וַיְהִי בִּימֵי: אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר, אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר, כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם עילם נמצאת באיזור שפך הפרת והחידקל ושלטה על האיזור מערבה לה הנקרא מאוחר יותר פרס, וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם יתכן שמדובר כאן בלוחמים יווניים, או בני האיים, או: שם עיר באיזור בבל או פרס.
עָשׂוּ מִלְחָמָה: אֶת עם חמשת המלכים של הערים הקטנות בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם, וְאֶת בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה, שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה, וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צְבֹיִים וּמֶלֶךְ בֶּלַע - הִיא צֹעַר.
כָּל אֵלֶּה חָבְרוּ אֶל עֵמֶק הַשִּׂדִּים מלשון שדות, או מלשון סיד, הוּא יָם הַמֶּלַח בעת נאום משה, אך בעת הקרב היה אזור אדמת טין.
הבהרה:
דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.
מסע הקרב של ממלכת עילם בראשות כדרלעומר
שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ החמישה אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר, וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה ובשנה ה-13 (או: אחרי 13 שנים) שָׁנָה מָרָדוּ.
וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים לפי נאום משה: יושבי מואב ועמון בפי המואבים: אימים, ובפי העמונים: זמזומים, וראו תחילת נאום משה בספר דברים - בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם, וְאֶת הַזּוּזִים אולי הזמזומים - שבט רפאים יושבי עמון הקדומים - בְּהָם שם מקום, וְאֵת הָאֵימִים לפי נאומי משה: הם הרפאים יושבי מואב, ור' לעיל - בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם,
וְאֶת הַחֹרִי בְּהַרְרָם - שֵׂעִיר בהר שלהם: הר החרי, (הנקרא כעת הר שעיר), או: שם מקום: 'הררם-שעיר' עַד אֵיל פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר על יד המדבר, או: במדבר.
וְעֵמֶק הַשִׂדִּים: בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר בוצי, ונראה שמסופר כאן על התבוססות צבאות העמק בבוץ. לפי אורי מילר: אולי התחבאו בבורות, ואולי נפערו תחתם בולענים
וַיָּנֻסוּ ללא קרב? חמשת המלכים, וביניהם: מֶלֶךְ סְדֹם וַעֲמֹרָה וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה, וְהַנִּשְׁאָרִים שלא נתפסוהֶרָה אל ההרים נָּסוּ.
וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו בן אחיו, שהיה לו כאחיו, וַיָּרֶק הוציא למלחמה אֶת חֲנִיכָיו תלמידיו יְלִידֵי בֵיתוֹ: שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת,
וַיִּרְדֹּף עַד דָּן!
וַיֵּחָלֵק התפצל כדי להתקיפם מכמה כיוונים עֲלֵיהֶם לַיְלָה בלילה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם,
וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל מצפון - ובערבית שימאל: צפון לְדַמָּשֶׂק!
וּמַלְכִּי צֶדֶק ובאותו זמן שמלך סדום בא לאברהם כדי לקבל חזרה את רכושו, מלכי צדק (שאיננו אחד מחמשת המלכים שאברהם הציל, אלא פשוט מלך חשוב באיזור) בא לקבל את פני אברהם מֶלֶךְ שָׁלֵם ירושלים הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן. - וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן.
וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן הפיל, מלשון גנות וגנאי, או: גרם להם להידרש להגנה והתגוננותצָרֶיךָ אויביך, הצרים עליך במצור, או: המְצֵרִים לך וגורמים לך צער או צרה, או: המחייבים אותך להתכנס במקום צר בְּיָדֶךָ, וַיִּתֶּן לוֹ אברהם נתן למלכי-צדקמַעֲשֵׂר עשיריתמִכֹּל מן השלל - וכפי שלהלן יתברר: זוהי חובתו כלפי האל.
הֲרִימֹתִי נתתי - מלשון תרומה, הרמה טקסית של הניתן לאליָדִי חלקי, וראה בפרשת ויגש: ארבע ידות לבעל השדה ויד חמישית לכהן המצרי, וחז"ל פרשוהו: נשבעתי על ידי טקס הרמת היד אֶל יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ חוזר על ביטויו של מלכיצדק אך מדגיש שמדובר בקב"ה. ומשמעות אמירתו: הנתינה למלכיצדק היתה לפי חוקי הכהנים, מתוך רכושך אתה. לי אין כל חלק בשלל, שלא על פי הדין.
בִּלְעָדַי לא אלי, והוא ביטוי בעברית קדומה: בל עדַי. כלומר: אני לא אקבל דבר, ואין לי זכות לדבר, אבל!
רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים הלוחמים הנבחרים (ור' יגאל ידין: תורת המלחמה בארצות המקרא) אשר מגיע להם לפי חוקי המלחמה לאכול מהשללוְחֵלֶק והשלל שמגיע לפי החוק אל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי, עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא? - הֵם הנערים והאנשים, כלומר: הלוחמים והאמורים יִקְחוּ חֶלְקָם החלוקה שלהם - כלומר: הם יקבלו את מה שמגיע להם בזכות ולפי החוק. {ס}