מ"ג דברים כג יח
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לא תהיה קדשה מבנות ישראל ולא יהיה קדש מבני ישראל
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֹא־תִהְיֶ֥ה קְדֵשָׁ֖ה מִבְּנ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה קָדֵ֖שׁ מִבְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | לָא תְהֵי אִתְּתָא מִבְּנָת יִשְׂרָאֵל לִגְבַר עֶבֶד וְלָא יִסַּב גּוּבְרָא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתָּא אָמָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | לָא תִפְסוּן בְּנָתֵיכוֹן לְמֶהֱוֵי נְפָקַת בָּרָא וְלָא יִתְפַּס גַּבְרָא בַּר יִשְרָאֵל יַת גַּרְמֵיהּ בִּזְנוּ: |
רש"י (כל הפרק)
"לא תהיה קדשה" - מופקרת מקודשת ומזומנת לזנות
"ולא יהיה קדש" - (סנהדרין נד) מזומן למשכב זכור ואונקלוס תרגם לא תהא אתתא מבנת ישראל לגבר עבדא שאף זו מופקרת לבעילת זנות היא מאחר שאין קדושין תופסין לו בה שהרי הוקשו לחמור שנאמר (בראשית כב) שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור ולא יסב גברא מבני ישראל אתתא אמה שאף הוא נעשה קדש על ידה שכל בעילותיו בעילת זנות שאין קדושין תופסין לו בה
מפרשי רש"י
ומה שהקשה הרמב"ן, דאם כן למה יזהיר על הקדש שהוא מזומן, שאפילו בהצנע ובחדרי חדרים יש בו כרת וסקילה. דזה אין קשיא, דמשום קדשה כתיב "לא יהיה קדש", אבל עיקר איסור זה אינו משום שהוא מזומן, דהא בודאי אפילו בהסתר ובחדרי חדרים יש בו סקילה. וכתב "קדש" לישנא דכתב גבי "קדשה", וזה נמצא הרבה. ועוד דלא קשיא, כמו שנתבאר לקמן:
ואונקלוס שתרגם "לא תהיה קדשה" 'לא תהא אתתא לגבר עבד וכו, סובר הוא, שכיון שכתב "לא יהיה קדש", דווקא במזומן לזנות איירי קרא, ואם נפרש מזומן למשכב זכור - זה אסור בלאו הכי, דאפילו בחדרי חדרים יש בו סקילה, ולפיכך תרגם שלא תהא אשה ישראלית לעבד, שזו היא מזומנת לזנות, שהרי נשאה, וכל נשואין מזומן לשכב עמה, ואין קדושין תופסין בה (רש"י כאן). וכן לא ישא איש ישראל שפחה, דהוא מזומן לזנות, כיון שנשאה, וכל נשואין נקרא 'מזומן לה', וזהו קדש המזומן לזנות. ומה שלא תרגם אונקלוס "קדשה" כמו קדשה דיהודה, ו"קדש" המוכן לזנות עם הנשים, שכבר אמרנו כי לא יתכן זה גבי איש, שלא נקרא מזומן, שאין מזומן כל שעה, שאם אין תאוה - אין זנות. רק אם איש ישראל נושא שפחה, זה מזומן לזנות, שהנשואין שנשאה - זה שהוא מזומן לזנות:
אי נמי, דאין זנות בישראל, דכיון דקדושין תופסין, אין כאן זנות. דכל מקום שקדושין תופסין אין כאן זנות כלל, דלא קיימא לן כרבי אליעזר דסבר פנוי הבא על פנויה עשאה זונה (יבמות דף סא:). ומה שפירש רש"י ז"ל "קדשה" המזומנת לזנות, נראה לי שרוצה לומר שהיא מזומנת אף עם גוי ועבד שאין קדושין בו, דאין בודקת ומזנה, לכך הוא בלאו. ולפיכך ניחא ליה לאונקלוס לתרגם עיקר האיסור, דהיינו שלא תהא אשה ישראלית לעבד שאין קדושין תופסין בו. דהא אף אם נפרש כמו קדשה דיהודה, על כרחך עיקר האיסור משום שאין קדושין תופסין בו, דהיינו גוי ועבד:
והרמב"ן פירש, שהוא אזהרה לבית דין שלא יניחו אשה שתשב על הדרך לזנות, ולא יניחו איש יושב למשכב זכר. והביא ראיה מספרי, דקאמר שם "מבני ישראל", אבל אי אתה מוזהר עליו באומות. ואם פירוש "לא יהיה קדש" אזהרה לנשכב, מאי 'אבל אי אתה מוזהר עליו באומות', דהנשכב מן הגוי בסקילה. ועוד אומר שם (בספרי) 'ומה קדש חמור, אתה מוזהר בישראל ולא באומות, קדשה קלה לא כל שכן'. ואם כדברי אונקלוס, אין חילוק בין קדש ובין קדשה. דודאי מיעוטא דכתיב "מבני ישראל" למעוטי 'אבל לא באומות', אזהרה שאין מצווין בית דין על קדשה באומות ועל קדש באומות, שהם מזומנים למשכב זכר. אבל עיקר קרא לא אתא לאזהרת בית דין, שבלאו הכי בית דין מוזהרים על כל עבירות, ולמה יזהיר בית דין על עבירה זאת ביותר שלא יניחו משכב זכר בישראל, והרי כל העריות הם מוזהרים שלא יניחו. אבל מיעוטא ד"בני ישראל" אתא שאין מוזהרין באומות. ולכך לא קשיא קושית הרמב"ן הא דכתיב "לא יהיה קדש מבני ישראל", אף על גב דבחדרי חדרים נמי אסר, דלכך כתב הך לישנא, לומר דבאומות אין מוזהרין אפילו הוא מזומן לזנות. והשתא לא קשיא מידי כלל. וכן מה שהקשה (הרמב"ן) [ד]לפירוש אונקלוס אין חילוק בין קדש וקדשה, גם אין זה קשיא, דאף על גב דאין חילוק בין קדש וקדשה בכאן, סוף סוף ימצא קדש חמור, דהיינו המזומן למשכב זכר, מה שלא תמצא בקדשה, ושפיר איכא קל וחומר:
רמב"ן (כל הפרק)
"לא תהיה קדשה מבנות ישראל" - מקודשת ומזומנת לזנות ולא יהיה קדש מבני ישראל מזומן למשכב לשון רש"י והנה אם הלאו הזה אזהרה באשה הנשכבת ויזהיר בהיותה מקודשת ומזומנת לזנות אם כן אין הפנויה הנבעלת במקרה ובהצנע מחייבי הלאוין וכן הקדש למה יזכיר בהיותו קדש ומזומן ואפילו הנבעל בחדרי חדרים יש בו כרת ומיתת ב"ד ועוד שהיה ראוי שיאמר לא תהיה בכם קדשה ולא יהיה בכם קדש כי "מבנות ישראל" ו"מבני ישראל" כאלו בעם אחר ידבר והנראה בעיני בלאו הזה כי הוא אזהרה לב"ד שלא יניחו אחת מבנות ישראל להיות יושבת בפרשת דרכים בעינים על הדרך לזמה או שתתקן לה קובה של זונות כמנהג ארצות זרים יושבות על הפתח בתופים ובכנורות כענין שכתוב (ישעיהו כג טז) קחי כנור סובי עיר זונה נשכחה הטיבי נגן הרבי שיר למען תזכרי וכן יזהיר לב"ד על הקדש ועל דרך הפשט אפילו שישכב עם הנשים בקובה אשר יעשה לו מזומנת לזמה או שישב בעינים על הדרך הזהירם לבית דין ויראה לי שכן דעת אונקלוס אבל צירף לזה העבד והשפחה הבאים בישראל דרך נשואין מפני שהכל יודעין בעבד הזה שנשא בת ישראל שאין לו בה קדושין והיא עמו כאשה עם בעלה אם כן היא קדשה לעיני השמש וראיתי בספרי (תצא קכו) לא תהיה קדשה מבנות ישראל אין אתה מוזהר עליה באומות ולא יהיה קדש אין אתה מוזהר עליו באומות שהיה בדין ומה אם קדשה קלה אתה מוזהר עליה בישראל קדש חמור אינו דין שתהא מוזהר עליו בישראל או חלוף אם קדש חמור אי אתה מוזהר עליו באומות קדשה קלה אינו דין שלא תהא מוזהר עליה באומות וכו' ונראה מזה שאין מדרשם כדברי אונקלוס שהרי לדבריו אין חומר בקדש יותר מן הקדשה ועוד מהו זה שאומרים אין אתה מוזהר עליו באומות וכן אם היה מדרשם בקדש לזכר הנשכב כמדרשו של רבי ישמעאל במסכת סנהדרין (נד) גם בזה לא יתכן שיאמרו אי אתה מוזהר עליו באומות שהנשכב מן הגוי בסקילה הוא אבל נראה שדעת בעל הברייתא הזו כענין שהזכרנו יזהיר לב"ד שלא תעמוד האשה על אם הדרך לזנות כי שם תנאפנה מאיסורי הביאות קרובים ורחוקים ולכן מכסות פניהן לזנות גם מאחיהם וקרוביהם והוא מה שאמר (בראשית לח טו) ויחשבה לזונה כי כסתה פניה וכן יזהיר לב"ד על המזומן להיות נשכב מן הזכרים כענין שכתוב (מלכים א יד כד) וגם קדש היה בארץ עשו ככל התועבות הגוים ומלבד האזהרה בעושי העבירה יזהיר כאן בבית דין שלא יניחו להיות קדש בעינים על הדרך כידוע מהם בארץ מצרים שעומדים על הדרך מכוסי הפנים כנשים לעשות התועבה הזאת ודרשו בברייתא הזו שאין אנו מוזהרים באחרים זולתנו אם יעשו עם רעיהם כן שלא הוזהרנו אנחנו בגוים אלא בענין ע"ז בלבד ולשון קדש וקדשה על דעת המפרשים לשון הזמנה כי מצאו אני צויתי למקודשי (ישעיהו יג ג) וכן הקדיש קרואיו (צפניה א ז) קדשו עליה מלחמה (ירמיהו ו ד) ולפי דעתי כולם מלשון קדושה כי הפורש מן הזנות נקרא קדוש כמו שנאמר (ויקרא כא ז) אשה זונה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו כי קדוש הוא לאלהיו והנה הנשמרת מן הערוה והזמה קדושה והנפרדת מן הקדושה ונטמאת בזמה נקראה קדשה קרוב למה שנוהג הלשון לומר ובכל תבואתי תשרש (איוב לא יב) ודשנו את המזבח (במדבר ד יג) כי הזונה המפורסמת טמאת השם רבת המהומה נפרדת מכל קדושה ואין שם זה בה רק בהיותה מזומנת לתועבה הזאת שאין לה שעת הכושר וקדושה כלל ולשון "הקדיש קרואיו" מליצה כי העושה משתה מקדש קרואיו ומטהר אותם שלא יטמאו השולחן והלחם כענין שאמר (שמואל א כ כו) בלתי טהור הוא כי לא טהור וכן (ירמיהו ו ד) קדשו עליה מלחמה שיטהרו אותם כמטהר קרואיו שלא יבדלו החברים מהם
מדרש ספרי (כל הפרק)
קכז.
לא תהיה קדשה מבנות ישראל . (לא תהיה מוזהר עליהם בכנענים. שהיה בדין,) [מבנות ישראל אתה מוזהר, ואין אתה מוזהר בכנעניות.
ולא יהיה קדש מבני ישראל . מבני ישראל אתה מוזהר, ואין אתה מוזהר בכנענים.
ומה ת"ל " קדש " ומה ת"ל " קדשה "?] ומה קדשה קלה, אתה מוזהר עליה בישראל; קדש חמור, אינו דין שיהא מוזהר עליו בישראל! או חילוף - אם קדש חמור, אי אתה מוזהר עליו בכנענים; קדשה קלה, אינו דין שלא תהיה מוזהר עליה! (ומה ת"ל " קדש "?) צריך לאמרו.שאלו נאמר "קדשה" ולא נאמר "קדש", הייתי אומר, (אם קדשה קלה אתה מוזהר עליה בישראל; קדש חמור, לא תהיה מוזהר עליו בכנענים! ת"ל לא תהיה קדשה מבנות ישראל ולא יהיה קדש .) [קדש חמור, אתה מוזהר עליו בישראל; אבל קדשה קלה, אי אתה מוזהר עליה בישראל. או קדשה קלה, אי אתה מוזהר עליה בכנענית; אבל קדש חמור, אתה מוזהר עליה בכנענים! ת"ל לא תהיה קדשה ולא יהיה קדש בבני ישראל , ואי אתה מוזהר עליו בכנענים.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קכז.
לא תהיה קדשה . ע' רש"י.
וז"ל הרמב"ן (בדלוג קצת) "והנה אם הלאו הזה אזהרה באשה הנשכבת, ויזהיר בהיותה מקודשת ומזומנת לזנות; א"כ אין הפנויה הנבעלת במקרה ובהצנע, מחייבי הלאוין! וכן הקדש, למה יזכיר בהיותו קדש ומזומן; אפי' הנבעל בחדרי חדרים, יש בו כרת ומיתת ב"ד! ועוד שהיה ראוי שיאמר, "לא תהיה בכם קדשה ולא יהיה בכם קדש"; כי " מבנות ישראל " ו" מבני ישראל " משמע, כאלו בעם אחר ידבר!
והנראה בעיני בלאו הזה, שהוא אזהרה לב"ד, שלא יניחו אחת מבנות ישראל, להיות בפרשת דרכים בעינים על הדרך לזמה, או שתתקן לה קובה של זונות כו'; וכן יזהיר לב"ד על הקדש. וע"ד הפשט, אפי' שישכב עם הנשים בקובה אשר יעשה לו מזומנת לזמה, או שישב בעינים על הדרך - הזהירם לב"ד! ויראה לי שכן דעת אונקלוס. אבל צירף לזה העבד והשפחה הבאים בישראל דרך נישואין, מפני שהכל יודעין בעבד הזה שנשא בת ישראל, שאין לו בה קדושין, והיא עמו כאשה עם בעלה; א"כ היא קדשה לעיני השמש!
וראיתי בספרי, " לא תהיה קדשה מבנות ישראל , אין אתה מוזהר עליה באומות. ולא יהיה קדש מבני ישראל , אין אתה מוזהר עליו באומות, שהיה בדין כו'". ונראה מזה, שאין מדרשם כדברי אונקלוס. שהרי לדבריו, אין חומר בקדש יותר מן הקדשה! ועוד מה זה שאומרים, "אין אתה מוזהר עליו באומות"! וכן אם היה מדרשם בקדש, לזכר הנשכב, כמדרשו של ר' ישמעאל במס' סנהדרין; גם בזה לא יתכן שיאמרו, "אי אתה מוזהר עליו באומות". שהנשכב מן הכותים, בסקילה היא!
אבל נראה שדעת הברייתא הזו כענין שהזכרנו. יזהיר לב"ד, שלא תעמוד האשה על אם הדרך לזנות, כי שם תנאפנה מאיסורי ביאות קרובים ורחוקים כו'. וכן יזהיר לב"ד, על המזומן היות נשכב מן הזכרים, כענין שכתוב וגם קדש היה בארץ עשו כתועבות הגוים . ומלבד אזהרה בעושי עבירה, יזהיר כאן לב"ד, שלא יניחו להיות קדש בעינים על הדרך כו'. ודרשו בברייתא הזו, שאין אנו מוזהרין באחרים זולתנו, אם יעשו עם רעיהם כן; שלא הוזהרנו אנחנו בכותים, אלא בענין ע"ז בלבד כו'" עכ"ל.
וע"פ זה יתפרש דברי הספרי כאן, שמקשה - שנלמוד אזהרה ש לא יהיה קדש בבני ישראל , שהוא איסור סקילה; מק"ו מקדשה, שאינה רק איסור לאו! וכן שלא יהיו הב"ד מצווים על קדשה כנענית, מק"ו מקדש שמעט בו כנעני! ע"כ אמר, דקדשה נצרך לגופיה, דלא הוי ידעינן מקדש. וקדש כתיב, בשביל למעט כנעני.
[ ויש להקשות, דא"כ למה נצרך לכתוב " מבנות ישראל ", למעט כנענית, הא אתא בק"ו מקדש! וי"ל בדוחק, דאיידי דכתב " קדשה " כתב ג"כ " מבנות ישראל ". ועוד י"ל, דאלו היה כתיב "קדשה", ולא היה ממעט כנענית, ה"א (=הוה אמינא) מדסתם הכתוב, מוזהרים אף בכנענית! ואין ללמוד מק"ו, דקדש דחמיר; דשאני קדש, דלא ממשיך. אבל קדשה דממשיכה - מוזהרים אף בכנענית. והא דאמר הספרי, שהייתי לומד בק"ו, זה דוקא כשלא היה נכתב קדשה כלל. אבל אם היה כתוב קדשה סתם, הייתי אומר כנ"ל.