תרגום אונקלוס (דפוס)/ספר דברים
פרק ד
עריכה(א) וכען ישראל שמע לקימיא ולדיניא דאנא מליף יתכון למעבד בדיל דתיחון ותיעלון ותירתון ית ארעא דיי אלהא דאבהתכון יהיב לכון:
(ב) לא תיספון על פתגמא דאנא מפקיד יתכון ולא תמנעון מניה למטר ית פקודיא דיי אלהכון דאנא מפקיד יתכון:
(ג) עיניכון חזאה ית דעבד יי בפלחי בעלא פעור ארי כל גוברא דהליך בתר בעלא פעור שיצייה יי אלהך מבינך:
(ד) ואתון דאדביקתון בדחלתא דיי אלהכון קיימין כולכון יומא דין:
(ה) חזו דאליפית יתכון קימין ודינין כמא דפקדני יי אלהי למעבד כן בגו ארעא דאתון עלין לתמן למירתה:
(ו) ותטרון ותעבדון ארי היא חכמתכון וסוכלתנותכון לעיני עממיא דישמעון ית כל קימיא האלין ויימרון לחוד עם חכים וסוכלתן עמא רבא הדין:
(ז) ארי מן עם רב דליה אלה קריב ליה לקבלא צלותיה בעדן עקתיה כיי אלהנא בכל עדן דאנחנא מצלן קדמוהי:
(ח) ומן עם רב דליה קימין ודינין קשיטין ככל אוריתא הדא דאנא יהיב קדמיכון יומא דין:
(ט) לחוד אסתמר לך וטר נפשך לחדא דלמא תתנשי ית פתגמיא דחזאה עינך ודלמא יעדון מלבך כל יומי חייך ותהודענון לבנך ולבני בנך:
(י) יומא דקמתא קדם יי אלהך בחורב כד אמר יי לי כנוש קדמי ית עמא ואשמענון ית פתגמי דיילפון למדחל קדמי כל יומיא דאנון קימין על ארעא וית בניהון ילפון:
(יא) וקריבתון וקמתון בשפולי טורא וטורא בער באישתא עד צית שמיא חשוכא עננא ואמטתא:
(יב) ומליל יי עמכון מגו אישתא קל פתגמין אתון שמעין ודמות ליתיכון חזן אלהין קלא:
(יג) וחוי לכון ית קימיה דפקיד יתכון למעבד עשרא פתגמין וכתבנון על תרין לוחי אבניא:
(יד) ויתי פקיד יי בעדנא ההוא לאלפא יתכון קימין ודינין למעבדכון יתהון בארעא דאתון עברין לתמן למירתה:
(טו) ותסתמרון לחדא לנפשתכון ארי לא חזיתון כל דמו ביומא דמליל יי עמכון בחורב מגו אישתא:
(טז) דלמא תחבלון ותעבדון לכון צלם דמות כל צורא דמות דכר או נוקבא:
(יז) דמות כל בעירא דבארעא דמות כל צפר גפא דפרח באויר רקיע שמיא:
(יח) דמות כל רחשא דבארעא דמות כל נוני דבמיא מלרע לארעא:
(יט) ודלמא תזקוף עינך לשמיא ותחזי ית שמשא וית סיהרא וית כוכביא כל חילי שמיא ותטעי ותסגוד להון ותפלחנין דזמין יי אלהך יתהון לכל עממיא תחות כל שמיא:
(כ) ויתכון קריב יי לדחלתיה ואפיק יתכון מכורא דברזלא ממצרים למהוי ליה לעם אחסנא כיומא הדין:
(כא) ומן קדם יי הוה רגז עלי על פתגמיכון וקיים בדיל דלא למעברי ית ירדנא ובדיל דלא למיעל לארעא טבתא דיי אלהך יהיב לך אחסנא:
(כב) ארי אנא מאית בארעא הדא לית אנא עבר ית ירדנא ואתון עברין ותירתון ית ארעא טבתא הדא:
(כג) אסתמרו לכון דלמא תתנשון ית קימא דיי אלהכון דגזר עמכון ותעבדון לכון צלם דמות כולא דפקדך יי אלהך:
(כד) ארי יי אלהך מימריה אישא אכלא הוא אל קנא:
(כה) ארי תילדון בנין ובני בנין ותתעתקון בארעא ותחבלון ותעבדון צלם דמות כולא ותעבדון דביש קדם יי אלהך לארגזא קדמוהי:
(כו) אסהידית בכון יומא דין ית שמיא וית ארעא ארי מיבד תיבדון בפריע מעל ארעא דאתון עברין ית ירדנא לתמן למירתה לא תירכון יומין עלה ארי אשתיצאה תשתיצון:
(כז) ויבדר יי יתכון ביני עממיא ותשתארון עם דמנין בעממיא דידבר יי יתכון לתמן:
(כח) ותפלחון תמן לעממיא פלחי טעותא עובד ידי אנשא אעא ואבנא דלא חזן ולא שמעין ולא אכלין ולא מריחין:
(כט) ותתבעון מתמן ית דחלתא דיי אלהך ותשכח ארי תבעי מן קדמוהי בכל לבך ובכל נפשך:
(ל) כד תיעוק לך וישכחונך כל פתגמיא האלין בסוף יומיא ותתוב לדחלתא דיי אלהך ותקביל למימריה:
(לא) ארי אלהא רחמנא יי אלהך לא ישבקנך ולא יחבלנך ולא יתנשי ית קימא דאבהתך דקיים להון:
(לב) ארי שאל כען ליומיא קדמאי דהוו קדמך למן יומא דברא יי אדם על ארעא ולמסיפי שמיא ועד סיפי שמיא ההוה כפתגמא רבא הדין או האשתמע דכותיה:
(לג) השמע עמא קל מימרא דיי ממליל [דימליל] מגו אישתא כמא דשמעתא את ואתקיים:
(לד) או נסין עבד יי לאתגלאה למפרק ליה עם מגו עם בנסין באתין ובמופתין ובקרבא ובידא תקיפתא ובדרעא מרממא ובחזונין רברבין ככל דעבד לכון יי אלהכון במצרים לעיניכון:
(לה) את אתחזיתא למדע ארי יי הוא אלהים לית עוד בר מניה:
(לו) מן שמיא אשמעך ית קל מימריה לאלפותך ועל ארעא אחזיך ית אישתיה רבתא ופתגמוהי שמעתא מגו אישתא:
(לז) וחלף ארי רחים ית אבהתך ואתרעי בבניהון בתריהון ואפקך במימריה בחיליה רבא ממצרים:
(לח) לתרכא עממין רברבין ותקיפין מנך מן קדמך לאעלותך למתן לך ית ארעהון אחסנא כיומא הדין:
(לט) ותדע יומא דין ותתיב ללבך ארי יי הוא אלהים דשכינתיה בשמיא מלעילא ושליט על ארעא מלרע לית עוד:
(מ) ותטר ית קימוהי וית פקודוהי דאנא מפקיד לך יומא דין דייטב לך ולבנך בתרך ובדיל דתוריך יומין על ארעא דיי אלהך יהיב לך כל יומיא:
(מא) בכין אפריש משה תלת קרוין בעברא דירדנא מדנח שמשא:
(מב) למערק לתמן קטולא דיקטול ית חבריה בלא מדעיה והוא לא שני ליה מאתמלי ומדקמוהי ויערוק לחדא מן קרויא האלין ויתקיים:
(מג) ית בצר במדברא בארע מישרא לשבט ראובן וית ראמות בגלעד לשבט גד וית גולן במתנן לשבטא דמנשה:
(מד) ודא אוריתא דסדר משה קדם בני ישראל:
(מה) אלין סהדותא וקימיא ודיניא דמליל משה עם בני ישראל במפקהון ממצרים:
(מו) בעברא דירדנא בחלתא לקביל בית פעור בארע סיחון מלכא אמוראה דיתיב בחשבון דמחא משה ובני ישראל במפקהון ממצרים:
(מז) ויריתו ית ארעיה וית ארע עוג מלכא דמתנן תרין מלכי אמוראה דבעברא דירדנא מדנח שמשא:
(מח) מערוער דעל כיף נחלא דארנון ועד טורא דשיאון הוא חרמון:
(מט) וכל מישרא עברא דירדנא מדנחא ועד ימא דמישרא תחות משפך מירמתא:
פרק כג
עריכהיח לא תהי אתתא מבנת ישראל לגבר עבד ולא יסב גברא מבני ישראל אתתא אמא.
פרק לא
עריכהא ואזל משה ומליל ית פתגמיא האלין עם כל ישראל.
ב ואמר להון בר מאה ועשרין שנין אנא יומא דין לית אנא יכיל עוד למפק ולמיעל ויי אמר לי לא תעבר ית ירדנא הדין.
ג יי אלהך הוא עבר קדמך הוא ישיצי ית עממיא האלין מן קדמך ותירתנון יהושע הוא עבר קדמך כמא דמליל יי.
ד ויעביד יי להון כמא דעבד לסיחון ולעוג מלכי אמוראה ולארעהון דשיצי יתהון.
ה וימסרנון יי קדמיכון ותעבדון להון ככל תפקידתא דפקידית יתכון.
ו תקפו ועילמו לא תדחלון ולא תתברון ומן קדמיהון ארי יי אלהך מימריה מדבר קדמך לא ישבקנך ולא ירחקנך.
ז וקרא משה ליהושע ואמר ליה לעיני כל ישראל תקף ועילם ארי את תיעול עם עמא הדין לארעא דקיים יי לאבהתהון למתן להון ואת תחסננה להון.
ח ויי הוא מדבר קדמך מימריה יהיה בסעדך לא ישבקנך ולא ירחקנך לא תדחל ולא תתבר.
ט וכתב משה ית אוריתא הדא ויהבה לכהניא בני לוי דנטלין ית ארון קימא דיי ולכל סבי ישראל.
י ויפקיד משה יתהון למימר מסוף שבע שנין בזמן שתא דשמטתא בחגא דמטליא.
יא במיתי כל ישראל לאתחזאה קדם יי אלהך באתרא דיתרעי תקרי ית אוריתא הדא קדם כל ישראל ותשמענון.
יב כנוש ית עמא גובריא ונשיא וטפלא וגיורך דבקרוך בדיל דישמעון ובדיל דיילפון וידחלון קדם יי אלהכון ויטרון למעבד ית כל פתגמי אוריתא הדא.
יג ובניהון דלא ידעו ישמעון ויילפון למדחל קדם יי אלהכון כל יומיא דאתון קיימין על ארעא דאתון עברין ית ירדנא לתמן למירתה.