(תהלים קיט קה): "נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ, וְאוֹר לִנְתִיבָתִי"

"ההולך בחושך, ורוצה להינצל מן המכשולים המצויים בדרך, צריך להביא נר בידו, שיגיה חשכו. כך, בעולם הזה, שהוא חושך, צריך האדם להביא נר התורה בידו, שיאיר את נתיבתו להינצל מן המכשולים של השקר, וינחנו בדרך אמת, ולכן המלך החסיד אמר בסמוך: נר לרגלי דברך, ואור לנתיבתי..." (רמ"ד וואלי) .

נר הוא קטן ומצומצם, אבל ממוקד - הוא מאפשר לאדם לראות את הפרטים הקטנים שליד רגליו, כך שיידע לדרוך במקום הנכון;   אור הוא גדול ורחב, והוא מאפשר לאדם לראות את הנתיב כולו, כך שיידע לאיזה כיוון ללכת.

ובנמשל, נר מציין את המצוות המעשיות, המכוונות את האדם בחיי היום-יום; ואור מציין את התורה, המכוונת את השקפת העולם הכללית של האדם בחייו.

"ההולך בדרך צריך אור גדול המאיר מרחוק שיראה לו את הנתיב שבו ילך, וצריך נר קטן שיאיר לו אצל רגלו בל ילך על קוצים ואבני נגף. כן דברך הם נר לרגלי, שלא אכשל בלכתי בדרך ה' באחד המכשולים כמו לימוד לקנטר, להגיס לבו בהוראה וכדומה, ואור גדול להראות לו הנתיב, בל יתע אל דרכי מות" ( מלבי"ם ) .

גם שלמה, בנו של דוד מחבר תהלים, התייחס לנר ולאור, (משלי ו כג): "כִּי נֵר מִצְוָה, וְתוֹרָה אוֹר, וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר"( פירוט );   בעוד שדוד התייחס רק לקשר האישי שלו אל דבר ה' (לרגלי, לנתיבתי), שלמה השתמש בשפה כללית כך שהמשל יתאים לציבור הרחב ( דוד לעומת שלמה, תהלים לעומת משלי ) .

לפסוק בהקשרו, ראו בית נ = נתתי את עצמי לה' .