שולחן ערוך חושן משפט תכג א

הנוגף את האשה ויצאו ילדיה אע"פ שלא נתכוין חייב לשלם דמי ולדות לבעלה ונזק וצער לאשה וכיצד משערין דמי ולדות שמין את האשה כמה היתה יפה עד שלא ילדה וכמה היא יפה משילדה ונותנים לבעל

(וצער ונזק משערין כמה תפחת האשה ונכחשת יותר כשהיא מפלת ע"י הכאה משילדה כדרכה וכן בשבת וריפוי אם צריכה לכך) (טור ס"ד) (ועיין באבן העזר ס" פ"ג)

ואם מת הבעל נותנים ליורשיו (שם ברמב"ם ד"ב) ואם נגפה אחר מיתת הבעל נותנים אף דמי ולדות לאשה (וי"א דהוא של יורשיו) (טור בשם הראב"ד והרא"ש):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

אע"פ שלא נתכוין כו': דכתיב בפרשת משפטים וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון ענוש יענש כאשר ישית עליו בעל האשה דמדכתיב וכי ינצו אנשים למדונו דלא נתכוין להאשה ומדכתיב ולא יהיה אסון פי' בהאשה הנוגפת למדונו דבזה דוקא יהיה עליו חיוב תשלומין הוולדות הא אם יהיה בה אסון מיתה פטור מדמי וולדות דקם להו בדרבה מיניה וכמ"ש הטור והמחבר בס"ס זה ע"ש ומדכתיב בעל האשה למדונו שזכתה התורה דמי הולדות לבעלה:

ונזק וצער של האשה: עיין בא"ה סי' פ"ג שם כ' הטור והמחבר דהנזק והפגם הוא שלו ושלה ולק"מ דשם קאי אנזק דקטיעת ידה או אבר שמחסרה ממלאכתה מ"ה יש לו חלק בו דהא מכח זה נתבטלה ממלאכתו משא"כ כאן דמיירי מכחישת גופה דאין לו חסרון ממלאכתו כ"א שבת בעודה בחליות' ואותה משלם להבעל ועפ"ר:

וכמה היא יפה משילדה: פי' אם היא ילדה בלא הכאה אלא שהיא ריקנית בלא ולד ומשום דלפעמים אשה מפלת ג"כ מעצמה בלי נגיפה והכאה מ"ה אין עליו לשלם כל דמי הולד אלא בכמה אדם קונה אשה הרה ביוקר כדי שאם תלד יהיה הולד שלו דאין נותן בה כ"כ דמים דשמא תפיל ולא תשארה בידו אלא ריקנית וק"ל והיינו פחת דמי הולדות דזכתה לו התורה אבל מה שנכחש גופה מחמת כאב הכאתה זהו מקרי נזק ועליו כ' הטור והמחבר דהוא של האשה:

וכן בשבת וריפוי: והריפוי נותן לרופא והשבת לבעל משום דמעשה ידיה הוא שלו וכ"כ בטור עוד כ' שם דהבושת אם הוא בסתר לו חלק א' ולה שני חלקים ואם הוא בגלוי לה חלק א' ולו שני חלקים ולא ידעתי למה השמיטו המחבר. ופי' סתר ובגלוי בדבר זה נראה דר"ל דההכאה היה בסתר שלא היו רואין בדבר או בגלוי במקום רואין ועפ"ר מ"ש עוד בזה וגם עיין בטור א"ע סי' פ"ג דכ' שם בדין ריפוי אם אמדוהו לרפאותו בה' ימים ועבדה לה סמא חריפא ונתרפאת בג' ימים דהוא בכלל צער והוא שלה:

דמי יולדות לאשה: פי' ולא ליורשיו משום דאין אדם מוריש ליורשיו דבר שלא בא לעולם דבחייו עדיין לא נגפה והן שלה כיון דכתיב בתורה ויצאה ילדיה ולא כתיב הילדים ללמדינו ששמה נקרא על ילדיה היכא דאין לאב זכייה בהן:

דהוא של יורשיו: דכיון דזיכתה התורה להיות דמי הולדות שלו נחשבו הולדות כשהן במעי אמן של הבעל וכשמת שם יורשיו נקראין עליהן ועומדים במקומו גם בזה:

באר היטב

עריכה

(א) לאשה: ובאבן העזר סימן פ"ג כתב דהנזק ופגם הוא שלו ושלה ולק"מ דשם קאי אנזק דקטיעת ידה או אבר שנתבטלה ממלאכתו ע"י זה מש"ה יש לו חלק בו משא"כ כאן דמיירי מכחישת גופה דאין לו חסרון ממלאכתו כי אם שבת בעודה בחלייה ואותו משלם להבעל. סמ"ע.

(ב) משילדה: דלפעמים מפלת האשה ג"כ מעצמה בלי נגיפה והכאה מש"ה אין עליו לשלם כל דמי הולד אלא בכמה אדם קונה אשה הרה ביוקר כדי שאם תלד יהא הולד שלו דאינו נותן בה כל כך דמים דשמא תפיל ולא תשאר בידו אלא ריקנית והיינו פחת דמי הולדות דזכתה לו התורה. שם.

(ג) וריפוי: הוא נותן להרופא והשבת לבעל משום דמעשה ידיה הוא שלו וכ"כ בטור עוד כתב דבבשת יש לחלק בין בסתר או בגלוי ונתבאר באבן העזר סימן פ"ג וע"ש בטור שכתב דאם אמדוה לרפאותה בה' ימים ועבדו לה סמא חריפא ונתרפאת בג' ימים דהוי בכלל צער והוא שלה. שם.

(ד) יורשיו: דכיון דזיכתה התורה להיות דמי הולדות שלו נחשבו הולדות כשהן במעי אמן של הבעל וכשמת שם יורשיו נקראין עליהן ועומדין במקומו גם בזה. שם.

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}