מ"ג דברים לא כא


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והיה כי תמצאן אתו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו כי ידעתי את יצרו אשר הוא עשה היום בטרם אביאנו אל הארץ אשר נשבעתי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְ֠הָיָ֠ה כִּֽי־תִמְצֶ֨אןָ אֹת֜וֹ רָע֣וֹת רַבּוֹת֮ וְצָרוֹת֒ וְ֠עָנְתָ֠ה הַשִּׁירָ֨ה הַזֹּ֤את לְפָנָיו֙ לְעֵ֔ד כִּ֛י לֹ֥א תִשָּׁכַ֖ח מִפִּ֣י זַרְע֑וֹ כִּ֧י יָדַ֣עְתִּי אֶת־יִצְר֗וֹ אֲשֶׁ֨ר ה֤וּא עֹשֶׂה֙ הַיּ֔וֹם בְּטֶ֣רֶם אֲבִיאֶ֔נּוּ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּֽעְתִּי׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וִיהֵי אֲרֵי יְעָרְעָן יָתְהוֹן בִּישָׁן סַגִּיאָן וְעָקָן וְתָתִיב תּוּשְׁבַּחְתָּא הָדָא קֳדָמוֹהִי לְסָהִיד אֲרֵי לָא תִתְנְשֵׁי מִפֹּם בְּנֵיהוֹן אֲרֵי גְּלֵי קֳדָמַי יִצְרְהוֹן דְּאִנּוּן עָבְדִין יוֹמָא דֵין עַד לָא אַעֵילִנּוּן לְאַרְעָא דְּקַיֵּימִית׃
ירושלמי (יונתן):
וִיהֵי אֲרוּם יְעַרְעָן יַתְהוֹן בִּישַׁן סַגִיאָן וְעָקָן וְתַסְהִיד תּוּשְׁבַּחְתָּא הֲדָא קֳדָמֵיהוֹן לְסַהֲדוּ אֲרוּם גְלֵי קֳדָמַי דְלָא תִתְנְשֵׁי מִפּוּם בְּנֵיהוֹן אֲרוּם גְלֵי קֳדָמַי יַת יִצְרֵהוֹן בִּישָׁא דְאִינוּן עַבְדִין יוֹמָנָא עַד לָא אַעֲלֵיכוֹן לְאַרְעָא דְקַיֵימִית:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וענתה השירה הזאת לפניו לעד" - שהתריתי בו בתוכה על כל המוצאות אותו

"כי לא תשכח מפי זרעו" - הרי זו הבטחה לישראל שאין תורה משתכחת מזרעם לגמרי

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וטעם כי ידעתי את יצרו אשר הוא עשה היום" - כטעם כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה (בראשית כב יב) שהיא הידיעה בפועל כי הידיעה בעתיד ידיעה בכח ואם לא חטאו ישראל במדבר ולא נודע יצרו בפועל לא היה הגון שיעיד בהם שירה לומר הגלוי לפניו שתחטאו ואעידה בכם שתמצאנה אתכם רעות רבות וצרות כזה וכזה אבל היה הראוי שיתן להם התורה בידיעה סתם אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאוכלו אבל עתה שנודע גם להם יצרם הרע ולבם הזונה יגיד להם כל הקורות אותם כענין שנאמר (ישעיה מח ד ה) מדעתי כי קשה אתה וגיד ברזל ערפך ומצחך נחושה ואגיד לך מאז בטרם תבוא השמעתיך

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד. היא שירת האזינו הסמוכה, כי שם מדבר מן גלות החל הזה הנדחים ונפוצים.

כי לא תשכח מפי זרעו כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום. יאמר ממה שהוא עושה היום ידעתי את יצרו שהוא עתיד לעבוד ע"ז, ולכך כשתמצאן אותו הצרות תעיד לפניו השירה הזאת הכתובה בתורה, כי לא תשכח התורה מפי זרעו, ויהיו העדים קיימין לעולם. ואמר כי ידעתי את יצרו, כלשון הכתוב (תהלים קג) כי הוא ידע יצרנו, ואמרו במדרש כי הוא ידע יצרנו אוי לה לעיסה שהנחתום מעיד עליה שהיא רעה.

ונראה לי מתוך לשון הכתוב שהוא רומז שיבוא זמן שתשתכח התורה והוא בזמן בטול יצה"ר שהוא זמן התחיה שעתידה תורה שתתבטל באותו זמן חוץ מפורים, וזהו שאמר כי לא תשכח מפי זרעו כי ידעתי את יצרו, כלומר כל זמן שידעתי את יצרו, והוא כשיתבטל יצרו תשכח. וכן אמרו רז"ל עתידה תורה שתשתכח מישראל, וזה יהיה בזמן התחיה ולא בימות המשיח ח"ו, שהרי אמרו רז"ל אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד גליות בלבד, אבל קיום התורה לנו ולבנינו עד עולם כל זמן שהעוה"ז הגופני נוהג בנהוג זה, אבל לתחיית המתים עתיד שישתנה לטוב וינהוג נהוג אחר, ושם אמרו שתשכח תורה מישראל.

וכן אמרו עוד בפירוש במדרש משלי (משלי ט) טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שלחנה, זו אסתר שזמנה להמן ועשתה לו משתה, אף ערכה שלחנה, ערכה לה שלחן בעוה"ז ובעוה"ב, שכל המועדים בטלים וימי הפורים לא יבטלו, שנאמר (אסתר ט) וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום." שאינם מצפים להכנס לארץ כדי לעבדני בה כמו שהוא המכוון מאתי כאמרו בעבור ישמרו חוקיו אבל מצפים אותה להשביע נפשם המתאוה וימשך מזה כל הרע שנבא כאמרו וישמן ישורון ויבעט:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כא) "וענתה השירה הזאת לפניו לעד". שע"י השירה ידעו תכף וירגישו כי הסתרת פנים הוא ע"י עונותיהם, ואמר אח"כ:

הפשט

(כא) "והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות". יבאר שלא ישמעו לדברי השירה ולהתראתה שלא יחטאו. אבל כי תמצאן הרעות אז וענתה השירה הזאת. כבר כתבנו ששרש ענה יבא על הקריאה בהרמת קול, וז"ש וענתה השירה שאז יצלצלו דברי השירה באזניהם כמו שענתה בקול רם אליהם: כי לא תשכח מפי זרעו הוא מאמר המוסגר שאף אחר שיחטאו ויבואו עליהם הרעות עכ"ז לא תשכח מפי זרעו כי ידעתי, יסיר השאלה מה תועלת תגיע מזה שיכנסו דברי השירה באזניהם אחרי שכבר עברו ונענשו, לכן יאמר שהתועלת תהי' שיתברר להם שה' יודע מראשית אחרית. אף בדבר שהבחירה בידם ומכ"ש מה שבידו להענישם אם לא ישובו וסוף סוף יבואו לתשובה, ושעור הכתוב כך: כי ידעתי ומה היא הידיעה: את יצרו הדרך שיבחר בו: אשר הוא עשה אז באחרית הימים, ומתי היתה הידיעה: היום בטרם אביאנו אל הארץ ויתכן לפרש שהסביר להם שלא יאמרו אחרי שה' הודיע ע"י נאמן ביתו שיחטאו הלא הם כמוכרחים, לכן יבאר להם שידיעתו הוא שיבחרו כן ולו תהיה בחירתם שלא לחטוא היתה ידיעתו שלא יחטאו. וכשם שידיעתו בהוה אינה מכרחת את האדם לחטוא ככה ידיעתו בעתיד אינה מכרחת, כי ה' בורא הזמן והוא למעלה מן הזמן והעתיד אצלו כמו ההוה, וז"ש כי ידעתי את יצרו בעתיד אשר (כאלו כתוב כאשר) הוא עושה היום וגו' בהוה כנ"ל:


הערות

(כא) "והיה כי תמצאן אתו רעות רבות וצרות". ר"ל אם יהיו ראוים עפ"י מדתם להענש שתבואנה עליהם רעות רבות וצרות, אז וענתה השירה הזאת לפניו לעד הם יקחו השירה לעצמם לעד לזכות השירה (אשר לא תשכח מפי זרעו) תעיד כי ידעתי את יצרו אשר הוא עשה ידעתי היום גם בטרם אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי, ובזה לא אוכל להענישם אחר שידעתי וקבלתי:

 

<< · מ"ג דברים · לא · כא · >>