ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת בבא קמא/פרק חמישי
פרק חמישי – שור שנגח את הפרה עריכה
ירושלמי בבא קמא, פרק ה, הלכה א עריכה
מתני’: שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצידה. ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה, ואם משנגחה ילדה, משלם חצי נזק לפרה ורביע לוולד. וכן פרה שנגחה את השור ונמצא וולדה בצידה. ואין ידוע אם עד שלא ילדה נגחה, ואם עד שלא נגחה ילדה, משלם חצי נזק מן הפרה ורביע מן הוולד:
גמ’: וכי כל הפרות מפילות? למה לא נהלך בהן אחר הרוב. ואמור, מחמת נגיחה הפילה וישלם חצי נזק על הולד? זאת אומרת
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כג עמוד ב] ה_אשלא הילכו במידת הדין בממון אחר הרוב, וחוששים אף למיעוט. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. במקום אחד הילכו במידת הדין בממון אחר הרוב. כהדא דתני °רבי אחא רבי אחא (תנא). גמל האוחר בין הגמלים ונמצא שם אחד מת, חייב. בידוע שזה הרגו שכך דרכם. תנן, וכן פרה שנגחה את השור ונמצא וולדה בצידה וכו', משלם חצי נזק מהפרה ורביע נזק מהולד. ולא נמצא תם משלם שלשה רבעים? אמר רבי ינאי רבי ינאי°, כיני מתניתא כך כוונת המשנה. בשהייתה פרה של אחד וולדות של שני. בעל הפרה משלם חצי נזק מן הפרה לניזק, ובעל הוולדות מעלה לבעל הפרה רביע מן הוולד כהשתתפות בנזק. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אמר. זה בעל הפרה נותן מחצה ממה שהוא חייב רבע מהנזק. וזה בעל הולד נותן רבע שמינית מן הנזק ככל ממון המוטל בספק שחולקים. מה מפקה מביניהון? מתו הוולדות. מאן דאמר משלם חצי נזק לפרה רבע מהנזק. ורביע נזק לוולד שמינית מן הנזק. אהן בעל הפרה יהיב רבע נזקיה. ואהן יהיב שמינית נזקיה אם יש מהפגר והשאר הניזק מפסיד. מאן דאמר משלם חצי נזק מן הפרה, ובעל הוולדות מעלה לבעל הפרה רביע. אהן בעל הפרה יהיב חצי ניזקיה לניזק. ואהן בעל הולד אמר לבעל הפרה. לא לדין בעית לא את זה רציתה? הרי קומיך, ובעל הפרה מפסיד: וכן פרה שנגחה את השור כו'. רבי בון בר כהנא רבי בון בר כהנא° בעא קומי רבי אימי רבי אמי°. מפני שהוא ספק שמא העובר נולד אחר הנגיחה בעל הולד משלם רק שמינית. הא אילו וודאי היה בבטן בזמן הנגיחה. זה נותן מחצה וזה נותן מחצה. מה ההגיון. וכי כך אני אומר אם היו שנים שותפים בבהמה. רגלה של אחד. וכולה של אדם שני. אם נגחה, זה נותן מחצה וזה נותן מחצה? אמר ליה, במועד היא מתניתא. שבאמת בתם שמשלם מגופו, משלם יחסית לפי חלקו בגוף. אבל במועד שמשלם מן העלייה, אפילו אם חלקו הוא רק עשירית, משלם חצי הנזק. שהרי בלי אותו חלק הבהמה לא הייתה מזיקה. האומר לחבירו רגלה של בהמה זו מכורה לך, מכר חציה ואם הייתה מועדת ונגחה כל אחד משלם חצי מהנזק. אם חזר ואמר לו רגלה שנייה מכורה לך, מכר חצי חצייה. נמצא שקנה שלושה חלקים. ואם נגחה ישלם שלשה רבעים. אמר ריש לקיש ריש לקיש°. כל אילין שמעותא, דלוי לוי בר סיסי° אינון. וכיוון שלא נשנית בתוספתא של רבי חייא רבי חייא רבה° ורבי הושעיא ורבי הושעיא°, אין לסמוך עליה
-----------------------------------דף כד עריכה
ירושלמי בבא קמא, פרק ה, הלכה ב עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כד עמוד א] מתני’: ה_בהקדר שהכניס קדירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות. שברתן בהמתו של בעל הבית, פטור. ואם הוזקה בהן, בעל הקדרות חייב. ואם הכניס ברשות, בעל החצר חייב:
גמ’: הכניס קדירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות. ובא שור ממקום אחר ושברן, פטור. הוזק בהן, פטור. הדא אמרה, הקרן פטורה בחצר שאינה של שניהן שכיוון שלשניהם אין רשות בחצר זו שניהם פטורים
ירושלמי בבא קמא, פרק ה, הלכה ג עריכה
מתני’: ה_גהכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות. אכלתן בהמתו של בעל הבית, פטור. ואם הוזקה בהן, בעל הפירות חייב. ואם הכניס ברשות. בעל החצר חייב:
גמ’: הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות. ובא שור ממקום אחר ואכלן, פטור. הוזק בהן, פטור. הדא אמרה, שהשן פטורה בחצר שאינה לשניהן
ירושלמי בבא קמא, פרק ה, הלכה ד עריכה
מתני’: ה_דהכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות. נגחו שורו של בעל הבית, או שנשכו כלבו של בעל הבית, פטור. ה_הנגח הוא לשורו של בעל הבית, חייב. ה_ונפל לבור והבאיש את מימיו, חייב. ה_זהיה אביו או בנו לתוכו, משלם את הכופר. ואם הכניס ברשות. בעל החצר חייב. °רבי רבי יהודה הנשיא אומר. בכולן, עד שיקבל בעל הבית לשמור:
גמ’: הכניס שור לחצר בעל הבית שלא ברשות. ובא שור ממקום אחר נגח, נגף, נשך, רבץ, בעט, משלם נזק שלם דברי °רבי מאיר רבי מאיר שהוא סובר שחייב בחצר שאינה של שניהם ומשלם נזק שלם בתם כ°רבי טרפון רבי טרפון. וחכמים אומרים, על השן ועל הרגל, חייב. על הנגיחה, על הנגיפה, ועל הנשיכה, ועל הרביצה, ועל הבעיטה, ועל הדחייה. תם, משלם חצי נזק. מועד, משלם נזק שלם מן העלייה. נמצא דבין ל°רבי מאיר רבי מאיר בין לרבנן חייב ברשות שאינה של שניהם. תנן, °רבי רבי יהודה הנשיא אומר. בכולן, עד שיקבל בעל הבית לשמור. אמר רב יהודה רב יהודה° בשם שמואל שמואל (אמורא)°, ה_חהלכה כ°רבי רבי יהודה הנשיא. רבי זעירא רבי זעירא° אמר, הלכה כ°רבי רבי יהודה הנשיא. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°. הכל מודין בבית, דכשהוא אומר לו הכניסהו. כוונתו לומר, הכניסהו ואני משמרו. והכל מודין בשדה, שכשאומר לו הכניסהו. כוונתו לומר הכניסהו ותשמור עליו. שהרי אין דרך בעל הבית להיות בשדה. מה פליגין? בחצר. °רבי רבי יהודה הנשיא אומר, חצר כשדה. וחכמים אומרים, חצר כבית. תמן תנינן, ה_טהמגדיש את גדישו בתוך שדה חבירו שלא ברשות, ואכלתו בהמתו של בעל השדה פטור. ואם ברשות, חייב. ואמאי לא פליג °רבי רבי יהודה הנשיא ? גדישים בשדה ככלים בבית. שבעל הבית מצוי לשמור על הגדיש שלו. ולכן אם נתן רשות כאילו אמר ואני אשמור. רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר. תיפתר בהיא דאית לה מסגר
ירושלמי בבא קמא, פרק ה, הלכה ה עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כד עמוד ב] מתני’: שור שהיה מתכוין לחבירו, והכה את האשה ויצאו ילדיה. פטור מדמי וולדות. ה_יאדם שהיה מתכוין לחבירו, והכה את האשה ויצאו ילדיה. משלם דמי וולדות. ה_יאכיצד משלם דמי וולדות? שמין את האשה כמה היתה יפה עד שלא ילדה וכמה היא יפה משילדה. אמר °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל. אם כן, לא ישלם כלום שהרי משהאשה יולדה היא משבחת. אלא שמין את הוולדות כמה הן יפין, ונותנין לבעל. ואם אין לה בעל, נותנים ליורשיו. היתה שפחה ונשתחררה, או גיורת שאין לה בעל, ה_יבפטור:
גמ’: תנן, שור שהיה מתכוין לחבירו, והכה את האשה ויצאו ילדיה. פטור מדמי וולדות. הא אם היה מתכוין לאשה חייב? והתנן, חומר באדם מבשור, שהאדם משלם דמי וולדות ושור אינו משלם דמי וולדות. ולא שנייא היא ה_יגבין שהשור מתכוין להכות את האשה, בין שנתכוין להכות חבירו. ולמה תנינה הכא שהיה מתכוין לחבירו? אמר °אבא יוסי בן חנן אבא יוסי בן חנן. בגין מתני הא דבתרה, דתנן, אדם שהיה מתכוין לחבירו והכה את האשה ויצאו ילדיה משלם דמי וולדות ושם החידוש שאפילו מתכוון לחבירו חייב לשלם דמי ולדות. תנן, כיצד משלם דמי וולדות? שמין את האשה, כמה היתה יפה עד שלא ילדה. וכמה היא יפה משילדה. תני האומר לחבירו שפחה וולדנית שעוד לא ילדה אבל יכולה להיכנס להריון אני מוכר לך. בניה שיכולה לילד משביחין אותה. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר קוטיזמי שבח של סתם היא זו. שהרי יכולה למות בלידה. כתיב (שמות משפטים כא כב) כי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה. °אבא יוסי בן חנן אבא יוסי בן חנן אומר. ממשמע שנאמר ויצאו ילדיה, איני יודע שהוא הרה? מה תלמוד לומר הרה? מגיד שאין מתחייב, עד שיכה במקום עוברה. הא אם הכה על כף ידה או על כף רגלה, פטור. כתיב, כאשר ישית עליו בעל האשה. שומעני אף על פי שאין ההריון שלו. תלמוד לומר הרה. מגיד שאינו משלם, אלא לבעל ההריון. רבי עוקבא רבי עוקבא° שאל. בא על אמו. בא על אחותו. אף הוא בעל הריון הוא? תלמוד לומר בעל. שראוי ליקרות בעל. יצאו אילו שאינן ראוין להיות בעל. אמר רבי יסא רבי אסי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. ה_ידעוברין, אין יוצאין בשן ועין. ניחא שהיה צריך לחדש שעובר אינו יוצא בעין. אבל בשן פשיטא שאינו יוצא שהרי לעובר אין שינים? אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° כיני מתניתין כך כוונת המשנה. עוברין אין יוצאין בשן ועין של אימן
ירושלמי בבא קמא, פרק ה, הלכה ו עריכה
מתני’: ה_טוהחופר בור ברשות הרבים. ונפל לתוכו שור או חמור ומת, חייב. ה_טזאחד החופר בור, ושיח ומערה, חריצים ונעיצין. אם כן למה נאמר בור? אלא מה הבור
[ע"א]
2 ה_ב מיי' פ ג' מהל' נזקי ממון הלכה י"ג:
3 ה_ג מיי' פ ג' מהל' נזקי ממון הלכה י"ד,טור ושו"ע חו"מ סי' שצ"ג סעיף א':
4 ה_ד מיי' פ ז' מהל' נזקי ממון הלכה ד',טור ושו"ע חו"מ סי' שצ"ח סעיף א':
5 ה_ה מיי' פ ז' מהל' נזקי ממון הלכה ד',טור ושו"ע חו"מ סי' שצ"ח סעיף ב':
6 ה_ו מיי' פ ז' מהל' נזקי ממון הלכה ה',טור ושו"ע חו"מ סי' שצ"ח סעיף ד':
7 ה_ז מיי' פ י' מהל' נזקי ממון הלכה י':
8 ה_ח מיי' פ ג' מהל' נזקי ממון הלכה י"ג| מיי' פ ג' מהל' נזקי ממון הלכה י"ד| מיי' פ ז' מהל' נזקי ממון הלכה ה',טור ושו"ע חו"מ סי' שצ"ג סעיף א',טור ושו"ע חו"מ סי' שצ"ח סעיף ה':
9 ה_ט מיי' פ ג' מהל' נזקי ממון הלכה ט"ו,טור ושו"ע חו"מ סי' שצ"ג סעיף ד':
[ע"ב]
10 ה_י מיי' פ ד' מהל' חובל ומזיק הלכה א',טור ושו"ע חו"מ סי' תכ"ג סעיף א':
11 ה_יא מיי' פ ד' מהל' חובל ומזיק הלכה ב',טור ושו"ע חו"מ סי' תכ"ג סעיף א':
12 ה_יב מיי' פ ד' מהל' חובל ומזיק הלכה ג'| מיי' פ ד' מהל' חובל ומזיק הלכה ד':
13 ה_יג מיי' פ י"א מהל' נזקי ממון הלכה ג',טור ושו"ע חו"מ סי' ת"ה סעיף ג':
14 ה_יד מיי' פ"ה מהל' עבדים הלכה י"ב,טור ושו"ע יו"ד סי' רס"ז סעיף ל"ו:
15 ה_טו מיי' פ י"ב מהל' נזקי ממון הלכה א':
16 ה_טז מיי' פ י"ב מהל' נזקי ממון הלכה י',טור ושו"ע חו"מ סי' ת"י סעיף י':
-----------------------------------דף כה עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כה עמוד א] שהוא כדי להמית עד עשרה טפחים. אף כל דבר שהוא כדי להמית עד עשרה טפחים. היו פחותין מעשרה טפחים ונפל לתוכו שור או חמור ומת. פטור. ואם הוזק בו, חייב. ה_יזהחופר בור ברשות היחיד, ופתחו לרשות הרבים. ברשות הרבים ופתחו לרשות היחיד. או ברשות היחיד ופתחו לרשות היחיד אחר, חייב:
גמ’: כתיב (שמות משפטים כא לג) כי יפתח איש בור, או כי יכרה איש בור. אחד בור לנזקין, ואחד בור למיתה. אמר רבי יצחק רבי יצחק°. אחד בור של מיתה ואחד בור לנזקין שניהן, ממקרא אחד נתרבו. דכתיב ונפל שמה. משמע בבור אחד בין מת בין הוזק. ולמה כתב פעמים בור? כשהוא בא לבור של מיתה, את אמר פטור על הכלים דממעטינן חמור ולא כלים. וכשהוא בא לבור של נזקין, את אמר חייב על הכלים דממעטינן חמור ולא כלים, והוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. אין לי אלא בשחפר. ה_יחלקח, ירש, ניתן לו במתנה, מניין? שנאמר (שמות משפטים כא לג) או כי יכרה איש בור. או לרבות כל הני. אי בלקח או ירש והבור ברשותו אמאי חייב? לימא ליה תורך ברשותי מה בעי? בשהפקיר. וכי יש לו רשות להפקיר נזקיו ברשות הרבים? אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°. תיפתר בבור סמוך לרשות הרבים, וכ°רבי יוסי בי רבי יהודה רבי יוסי בר יהודה דאמר. שלשה טפחים שהן סמוכין לרשות כרשות, והוי כבור ברשות הרבים וחייב. רבי מנא רבי מנא° בעי. מהו שיעשה את ה_יטהעומק כגובה? האם חייב גם על תל בולט אם נתקל בו? והיכי דמי? אין בהוא דאתי מן עיל כמו כובע או כיפה קטנה והשור נתקל בתל והוזק, הא חמי ליה ופטור. אלא בההוא דאתי מן לרע כמין כומסאות היינו תל שבמרכזו בור וטיפס על התל ונפל ממנו לתוך אותו בור.
ירושלמי בבא קמא, פרק ה, הלכה ז עריכה
מתני’: ה_כבור של שני שותפין. ועבר עליו הראשון ולא כיסהו. השני ולא כיסהו, השני חייב. כיסהו הראשון. ובא השני וגילהו, השני חייב. ה_כאכיסהו הראשון. ובא השני ומצאו מגולה ולא כיסהו, ה_כבהשני חייב. כיסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת, פטור. לא כיסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת, חייב. נפל ה_כגלפניו מקול הכרייה, חייב. לאחריו מקול הכרייה, פטור. ה_כדנפל לתוכו שור וכליו ונשתברו. חמור וכליו ונתקרעו. חייב על הבהמה, ופטור על הכלים. נפל לתוכו
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כה עמוד ב] שור חרש שוטה וקטן, חייב. בן או בת עבד או אמה, פטור:
גמ’: היך אפשר לבור של שני שותפין? אמר רבי ינאי רבי ינאי°. תיפתר שנטלו שניהן אבן האחרונה ונהיה בור עשרה. ולמה לא פתר לה בחפר זה עשרה וזה עשרה? דהוא בעי מיפתריניה בבור של עשרה טפחים של שני שותפין: תנן, עבר עליו הראשון ולא כיסהו. השני ולא כיסהו, השני חייב. רבי אבא בר ביזנא רבי אבא בר ביזנא° ורבי יסא רבי אסי° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. ה_כהנותנין לו לראשון שהות לכרות ארזים מן הלבנון היכן שהם מצויים, ורק אחר כך אף הראשון חייב. אית בה לחומרא ואית בה לקולא. דפעמים שסמוכין ללבנון, ופעמים שרחוקין ללבנון: כיסהו כראוי. עד היכן כיסהו ויהיה נקרא כראוי? ייבא כיי דתנינן תמן, אין עושין חלל תחת רשות הרבים °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מתיר כדי שתהא עגלה מהלכת טעונה אבנים. תנן, נפל לפניו מקול הכרייה, חייב. לאחריו מקול הכרייה, פטור. אמר רבי ינאי רבי ינאי°. חוץ לבור, בין שלפניו בין שלאחריו פטור שזה רק גרמא. נפל לתוכו, לפניו חייב לאחריו פטור, דבור שחייבה תורה להבלו ולא לחבטו ואם נופל השור לאחריו אין פגיעתו מהבל הבור: תנן, נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו. חמור וכליו ונתקרעו. חייב על הבהמה ופטור על הכלים. שמואל שמואל (אמורא)° אמר. בשהתריפו התקלקלו מחמת אוירו. אבל אם נחבט בקרקעו, אם היה קרקע הבור שלו, כגון שהפקיר רשותו ולא הפקיר בורו חייב אף על החבטה מדין שור, דמה שאמרנו שבור שחייבה תורה להבלו ולא לחבטו זה רק בבור ברשות הרבים דקרקע עולם הזיקתו, אבל כשהבור ברשותו חייב אף על החבטה מדין שור. רבי יוחנן רבי יוחנן° וריש לקיש ריש לקיש° תריהון אמרין
[ע"א]
17 ה_יז מיי' פ י"ב מהל' נזקי ממון הלכה ב',טור ושו"ע חו"מ סי' ת"י סעיף ו':
18 ה_יח מיי' פ י"ב מהל' נזקי ממון הלכה ג',טור ושו"ע חו"מ סי' ת"י סעיף ד':
19 ה_יט מיי' פ י"ב מהל' נזקי ממון הלכה ט"ו,טור ושו"ע חו"מ סי' ת"י סעיף י"ח:
1 ה_כ מיי' פ י"ב מהל' נזקי ממון הלכה ז',טור ושו"ע חו"מ סי' ת"י סעיף כ"ה:
20 ה_כא מיי' פ י"ב מהל' נזקי ממון הלכה ז',טור ושו"ע חו"מ סי' ת"י סעיף כ"ו:
21 ה_כב מיי' פ י"ב מהל' נזקי ממון הלכה ד',טור ושו"ע חו"מ סי' ת"י סעיף כ"ב:
22 ה_כג מיי' פ י"ב מהל' נזקי ממון הלכה י"ח,טור ושו"ע חו"מ סי' ת"י סעיף ל"א:
23 ה_כד מיי' פ י"ג מהל' נזקי ממון הלכה א',טור ושו"ע חו"מ סי' ת"י סעיף כ"א:
[ע"ב]
24 ה_כה מיי' פ י"ב מהל' נזקי ממון הלכה ז',טור ושו"ע חו"מ סי' ת"י סעיף כ"ו:
-----------------------------------דף כו עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כו עמוד א] אפילו נחבט בקרקעו, פטור. דבור שחייבה עליו תורה להבלו ולחבטו, דדרך נפילה חיבה תורה ופטרה את הכלים. דכתיב ונפל שמה שור או חמור. שור ולא שור בכיליו, חמור ולא חמור בכיליו. שהיה בדין. מה אם בור נזקין שפטור מן המיתה, חייב על הכלים. בור של י' טפחים שחייב על המיתה, אינו דין שיהא חייב על הכלים? תלמוד לומר ונפל שמה שור או חמור. שור ה_כוולא שור בכליו. חמור ולא חמור בכליו: תנן, נפל לתוכו שור חרש שוטה וקטן חייב. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. כיני מתניתין כך כוונת המשנה. ה_כזשור והוא חרש. שור והוא שוטה. תנן, ה_כחבן או בת, עבד או אמה, פטור.
ירושלמי בבא קמא, פרק ה, הלכה ח עריכה
מתני’: אחד השור ואחד כל הבהמה ה_כטלנפילת הבור, להפרשת הר סיני, לתשלומי כפל, ולהשיב אבידה, לפריקה ה_לולחסימה, ה_לאלכלאים ה_לבולשבת, וכן חיה ועוף כיוצא בהן. אם כן למה נאמר שור או חמור? אלא שדיבר הכתוב בהווה:
גמ’: לנפילת הבור דכתיב (שמות משפטים כא לג) ונפל שמה שור או חמור. או, לרבות שאר בעלי חיים. להפרשת הר סיני דכתיב (שמות יתרו יט יג) אם בהמה אם איש לא יחיה. אם, לרבות שאר בעלי חיים. לתשלומי כפל דכתיב (שמות משפטים כב ג) משור עד חמור. עד, לרבות שאר בעלי חיים. להשב אבידה דכתיב (שמות משפטים כג ד) כי תפגע שור אויבך או חמורו תועים בדרך השב תשיבם לו. השב תשיבם. כפל הלשון לרבות שאר בעלי חיים. לפריקה דכתיב (שמות משפטים כג ה) כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלתה מעזוב לו, עזוב תעזוב עימו. כפל הלשון לרבות שאר בעלי חיים. לחסימה דכתיב (דברים כי תצא כה ד) לא תחסום שור בדישו. וגמר שור, משור דבור. מה שור דבור לרבות שאר בעלי חיים. אף כאן. לכלאים דכתיב (ויקרא קדושים יט יט) בהמתך לא תרביע כלאים. כל בעלי חיים בכלל. שהרי לא נאמר אזה בהמה. לשבת דכתיב (שמות משפטים כג יב) למען ינוח שורך וחמורך וכל בהמתך: וכן חיה ועוף כיוצא בהן. שמואל שמואל (אמורא)° אמר אווז ים עם אווז יישוב כלאים זה בזה. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כו עמוד ב] מתני' לא אמרה כן דתניא, שור עם שור בר. ה_לגחמור עם חמור בר כלאים זה בזה. אבל עופות מאותו מין אף שאחד של ים ואחד של יבשה לא נאמר שהם כלאים. ריש לקיש ריש לקיש° אמר. משנה שלימה שנה °רבי רבי יהודה הנשיא, וכן חיה ועוף כיוצא בהן. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. ואנא אייתיתיה מן הבריתא דבית לוי לוי בר סיסי°. דתניא, תרנגול עם פיסיוני. תרנגול עם הטווסת. אף על פי שדומין זה לזה, כלאים זה בזה אף ששניהם של יבשה וכל שכן אם אחד של ים ואחד של יבשה
[ע"א]
25 ה_כו מיי' פ י"ג מהל' נזקי ממון הלכה א':
26 ה_כז מיי' פ י"ב מהל' נזקי ממון הלכה ט"ז,טור ושו"ע חו"מ סי' ת"י סעיף י"ט:
27 ה_כח מיי' פ י"ב מהל' נזקי ממון הלכה ט"ז,טור ושו"ע חו"מ סי' ת"י סעיף כ':
28 ה_כט מיי' פ י"ב מהל' נזקי ממון הלכה א':
29 ה_ל מיי' פי"ג מהל' שכירות הלכה ב',טור ושו"ע חו"מ סי' של"ח סעיף ב':
30 ה_לא מיי' פ"ט מהל' כלאים הלכה א',טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף א',טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף י':
31 ה_לב מיי' פ כ' מהל' שבת הלכה א':
[ע"ב]
32 ה_לג מיי' פ ט' מהל' כלאים הלכה ד',טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף ו':
הדרן עלך פרק שור שנגח את הפרה