תורת חובות הלבבות/שער יחוד המעשה
בביאור אופני החיוב היות כל מעשינו מיוחדים לשמו ולהזהר מן החונף. וזה פתח השער:
אמר המחבר מפני שקדם מאמרנו בבטחון על האלהים יתברך ראינו לסמוך לו ביאור אופני החיוב היות כל מעשי העבודה מיוחדים לאלהים לבדו בעבור מה שיש בדבר זה מזכות המצפונים ובר הלבבות מן הערבוב המפסיד אותם וההצלה ממיני היפוי המביא אל החונף ולהתרצות בחלקות לברואים כמו שאמר אליהוא (איוב לב) אל נא אשא פני איש ואל אדם לא אכנה כי לא ידעתי אכנה.
וראוי עתה שנבאר מעניני יחוד המעשים לאלהים ששה ענינים:
- אחד מהם מה הוא יחוד המעשה לאלהים.
- והשני במה יהיה.
- והשלישי באיזה מעשה חייבין בו.
- והרביעי כמה ממיני מפסידיו.
- והחמישי איך אופני הרחקתם מן הנפש לבני אדם ליחד כל מעשה שיעשו לשם האל.
- והששי שיהיה נזהר במחשבה ונשמר ממנה ומושל בה.
פרק א
עריכהאבל מה הוא יחוד המעשה לאלהים, הוא הכונה בנראה ובנסתר במעשה עבודת האלהים לשמו להגיע אל רצונו בלבד מבלתי רצון הברואים.
פרק ב
עריכהאבל במה יהיה יחוד המעשה לאלהים לבדו, בעשרה עניינים כאשר יתקיימו בלב באדם ויתברר אצלו כי הם אדני עבודתו ושרשי מעשהו ישלם יחודו בהם לשם האל ולא יפנה אל זולתו ולא יקוה בלעדיו ולא יכוין בהם זולתי רצונו.
הראשון יחוד האלהים בלב שלם כאשר קדם בתחילת ספרי זה.
והשני הבחינה בטובות האלהים והתמדתן עליו כאשר בארנו בו.
והשלישי שיקבל עליו העבודה לאלהים כאשר זכרתי בו.
והרביעי שיודה בבטחון עליו מבלתי הברואים.
והחמישי שיאמין כי התועלת והנזק אינם ביד נברא ולא ביכלתו מבלתי רשות הבורא.
והששי שיהיה שוה אצלו אם ישבחוהו בני אדם או יגנוהו.
והשביעי שיעזוב היפוי לבני אדם.
והשמיני לפנות לבו מעסקי העולם בעת שהוא עושה לעולם הבא.
והתשיעי שיירא מאלהים ויבוש ממנו.
והעשירי שיועץ עם השכל בכל הרהורי היצר בלבו ולקבל עצתו מבלתי עצת יצרו.
פרק ג
עריכהאבל המעשים אשר ישלמו ביחדם לאל בעת עשותם הם מעשי העבודה שמקוים בהם רצון האלהים והם כל המצות הנראות על האברים שאפשר שתהיה הכונה בהם לזולת האל, ותהיה כונת עושיהם להזדיין בהם אצל בני אדם ולקוות כבודם ושבחם על עשותם,אבל חובות הלבבות לא יתכן בהם חונף ולא כבוד ולא שבח למי שמקיים מהם דבר מפני שאין בני אדם יודעים את לבבו אך הוא מכוין בהם לשם המשקיף והוא הבורא יתברך בלבד כמו שאמר (ירמיה יז) אני ה׳ חוקר לב בוחן כליות ואמר (דברים כט) הנסתרות לה׳ אלהינו וגו'.
פרק ד
עריכהאבל מפסידי יחוד המעשה לאלהים הם שלשה דברים:
אחד מהם שלא יבין את האלהים ואת טובתו.
והשני שלא יבין מצות האלהים ואת תורותיו.
והשלישי הרהור היצר ורמיזתו לאדם במה שיחבב אליו העולם הזה וירחקהו מדרך העולם הבא.
- אבל אופני הפסד הסכלות מדעת האלהים למעשה העבודה הוא מפני שכל מי שאינו יודע את אדוניו לא יעבדהו בלבו אבל יעבוד מי שיודע ענינו ויתכן ממנו התועלת והנזק, ואם יעשה מי שאינו יודע את האלהים מעשה ממעשי העבודה כוונתו בהם מי שיירא ויקוה מבני אדם בלבד ועובד בני אדם ולא הבורא אותם מפני שאיננו יודע ולא מכיר ענינו וכן נאמר בהעובד כוכבים כי מביאו לזה סכלותו באלהים יתברך.
ויש יתרון להעובד כוכבים על החנף בארבעה דברים:
אחד מהם כי העובד כוכבים בזמן שאין חזון איננו מוזהר על ידי נביא שיברר אצלו הפסד מחשבתו באותות ובמופתים אבל המחניף בתורת האלהים יש עליו טענה במה שקבל מן המצות בעבודת האלהים וההזהרה מעבודת זולתו.
והשני כי העובד כוכבים עובד מי שאינו ממרה את האלהים אבל המחניף בתורת האלהים עובד מי שממרה את האלהים ומי שאינו ממרה אותו.
והשלישי כי העובד כוכבים הוא עובד דבר אחד בלבד והחנף אין תכלית לנעבדיו.
והרביעי כי העובד כוכבים אין ענינו נסתר מבני אדם והם נשמרים ממנו מפני פרסום כפרנותו באלהים, אבל החנף אין כפרנותו נראה ובני אדם בוטחים בו ויתכן לו להזיקם, מה שלא יתכן לזולתו והוא הגדול שבמדוי העולם ונקרא בלשוננו חנף ויהיר ומפתה.
- אך מי שאינו מבין מצות האלהים ותורותיו אין מעשהו מיוחד לשם האל בעבודתו שכיון שאינו מבין אופני העבודה שהם התורות כל שכן שלא יבין אופני השלמתם ביחד לבבו בהם לאלהים וכל מה שהוא עושה ממעשי העבודה כונתו בו לזולת האלהים מפני שהוא כמסתפק באמתת חיובו בהם ואינו יודע מה שיפסיד יחוד לבבו בעשותו לאלהים ואם הוא יודע האלהים וטובתו.
- אבל הרהור היצר מתחלק לשני חלקים. אחד מהם מחשבות מספקות עליו האמתות ומשבשות עליו אמונתו עד שלא ישלם לו מעשה לאלהים. והחלק השני שהוא בא עמו מדרך הטענה והראיה כי מה שהוא רץ אליו ומשתדל בו מן המעשה לאלהים אינו חובה ולא מדרך הזריזות אבל מורה אותו לעשות לעולם הזה וליושביו.
פרק ה
עריכהוראיתי לבאר לך מן הענין הזה דמיונים יורו על מה שלא זכרתי מהם כדי שיזהרו מהם בני אדם ויהיה לבבם שלם לאלהים כמו שאמר החכם (משלי א) ישמע חכם ויוסף לקח וגו׳, והוא שאומר בן אדם ראוי לך לדעת כי השונא הגדול שיש לך בעולם הוא יצרך הנמסך בכחות נפשך והמעורב במזג רוחך והמשתתף עמך בהנהגת חושיך הגופניים והרוחניים המושל בסודות (ס״א במדות) נפשך וצפון חובך בעל עצתך בכל תנועותיך הנראות והנסתרות שתהיינה ברצונך האורב לפתות פסיעותיך (ס״א לעתות פשיעתך) ואתה ישן לו והוא ער לך ואתה מתעלם ממנו והוא אינו מתעלם ממך, לבש לך בגדי הידידות ועדה עדי האהבה לך ונכנס בכלל נאמניך ואנשי עצתך וסגולת אוהביך, רץ אל רצונך כנראה מרמיזותיו וקריצותיו והוא מורה אותך בחציו הממיתים לשרשך מארץ חיים כמ״ש הכתוב במי שענינו כך (שם כו) כמתלהלה היורה זקים חצים ומות כן איש רמה את רעהו ואמר הלא משחק אני. ומן החזק שבשלוחיו אשר יורה אותך וילחם אותך בהם במצפון ענינך שישתדל לספק עליך אמתתך ולשבש מה שנתברר לך ולערבב את נפשך במחשבות כזבים וטענות שקרים יטריד אותך בהם מתועלותיך ויספק עליך מה שנתברר לך מאמונתך ודתך.
ואם תהיה נזהר ממנו ותזמין לו שלוחי שכלך להלחם אותו בהם ותסלק חציו מעליך תנצל ותמלט ממנו בעזה״י. ואם תשליך עניניך אליו ותמשך אחר רצונו לא ירף ממך עד שיאבדך בשני העולמים וישרשך משני המעונים כמ״ש בסעיף מסעיפיו ואיש אחד מחייליו (שם ז) כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה דרכי שאול ביתה וגו'. על כן אל תטרידך מלחמת זולתו ממלחמתו וקרב בלתי קרבו והחרב עם מי שהוא רחוק ממך מן החרב עם מי שלא יפרד ממך ודחות מי שלא יגיע אליך כי אם ברשות מדחות מי שאינו שואל רשות בהמצאו עמך. ואמרו על חסיד שפגע אנשים שבים ממלחמת אויבים ושללו שלל אחר מלחמה חזקה אמר להם שבתם מן המלחמה הקטנה שוללים שלל התעתדו למלחמה הגדולה אמרו לו ומה היא המלחמה הגדולה אמר להם מלחמת היצר וחייליו.
ומן התימה אחי כי כל אויב שיש לך כשתנצח אותו פעם ושתים ירף ממך ולא יעלה על לבו להלחם בך, לדעתו יתרון כחך על כחו, והוא מתיאש מנצוח אותך ומגבור עליך. אבל היצר אין מספיק לו ממך נצוח פעם ומאה פעמים בין שנצח אותך בין שנצחתו כי אם ינצח אותך ימיתך ואם תנצחהו פעם אחת יארוב לך כל ימיך לנצח אותך כמו שארז״ל אל תאמן בעצמך עד יום מותך (אבות ב), ואינו מקיל בקטנה שבקטנות ענינך לנצח אותך בה כדי שתהיה לו מדרגה לנצח אותך במה שלמעלה ממנה ועל כן ראוי לך שתהיה נזהר ממנו. ואל תמלא ממשאלותיו בך מאומה רק יגדל בעיניך המעט שבמעט מנצוחו והמצער מהתגברותו כדי שתהיה לך מדרגה אל מה שלמעלה ממנו כי במהרה תהיה תשוקתו אליך, ולא יעמוד לפניך בעמדך כנגדו כמ״ש (בראשית ד) ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו, על כן אל יבהילך דברו ואם עצמו חייליו. ואל יפחידך ענינו ואם רבו עוזריו. כי עיקר כונתו לאמת השקר ומגמת חפצו להעמיד הכזב וכמה היא קרובה מפלתו ואבודו מהר אם תרגיש לחולשתו.
וכמו שספר עליו החכם באמרו (קהלת ט) ומצא בה איש מסכן חכם, ספר על האדם בעיר קטנה מפני שהוא העולם הקטן וספר על כלי גופו ומדות נפשו באנשים מעט ומעטו אצלו כנגד גודל לב האדם ואורך מאוייו בעולם הזה וחסרון כחו והשגתו אותם, וספר על היצר בשר הגדול לרוב חיילותיו ואנשיו וצבאותיו ואמר וסבב אותה מפני שהוא מקיף כל עניני האדם בנראהו ונסתרו. ואמר ובנה עליה מצודים גדולים לרוב הרהוריו הרעים ומחשבותיו הרעות ומקריו המגונים שמשתדל להמית את האדם בהם כמו שאנו עתידין לבאר בעז״ה בשער הזה, ומה שאמר ומצא בה איש מסכן חכם ר״ל על השכל. ומה שספר עליו במסכן מפני שאנשיו ועוזריו מעטים כמו שאמר עליו ואדם לא זכר ואמר וחכמת המסכן בזויה, ועם חולשתו כבר ספר מהירת תשוקת היצר אליו בהלחמו בו ושהזקתו מסתלקת מעל האדם בנקלה, כי המעט מן האמת ינצח הרבה מן השקר כאשר המעט מן האור דוחה הרבה מן החשך.
ויש בזה הערה על מלחמות התאות ולעמוד כנגד היצר בהשתדלות וחריצות. כי כבר נתבררה חולשתו מעמוד לפני השכל ומהירות הנגפו לפניו כמו שאמר הכתוב (משלי יד) שחו רעים לפני טובים.
ותחלת מה שיספק אותך בו היצר וישתדל לברר אותו אצלך הוא שנפשך אין לה קיום מבלתי הגוף ושהיא נפסדת בהפסד גופך ושאין לה מציאות אחר המות בדמיונות שאינם מתקיימות כשיתבונן בהם האדם כדי שתהיה סבה לבקשת ההנאות הכלות והתאות האובדות ושתאמר כמו שאמר הכתוב על אנשי הדעת הזאת (ישעיה כב) אכול ושתו כי מחר נמות. ואם תתיעץ עם שכלך בזה ירחיק ממך הדעת הזאת בראיות אשר זכרו אותן הקדמונים ובדברי הנביאים עליהם השלום.
וכאשר יתיאש מספק אותך בזה ישתדל לספק אותך בבורא יתברך ויאמר לך כי העולם הזה אינו חדש ולא נברא ולא סר כאשר הוא עתה ולא יסור כן ואין דבר ממנו יותר ראוי להיות בורא מנברא ואין דבר ממנו חייב מעבודת זולתו שהכל ישן קדמון. וכאשר יקרך בזה שוב לשכלך ויראה אותך הפסד הדעת הזה ממאמר היחוד מן הספר הזה במה שימציאך לעולם הזה בורא בראו מלא דבר.
וכאשר יתיאש מספק הענין הזה עליך יפילך במיני השתוף כמו דעת מניחי הרבוי ודעת אנשי התולדות ודעת הפתאים מחוזי הכוכבים כפי התחלקות דעותם. וכאשר יתברר לך כי הבורא ית׳ אחד קדמון במה שקדם לנו מן הדברים בתחלת הספר, בזה יסורו כל אלו הספקות ממך.
וכאשר יתיאש ממך בפנים האלה ישתדל לפתותך מצד חיוב עבודת הבורא ויאמר לך. כי העבודה מן העובד לנעבד תהיה בעת צרכו אליו והבורא יתברך איננו צריך לבריותיו ולא חסר לשום עבודה ועבודתך לו אין לה טעם ולא פנים. וכאשר תשקיף בשכלך על מה שקדם לנו בשער הבחינה לטובת האלהים עלינו ובשער חיוב קבלת העבודה לאלהים בעבורה יסור הספק הזה ותחייב את נפשך בעבודת האלהים.
וכאשר יתיאש מפתותך בפנים האלה ישתדל לספק עליך בענין הנבואה והנביאים ובתורה ובאופני אמיתתה וחיובה. ואם תעמוד כנגדו בשכלך ותלחם בו בטענות הקודמות בספר הזה בשער השלישי ממנו יסורו כל הספקות האלה מלבך ויתאמת אצלך ענין הנבואה וצורך חיוב התורה ושליחות הנביא בה ואופני ההערה עליה.
וכאשר יתיאש ממך בענין הזה יספק אותך בקבלה ויאמר לך כי המושכל והכתוב שניהם אמת אך מה שאמרו רז״ל אינו עיקר ולא קבולו חובה. וכאשר תסתכל בשכלך תראה כי המושכל והכתוב צריכין אל הקבלה צורך גדול כי אין אחר מהם יכול להגמר מבלתי הקבלה כי המושכל אם לא תגדור לנו הקבלה כמותו ואיכותו וזמנו ומקומו ושאר עניניו לא יתכן לנו מצד שכלנו בלבד וכן הכתוב אם לא יפורש לנו אלא מן הספר בלבד כמו שאמרו בו רז״ל בשלש עשרה מדות התורה נדרשת ואמרו (אבות ג) מסורת סיג לתורה ועוד כי התורה השיבה אותנו בכל תולדותיה אל הקבלה כמ״ש (דברים יז) כי יפלא ממך דבר למשפט וגו׳ ואמר (שם) ודרשת והגידו לך את דבר המשפט ואמר (שם) והאיש אשר יעשה בזדון וגו'. וכאשר תעמוד על כל זה יסור הספק ותתברר לך הידיעה המושכלת והכתובה והמקובלת.
וכאשר יתיאש לפתותך מן הפנים האלה ישתדל בזה מצד הגמול והעונש ויאמר כי אינם הולכים בעולם על דרך הצדק ואילו היו הולכין על דרך הצדק לא היו מטיבין לרשע ומריעין לצדיק כמו שאמר מי שהקדמנו לזכרו בשער הרביעי מן הספר הזה. וכאשר עלה לך השכל אופני הצדק כשני הענינים אשר קודם זכרנו אותם בשער הבטחון, יסור הספק הזה וינוח ליבנו משבושו.
וכאשר יתיאש היצר מגבור עלינו מן הפנים האלה יספק עלינו גמול העוה״ב ועונשו וישתדל לערבב ולשבש עלינו מצד מעוט מציאותו מבואר בספר תורתנו ומעוט הראות ענינו בו וכאשר נסתכל במה שיש בספרי שאר הנביאים מן הענין הזה כמו (קהלת יב) והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. (זכריה ג) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. (תהלים לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. (ישעיה סד) עין לא ראתה אלהים זולתך. (שם נח) והלך לפניך צדקך וגו'. והרבה כאלה עם מה שיורו עליו דברי חז״ל ומה שיושג ממנו בדרך השכל תנוח נפשנו ותבטח בבירור חיוב הגמול והעונש בעוה״ב.
וכאשר יתיאש היצר מספק אותנו בכל מה שקדם זכרו ישתדל לעצל אותנו במעשה העבודה ויטרידנו בעניני עולמנו ממאכל ומשתה ומלבוש ומרכב וליהנות במיני ההנאות הגופיות וכאשר נשמע אליו במזון אשר לא יתכן לעמוד בלתו ייפה לנו המותרים שהם טפלה למזונות ויחבב לנו השמחה והתענוג ולקנא בשרים ובאנשי עבודתם להדמות אליהם ולנהוג מנהגם וללכת בחקיהם בבקשת התענוגים וכאשר יראה חפצנו ורצוננו בזה יאמר שנס מתניך חשוף זרועך האיש הנפתה והשתדל בכחך הגבר המוסת ועבוד העולם ועבוד אנשיו אולי תגיע לקצת מחפצך בו, ואל תתעסק במעשה ממעשי העולם אלא מה שיהיה לך בו עזר על העולם הזה ותהיה מרוצה בו לאנשיו ומנהיגיו מן המושלים אל שאר העם, ואל תטריד לבך בדבר מן החכמות אלא מה שתתכבד בו אצל אנשי דורך ותתרצה בו אל גדולי בני זמנך משר ושוטר וקצין ובעל מעלה בחכמת הלשון ותוכן המשקל ושרשי הדקדוק והשיר והחידות החמודות והמשלים המופלאים והמליצות הנכריות ותתמיד לשבת עם אנשי הצחות ולמד לדבר עם כל כת מכתות בני אדם ואל תשתוק שלא תחשב אויל וכסיל והנח שאר החכמות כי יגיעתם רבה ותועלתם מעוטה.
ואם לא נפתח פתח לתאות בתחלה למלא משאלותם להתנהג במותרים ולרדוף אחריהם ונשיבהו כי המותרים אין צורך אליהם ובמה שאנו מעיינים בו מעניני מזונותינו מטרדת נפשותינו בהם די, ואם יתן לנו האלהים המותרים מבלי טרדת לבנו בהם ויגיעת מחשבותינו עליהם נוציאם במה שראוי להוציא ובמה שהדין נותן, ואם לא נסתפק במזון ולא נצטרך אל זולתו אז ישבר היצר וינגף. ואם נשמע אליו בהם נצא ממדרגה אל מה שאחריה עד שיביאנו לאבדון בעוה״ז ובעוה״ב.
וזה הדמיון בחלק הראשון עד כאן דברי היצר מהחלק הראשון מבין שני החלקים שהוזכרו לעיל בסוף פרק ד (טוב הלבנון) וזה הדמיון בחלק הראשון אשר יספק בו היצר את האדם כשיהיה חלש בחכמה ובדעת האלהים ותורתו אבל אם יהיה האדם חכם בדעת האלהים ותורתו ישתדל היצר להכניס ההפסד עליו והשבוש בחכמתו וכמעשהו מדרך הטענה והראיה מאיזה צד שיוכל מן המושכל והכתוב והמקובל ויביא מופת על מה שיורהו עליו מן המופתים המבהילים אשר אין הקדמותם אמתיות ולא תולדותיהם מחויבות.
ואם יהיה שכלך זך וחכמתך חזקה בדרך המופת ואופני ההזהרה בו בעת הדברים והמחלוקת תראה אופני טעות יצרך בראיתו ומופתו ויתברר לך האמת ותראה לך הנכונה ותמלט חכמתך מן הספק ומעשיך מן הערבוב, ואם תקצר דעתך מזה יהיה פתויו לך יותר חזק וגברו עליך יותר מזדמן ומשלו בך והקיפו אותך בנראך ובנסתרך יותר נחוץ מפני שהוא בא עמך מצד החכמה ומנהיג אותך בדרך המופת אשר תנוח דעתך עליו. וכאשר יפתה שכלך יטה מעליך ויעזר בו עליך מפני שאתה סומך עליו במה שמסתפק לך ובוטח בו במה שלא תבין ענינו. וכאשר יגבר עליך וימשול בך בעזר השכל לו וסיועו אותו במה שמטעהו בו ומרמהו בעיניו מן השקר בצורת המופת, יעתיק אותך מן המדרגה ההיא שהיתה קרובה אל האמת ונסתרים בה פני השקר אל מה שאחריה עד שיביאך אל מדרגה שנסתרים בה פני האמת והוא השקר הגמור וישרש אותך ויפילך ממדרגות הגמול בעולם הבא ותהיה חכמתך לרעה לך ושכלך סבה לאבדך כמו שאמר הכתוב (ישעיה ה) הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבונים ואמר (ירמיה ח) הנה בדבר ה׳ מאסו וחכמת מה להם ואמר (הושע יד) כי ישרים דרכי ה׳ וגו'.
ונאמר כי החכמה כשמנהיגים אותה על דרכה תהיה רפואה לכל מדוה וכשנוטים בה מנתיבתה תהיה מדוה כולל שאין לו רפואה ולא ארוכה ועל כן נמשלה התורה באש כמ״ש (ירמיה כג) הלא כה דברי כאש וגו׳ מפני שמאירה העינים באורה כמו שאמר (תהלים יט) מצות ה׳ ברה מאירת עינים. ואמר (שם קיט) נר לרגלי דברך וגו׳ ושורפת ביקודה מי שנוטה מנתיבתה כמו שנאמר (ישעיה סו) כי באש ה׳ נשפט ואמר (תהלים יא) ימטר על רשעים פחים ואמר (ירמיה כ) ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש בוערת וגו'.
על כן הזהר שלא תטה אשורך מדרך האבות ונתיב הראשונים אל הבדיאות ותסמוך על שכלך ותתיחד בעצתך ותתבודד בסברתך, ואל תחשוד אבותיך במה שמסרו לך מאופני טובותיך, ואל תסתור עצתם במה שהורו אותך כי אין עצה שתעלה בדעתך שלא קדמוך לדעתה ועמדו על כל מה שמביאה אליו מטוב ורע ואפשר שקדם לדעתך אופן יושר המחשבה ההיא בתחלתה ונעלם ממך אופן ההפסד אשר יהיה ממנה באחריתה ואתה במיעוט ישובך תראה יושרה ולא תראה טעותה ואופני הפסדה ואמר החכם (משלי כב) אל תסג גבול עולם ואמר (שם א) שמע בני מוסר אביך ואמר במי שמאשים אבותיו (שם ל) דור טהור בעיניו ומצואתו לא רוחץ דור אביו יקלל ואמר (שם) עין תלעג לאב.
אך אם תראה לקבל על עצמך מתוספת הרשות כמצות מה שתוכל עליו אחר שתמלא חובותיך מן המצות לאהבת חסד אחר שיהיה מסכים בם שכלך ורחוק מתאותך, יהיה טוב ואתה מקבל עליו שכר ואינך יוצא בו מדעת הראשונים כי כבר אמרו (אבות א) ועשו סיג לתורה. ואמרו (בבא מציעא ל ב) מפני מה חרבה ירושלים מפני שהעמידו דבריהם על דין תורה ולא עשו לפנים משורת הדין, ואמרו (עבודה זרה יז ב) אמר רב הונא כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה שנאמר (ד״ה ב טו) ימים רבים לישראל ללא אלהי אמת אלא בתורה ובגמילות חסדים.
ואמר אחד מן החסידים מי שאין לו תוספת אין לו חובה ואין התוספת מתקבלת עד שתפרע החובה, וכבר התירו לנו וחייבו אותנו להתנהג בתוספת המצות כמו שאמרו (יומא פא ב) מוסיפין מחול על הקודש והתוספת בצום ובתפלה ובצדקה ועזוב הרבוי ממותר המזון המותרים לנו. והזהירו על השבועה בשם אפילו על האמת ומחרבות הדברים אפילו אם יהיו נמלטים מן הכזב ומזכרון עניני בני אדם אפילו אם הם נמלטים מן הגנות ומהפליג בשבח אדם ואם הוא ראוי לכך ושלא יספר בגנות המקצרים וימאסם ואם הם ראוים לכך והרבה מן הדומה לזה.
וראוי שנבאר עתה מן החלק השני שמטעה היצר כנזכר בסוף פרק ד הזה דמיונים שילמדו מהם שאר הענינים ויזהר האדם מהם בע״ה כשידע אותם כי אין ענין מעניני הטובה אלא אם יש לו פגע שיפסיד אותו, ומי שעמד על אופני הפגעים המפסידים את המעשים יוכל לדעת להזהר מהם, ומי שלא ידע כי אם הטוב לבדו לא ימלט לו ממנו דבר לרוב הפגעים המשיגים אותו. והיה אחד מן החסידים מצוה לתלמידיו למדו הרע תחלה להבדל ממנו ואחר כך למדו הטוב ועשוהו כמו שאמר הכתוב (ירמיה ד) נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים. ואמר רבי יוחנן בן זכאי לענין הונאת המדות והמשקלים (בבא בתרא פט ב) אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר, אם אומר שמא ילמדו הרמאים, אם לא אומר שמא יאמרו הרמאים אין תלמידי חכמים בקיאים במעשי ידינו ואמרו אחר כך אמרן או לא אמרן, ואמרו אמרן, ומהאי קרא אמרן (הושע יד) כי ישרים דרכי ה׳ וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם.
ואומר כי כל מה שהקדמנו זכרו בשער הזה ממה שמספק אותו היצר על האדם אם לא יוכל לספק אותו בהם ידבר עמו עליהם מדרך הטענה והמופת לבטל עליו אמתותיו וכשתעמוד על בטולו (ס״א בהולו) וחלישות ראיותיו ולא יוכל לעמוד כנגדך ולא לבטל מה שידעת אמתתו וברורו במה שקדם לנו בשער הזה ישוב לפתותך ולהטעותך בנפשך ויאמר לך, כמה אני שמח בעניניך על אמונתך הטובה ולבך השלם לאלהים וכבר הגעת ממעלות החסד מה שלא הגיע אליו זולתך בדורך ויש בו יותר מדאי מהודאתך לבורא על טובתו וחסדו וראוי לך להנהיג עצמך גם כן לפרוע קצת חובות בני אדם, כי כבר ידעת כי הם סיבות תועלתך והזקתך, וכבר נתברר לנו כי ברצותם אותך תהיה תפארתך ובהתקצפם עליך יהיה חסרונך על כן השתדל במה שיפיק רצונם ותמצא חן בעיניהם כמו שאמרו חז״ל (אבות ג) כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו.
השב עליו ומה יועיל לי בהתרצות אל חלש כמוני אשר אין ביכלתו להועיל לי ולא להזיק ואמר הכתוב (ישעיה ב) חדלו לכם מן האדם וגו׳ ואפילו אם היה חובה איך אוכל לרצות כל בני דורי ואין ביכלתי לרצות בני ביתי כל שכן זולתם. ומה שזכרת מדברי רבותינו ז״ל בענין הזה אינו מחייב להשתדל במשיכת רצון כל הבריות כמו שכתוב (משלי טז) ברצות ה׳ דרכי איש גם אויביו ישלים אתו, וכן מי שכל הבריות מקטנם ועד גדולם מודים ומשבחים אותו ורוצים את מעשיו ראיה היא כי האל יתברך זרע לו אהבה בלבות בני אדם ושם לו שם טוב על לשונם וזה אין הבורא עושה אותו לשונאיו והוא לראיה ברורה וגדולה על רצות הבורא אותו, אבל שיהיה האדם החסיד משתדל וטורח במה שישבחוהו בני אדם על עבודתו לאלהים אין זה ממנהגי החסידים, על כן הזהר מזה והדומה לו מפתויי היצר לך כי הוא משתדל להדריכך בזה עד שיפילך במצודת החונף.
והשב עליו בשבחו אותך ומה הוא שתאשר אותי עליו מדעתי חובות האלהים עליו וכי הוא כי אם לטענה עלי לאלהים מפני שאיני סובל לעשות כפי דעתי ואפילו אם הייתי עושה כפי דעתי היספיק הכל להודאת הבורא יתעלה על הקטנה שבטובותיו עלי ומה היא מדת ימי במדת ימי העולם וכלם לא יספיקו לספר טובות הבורא עלי ואיך אוכל לשלם מה שאני חייב עליהם לאלהים וכבר אמר הכתוב (ישעיה מ) כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה ואמרו חכמינו ז״ל (אבות א) אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי.
וכאשר יתיאש היצר מפתותך בפנים האלה ישתדל לפתותך מצד אהבת השבח והשם טוב בעוה״ז ויאמר לך, שמח אני על עבודתך לאלהים עם בטחונך הטוב עליו והשבתך כל עניניך אליו ושפנית לבך מתועלת הברואים מבלעדי הבורא ואתה הוא הבוטח באלהים באמת ובלב שלם ואין ראוי שתסתיר מבני אדם מה שאתה עליו מן החסידות, אבל הנכון לך כיון שמשלת בעצמך וגברת על תאותך שתראה מעשיך לבני אדם ותגלה להם לבך ויהיה לך בזה בעולם הזה כבוד מהם וזכר טוב ושם טוב בתוכם כמו שאמר הכתוב (שם נו) ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות ואמר (שמואל ב ז) ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ ועוד שילמדו ממעשיך ותהיה נשכר עליהם, ע״כ אל תסתיר ממעשיך אלא מה שאי אפשר לגלותו ולהראותו לבני אדם ויהיה לך בזה כבוד ושם טוב בעוה״ז והגמול הטוב לעוה״ב.
השב עליו ומה יועילני שבח ב״א והשם הטוב שיהיה לי בתוכם עם ידיעתי בקצורי במה שאני חייב לבורא יתעלה ומה הנאתי בכבודם והידורם ואין להם יכולת להועילני ולא לדחות הנזק מעלי והלא הם בזה כמו הצמח ובעלי חיים שאינם מדברים ואולי כשאתכוין לזה במעשי לא יתכן לי מהם הרצון המכוון אליו ויעלה בדעתם כי אני חנף במעשי ולא אהיה ראוי אצלם אלא למאוס ולגנות ואז אהיה מפסיד מעשי בכונתי בהם בלתי האלהים ולא יעלה בידי מה שקויתי מבני אדם בעוה״ז ונאמר למלך אחד והיאך לא ערבה לך קריאת פלוני והיה קולו ערב ובקי בטעמים של קריאה אמר להם והיאך תערב לי קריאתו והוא איני קורא אותה אלא כדי שתערב לי וימצא חן בעיני בעבורה אבל אם היתה כוונתו בה לרצון הבורא בלבד היתה ערבה לי. וכן נאמר בכל מי שמכוין בתפלתו מהמתפללים בצבור ובעלי החזון בפיוטים החדשים למצוא חן בעיני בני אדם מבלעדי האל יתברך שאינה מקובלת אצל הבורא.
ותאמר לו עוד שמא אם יהיה לי הכבוד בעולם הזה על מעשי לא ישאר לי לעולם הבא מן הגמול עליו כלום מפני שקבלתיו מהרה בעולם הזה, ואמרו על אחד מן החסידים שנכנס לשוק לקנות חפץ ובא לחנות אחד מן הסוחרים לקנותו ממנו ואמר לו שכנו ותר לו ועשה כרצונו כי הוא מאנשי היראה והתורה, אמר לו החסיד איני צריך לויתורך כי לא באתי לקנות כי אם בממוני לא בתורתי ומאן לקנות ממנו החפץ ובקשו אצל זולתו שלא היה יודע ענינו, ומה שזכרת מענין ועשיתי לך שם הוא *כשאר מאויי בני אדם בעולם הזה מעושר וכבוד אשר הבורא מטיב בהם לעבדיו כשחכמתו מחייבת להם זה כמו שכתוב (מלכים א ג) וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד וכתיב (משלי ג) אורך ימים בימינה בשמאלה עשר וכבוד. אבל החסידים אין כונתם במעשיהם לדבר מהם אלא לשם הבורא יתעלה שהוא מטיב בהם למי שירצה מאנשי עבודתו וזולתם מאמינים וכופרים, כפי שמחייבת חכמתו יתברך כמו שנאמר (ד״ה א כט) והעושר והכבוד מלפניך. ומה הוא העוה״ז אפילו אם יפשט זכרי בכלו ומה מדת ימי ואם יצא בו שמי כ״ש שזכרי לא יעבור בו חלק קטן מחלקי הישוב כשיגדל ויפשט ולא יתמיד כי אם זמן מועט וישכח כאלו לא היה. ואמר הכתוב (תהלים סב) אך הבל בני אדם כזב בני איש וגו׳ ואמר (שם קמו) תצא רוחו ישוב לאדמתו ואמר(קהלת א) אין זכרון לראשונים, אם כן טרוד נפשי בו וכונתי אליו פחיתות נראה וטעות מגונה ממני, וכבר אמרו על אחר מן החסידים שאמר לחבירו הנשתוית אמר לו באיזה ענין אמר לו נשתוה בעיניך השבח והגנות א״ל לא א״ל א״כ עדיין לא הגעת, השתדל אולי תגיע אל המדרגה הזאת כי היא העליונה שבמדרגות החסידים ותכלית החמודות.
וכאשר יתייאש היצר מפתותך בפנים האלה ישתדל לחבל את מעשיך בטרוד לבך בעולם הזה ובאנשיו ובאורך מאוייך ושכחת קצך.
וכאשר יראה כי אתה רוצה לפנות את לבך לעולמך הבא בתפלת חובה או רשות או בעת שאתה קורא בתורה או לומד שום חכמה מחכמות האמונה והמוסר מבלבל אותך ומטריד לבך בדברי העולם בסחורות ומקח וממכר וריוח והפסד, ויאמר לך אח״כ יש לך לקבל עת הפנאי הזה בשמחה ושעת הבטלה הזאת אשר לא תוכל עליה בעת אחרת מפני רבות העסקים עליך, וחשוב עתה עם שותפך וברר מה שיש לך ומה שעליך ומה שקבלת מחובותיך ומה שנשאר לך ומה שראוי לך להתעסק בו מסבות הטרפים ומה שאינו ראוי לך ומה שקדם ממעשיך ששמחת או שנתחרטת עליו, ואם יש לך דין עם אדם העבר על לבך כל טענותיו וטענותיך, וכל מה שתוכל להתחכם לו בו בעת דינך עמו ותנצחהו, וכן אם יהיה לך ממון או צאן ובקר או אדמה לזרוע או עבודת שרים או עם הארץ או חשבון עם השר או עם עם הארץ או אם יש עליך חובות ואינך יכול לפרעם או אם יש לך חברים שאתה צריך להרגיש על ענינם ולחשוב עם נפשך עליהם יעביר על לבך בעת שתפנה לעבודת שמים איזה מין שיהיה מן המינים האלה להטרידך בו ולהפסיד בו מעשיך מפני שאתה בעת עשותו מזומן בגופך ואינך מזומן בלבך ומצפונך, ואם לא יטרידך במה שזכרנו יעביר על לבך חידות ודברים ארוכים. ואם יהיה האדם מן המשחקים בקוביא או בפספסים והדומה להם מראה לו כאלו הוא לפניו וחושב במה שצריך לו להקדים ולאחר בו ואופני התחבולה לנצח.
ואם ימלט מכל מה שזכרנו ויהיה מאנשי החכמה והבינה יעביר על לבו ענין קשה מעניני החכמה ויטריד אותו *בשאלה ותשובה ובקושיא ובפירוק ומה שנתעלם ממנו בעיון מה שהיה צריך לעיין בו ומה שנשאר לו ללמוד מן החכמה, ויחשוב עם נפשו לעסוק בו ויטרידהו בזה בכל מעשי העבודה ויפסיד עליו כפלים מה שמתקן עליו, ואפשר שיכנס במעשה העבודה ויצא ממנו ויהיה תמיד בטרדת לבו בזולתו מעניני העולם, ואפשר שיבקש כפרת המקום בלשונו והוא רץ במחשבתו ובמצפונו להמרותו ומתחנן אליו באבריו ופונה מעליו בלבו ובחבו דומה למה שאמר הכתוב (ישעיה כט) בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ואמר (תהלים עח) ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו.
ואם ייקץ בעת ההיא ויחשוב עם נפשו ויאמר לה איך אתנהג עם הבורא בפה שאינו נכון לי להתנהג בו עם הברואים בעת שאני צריך אליהם או בעת שהם צריכים לי כי מי שאלך אליו לבקש ממנו חפץ ואשאל אותו ממנו בלשוני ולבי פונה ממנו אילו היה מכיר זה ממני היה מואס וגועל אותי כל שכן שימנע ממני חפצי קל וחומר אם היה יודע בי שאני מטריד לבי במה שאינו מפיק רצונו אך במה שמקציפו עלי שתהיה שנאתו אותי יותר גדולה ומניעתו ממני יותר ראויה, וכן מבלי ספק הייתי עושה למי שהיה שואל ממני שום חפץ והייתי יודע מלבו מה שידע בוראי מלבי ואיך לא אבוש מבוראי שארצה לו מנפשי במה שלא הייתי רוצה לה מחלש כמוני ולא היה רוצה בו ממני נברא וכמ״ש הכתוב (ירמיה ח) גם בוש לא יבושו והכלם לא ידעו, אז ינגף היצר.
וכאשר יתיאש היצר מפתותך מן הפנים האלה ישתדל לפתותך בהנחת החונף ויאמר לך לא יתכן שתהיה עבודתך לאל בלב שלם גמורה עד שתרחיק החונף ממך מעוטו ורובו. והרחקת החונף לבני אדם מעליך לא יתכן אלא בכסות כל מעשיך מהם ובהראות הפך מה שיש בלבך להם וכאשר תתפלל קצר ואל יראה ממך בה רצון ולא השתדלות. וכשתרצה ללמוד שום חכמה התיחד לבדך ואל ידע בזה זולתי הבורא ואל תראה בך שם מדה טובה והראה העצלה והכבדות במעשה העבודה כדי שלא יצא לך בה שם ותפסיד שכרך ולא תצוה על הטוב ותזהיר מן הרע, ואל תודיע חכמתך ואל תלמדה לזולתך ואל יראה עליך סימן יראת שמים ולא אות מאותות העבודה שלא יכבדוך בני אדם בעבורם ומהשלמת אופני זריזותך (ס״א זהירותך) שתתרע לכל כתות בני אדם ותתנהג במנהגיהם ותלך בדרכיהם ובנתיבותם בענין דברי האמת והשחוק, ואל תשמר כל כך מן הכזב והשבועה והתחבר עמהם במאכל ובמשתה ובחידות ובמותרי הדברים ורוב השחוק ולדבר בהם לזכור גנותם וכל אשר ירחיק ממך שם הפרישות בעוה״ז אצל אנשיו, ואם תשמע לו בזה ישלול ממך אמונתך ולא תרגיש.
ואם תשיב עליו ותאמר לו כבר עזרת לאויבי בהלחמך בי והתחכמך לי להרוס כחי ולמהר מפלתי ואיך אניח מן האש הקטנה אל האש הגדולה ואני לא ברחתי מאהבת השם והכבוד אלא שלא להזדיין לבני אדם ואתה מצוה אותי להזדיין להם בהנחת עבודת האלהים אך מה שראוי להסתירו ממעשי הוא כל מה שישלם ויגמר מבלי דעת בני אדם בו, אבל להתפלל בצבור ולצוות בטוב ולהזהיר מן הרע ולמוד החכמות ועשות חסד והדומה לזה אין מן הזריזות (ס״א הזהירות) להניח אותו ולעזבו בעבור עילת החונף אך אני חייב לעשותו לשם שמים ואם ישבחוני בני אדם עליו או יכבדוני בעבורו לא יזיק בשכרי מאומה מפני שלא היתה כוונתי לו בעת המעשה, וכבר נאמר כשתעשה מעשה שיודעים בו בני אדם ותרצה לעמוד על בירור כוונתך בחן נפשך בו בשני פנים:
- אחד מהם שתדע מה אתה מקוה במעשה ההוא מן הגמול וממי אתה מקוה אותו אם מן האלהים הוא שלם ואם מזולתו איננו שלם.
- והשני שתדע מנפשך שאם היית מתיחד ההיית עושה המעשה ההוא על הענין ההוא.
ואם יתברר לך זה מעשך שלם לאלהים הרבה ממנו ואם יהיה פחות מזה הניחהו עד שיזדכך לבך לשמים אז ינגף היצר.
ואם לא ימצא היצר דרך לפתותך מהפנים האלה יתחכם לך במה שהוא יותר דק מזה והוא דרך הגמול והעונש בעוה״ז ובעוה״ב ויאמר לך הנה אתה מחסידי הבורא ומסגולתו וכמוך הוא ראוי לגמול העולם הזה והבא וצריך שתשתדל כפי יכלתך אולי תגיע לזה במעשיך ובהמשכך אחרי עבודת האלהים בלב טוב ובשמחה רבה כמו שאמר דוד (תהלים צז) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. ואם תשמע אליו ותסמוך על דבריו יפילך במין ממיני השתוף הנסתר והוא ששמת נעבדך לנפשך ממה שאתה משתדל במה שתמשך בו הנאת עצמך ושמחתך ותדחה בו מעליה הדאגות והיגונות ולולא תקותך לזה היית כופר בטובות האלהים המתמידות עליך ולא היית מחייב את עצמך עבודה עליהם עם שאינך רואה שהעבודה *תאות לו לגדולתו ועוצם יכלתו ואותות חכמתו ובזה אמרו רז״ל (אבות א) אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס.
וכאשר יתייאש ממך מן הפנים האלה אשר זכרנו ישליכך בים הספיקות מעניני *ההכרח והצדק:
וכאשר יראה אותך מתעלם במעשי העבודה ונוטה אל דרך העבירות ישתדל לברר אצלך ענין ההכרח בטענות חזקות מן הכתוב ומן הקבלה כדי להרחיב האמתלאות עליך ויאמר לך אילו היה רוצה הבורא שתעבדהו היה מכריחך בזה ומזרז אותך עליו ולא היה אלא מה שהוא גוזר וכי תוכל לעמוד כנגד גזרותיו ולנצח דיניו אין לך לעשות אלא מה שנגזר לך לעשותו כי ממשלת כל הדברים ביד הבורא יתעלה כמ״ש (ישעיה מד) אנכי ה׳ עושה כל.
ואם יראה אותך מתעסק במעשה מעניני העוה״ז ועסקיו יאמר לך הזהר מן העצלה והרפיון ואל תסמוך על זולתך כי הטוב והרע ביכלתך והמעשה וההנחה בכחך השתדל בכחך וטרח בכל יכלתך תגיע אל מה שתתאוה מתענוגי העוה״ז והזהר מסבת הפגעים הרעים בכל כחך תמלט מהם כמו שאמר החכם (משלי כב) צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם ואמר (שם יט) אולת אדם תסלף דרכו וגו׳ ואמר (מלאכי א) מידכם היתה זאת. והוא מהפך הטענות פעם בהכרח ובגזרה ופעם בצדק ובבחירה כפי מה שיאות לו לפתותך ולרפות ידיך.
ואם תיקץ ותתן אל לבך מה שאמרו רז״ל (ברכות לג ב) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים תשתדל בעניני התורה השתדלות מי שנתברר לו כי במעשיו יהיה לו גמול ועונש כמ״ש (איוב לד) כי פעל אדם ישלם לו וכאורח איש ימציאנו. ותתנהג בעניני העולם מנהג מי שנתברר לו כי קשר כל תנועותיו והתהפכות עניניו בגזרת הבורא יתעלה והוא בוטח עליו בכלם.
וכאשר יתייאש היצר מפתותך מהפנים האלה אשר זכרנו משתדל בזה מצד הגאות והגאון ומעוט הענוה ויאמר כבר הגעת אל המעלות הגדולות שהגיעו אליהן החסידים והצדיקים באמונת לבבך ובמעשיך השלמים בעבודת האלהים ואתה יחיד בדורך ואחד באנשי זמנך וראוי לך להראות יתרונך עליהם במאוס אותם ובהפחיתם ותזכור רעותיהם ותפרסם רוע לבבם ותכלימם ותוכיחם על זה עד שיכלמו וישובו אל האלהים ויתחרטו על מה שקדם להם ותתנהג בזה מנהג הנביאים כמו שכתוב (יחזקאל מג) אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם.
ואם תשיב עליו בזה ותאמר לו איך אמאס ואכלים מי שאינני יודע עניני לבבו ומצפונו לאלהים ואם הוא בנראה ממנו נמאס אפשר שאין מצפונו כנראהו. ואם הנביאים הכלימו והוכיחו בני דורם עשו ברשות הבורא שהיה משקיף על לבבם ורוע מצפונם אבל אין בכח חכמתי ודעתי לדעת מה שיש בלבבות ומצפונים ושמא מצפון הנמאס בעיני טוב מגלויו הרבה ואינני יודע בו ואולי מצפונו טוב משלי אצל הבורא. ואם הוא בנראהו רע אפשר שגרם לו זה סכלותו במה שהוא חייב לבורא ויש לו טענה יותר ממני מפני יתרון חכמתי על חכמתו עליו כי הבורא איננו תובע האדם אלא כפי חכמתו ואני יותר ראוי שאהיה נמאס ממנו מפני יתרון קצורי במה שאני חייב בו מעבודת הבורא עם דעתי אותו על קצורו עם סכלותו בו והוא ממרה את האלהים בסכלות ובשגגה ואני ממרה אותו בדעת ובזדון, ואפשר שרעתו נראה ונגלה וטובתו צפונה נסתרת ואני בהפך זה והוא ראוי לרחמי האל וכפרתו יותר ממני וזכות אחת ממנו שוקלת זכיות רבות משלי מפני שאין משקיף עליה זולתי הבורא ואין משבחים אותו עליה ולא יכובד בעבורה ואני בהפך זה מפני שהנראה שלי הוא טוב מהנראה שלו, וכן בשער העבירות כי העבירה האחת ממני שוקלת עבירות רבות משלו מפני שעבירתי מכוסה וצפונה ועבירתו נראית ומפורסמת ובגנות בני אדם אותו עליה מנכין לו מעונשו ויחסר שכר מעשי בעולם הזה מפני פרסומם וישאר לו שכר מעשיו בעוה״ב ויחסר עונשו על העבירה בעולם הזה מפני שמגנין אותו בני אדם עליהם וישאר עלי עונש עבירותי לעולם הבא.
ועוד כשאטריד לבי לפקוד מומי בני אדם ולעיין במדותם הרעות ימנעני זה מעיין בחסרוני ומעמוד על מומי עצמי שהוא יותר צריך לי ואני חייב בו יותר כמו החולה אשר יטרידהו מדוהו מפקוד מדוה בני אדם ורפואת עצמו מרפואת זולתו, אז ישבר היצר ויינגף לפניך.
ואם לא יגיעך חציו במה שזכרנו יארוב אותך בעתות הצלחתך ובצר לך וכאשר יהיו עניניך הולכים כרצונך יאמר לך זה פרי השתדלותך ותחבולתך וחכמתך על כן השתדל בעניני עולמך וטרח בהם יתמיד לך הענין הזה ותעלה למעלה ממנו וקבל הימים האלה בשמחה והתנעם בהם כי עוד מעט מזער ויקרא בשמך ותענה אל מחשכי הקבר מקום שאין חכמה ולא תנועה ולא הנאה ולא צער, וישים ראיתו על זה מה שאמר החכם (קהלת ט) כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה.
ובצר לך יעביר על לבך טובת הרשעים והצלחת הכופרים כמ״ש (איוב יב) ישליו אוהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל ויאמר לך לא נכנס עליך ההפסד הזה אלא מפני שדבקת בעבודת האלהים ובמצותיו ואין ביכלתך לעמוד בזה מפני כובד משאו ודוחק (נ״א ורוחק) *תכליתו ואלו היית מסיר הענין הזה מלבך ותנוח לו ממנו היית שמח בענינך כמו שאתה רואה עליו הרשעים, הלא תראה מ״ש הכתוב (ויקרא י) בקרובי אקדש ואמר (עמוס ג) רק אתכם ידעתי וגו׳ על כן אפקוד וגו׳ והדומה לזה.
וכשהוא רואה שאתה מסכים לעשות מאומה ממעשה העבודה יגדיל עליך ענינו ויפחידך ממנו, ואם יהיה מענין הצום יאמר לך הזהר כי יחליש אותך ויחליאך וימנעך מעניני עולמך ואחריתך. ואם יהיה מענין תוספת תפלה בלילה יעלה על לבך כי השינה טובה לך מן המזון ושומרת בריאותך ומחזקת גופך יותר מן המאכל והמשתה, ואם יהיה מעניני הצדקות ידמה בעיניך אבדת ממונך וישים הריש לנגד עיניך ויזכירך דלות המסכנות והחסרון. וכן בכל מין ממיני המצות והחסדים ישתדל להפחידך ולהגדיל הענין בלבך כדי שתרפה ממנו.
וכאשר תחשוב לעשות עבירה יחבב לך הנאתה וישכיחך עונשה ויזרז אותך לעשותה ולנטות אליה.
ואם תרגיש לזה ולדומה לו ממנו השב עליו כי כל צער שעבר עליך במה שקדם מימיך לא נשאר ממנו בך אות אך חלף מהרה ועבר ושכרו עומד לך לעולם לא יתם ולא יכלה והמתענה כשיצום ביום ויאכל בלילה כאלו לא התענה וישוב אליו כחו וישאר לו שכרו שמור וכן הנעור בקצת הלילה כאשר יישן ישוב לקלות גופו וכאילו לא נעור וישאר לו גמול עמדו ושכר תפלתו לעולם. אבל ענין הצדקה כבר בארתיו בשער הבטחון באר היטב.
אך ענין העבירות צריך שתשיב אל לבך ותעביר על מחשבתך חליפות הנאותיך מהרה המותר והאסור שבהם ותשאר חרפת המגונה מהם עלייך ועונשה בעולם הזה ובעוה״ב אז יהיה היצר נגף לפניך ותחרץ למעשה הטוב ותרפה מכל מעשה מגונה.
וכאשר יאבד סברו ממך בפנים האלה ועשית מה שהסכמת עליו ממעשי העבודה ישתדל להכניס הדאגות בלבך ולהתמיד עליך היגונים כדי שתתחרט על מה שקדם לך מן המעשה הטוב וימנעך מן הגמול עליו ושיקבלהו הבורא ממך ואם תעשה דבר עבירה משתדל להכניס השמחה בלבך והששון במה שקדם לך כדי שתתחזק בדבר ותחרץ עליו.
ואם תרגיש לתרמיותיו ותשים לבך למיני מצודותיו תהיה נזהר בהם ותעזר באלהים להנצל מהם ואם לא תרגיש להם יפילך פתאום ויריק חציו בך בפתע כמו שאמר (משלי ז) עד יפלח חץ כבדו.
ואם תעמוד כנגדו בכל זה ולא יוכל לפתותך במה שזכרנו ישתדל לך מצד חכמתך ואם יראה ממך חריצות ללמוד החכמה יאמר לך, הלא יספיק לך מה שמספיק לגדולי דורך וזקניך לדעת תורתך הנאמנה הלא ידעת כי החכמה אין לה קץ ולא תכלית שים מגמתך אל עיקר האמונה ושרש התורה ואח״כ למוד מה שתזדיין בו אצל בני אדם מענין השיר והמקצב וצפוני הדקדוק והחידות הנכריות והמשלים הנוהגים והנח לך דברי הדינים ומחלוקת החכמים בהם, ואל תכניס עצמך בחכמת שרשי המופת ואיכות הדבור ומיני ההקשות ואופני הראיות ואיכות הלוך העילה עם המעולל והתחברות החכמה הנראית עם החכמה הנסתרת מפני עמקם ודקות ענינם וסמוך על אנשי הקבלה במה שתוכל לעמוד על ברויו כאשר תסמך עליהם במה שהוא נמנע ממך.
ואם לא תשמע לו ותשתדל ותתחזק יורה אותך בחצי הקנאה בחבריך ואם יגיעו לחכמה מבלעדיך תטור אותם ותשתדל לתלות בהם מומים ולהפחיתם ולדבר בגנותם כאילו הם שללוך בינתך וגזלוך חכמתך. ואם תחכם מבלעדיהם יפחתו בעיניך ליתרון בינתך ותשנאם לסכלותם ותראה זה לעמי הארץ ותתגאה לנפשך ותתהלל בחכמתך עד שתטעון שאתה יודע מה שאינך יודעו ויגבה רוחך מלמוד וירום לבבך עת שתלמד ותקוץ עת שיקשו עליך ותרבה להחזיק עצמך כחכם ותתכבד בסכל חבריך ותזדיין בהכלים בני גילך ותהיה שולל ממוסרי החכמים באלהים ובתורתו.
ואם לא ישלם לו מה שכוון לפתותך בו בשער דעת האלהים ותורתו ישתדל לפתותך בשער מעשי העבודה וכשתעשה לאלהים מעשה יגדילהו וינשאהו בעיניך וישימך להתגאות בו ויקלה אנשי דורך אצלך ויקל עליך למאסם ולהכלימם ולביישם ואפשר שהם טובים ממך לפני האלהים, ואם יהיה בחבריך מי שיש לו יתרון עליך בעבודת האל ומעשהו טוב ממעשיך והוא משתדל להתקרב אליו יותר ממך יסיתך היצר בו ויאמר לך, כל אשר יראה מהשתדלות זולתך בעבודה הוא חסרון נראה ממך ולולא הוא היית נראה בעיני בני אדם צדיק מכל בני דורך השיא עליו וקנא בו ושטום אותו וחקור על מומיו וגנותו וארוב למכשוליו ואם תוכל להוציא עליו דבת שקר כדי להפחית שמו אצל בני אדם עשה, אז תשיב עליו ואיך אמאס מי שאהבו האלהים ואגנה מי ששבחו הבורא ולא די לי עצלותי לקיים עבודתו כמוהו עד שאשטום מי שיעבדהו ואין זה גמול מה שאני חייב לבורא יתברך אבל חייב אני לאהוב את אוהביו לאהבתו ולכבד מכבדיו לכבודו כמו שכתוב (תהלים טו) ואת יראי ה׳ יכבד, וכבר ידעת מה שאירע את מרים בענין (במדבר יב) ותדבר מרים ואהרן במשה ומה שהיה מענין קרח ועדתו בקנאם במשה ואהרן בקרבתם אל ה':
פרק ו
עריכהאבל הזהירות במחשבה ושמירתה ראוי לך שלא תתעלם לפקוד מחשבתך ורעיוניך ושרעפי לבך כי רוב ההפסד והתקון במעשים לא יהיה כי אם מחמתם כפי תקונם והפסדם כמו שאמר הכתוב (משלי ד) מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים ואמרה תורה (בראשית ח) כי יצר לב האדם רע מנעוריו ואמר (דברים לא) כי ידעתי את יצרו ואמר (ד״ה א כח) כי כל לבבות דורש ה׳ וכל יצר מחשבות מבין ואמר (דברים ל) כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו ואמר (שם י) מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה והיראה אינה אלא בלב והרעיון והמחשבה, ועל כן יש לך אחי להשתדל להיות כל מעשיך מיוחדים לבורא יתברך ואל יהיה עמלך לריק וטרחך לשקר כמ״ש (ישעיה נה) למה תשקלו כסף בלוא לחם וגו',
ואל תתעלם ממה שהעירותיך עליו כי כבר קבצתי לך בשער הזה כל שרשי מפסידי המעשים המיוחדים לאלהים, ותחת כל שרש מהם ענפים כמעט שאין להם קץ, על כן אתה צריך להשמר מהם בכל יכלתך אולי יהיה מעשך שלם לאלהים ומיוחד לשמו ויהיה רצוי ומקובל אצל הבורא קבול טוב. ונהוג בו מנהגך כעניני עולמך כי אתה חושב על הטוב שתמצא במיניהם ואשר יהיה רחוק מן הפגעים בהם ומנוקה מן הזיוף וזך מן הבלבול, וכיון שאתה עושה זה בעניני עולמך הכלה כל שכן שתעשה כפלים בעניני אחריתך הקיימת ובמה שתתקרב בו אל האלהים והשתדל בכחך לזכך מעשיך ואם ימעט יותר ממה שתשתדל שיהיה רב בלתי זך כי המעט הזך הוא רב והרב בלתי זך הוא מעט ואין בו תועלת וכ״ש שיהיה מעשך עם מעוטו וזעירותו בלתי זך לאלהים.
והזהר שלא יהיה ענינך במעשיך לאלהים כענין העוף שאמר עליה הכתוב שהיא יולדת הביצה ומחממת אותת על פני הארץ ממעוט שמירתה אותה עד שיפסידוה שארי בעלי חיים ולא תעשה אפרוח במו שאמר הכתוב (איוב לט) כנף רננים נעלסה וגו׳ כי תעזוב לארץ ביציה ועל עפר תחמם ותשכח כי רגל תזורה ושאר הענין, וכבר שבח החכם מי שהוא בהפך הענין הזה בזריזותו והשתדלותו הטובה בעולמו וצונו לבחון בו וללמוד ממעשהו ואם הוא חלש שברמשים כאמרו (משלי ו) לך אל נמלה עצל וגו׳ תכין בקיץ לחמה וגו'.
והנה זכרנו לך מעט מהרבה ואל ירבה בעיניך ואל תקוץ בו כי כפי מעלות חשיבות המלאכות יהיו הפגעים הקורים אותם ומחקרנו בספר הזה אין מעלתו וחשיבותו נעלמת ממי שמבין. האלהים ישימנו מן השלמים עמו והעושים לשמו הגדול ברחמיו אמן.
נשלם שער החמישי.
בעזרת אלהי קדושי.
| תורת חובות הלבבות |
|---|
| הקדמה |
| שער היחוד | שער הבחינה | שער עבודת האלהים | שער הבטחון |
| שער יחוד המעשה | שער הכניעה | שער התשובה | שער חשבון הנפש | שער הפרישות | שער אהבת ה' |
| חתימה |