שער הכוונות/דרושי ויעבר/דרוש ד

דרוש ד'עריכה

דרוש ד' -- נבאר בו מציאות י"ג תיקונים הנזכר.

דע כי כל בחינת הדיקנא היא בחינת אור מקיף אל הראש דא"א או דז"א. ושערות אלו הם אורות מקיפין על האורות הפנימיים. ולהבין הענין צריך שנבאר לך הקדמה אחת תחילה בענין רישא דא"א.

הנה נודע כי אריך אנפין מלביש את עתיק ויש באריך אנפין בחינת "גלגלתא חדא סתימאה" (והיא בחינת הכתר דא"א), ובגו האי גלגלתא אית מוחא סתימאה דא"א (והוא הנקרא חכמה דא"א). ואיהי חד מוחא ולא אתפלג לג' מוחין (כמה דאתפלגן ברישא דז"א כנודע).

ודע כי יש שינוי אחד באריך אנפין מה שאינו כן בכל שאר הפרצופים שבעולם האצילות. והוא, כי בכל שאר רישין אית תמן ברישא ההוא בחינות כחב"ד, אבל ברישא דא"א לית ביה רק כתר וחכמה (שהם גלגלתא ומוחא סתימאה די בגוויה). אבל בינה ודעת אין שם בראשו. אמנם הבינה אשר בו ירדה למטה בבחינת הגרון דא"א. [ובזה תבין למה הבינה נקרא "גרון" ונקרא "שופר" ונקרא "כתר". והטעם הוא לפי שמן הגרון דאריך (שהיא בחינת בינה שבו) נעשו שני הכתרים דאבא ואמא (כמבואר במקומו). ]

ונמצא אם כן כי ג' ראשונות (שהם כח"ב) דאריך אנפין אינן בסוד קוים ובסוד סגולתא (שהם: כתר בקו אמצעי למעלה, וחכמה ובינה בקו ימין ושמאל למטה מן הכתר) אבל שלשתם עומדות זו ע"ג זו -- כתר למעלה בסוד גלגלתא, ותחתיו חכמה בסוד מוחא סתימאה, ותחתיו הבינה בסוד הגרון. ונודע כי כל עיקר תיקון האצילות היה כאשר נתקן ונעשה בבחינת קוים, וא"כ צריך לדעת על מה אירע זה ברישא דאריך אנפין להיות כתר-חכמה-בינה שבו זה על גבי זה ולא בציור קוים שהוא ענין התיקון?

אבל טעם הדבר הוא לפי שכבר הודעתיך כי בחינת המלכים שמתו בארץ אדום הם בחינת עולם הניקודים. ואח"כ נתקנו. והנה ברישא דעתיק לא היה שם שום בירור ניצוצות מאותם המלכים (כמבואר אצלנו שם), אבל מבחינת א"א היה שם בירור ניצוצות מאותם השבעה מלכים. ולכן בהיות א"א נתקן ומלביש את עתיק (אשר בתוכו ממש כנודע), לכן לא היה כח אל הבינה דאריך לעמוד שם ברישיה דאריך אנפין לקבל משם אור עתיק כמו החכמה. ולכן החכמה נשארה שם במקומו למעלה ברישא דא"א והיה בה יכולת לקבל אור העתיק, אבל הבינה דא"א -- לפי שלעולם כל בחי' בינה דינין מתערין מינה כנודע -- ולכן לא יכלה לקבל אור העתיק בהיותה למעלה, ולכן נתרחקה וירדה למטה בגרון דא"א, ובהתרחקה ממנו תוכל לסבול הארתו. ואמנם כל שאר רישין -- דאבא ואמא וזו"ן וכיוצא -- כולם מקבלים אור העתיק אחר התלבשו תוך א"א כנזכר, ולכן אף בחי' הבינה של כל רישא ורישא מהם היה כח לעמוד שם ברישא ומשם תקבל אור העתיק כיון שבא אליהם דרך התלבשות כנזכר. והרי ביארנו ענין הבינה איך ירדה בגרון.

ואח"כ בחי' הדעת דא"א ירד עוד יותר למטה ונתלבש תוך ו' קצוות דא"א עצמו והיה שם להם בחינות רוחניות אליהם.


ואחר שביארנו ההקדמה הזאת נחזור עתה לבאר ענין י"ג תיקוני דיקנא ומציאות.    הנה נתבאר כי ברישא דא"א אין שם רק כתר וחכמה בלבד. ונודע כי כל ספירה כלולה מעשר. ונמצא שהכתר הזה כולל כל הי' ספירות; וכן החכמה כוללת כל הי' ספירות. והנה כל שיעור הראש אשר הוא עד מקום המצח אשר שם נתלים השערות -- שם יש בחינת י' ספירות מן הכתר וי' ספירות מן החכמה. וכן למטה, שהוא מן המצח עד הגרון (שהוא בינה דא"א) -- גם שם יש י' ספירות דכתר וי' ספירות דחכמה. וכל זה הוא בבחי' אור פנימי. וכמו כן בבחי' אור מקיף יש בראש עשר ספירות דכתר ועשר ספירות דחכמה; וכולם בסוד מקיפים. וגם מן המצח ולמטה עד הגרון יש עשר ספירות דכתר ועשר ספירות דחכמה, וכולם בבחינת אור מקיף‏[1]. ונניח עתה מלדבר בבחי' העשר ספירות דכתר ועשר ספירות דחכמה -- פנימיים ומקיפים -- אשר במקום הראש, ונדבר בבחינות אשר במצח עד הגרון.

דע כי בבחינת האורות הפנימיים אשר שם הנה הם עשר ספירות מן הכתר ועשר ספירות מן החכמה, אבל בבחינת אור מקיף אין שם רק י"ג אור מקיף בלבד; קצתם מן הכתר וקצתם מן החכמה. והם הם י"ג תיקוני דיקנא אשר כולם הם סוד שערות אור מקיף מבחוץ (כי האורות יוצאים דרך נקבי השערות ומאירים לחוץ בבחינת אור מקיף). ונמצא כי עשרים אורות פנימיים הם תופסים ומחזיקים שיעור המקום המחזיק בו י"ג אור מקיף, ושיעור זה וזה שוים -- המקיף והפנימי -- אעפ"י שאינם שוים במספרם.

עוד יש חילוק אחר בין האור הפנימי אל האור המקיף. והוא, כי אור פנימי דכתר הם עומדים כסדרן, זה על זה, כתר חכמה בינה וכו' עד מלכות באחרונה. וכן על דרך זה בעשר ספירות החכמה הפנימיים. אבל האור מקיף דכתר הם להפך וסדרן הוא ממטה למעלה; כי המלכות שבהם עומדת למעלה מכולם ותחתיה היסוד וכו' -- עד שנמצא הכתר בסוף כולם. וכן על דרך זה בעשר ספירות המקיפות דחכמה. ולא עוד אלא שכל העשר ספירות מקיפים של החכמה עומדות למעלה מכל העשר ספירות מקיפים של הכתר, ונמצא שהמדרגה האחרונה (שהיא המלכות שבחכמה) היא עליונה למעלה מכולם, והמדרגה העליונה (שהיא הכתר שבכתר) היא תחתונה למטה מכולם.

וטעם הדבר הוא לפי שאור מקיף גדול ועצום מאד יותר מן הפנימי כנודע. ואילו נתגלה במקומו אין כח בתחתונים לקבל הארתו. ולכן אורות העליונים שבאור מקיף לא נתגלו למעלה במקומם רק נתגלו למטה ממדרגתם. ולכן בחינת הכתר-שבכתר (שהיא המדרגה העליונה שבכולם) הוצרכה להתגלות במדרגה היותר תחתונה שבכולם, והמלכות-שבחכמה (שהיא הגרועה שבכולם) נתגלית למעלה מכולם -- לפי שיש כח בתחתונים לקבל הארתם אף אם היא במקום עליון. ועל דרך זה הוא בשאר הספירות כולם כנזכר.

ודע שאע"פ שכתבנו שבחי' הכתר-שבכתר נגלה למטה מכולם באור מקיף -- אין לשונינו מדוייק, שהרי אינם רק י"ג תיקונין בלבד. אך כוונתינו לומר שהבחינה יותר‏[2] עליונה שבספירת הכתר (והיא החסד שבכתר כמו שיתבאר בע"ה) הנה היא ירדה למטה במדרגה התחתונה שבכולם.

גם צריך שתדע ענין סדר מעלת המקומות שאין הדבר כפי הנראה שהוא לסדרן זה על גבי זה ממש. כי הנה אין מעלת מקומות כפי גובהן ושפלותן; כי יש מקום תחתון שמדרגתו מעולה ממקום עליון ויש להפך. והמשל בזה כי הנה המקום שהוא תחת הפה הוא מקום תחתון מאד יותר מכולם ועם כל זה מדרגתו היא מכלל המקומות המעולים והחשובים לפי שהוא סמוך אצל הפה אשר משם יוצא ההבל והאור הפנימי יותר משאר מקומות. ועל דרך זה המקום הסמוך אל החוטם והסמוך אל העינים -- אשר גם דרך הנקבים ההם יוצאים האורות לחוץ ולכן הם מכלל המקומות החשובים במעלה.

ואמנם אין הדבר כן בפשיטות שאם היה כך היה ראוי שהמקום שהוא תחת הפה יקרא תיקון א' דדיקנא (שהוא היותר מעולה שבכולן כנזכר). אמנם צריך להעריך שני הערכות ביחד. הא' להעריך גובה המקום והב' היא להעריך מעלת המקום -- אם הוא סמוך אל מקומות האור (כמו הפה והחוטם וכיוצא). וערכים אלו תלויים בדעתו יתברך והוא העריכם בבחינה זו הנ"ל בסדר הי"ג תיקוני דיקנא כנז"ל.


  1. ^ לכאורה צריך להגיה כאן "אורות פנימיים". אחרת הדברים סותרים בהמשך כאשר המחבר כותב בפירוש שיש רק י"ג אורות מקיפין בלבד. וצע"ע -- ויקיעורך
  2. ^ נ"ל שצ"ל היותר עליונה -- ויקיעורך