ירושלמי בבא קמא ה ד


<< | ירושלמי · מסכת בבא קמא · פרק ה · הלכה ד | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה


הלכה ד משנהעריכה

מתניתין הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות נגחו שורו של בעל הבית או שנשכו כלבו של בעל הבית פטור. נגח הוא לשורו של בעל הבית חייב. נפל לבור והבאיש את מימיו חייב. היה אביו או בנו לתוכו משלם את הכופר. ואם הכניס ברשות בעל החצר חייב. רבי אומר בכולן עד שיקבל עליו בעל הבית לשמור.

הלכה ד גמראעריכה

הכניס שור לחצר בעל הבית שלא ברשות ובא שור ממקום אחר נגח נגף נשך רבץ בעט משלם נזק שלם דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים על השן ועל הרגל חייב. על הנגיחה ועל הנגיפה ועל הנשיכה ועל הרביצה ועל הבעיטה ועל הדחייה תם משלם חצי נזק. מועד משלם נזק שלם מן העלייה. רב יהודה בשם שמואל הלכה כרבי. רב זעירא אמר הלכה כרבי. אמר רבי ירמיה הכל מודין בבית שהוא אומר לו הכנס ואני משמרו. הכל מודין בשדה שאומר לו הכניסהו ושמרהו. מה פליגין בחצר רבי אומר חצר כשדה. וחכמים אומרים חצר כבית. תמן תנינן המגדיש בתוך שדה חבירו שלא ברשות. גדישים בשדה ככלים בבית. אמר רבי יוסי בי רבי בון תיפתר בהיא דאית לה מסגר.