרעו כלה. אבל בדבר שאין זרעו כלה, גידולי גידולין אסורין. ^ז_ידשאת עושה ואני אוכל עד הפסח, שאת עושה ואני מתכסה עד הפסח, עשתה לפני הפסח, מותר לאכל ולהתכסות לאחר הפסח:

גמ’: תנן, שאת עושה ואני אוכל עד הפסח, שאת עושה ואני מתכסה עד הפסח. כיני מתניתא כך כוונת המשנה, מה שאת עושה איני אוכל עד הפסח. מה שאת עושה איני מתכסה עד הפסח.