", שחיי הגשמים בגוף וגויה היא חיי הבהמה, כי גוף האדם אינו משונה מגוף הבהמה ולא זאת עצמות האדם והבדלו מן הבהמה, וההצלחה והיסורים שישיג בעוה"ז לא ישיג האדם, רק הבהמה שבה ישכון האדם העצמי, והיא אינו האדם רק בית ומשכן אליו, או לבושו וכסותו ושמלתו לעורו:
פסוק כג
• לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ואני תמיד עמך", אבל אני בעצמי, שהוא האדם, שהוא נפשו ושכלו שהוא עקר האדם, "
אני תמיד עמך", עצמות האדם שהיא נשמתו לא ישתנה ולא יתפעל ממקרי הגוף שהוא בהמתו טובותיו ורעותיו, כי בכל השנויים שישתנה הגוף "
האני" הוא קיים בלתי משתנה, והיא "
תמיד" מתמדת על מעמד אחד, והיא "
עמך" חי בחיים נכבדים אמתיים אלהיים למעלה ממקרי הזמן ותמורותיהם, כי היא דבקה בה', ואתה "
אחזת ביד ימיני", ימליץ כי האני הזה שהוא עצמות האדם, ר"ל נשמתו, י"ל שתי ידים, יד ימין שבו יתגבר על בהמתו וירים ימינו וישבע בחי העולם לחיות חיים מלאכיים אלהיים נבדל מן הגוף ותאוותיו, ויד שמאל הוא היד שתשפילהו לאכול באבוס אחת עם בהמתו ולחיות כחיי הבהמה ולב כסיל לשמאלו, ואתה "
אחזת ביד ימיני", לבל אחסה תחת הבמה, רק ארכב עליה ובל אבקש הצלחות המדומים האלה המשתנים, רק.
פסוק כד
• לפירוש "פסוק כד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
בעצתך תנחני", היא עצת ה' להדבק בו, ולעשות הכל לשמו בלי פניה גופניית רק בעבור מצות ה' "
ואחר כבוד תקחני", והעצה הזאת היא תקח אותי "
אחר כבוד", שהיא אחר הנפש שנקראת בשם כבוד בכתבי הקדש כי היא כבוד האדם האמתי, שאלך אחר כבוד לא אחר הבזוי והשפל שהוא החומר ותאוותיו:
ביאור המילות
"
ואחר כבוד". אחר הנפש שנקראת כבוד, ומן הנגינה נראה שפי' ואחר כך, ר"ל אחר המות אז בכבוד יקח אותי אליך ב' בעצתך, נמשך לשתים:
פסוק כה
• לפירוש "פסוק כה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
מי לי", עד שאקרא להמון כחותי לאמר, "
מי לי בשמים", מי הוא מכם השייך לשמים, שהיא הכח השמיימי הרוחני הנעלה מן הזמן והגשם, אל הכח הזה השמיימי הנמצא בי אשמע ואותו אבקש, "
ועמך לא חפצתי בארץ", ועם מה שאני עמך, דבק באלהות ורוחניות ע"י הנפש הרוחניית האלהית הנמצא בי, "
לא חפצתי בארציות כלל", ומואס אני את החומר והצלחות הארציית כולנה, רק אביט אל הצלחות שמיימיות אושריות רוחניות, כי הלא.
פסוק כו
• לפירוש "פסוק כו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כלה שארי ולבבי" הלא כחות הגוף כולם יכלו ויתמו לבסוף, בין שארי שהוא בשר הגוף שהוא הנושא לאלה ההצלחות המדומות, וגם לבבי שהוא החפץ ומתאוה אל הצלחות האלה, הלא הוא כלה ובלתי נצחי ועם כליונם יכלו גם ההצלחות שהם נשואות עליהם, אבל "
צור לבבי", הצור העקרי השרשי של לבבי, הצור שעליו תום לבבי יעמוד, שהיא הנפש שהיא צור האדם ושרשו, וכן "
חלקי אלהים" החלק האלהי הנמצא בי הלא הוא אינו כלה רק יעמד "
לעולם", וא"כ האושר הנישא עליו הוא ג"כ נצחי בלתי נפסד:
ביאור המילות
"שארי". בשרי.
"
צור לבבי". הנפש, כמ"ש ויעתק צור ממקומו עמש"ש, וחלקי (חלק) אלהים כמו כסאך אלהים
(למעלה מ"ה):
פסוק כז
• לפירוש "פסוק כז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כי הנה", עתה סיים דברי המזמור בכלל, אומר הנה הרשעים אובדים משתי סבות,
- א) שיאבדו מעצמם מצד שהם רחוקים מה', שעז"א "רחקיך יאבדו", כי קיום כל נמצא הוא מה' וכפי רחוקו ממנו אין לו קיום וחיות ומציאות,
- ב) יאבדו ע"י השגחה ועונש, כי "הצמתה כל זונה ממך", שתכרית אותו בהשגחה על חטאיו:
פסוק כח
• לפירוש "פסוק כח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ואני", יש לי קיום מצד עצמי, כי "
קרבת אלהים לי טוב", שע"י קרבת אלהים לי, אמצא טוב ואושר,
- ב) מצד "ששתי בה' מחסי" שמשגיח עלי בהשגחה מיוחדת ובזה שמתי מחסי, "לספר כל מלאכותיך", שאספר רק המלאכיות והרוחניות שהם עניני הנפש שהיא מלאך ה' בארץ לעבוד עבודתו והוא כאלהים לדעת טוב:
