מלבי"ם על תהלים עג
<< · מלבי"ם על תהלים · עג · >>
פסוק א
פסוק ב
ביאור המילות
"שפכו אשורי". יצייר כי נושא אתו כלי מלא מן אושר נפשי שלו, וכשימעדו רגליו ליפול ישפכו האשורים שלו כאשר ישפכו מים שבכלי עת ימוט הנושאם:פסוק ג
- א) מצד מזג גופם שהוא רפה וחלוש, עד שכרוך בטבעו האפיסה וההעדר על ידי ליחות השרשי שיחסר תמיד עד יבא המות, אבל הרשעים לא ישיגם רעה זאת:
פסוק ד
- ב) שכל בני אדם מלאים עמל ויגון למצוא מחיתם וצרכיהם כי אדם לעמל יולד, והם.
ביאור המילות
"חרצובות". פרשתי ישעיה (נ"א ו'). חור צב, חורים מכוסים וטמונים, ר"ל דבר נסתר המוביל אל המיתה. ואולם שרשו איל, והמ"ם כינוי הרבים, כחם הוא בריא וחזק:פסוק ה
- ג) שבני אדם ימצאו רעות מצד הטבע הכולל, מנגעים המשמשים בעולם, כמו נגעי התקופות ושינויי העתים והמערכת והמקומות וכדומה. והם "עם אדם לא ינגעו":
ביאור המילות
"אנוש, אדם". אדם יציין גם המין, ר"ל נגעים המיוחדים אל מין האדם, וכן דרשו חז"ל על בנגעי בני אדם, משא"כ העמל אינו מיוחד מצד האדם, רק מצד שהוא אנוש קטן ודל:פסוק ו
ביאור המילות
"יעטף". בא על דבר המעטיף ומכסה על דבר, ומוסב על הענק, ושית כינוי על מקום הערוה חשופי שת (ישעיה כ') שית זונה (משלי ז'), שיכסה ערות החמס אשר למו:פסוק ז
ביאור המילות
"יצא". מוסב על השית שיוצא ומתגלה מחלב של עינימו משכיות עמ"ש ישעיה (ב' ט"ז):פסוק ח
ביאור המילות
"וידברו". מענין דבר.
"ברע עושק". ע"י הרע של העושק:פסוק ט
פסוק י
ביאור המילות
"עמו". של המרום.
"מי מלא". מים של פלג אלהים מלא מים.
"ימצו". כמו שתית מצית, שישתו עד התמצית:פסוק יא
ביאור המילות
"איכה ידע אל, ויש דעה". לא ידע, יפול גם על מי שהוא בן דעת ואינו יודע ענין פרטי, אבל אין דעה, מציין שלא נמצא אצלו דעת כלל, תחלה יאמרו שאינו רוצה לדעת מעניני עולם השפל, באומרים עזב ה' את הארץ, ואח"כ יאמרו כדעת המינים שלא יצוייר אצלו דעה כלל, וכדעת הפילוסוף שהביא הכוזרי ובמו"נ, וכמ"ש חז"ל מה העמוד הזה וכו':פסוק יב
ביאור המילות
"השגו". ענין ריבוי, כמו ואחריתך ישגא מאד:פסוק יג
פסוק יד
פסוק טו
ביאור המילות
"בגדתי", פעל יוצא מקומות המזומנים והמקודשים לשכר ועונש בעולם הנצחי:פסוק טז
פסוק יז
פסוק יח
ביאור המילות
"בחלקות". הב' הוא ב' הכלי, ע"י החלקות אשר תשית:
"למשואות". מענין שממה וחשך:פסוק יט
פסוק כ
ביאור המילות
"בעיר". כמו בהעיר.
"וצלמם". היא הנפש הנצחיית, צלם אלהים שלהם.פסוק כא
ביאור המילות
"יתחמץ". יטהר כמו חמוץ בגדים (ישעיה ס"ג) לפי פרושי שם. ויל"פ שכליותי מוסב על יתחמץ כי יתחמץ לבבי וכליותי אז, אשתונן, כמו ושננתם לבניך אז אלמד לדעת שאני בער, ולדעת המפ' בא הא' תחת הה' השתונן:פסוק כב
פסוק כג
פסוק כד
ביאור המילות
"ואחר כבוד". אחר הנפש שנקראת כבוד, ומן הנגינה נראה שפי' ואחר כך, ר"ל אחר המות אז בכבוד יקח אותי אליך ב' בעצתך, נמשך לשתים:פסוק כה
פסוק כו
ביאור המילות
"שארי". בשרי.
"צור לבבי". הנפש, כמ"ש ויעתק צור ממקומו עמש"ש, וחלקי (חלק) אלהים כמו כסאך אלהים (למעלה מ"ה):פסוק כז
- א) שיאבדו מעצמם מצד שהם רחוקים מה', שעז"א "רחקיך יאבדו", כי קיום כל נמצא הוא מה' וכפי רחוקו ממנו אין לו קיום וחיות ומציאות,
- ב) יאבדו ע"י השגחה ועונש, כי "הצמתה כל זונה ממך", שתכרית אותו בהשגחה על חטאיו:
פסוק כח
- ב) מצד "ששתי בה' מחסי" שמשגיח עלי בהשגחה מיוחדת ובזה שמתי מחסי, "לספר כל מלאכותיך", שאספר רק המלאכיות והרוחניות שהם עניני הנפש שהיא מלאך ה' בארץ לעבוד עבודתו והוא כאלהים לדעת טוב:
<< · מלבי"ם על תהלים · עג · >>