תורת חובות הלבבות/שער הפרישות

<< · תורת חובות הלבבות · שער הפרישות · >>

בפרישות מן העולם הזה והטוב לנו ממנה. וזה פתח השער:

אמר המחבר מפני שהקדמנו לדבר בחשבון האדם עם נפשו והיתה הפרישות מן העולם אחד מאופני החשבון, ראיתי לסמוך לו באור מיני הפרישות ותוכן חיוב מה שהוא חובה ממנה על אנשי התורה בעבור מה שיש בו מתקנת התורה והעולם ומנוחת הנפשות והגופות בשני העולמים. וראוי לנו לבאר מדברי הפרישות שבעה ענינים. האחד מה היא הפרישות הכוללת וצורך אנשי העולם אליה. והשני בגדרי הפרישות המיוחדת וצורך אנשי התורה אליה. והשלישי לכמה כתות נחלקים הפרושים בפרישות. והרביעי בבאור תנאי הפרישות. והחמישי במה שיאות לתורתנו מן הפרישות. והששי במה שבא בספר התורה וספרי הנביאים מדברי הפרישות. והשביעי בהפרש שיש בין קדמונינו ואבותינו ובינינו בפרישות:

פרק א

אבל מהות הפרישות הכוללת וצורך אנשי העוה״ז אליה אומר בתשובת השאלה הזאת כי הפרישות שם תחתיו ענינים. והשם כנוי מגולה והענין סוד מוסתר וכאשר יסירו אדרתו (ס״א אדמתו) ויתירו חותמו יראה מסתור ענינו ותגלה מגמתו וגדר הפרישות בלשון סתם חסימת תאות הנפש והמנע מן הדבר הנפרש ממנו עם היכולת עליו והזדמנותו לעילה המחייבת זה ונאמר הפורש מי שיכול והניח. והעילה המחייבת חסימת תאות הנפש מתחלקת לשני חלקים.

אחד מהם כולל האדם והרבה מבעלי חיים.

והשני מיוחד באנשי התורה מן המדברים והפרישות הכוללת הוא הנהוג בה לתקנת גופינו והסדרת ענינינו כמו הנהגת המלכים בדתי המדינות והנהגת הרופאים לבריאים ולחולים והנהגת כל איש שכל את נפשו בחסימת תאותו מן המאכל והמשתה והמשגל והמלבוש והדבור ושאר תנועותיו ואופני תענוגיו.

והפרישות המיוחדת היא שהורתה עליה התורה והשכל לתקנת נפשותינו לעולם הבא כאשר אבאר במה שאני עתיד לדבר בעזרת האל יתברך, אך אופני הצורך אל הפרישות הכוללת הוא בעבור מה שהקדמנו בשער השלישי מן ספר הזה כי חפץ הבורא יתעלה בבריאת מין האדם היה ליסר הנפש ולנסותה בעוה׳׳ז בעבור שתזדכך ותהיה בתכונת המלאכים הקדושים כמ״ש (זכריה ג) אם בדרכי תלך וגו׳ ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. וחייבה החכמה גסות הנפש בגופות עפריות מקבלות הגידול והתוספת במצוע המזונות הראוים להם והרכיב הבורא יתברך בנפשות האנושיות כח תאוה תכספנה בו למזון המוכן להם בעוה״ז להעמידם ולתקנם כל ימי חבורם והרכיב בהן עוד כח אחר תכספנה בו למשגל להיות מן האיש תמורתו בעולם ונתן הבורא יתברך לאדם שכר עליהם התענוג בהם והפקיד עליו היצר להניע אותו אל המאכל והמשתה והמשגל ואל כל התענונים והמנוחות אשר בהם תקנת גופו כמו שאמר (קהלת ג) גם את העולם נתן בלבם וגו', וכאשר גבר היצר על השכל ונמשכה הנפש אליו נטתה באדם אל הרבויים המביאים להפסדת ענינו והריסת גופו ונצטרך בעבור זה למדת הפרישות מן התענוגים והמנוחות כדי שישתוו עניניו ויהיו דבריו על הסדר בעוה׳׳ז בלקיחת המזון ויהיה משובח עליו כמו שאמר (תהלים קיב) טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט. ולפי שנצטרך המין האנושי לנהוג בפרישות אשר בו תקנתו בעולם הזה בקחתו הצורך ממנו היה בדין להיות בעולם פרושים גמורים נבדלים ונגזרים מעסקי העולם ילמד מהם כל מין ממיני האדם כפי צרכו וכראוי למנהגו ומדותיו. ואין תקנת העולם שיהיו כל אנשיו נוהגים בפרישות כי זה מביא לעזיבת ישוב העולם ולהפסק הזרע וכבר אמר הכתוב (ישעיה מה) לא תהו בראה לשבת יצרה כי הפרישות פינה מפינות העולם וצורך המדברים אליה כצרכם אל שאר החכמות והמלאכות אשר יתיחד בכל אחת מהם עם מבלתי עם אחר כדי שיהנו בני אדם ותקח כל כת כפי צרכה והראוי לה מהן ואין תקנת העולם שיתיחדו כל אנשיו בחכמה אחת ולא במלאכה אחת כי השלמת סדר העולם בכלן כמו שאמר החכם (קהלת ג) את הכל עשה יפה בעתו ואמר (שם) לכל זמן. וכבר התבאר במה שהקדמנו ענין הפרישות הכוללת וצורך בני אדם אליה לסדר עניניהם בה בעולם הזה:

פרק ב

אבל מה גדר הפרישות המיוחדת וצורך אנשי התורה אליה נחלקו החכמים בגדרה, מהם מי שאמר הפרישות עזיבת כל מה שטורד מן האלהים. ואמר אחר הפרישות מאוס בעולם וקצר המאויים. ואמר אחר הפרישות מנוחת הנפש וחסימת רעיוניה מכל מה שהיא להם למנוחה, ואמר אחר הפרישות הבטחון באלהים, ואמר אחר הפרישות כסות בשר הערוה ושבר הרעבון ומאוס בזולתם, ואמר אחר הפרישות עזוב אהבת הברואים ואהוב הבדידות, ואמר אחר הפרישות ההודאה על הטובה וסבל הנסיון, ואמר אחר הפרישות מניעת הנפש מכל מנוחה ותענוג גופני אלא הטבע אשר לא תוכל לעמוד בלעדיו ויוציא זולתו מן הנפש, וזה הגדר יותר ראוי לפרישות הנוהגת בתורתנו משאר הגדרים אשר זכרנו. אך צורך אנשי התורה לנהוג בפרישות הוא שכוונת התורה להמשיל השכל בכל תאות הנפש ולהגבירו עליהם.

ומן הידוע כי הגברת התאוה על השכל היא ראש כל חטאת וסבת כל גנות ולא נטה עם אל העולם עד שנטו מן התורה והשיאם היצר להניח ישוב עולם הצלתם ונטה בהם מדרך אבותיהם אשר היה דרך די הצורך בעולם והספק ממנו ולהסתפק בדבר המספיק לחיות בו ויפה להם התפארה בו והרבות מהונו וחבב עליהם להתעדן ולהתנשא בו עד אשר צללו במצולות ימיו וחייבם היצר לסבול צער גליהם והעולם מושל בהם ואוטם אזניהם ומעצים את עיניהם ואין מהם אחד אלא מתעסק בתענוגו כשישיגנו ויזדמן לו והוא תורתו ודתו עד שטרד אותו מאלהיו כמו שאמר (ירמיה ב) תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחוך וגו׳. ומהם מי שימנע התענוג ההוא ומחשבתו עליו ונפשו שואפת עליו ותלויה בו ושונה בבקשתו לילה ויומם כמו שאמר (תהלים לה) און יחשוב על משכבו יתיצב על דרך לא טוב, ושניהם בענינו טובעים מהשיג הטוב בו נגזרים ונלאים מפסידים בסחורתם ונפשם פחותה ובחירתם רעה, סכלים בערך התמורה והמומר בה כמו שאמר (שם קו) וימירו את כבודם בתבנית שור וגו', ואינם סרים קרואי ההרגל הגובר ורהבי הסחורות המפסידות לטרוד (ס״א לענות) לבותם בתולדות רהביו ולישב בלבם גלגוליו וכל אשר התערבו רחקו וכל אשר רחקו מאור האמת אשר נפרד ממנו בחברת היצר אשר ידעו התאבכה האפלה עליהם וגדל העולם בלבם, ויף חוזקו בעיניהם, ויושיבו אותו בהחרב שכלם, וכל אשר נוסף העולם ישוב נוסף שכלם חורבן עד אשר חשבו דרכו הרעה כי היא הטובה ותעותו כי היא הישרה ושמוהו לחוק ולמוסר ויורישו אותו האבות את בניהם והעיר עליו משכילם וצוו בו המונם והתקנאו עליו שריהם עד אשר נתבסם היצר בהם (ס"א ביניהם) ונתמלאת החמת, ושב בהם הדבר הנכרי בע ולם נודע והדרך הנכונה בו נכריה והמספיק ממותריו הרעב הכופר ועשה כל אחד מהם כאשר ראה שעשה רעהו, והאוחז ממנו די ספקו נקרא עצל והמתאחר (ס״א והמתעצל) מהרבות בו מקצר והמסתפק במספיק ממנו חלש והעובר אותו משתדל ומשתבחים בו ומתנשאים ובעבורו מתחברים וכועסים ורוצים, ובעבור הגבול בו (ס״א ובעבור הגמול בו) עושים בטניהם אלהיהם ותורתם מלבושיהם ומוסרם חזוק משכניהם ותועים במצולות הסכלות שבים במרוצות העצלה עמוסים במעמסות התאוות ומבקשים גמול העובדים במעשה העוברים ומדרגות הצדיקים במנהגי הרשעים,כמו שאחז״ל עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר בפינחס. וכאשר הגיע היצר ברוב אנשי התורה אל מה שספרנו נצטרכנו לעמוד כנגדו בפרישות המיוחדת אשר זכרנו גדריה בפתיחת השער הזה ולהתייצב לפניו בה עד אשר תשיבם אל גדר הנכונה התוריה אשר בה תקנת האמונה והעולם.

והיה בדין בעבור זה שיהיו באנשי התורה אנשים יחידים נושאים הפרישות המיוחדת ומקבלים תנאיה להועיל בה אנשי התורה עם פנות נפשותם ונטות מדותם אל התאוות הבהמיות עם היצר ויהיו רופאים לאמונה ולנפשות יעלו ארוכה להם בעת נטות מהמדות הטובות אל המדות שאחריתם מגונה,ובעת גבור יצריהם על שכלם ועת טרדתם במותרי עולמם מהדברים הצריכים מאד לאמונתם כאלו כונתם לרפא חולה האמונה או דוה נפש ממדוי הספקות ימהרו להעלות לו ארוכה באמתת חכמתם או בורח מעבודת האלהי׳ ישיבוהו אליה ויבטיחוהו או עמוס בחטאיו יערבו לו מחילת האלהים בשובו מהם. ואם יבא אליהם שוכח אלהים יזכירוהו או צדיק יאשרוהו או אוהב אלהים יאהבוהו או מגדל ליכולת האלהים יגדלוהו, ואם יחטא יזכירוהו מיד לשוב ואם יחלה יבקרוהו,ואם יהיה להם מותר מן העולם יעניקוהו ממנו ואם יפגעהו פגע יעזרוהו. והם דומים בעולם לשמש שפושטת אורה בעולם עליונו ותחתונו כי היא מאירה מה שלמעלה ממנה כמו שהיא מאירה מה שלמטה ממנה מן הכוכבים והגרמים. וכן אלה היחידים אשר ספרתי לך בעוה״ז כמ׳׳ש (בראשית יח) ונשאתי לכל המקום בעבורם ואמר (תהלים קו) לולי משה בחירו. ובעוה״ב כמו שאמר (משלי יא) פרי צדיק עץ חיים ועל כן אמרה דבורה (שופטים ה) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. ועל המנהג הזה בפרישות תמצא הנביאים עליהם השלום וחסידי קדמונינו בכל דור ודור כאשר הוא מבואר בספריהם, ואני עתיד לבאר מזה מה שיזדמן לי במקומו הראוי בעזרת הצור יתברך:

פרק ג

אבל לכמה כתות נחלקים הפרושים בפרישות, אומר בתשובת השאלה הזאת, כי הפרישות מן העולם תהיה לאחת משתי עילות כמו שהקדמנו והם התורה והעולם, והפורשים מחמת מסורת התורה שהם אנשי הפרישות האמתי הם שלש כתות.

אחת מהם אנשים שהלכו בגדר הפרישות העליון להדמות כאישים הרוחניים ויעזבו כל מה שיטרידם מן האלהים וברחו מן הישוב אל המדבריות והישימון וההרים הגבוהים מקום שאין צוות ולא חברה, אוכלים מה שהם מוצאים מעשב הארץ ועלי האילנים ולובשים הבלויים והצמר ויחסו בסלעים טרדם מורא הבורא ממורא הברואים ושעשעה אותם אהבת הבורא מחשוב באהבת ב״א והספיק להם מה שיש להם אצל האלהים ולא שייחלו על מה שיש בידי אדם. והכת הזאת רחוקה מכל הכתות בגדר הדרך השוה התוריה מפני שהם עוזבים ענין עולמם לגמרי ואין בדין התורה לעזוב ישוב העולם לגמרי כמו שהקדמנו במה שאמר הכתוב (ישעיה מה) לא תהו בראה לשבת יצרה.

והכת השניה אנשים שהלכו בדרך הגדר הבינוני שבפרישות ומאסו מותרי העולם לגמרי וסבלו לחסום תאותם מהם. והמותרים על שני פנים. אחד מהם מותרים שהם חוץ לאדם ונפרדים ממנו כקנינים הגופיים והמאכל והמשתה והמלבוש והמשכן. והשני מותרים דבקים לאדם אין נפרדות ממנו סבותם כדבור והשחוק והמרגוע והמנוחה והבט אל המותרים והאזן אליהם והעבר על הרעיונים מה שאין צריך ופסקה הכת הזאת ממנה כל קרואי המותרים ולא ראו לצאת מהישוב להספיק לגופם מזונותם כמו שהם חייבים בו והמירו המדבריות וההרים בבדידות בבתיהם והיחידות במשכניהם והשיגו שני הענינים והגיעו אל שני החלקים והם יותר קרובים אל הדרך השוה והתוריה ממי שהקדמנו זכרו.

והכת השלישית אנשים שהלכו בדרך הגדר השפל שבפרישות והוא שפרשו מן העולם בלבותם ובמצפונם והשתתפו עם אנשי העולם בנראה מגופיהם בישוב העולם כחרישה וזריעה והתעסקו בגופיהם בעבודת הבורא ית׳ עמדו על צורת נסיון האדם בעוה"ז ומאסרו בו וגרותו והגזרתו מעולם הרוחניות (ס״א הרוחות) אליו ונפשותם מואסות בעולם ובהונו ונכספות לעוה״ב מצפים אל המות והם נזהרים ממנו הכינו צדתם לעת נסיעתם וחשבו במה שמגיעים אל בית מרגועם קודם העתקתם ולא לקחו מהעולם אלא פחות ממזונותם ולא הניחו ממנו מה שהוא טוב להם באחריתם כפי יכלתם אלא לקחו ממנו צדה ונשאוהו. והכת הזאת קרובה אל הדרך השוה הישרה התוריה יותר ממה שזכרנו קודם אך הפורשים למשוך תועלת העולם ופרישותם באברים ולא במצפונים ובלבבות.

והם שלש כתות,

אחת מהם אנשים חסמו תאות נפשותם מהשיג קצת התענונים כדי שיצא להם שם בפרישות וישבחו אותם באמונה ובחסד להיות זה סבה חזקה להגיע אל תכלית תאותם והם מחניפים באמונה ובפרישות בעבור שיבטחו בני אדם בהם ופקידו אצלם ממונם ויגלו להם סודותם ויוכלו להזיקם והם הכת הרעה שבכל כתות בני אדם ויותר רחוקה מן האמת ומגונה מכלם ובכמוהם אמר הכתוב (ירמיה ט) חץ שחוט לשונם וגו'.

והכת השנית אנשים שמצאה ידם מעט מהון העולם וכאשר ראו מהירות אבדת הממונות והתהפכות הענינים עם מעוט בטחונם באלהים הצרו על נפשותם במזונותיהם וחסמו תאותם וטענו כי הפרישות נשאתם על זה ועם העיון האמתי לא נשאם על זה אלא רוב אהבתם בעולם וחריצותם להרבות מהונו ואבלם על ריש נפשותם ומעוט הסתפקותם במה שהגיע אליהם ממנו, ובכמותם אמר החכם (קהלה ו) איש אשר יתן לו האלהים עשר ונכסים וכבוד וגו׳.

והכת השלישית אנשים קצרה ידם מקנות ממון ולא הגיעו מהון העולם אל מה שיזונם אלא על הצר שבענינים וראו שיתכבדו ויסתפקו במה שנזדמן להם מן המזון ולא יעמדו מעמד השאלה וזלות הבקשה מבני אדם וחסמו תאותם בהתמדת הרעב והסתתר במעט מלבוש להשמר מפניהם ושלא יתבזו בשאלם מזולתם ויהיו לחרפה בעולם ותלו כל זה בפרישות מן העולם.

וכאשר תרצה לעמוד על אמתת מי שיטעון מן הפרישות אם הוא לתקנת תורתם או לתקנת עולמם בחנם בתנאים אשר בהם תשלם הפרישות אשר אני עתיד לזכרם ותעמוד על בירור מצפונם מכזבם מפרישות בעזרת השם יתברך.

פרק ד

אבל תנאי הפרישות המיוחדת כאשר אמר קצת החסידים, הפרוש, צהלתו בפניו ואבלו בלבו. לבו רחב מאד ונפשו שפלה מאד איננו נוטר ולא חומד ולא מספר בגנות ולא מדבר מאדם. מואס בגדולה ושונא השררה. מיושב. זכרן. מודה. רב בושת. מעט נזק. אם ישחק לא ירבה ואם יכעס לא יתקצף. שחקו ריוח שפתים, ושאלתו ללמוד. חכמתו רבה וענותו גדולה. הסכמתו חזקה. לא ימהר ולא יסכל. מחלוקתו נאה ותשובתו נכבדת. צדיק אם יכעוס. חומל אם יבוקש. ידידותו זכה ואסורו חזק ובריתו נאמנה. רוצה בדין הבורא. מושל ביצרו. לא ידבר עתק על מי שיזיקהו. ולא יתעסק במה שלא יועילהו. לא יתנקם לאיד ולא יזכור לאדם רעה. משאו קל ועזרתו רבה. הודאתו רבה בעת הרעה וסבלו ארוך בעת הנזק. אם ישאלו ממנו יתן ואם יחמסו אותו ימחול. ואם ימנעו ממנו יתנדב ואם ירחיקוהו יקרב. רך מחמאה ומתוק מדבש. מצוה על האמת. דובר צדק. עוזב מאויו. מצפה ליומו. אומר ועושה. חכם. זריז. נפשו יקרה, ובריתו נאה. גבור (ס"א גדר) בארץ. נצול מכל גנות. עזרה לדל ותשועה לעשוק. לא יחשוף מכתור ולא יגלה סוד. צרותיו רבות ותלונתו מעוטה. כשיראה טוב יזכרנו ואם יראה רע יכסנו. רצוי וזך. חברתו שמחה. הרחקתו אנחה. זקקתהו החכמה, ויפתהו הענוה. מזכיר למשכיל. מלמד לסכל. כל מעשה אצלו זך ממעשהו וכל נפש בעיניו יותר ברה מנפשו. יודע את מומו. זוכר את עונו. אוהב האלהים. רודף רצונו. לא ינקם לנפשו ולא יתמיד בקצפו. חבר למזכירים. יושב עם העניים. אוהב לאנשי הצדק. נאמן לאנשי אמת. עוזר לרש. אב ליתום. בעל לאלמנה. מכבד הדלים. ומתנאיה עוד קבלת כל חובות הלבבות אשר זכרנו מטה שקדם בספר הזה ואינני צריך לשנותם שלא יארכו לנו הדברים בשער הזה, ואתה דע לך:

פרק ה

אבל מה שיאות לתורתנו מהפרישות אומר בתשובת השאלה הזאת, כי הפרישות הנוהגת בתורתנו על ג' פנים.

אחד מהם בעסקנו עם בני אדם והתחברותנו עמהם,

והשני במה שאנו מתיחדים בו זולתם בחושינו הגופיים ואברינו הנראים,

והג' במה שאנו מתיחדים בו במצפונינו ובמדותינו ובמחשבותינו והצפון בלבותינו מן הרעיונים הטובים והרעים.

ואני מבאר כל זה בדרך קצרה כפי יכלתי בעז"ה. אבל דרך הפרישות הראוי לנו בהתחברותנו עם בני אדם, מהם הסברת פנים והראות השמחה בפגיעתם עם הכניעה והשפלות ולשון רבה ורוח נמוכה לכולם, ומהם הרחמים והחנינה והחמלה עליהם עם הסרת הטורח מעליהם וזכרם בטוב ועשות חסד עמהם ושלא נקוה ליהנות מהם ושנתיאש מאשר בידיהם, ומהם עזרתם בתקנת הורתם ועולמם והורותם הדרך אשר ירצהו האלהים, ומהם שנסבול קושי דבריהם ושנשפוך שיחנו לפני האלהים ולא לפניהם והמנע ממושבות המאכל והמשתה והשחוק עם השמירה מכל מה שיביא להמרות האל בחברתם ויוצא מגבול הצניעות ומסורת המוסר והדומה לזה.

אך מה שראוי לנו מן הפרישות בפנים השנים המתיחדים בנו בחושינו הנראים יחלק לשני חלקים,

אחד מהם אסור לנו והם מצות לא תעשה

והשני מותר לנו, והוא כל מה שהותר לנו מכל מיני ההנאות המותרות,

וכל חלק מהם יחלק לשלשה חלקים, והוא שכל מה שנאסר לנו איננו נמלט מאחד משלשה דברים,

או שיהיה בטבע הכוסף לו כזנות והגזל ולהרבות מן המאכל והמשתה האסור לנו

או שיהיה ממה שלא ישנאהו הטבע ולא יכסוף לו כלבוש בגד שעטנז והרכבת כלאים ואכילת בשר בחלב ואכילת חלב והרבה מהדומה לזה,

או שיהיה ממה שישנאהו הטבע ותתעבהו הנפש באכילת הנבלה והמתה והדם והרבה ממיני החיים אשר לא היה האדם חפץ באכילתם אפילו אם היו מותרים באכילה כשמונה שרצים והדומה להם. וראוי לך אחי שתיסר נפשך בפרישות מכל מה שצוך האלהים לפרוש ממנו עד שתגיע מן התעוב והמאוס במיני התענוגים המנועים והתאות עד תכלית שיהיה שוה לזה בטבעך המתועב מן האסור עם מה שנכספין לו ממנו. ויהיה אצלך המשגל האסור ולקיחת איסור על פנים אסורים ושתתכבד בקלון חברך וגנותו אשר ימהר אליהם חפץ האדם בטבעי באכילת העכבר והדם והשקץ אשר יתעבהו טבעך ותשנאהו נפשך וכשתגיע אל הגבול הזה מן הפרישות מן האיסור בלא הכרח מטבעך ולא קושי מנפשך תהיה מן הכתות הניצלות מן החטא והמכשול אשר נאמר עליהם (משלי יב) לא יאונה לצדיק כל און וגו'.

וכן הניתן ברשותנו מן המותר הוא על שלשה פנים.

אחד מהם קחת המאכל אשר לא יכוין בו בעליו אל תענוג ולא יוכל האדם לעמוד בלעדיו ואין לו תקנה זולתו.

והשני קחת המזון מן המותר על דרך הויתור ומכוין בו אל התענוג השוה מבלי רבוי ולא הפקד בהשלמת הצורך מן הלחם הטוב בתבשילים מתוקנים במלאכתם ושתות היין הטוב על הדרך השוה וכן במלבוש ובדירה ושאר הענינים.

והשלישי קחת הרבה מן התענוגים המותרים המפליג בהם בעליהם עד שמביאים אותו אל התענוגים האסורים עם טרדתו בהם מעשות חובות אלהיו שעליו כמו שאמר (משלי לא) פן ישתה וישכח מחוקק. וראוי לך אחי שתתנהג בפרישות מן התענוגים המותרים ביכלתך עד שיהיו בעיניך בתכונת התענוגים האסורים עליך פן תעזוב תורתך ותניח חובתך, וכבר עמדת על מה שצוה הבורא ית' את המלך באמרו (דברים יז) ולא ירבה לו נשים ואמר (שם) רק לא ירבה לו סוסים, ואמר (נחמיה יג) הלוא על אלה חטא שלמה וגו', עם חוזק שכלו ורוב תבונתו וגדולתו וכפי בינתך השמר לך ושמור נפשך ופרוש מכל אשר יפרישך ממצות האלהים בלבך ובמצפונך אם לא תוכל להפנות לעניני אחריתך מפני טרדתך בצורך מזונך ומחיתך בעולמך ועסקך בו כמו שזכרו רבותינו ז"ל על הרבה מהם שהיו טורחים בענין עולמם עם הפרישות ממנו כמו אבא חלקיה שהיה משתכר לחפור באדמה ושמאי במלאכת הבנין והלל שהיה חוטב ומתפרנס מן העצים ואל תמנעך פרישותך בלבך מהתעסק בזה מפני שאתה מכוין בו לעבודת האלהים כאשר הקדמנו וכאשר תוכל להניח עסק העולם תניחהו בעבור עבודת הבורא.

ואל יספיק לך מה שאמרנו בעת שלא תוכל בעבור צורך ההזמנה למזון כי המשקיף על מצפונך יעזרך לקיים מחשבתך בעבודתו כמו שאמרו רז"ל כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר וכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני. וראוי לך שתשתדל לאסור חושיך ותנועות אבריך הנראים כמו שאספר לך והוא שתתחיל בראשונה לאסור לשונך ולבלום שפתיך ותפרוש מן הדברים הבטלים עד שתהיה בעיניך הנעת האבר הכבד שבאבריך יותר קלה מהנעת לשונך כי הלשון מהיר בתנועתו לחטוא וחטאיו רבים מכולם בעבור קלותו ומהירות תנועתו ושהשלמת מעשהו נקלה ויכלתו על הטוב והרע בלי מצוע. וכפי זה אחי יש מן הדין עליך להשתדל לבלמו ולמשול בו ואל תתיר לו מן הדבור אלא מה שלא תוכל לעמוד בלעדיו לצורך התורה או לצורך העולם וקצר מותרי לשונך בכל יכלתך אולי תנצל מנזקו כמו שאמר החכם (משלי יט) מות וחיים ביד לשון והקדימהו (ס"א והקדמנו הלשון) על שאר החושים והאברים לקושי הדבר בו יותר משאריתם כמו שאמר דור ע"ה (תהלים לד) מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע וגו' ובספרינו מן ההזהרה על המעטת הדברים מה שאיננו נעלם מרובו ופרסומו.

וכאשר תרצה לעמוד על בירור מה שזכרתי מרוב חטאי הלשון קבל על עצמך לזכור מה שיצא מלשונך ביומך בהתחברך עם בני אדם והתערבך בם ואם תוכל לכתבו עשה ואחר כך העבירהו על לבך והעלהו במחשבתך בעת שאתה פנוי מן העסקים בלילה ותראה מה שיש ממנו לצורך ומה שיש ממנו מותר לא יועיל לך ומה שממנו מביא ההיזק עליך כמו הכזב והרכילות והשבועות ולשון הרע ואז יתברר לך חסרונך ותראה בו מעוותך, ופקוד זה ממך תמיד בפקדך מעוות אויביך ולא תתמיד בזה זמן מועט שיתקן לשונך וימעטו דבריך, ושים תמורת רוב דבריך אורך מחשבתך והתמדת בחינתך והחשבון עם נפשך, כי המחשבה נר שתכניסהו אל לבך והחשבון שמש תאיר באורו מצפונך לגלות לך מה שהוא צפון בו מן הטוב והרע והלשון שער המצפון, ואם הלשון יהיה מופקר ולא ייטיב לשמור מה שיש במצפונים יהיה שער האוצר פתוח (ס"א נפקר) ויצא מה שאינך חפץ בצאתו ויראה מה שאין הראותו טוב בעיניך, וכשתשמור השער אתה שומר האוצר ומה שיש בו כמו שאמר החכם (משלי יז) גם אויל מחריש חכם יחשב ואמר (קהלת ה) אל תבהל על פיך וגו' ואמר (שם) אל תתן את פיך וגו'.

והשתדל אחר כך לעצום עיניך וחוש ראותך מהביט אל מה שאיננו צריך לך או מה שיטריד לבך מחשוב במה שיועילך ופרוש ממותר הראות כפי יכלתך ואמרו רבותינו ז"ל לבא ועינא תרי סרסורי דחטאה. אבל השתמש בראותך והבטתך להביט אל יצירות הבורא יתעלה לבחון מהם ולחשוב בהם ולהבין יכולת הבורא וטובו מהם כמ"ש דוד ע"ה (תהלים ח) כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו' ואמר (שם יט) השמים מספרים כבוד אל וגו' ושאר המזמור.

והשתדל אח"כ לאטום אזניך משמעך מה שאינך צריך לו ופרוש ממותרי השמע כפי יכלתך ואל תאזין לשמוע מה שלא יועילך שמעו ממותרי הדברים והכזב והרכילות ולה"ר ופרוש ממה שיביאך להמרות האלהים ולעזוב מצותיו ממיני הזמר והנגון והשחוק והרנה הטורדים אותך מן המצות והמעשים הטובים אבל הט אזנך אל דברי החכמים היודעים את ה' ואת תורתו כמו שאמר החכם (משלי כב) הט אזנך ושמע דברי חכמים ואמר (שם טו) אזן שומעת תוכחת חיים.

והשתדל אחר כך לאסור חוש הטעם שתקח די מזונך מן המאכל והמשתה ותפרוש ממה שהוא יותר מזה והתחבולה לענין הזה שתמעיט במיני הלפתן ותסמוך על לפתן אחד בעוד שתוכל ויהיה די במעט ממנו כפי שתוכל והתכוון בו כדי להגיע הלחם אל בטנך לא לתענוג. והרגל עצמך בקצת העתים מבלי לפתן כדי להנהיג טבעך עד שיקל עליך הדבר בעת המנעו. ואם תוכל לעזוב הלפתן אשר יהיה בו יגיעה וטורח ותסמוך על מה שאין בו שום יגיעה בזיתים והתאנים והענבים והדומה להם עשה ושים אכילתך ביום יותר קלה מאכילתך בלילה אם מנהגך לאכול פעמים ביום כדי שתהיה תנועת אבריך קלה ביום ויקלו עליך עניני תורתך ועולמך, ואח"כ תתנהג בתענית אם יהיה גופך חזק אפי' יום א' בשבוע. וכל אשר תוכל להטביע נפשך שלא להרגיש על ענין המאכל והמשתה כרי ליסרה עשה ושים כוונתך בו לרפואה יותר מלמזון אבל משתך יהיה מים אלא אם תהיה כוונתך בשתית היין לתועלת גופך או להעביר דאגה מלבך כמ"ש (שם לא) תנו שכר לאובד ויין למרי נפש והזהר מהרבות ממנו ומהפליג בו ומחברת ב"א עליו כי הוא המדוה הגדול לתורה ולעולם וכבר ספר בו החכם מה שיש בו די באמרו (שם כ) לץ היין הומה שכר ואמר במאכל ובמשתה (שם כג) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו כי סובא וזולל יורש וגו',

ואח"כ השתדל למנוע ידיך מגעת במה שאינו שלך מהון העולם ופרוש ממיני הגנבה והאונאה והגזל ומהרע לזולתך והתעכב בתנועת ידיך וחשוב באחריתך ושמור מוסרך וצניעותך בהתנשאך מעשות הרע בהם כמ"ש (ישעיה נו) ושומר ידו מעשות כל רע ואמר (שם לג) נוער בפיו מתמוך בשחד אבל השתמש בידיך במצות הבורא ופתחם במתן לעני ולרש כמ"ש הכתוב (דברים טו) פתוח תפתח את ידך לאחיך ואמר (משלי לא) כפה פרשה לעני וכן אתה צריך להשתמש בהם במה שימלא ספקך וימנעך מן השאלה ומקחת ממין אסור ומקנות חסד עמך במה שמעניקין אותך ומטיבין לך ותקנה זכיותיך לזולתך וחסדיך למי שנתחסד עמך ולא תהיה למשא על ב"א כמ"ש אחד מן החכמים האלהים ירחם עבד שפירש מן העולם ולא היתה פרישותו למשא על אוהביו וסלק מעליהם טרחו והתעסק באבריו במיני המלאכות כמ"ש (תהלים קכח) יגיע כפיך כי תאכל וגו' וכבר נאמר ראש הפרישות תקון הפרנסה ונאמר עוד ראש הפרישות תקון המחשבה על תקון הספוק (ס"א הלחם) ר"ל שייגע להתעסק בספקו.

ואח"כ התנהג כן ברגליך ומנעם מלכת עם הרשעים מבקשי המותרים כמ"ש (שם א) אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וגוי אבל רוץ לכל המעשים הטובים ולמושבות החכמים כמ"ש (משלי יג) הולך את חכמים יחכם ואמר (של ב) למען תלך בדרך טובים, וכבר קבץ הכתוב כל מה שהקדמנו זכרו ממוסר החושים ואמר (ישעיה לג) מי יגור לנו אש אוכלה וגו' הולך צדקות ודובר מישרים וגו' ואחר כך קבצם החכם וחבר אליהם הלב באמרו (משלי ו) שש הנה שנא ה' עינים רמות לשון שקר וגו' לב חורש וגו' יפיח כזבים וגו' וכן נמצאים (תהלים טו) במזמור ה' מי יגור באהלך.

וראוי לך אחי שתדע כי לא יתכן לך להחזיק בכולם עם הנחת אחת מהם מפני שהם כבדולח המחובר בחוט אם תתיר ממנו גרגר אחד יתפזרו כולם ויפסד חבורם, על כן השתדל להזהר בכולם ואז תהיה לך כל אחד מהם עזר לשאריתם כמ"ש רז"ל שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה ואמר החכם בתכיפת הטובות אחת לאחת (משלי ח) אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי אמר בתחלה שומע ואח"כ לשקוד ואח"כ לשמור, אבל הפרישות הנוהגת בפנים השלישיים והוא מה שיתיחד בנו במצפונינו ומחשבותינו ויצרי לבבנו הטובים והרעים תחלת הפרישות ההיא שתפרוש מקניני העולם במעשיך ובמחשבתך אלא למזון ופרנסה לא לתענוג מתענוגי הגוף ולא להגיע אל המנוחות והשררות והתפאר בהון העולם הכלה מהרה ותהיה פרישותך בהם לאלהים יתעלה לא לקנות שם ולא להותיר ממונך בפרישותך ואל תצא בה מגבול התורה שתתענה בשבתות ובמועדים וראשי חדשים ותמנע ממה שחייבך בו הבורא ממצות פ"ו אבל תהיה פרישותך ע"ד התורה והדת בגלוי ובנסתר מענינך ואח"כ שתקצר מאוייך בעולם כאלו אחה נוסע ממנו לערב יומך ואח"כ שתחשוב עם נפשך כאשר הקדמנו בשער חשבון האדם עם נפשו ואח"כ שתתיאש ממה שבידי בני אדם ושתבטח על האלהים ותנוח דעתך על גזירותיו ודיניו. וכל חובות הלבבות שקדם באורם בספר הזה אתה חייב בהם והם עמוד הפרישות מן העולם חקור עליהם והדביקם אל לבך תגיע בהם לכל טובה:

פרק ו

אבל באור מה שבא בספרי הקודש ודברי רז"ל מענין הפרישות מן העולם מהם מה שאמר יעקב (בראשית כח) ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. ומהם צום משה ארבעים יום ולילותם ג' פעמים. וכן אליהו ארבעים יום כמ"ש (מלכיה א יט) וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום. ומהם מה שנאמר בנזיר שקראו האלהים קדוש כמ"ש (במדבר ז) כל ימי נזרו קדוש הוא לה' בעבור שפסק מפרי הגפן וגדל שער ראשו בלבד כ"ש מי שפסקה תאותו מכל התענוגים שיש לו שכר וגמול יותר. ומהם מה שנאמר לאהרן (ויקרא י) יין ושכר אל תשת וגו' ולהבדיל וגו' ולהורות וגו' הזהיר כל העוסק במעשה העבודה שלא יעסוק בכל מה שיטרידהו מהשלמת העבודה לאלהים כמו שאמרו רבותינו ז"ל שתה רביעית יין אל יורה שתה רביעית אל יתפלל. ומהם ענין בני יונדב בן רכב אשר צום אביהם שלא ישתו יין ולא יזרעו ולא יטעו כרם ולא יבנו בית וישבו באהלים חוץ לישוב וזה מנהג הפורשים מן העולם ושבח להם הבורא זה כמ"ש (ירמיה לה) לא יכרת איש ליונדב בן רכב. ומהם מעשה אלישע כשעבר עליו אליהו כמ"ש (מלכים א יט) שנים עשר צמדים לפניו והניח ידו מן הכל והלך אחריו כמ"ש (שם) אשקה נא לאבי ולאמי וגו' וילך אחרי אליהו וישרתהו. וכן היה מנהג בני הנביאים בדור ההוא ואשר לפניו שהניחו העסק בישוב העולם וההשגחה בעניני הגופות ויצאו למדברות כדי שתתיחד נפשם ומחשבתם לאלהים. ומהם מה שצותה אותנו התורה בתענית בעת התשובה ובקשת הכפרה כדי שנחסום תאותנו מכל התענוגים שהם החזקים שבסבות העבירות כמ"ש (הושע יג) כמרעיתם וישבעו ואמר בהפכו (שם ה) בצר להם ישחרונני. ומהם מ"ש (זכריה יג) ולא ילבשו אדרת שער למען כחש וזה מורה כי הוא היה לבוש החסידים מקדם והיו לובשים אותו אנשי הדור ההוא להחניף ומזה מ"ש דוד (תהלים קיט) טרם אענה אני שוגג ואמר (שם) טוב לי כי עניתי ואמר (שם) טוב לי תורת פיך וגו'. ומהם מנהג איוב אשר ספר על עצמו מבזותו העולם והונו וקשרו חושיו ואסרו ידיו ולשונו מכל מה שיש בו המרות הבורא ובחרו באמת והצילו העשוקים והטבתו לדלים ולאובדים כמנהגי הפורשים מן העולם. ומהם מה שעשה דניאל בהתפללו אל האלהים בעבור אורך הגלות הראשון והתאבלו עליו שאמר (דניאל י) לחם חמודות לא אכלתי ואמר לו המלאך (שם) מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות ושאר הענין וזה הוא הטוב שבמנהגי הפרישות. ומהם מה שעשו אנשי נינוה כששמעו מה שגזר עליהם הבורא כמ"ש (יונה ג) ויאמינו אנשי נינוה באלהים ובכמוהו מה שעשו אבותינו בימי המן ככתוב (אסתר ד) מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול וגו' והרבה כזה בספרינו כשתחקור עליו תמצאנו מפוזר בדברי אבותינו הרבה. ומהם מה שאמר שלמה (משלי כג) אל תהי בסובאי יין וגו' (שם ו) מעט שנות מעט תנומות וגו' ומה שאמרה אם למואל (שם לא) אל תתן לנשים חילך וגו' אל למלכים למואל וגו' פן ישתה וישכח מחוקק. ומהם מה שאסר (קהלת ב) כי לאדם שטוב לפניו וגו' ואמר (שם ז) לב חכמים בבית אבל (שם) טוב ללכת אל בית אבל ואמר (שם ה) מתוקה שנת העובד ואמר (שם יא) כי הילדות והשחרות הבל ואמר (שם יב) סוף דבר הכל נשמע וגו'. אבל מה שאמרו רז"ל במשנה ובתלמוד, רב מחברו בספר הזה, ורובו נמצא במסכת אבות ועוד אמרו כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וכו' ומה שסמוך לזה מדבריהם התורה נקנית בארבעים ושמונה דרכים ובפרקא דחסידי במסכת תענית מה שיורה על פרישותם ומי שיחקור על הענין הזה ימצאנו כתוב ומן השכל ומן הקבלה תן לבך בו וחשוב עליו במצפונך תשיגהו בעזרת השם כמ"ש (משלי ב) אם תבקשנה ככסף וגו' אז תבין יראת ה' וגו':

פרק ז

אבל ההפרש שבין קדמונינו ובינינו בפרישות הוא שחנוך ונח ואברהם ויצחק ויעקב ואיוב ורעיו היה שכלם זך ויצרם חלש ונפשותם היו נמשכות אחר שכלם והמעט מן המצות היה מספיק להם בהשלמת עבודת האלהים עם אמונת לבם לאלהים כמ"ש באברהם (נחמיה ט) ומצאת את לבבו נאמן לפניך ולא היו צריכים אל הפרישות היוצאת מהדרך השוה התוריה. וכאשר ירדו בניהם אל מצרים וגרו בה בימי יוסף כשבעים שנה בשלום (ס"א בשלוה) וחזקה תאותם וגדלה תשוקתם וגבר יצרם על שכלם נצטרכו מן הפרישות אל מה שיהיה הפך תאותם ויעמוד כנגד יצרם. והוסיף להם הבורא מן המצות השמעיות מה שעמד להם במקום הפרישות הראויה להם כפי תכלית יכלתם ופחות ממנה. וכאשר כבשו ארץ כנען ונכנסו בה והתנעמו בטובה בקשו המזון והסמוך לו ממותרי מאכל ומשתה והמשגל והבנין. וכל אשר נוספה הארץ ישוב נוסף השכל חרבן כמ"ש (דברים ח) פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת וגו' ובקרך וצאנך ירביון וגו' ודם לבבך וגו'. וכל אשר נוספו התאוות ונתחזקו נחלש השכל והתאחר מהשיג העצה הנכונה והצטרכו אל פרישות חזקה יעמדו בה כנגד חושיהם כדרך הנזיר ומנהג בני הנביאים אשר זכרנו במה שעבר לנו בספר הזה. וכן בשאר הדורות השכל בחולשה והתאוה בגבורה. ובכל עת שמתעסקים בענין מעניני העולם הטרידם מעניני העוה"ב, על כן הוצרכו להפנות ממנו בעת שעושים מאומה ממעשי העולם הבא והיו הקדמונים בחוזק שכלם וזך נפשם עושים לעולמם ולאחריתם ולא היה האחד מפסיד על חברו כמו שכתוב (ירמיה כב) אביך הלא אכל ושתה וגו' אז טוב לו וגו' ואמר (קהלת ז) טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח את ידך.

וראיתי אחי מליצה נמרצת בענין הפרישות לאחד מן החסידים מצוה בה בנו וישרה בעיני ושמתיה חתימה לשער הזה כמו שמצאתיה תחת תוכחתי לך והורותי אותך, הבן אותה והסתכל בה תגיע אל הטוב והישר בעזרת האל וזאת היא. ואתה בני ישימך האלהים מאשר ישמעו ויאזינו. ויאזינו ויחשבו. ויחשבו וידעו. וידעו ויעשו. ואל ישימך מן האנשים הטובעים בתעות השדודים (ס"א השכורים) ביין הסכלות אשר העבירם היצר ומשל בם העולם וגברו עליהם התאוות ונטו בהם אל התענוגים והסיתום המאויים והשיאתם החמדה והם באפלתם נחבטים ובמרוצת טעותם שבים, ישמעו ולא יאזינו ויאמרו ולא יעשו, בקשו המנוחות ונפלו באנחות, השתדלו להשיג הנעימות והשיגו היסורים הקשים, ונפשותם עיפות וגופותם יגעות. דעותם שלולות ובינותם מנופצות, יקבצו הזהב האובד והכסף החולף ויורישוהו האויבים והחודרות מן הנשים, ומחזיקים הארמונות ושוכנים בקברות, ובונים אשר לא יושיבו ויקבצו מה שלא יוציאו, קובר כל איש מהם אביו ובנו ואינו עושה מעשה הקיים לנצח, שוכח קצו וזוכר מאוייו, ומה תאמר בתוך שאבדו שתי קצותיו ויחיד שעזבוהו אבותיו.

והסתכל בני במי שהרחיב הבורא את לבו והמשילו במחשבתו ופקח עיניו בטוב לו והראהו הדרך הישרה וקרב אליה ונוכח בהם בטוחים ממנו בני אדם והוא בטוח בהם והשלים עמהם ונצל מהם עבדו בני אדם יצרם ועבד הוא אלהי השמים והארץ המחיה הממית הבורא החונן אשר אין אלוה מבלעדיו. כמה בינם ובין אנשים ברו מצפוניהם וזכו חוביהם ועיניהם נחות ולבותם בטוחות והם בזכר האלהים משתעשעים בבדידות ומודים על טובתו בכל ענין, קרבו אל העיון המחשבי והמניני והמועצי, קרעו מסך הראות בדרכי המצפונים והגיעו אל מרגוע האמת ביגיעה ויצאו ממנוחה אל שעשועים לא טרדם מאוים ולא אחרם אורך קצם והם ליום המות נחפזים ומאחריתו נשמרים, קרואי אלהים ומשחריו ומיחליו ועובדיו, דוברי אמת ולוהני צדק, מבלי מורא שלטון ולא ממשלת שטן, יקרים יותר מכל אדם ושמורים יותר מכל עם ותפארתם ומעלתם גדולה מכלם. מכובדים בבתי (ס"א בדרכי) האלהים וגדולים בעיני הברואים, אין טורד אותם מזכר האלהים טורד, ולא מעכבם מהודותו מעכב, לשונותם רגילות בהלל והודות ולבותם שמחות בבר וביחוד, התנכר להם העולם והכירוהו ודברו (ס"א ודרכו) בו וספרוהו, לא נעלם מעיניהם בגדו ולא נסתרה מהם תרמיתו, לבש להם בגדי חמודותיו ויחשבוהו שולל והתרפה להם וימצאוהו מוכרח, שחק אליהם ויגערו בו ורצה להטותם ונטו מעליו, השקיפו על רוע מעלליו והתבאר להם גנות מעשיו ואין לו שלטון עליהם ולא במה יתקרב אליהם. הם בחירי האלהים הברים וסגולת החסידים בעלי הרואות הפקוחות והמשאלות היקרות והיגיעות הרצויות, אשרו אל האלהים ואושרו וסחרו עמו והרויחו, בררו מצפונם ונבררו וזכו לבותם ונבחרו, הצטידו היראה בדרך הרעה, ונצלו ורכבו מרכבות המעשים והגיעו, פגעו בשמחה מתמדת וששון לא ישתנה, נמלטו ממעמד החשבון ובטחו מהיסורים. ואתה בני בחר הטוב לנפשך טרם החרטה אשר לא תועיל והדאגה אשר לא תכלה. האלהים יורנו ואותך הדרך הישרה ויטה אותנו אל נתיב ההצלחה ברחמיו ורוב חסדיו, אמן:

נשלם שער התשיעי. תהלה לאל יתברך

תורת חובות הלבבות

הקדמה

שער היחוד | שער הבחינה | שער עבודת האלהים | שער הבטחון

שער יחוד המעשה | שער הכניעה | שער התשובה | שער חשבון הנפש | שער הפרישות | שער אהבת ה'

חתימה