שער הכוונות/דרושי ויעבר/דרוש ה

דרוש ה'עריכה

דרוש ה' -- בביאור שמות הי' ספירות והתחלקותם בי"ג תיקוני דיקנא.


ועתה צריכין אנו לבאר שמות הי' ספירות והתחלקותם בי"ג תיקוני דיקנא.

דע כי ח' תיקונין קדמאין הם ח' ספירות שבחכמה דאריך אנפין -- מתתא לעילא; ממלכות שבה עד בינה שבה [כי הכתר וחכמה שבה לא נתגלו כלל בסוד אור מקיף לפי שלרוב מעלתם לא היה כח בתחתונים לקבל הארתם אף אם יתגלו במקומות תחתונים למטה ממדרגתם]. וזה סדרן:

  • אל -- מלכות
  • רחום -- יסוד
  • וחנון -- הוד
  • ארך -- נצח
  • אפים -- ת"ת
  • ורב חסד -- גבורה
  • ואמת -- גדולה
  • נוצר חסד -- בינה

וה' תיקונין תתאין הם חמש קצוות תתאין שבכתר דאריך, ואלו הם סדרן:

  • לאלפים -- הוד
  • נושא עון -- נצח,
  • ופשע -- ת"ת,
  • וחטאה -- גבורה
  • ונקה -- חסד.

והרי נשלמו י"ג תיקוני דיקנא.

ונמצא כי בכתר דאריך אנפין לא יכלו להתגלות כלל כל הג' בחינות ראשונות שבה ולא נתגלו רק מחסד שבו ולמטה. אבל בחכמה דאריך אנפין -- השניים עליונות (שהם כתר והחכמה) לא נתגלו כלל, אבל בחינת הבינה שבה יש יכולת בתחתונים לקבלה ולכן נתגלית כי אין מעלתה כמעלת בינה שבכתר.

ועתה קשה עלינו -- שהרי המלכות דכתר דא"א לא נגלית עם היותו גרוע מן השאר אשר עליה?    אבל טעם הדבר הוא לפי שבא"א אין בחינת נקבה נמצאת בו (כנודע אצלינו). ולכן בבחינת הכתר שבו לא נגלית בחינת המלכות שבה, אבל בחכמה דא"א (אשר היא נוקבא שלו כמבואר אצלינו) לכן יש בה כח להתגלות בחי' המלכות אשר בחכמה הזו.

ואמנם היסוד של הכתר דא"א נגלה ביחד עם הבינה דחכמה בתיקון הח' של נוצר חסד (הנקרא 'מזלא' כנ"ל). וזהו סוד "נוצר חסד"; כי הבינה של חכמה היא נקראת "נוצר חסד" שהוא היסוד שבכתר שהוא בחינת חסדים. ושניהם נקראו תיקון אחד השמיני. והטעם לזה הוא לפי ששם למעלה אין פירוד כלל בין הזכר (שהוא הכתר) אל הנקבה (שהיא החכמה). ולכן היסוד דכתר לעולם דבוק בג' ראשונות דחכמה. ולפי שלא נגלה מהם רק הבינה שבהם לכן אנו מחברים אותו עם הבינה.

ועתה נבאר סדר מקומות האורות הפנימיים. דע כי מקום האורות פנימיים הם מכוונים ממש מבפנים כנגד אלו המקיפים ואין ביניהם הפרש -- רק שאלו המקיפים סדרן הוא מתתא לעילא והפנימיים סדרן הוא מעילא לתתא כנ"ל. ולכן צריך גם כן לכוין באל רחום וחנון כו' בבחינת האוה"פ המכוונים כנגד אלו המקיפים, וזה סדרן:

  • אל -- פנימי דבינה.
  • רחום -- בחסד.
  • וחנון -- בגבורה
  • ארך -- ת"ת
  • אפים -- נצח.
  • ורב חסד -- הוד.
  • ואמת -- יסוד.
  • נוצר חסד -- מלכות.

אח"כ בה' תיקונין תתאין "חסד" הנזכר ב"נוצר חסד" הוא חסד ממש.

  • לאלפים -- גבורה
  • נושא עון -- ת"ת
  • ופשע -- נצח
  • וחטאה -- הוד
  • ונקה -- יסוד.

והרי איך הפנימיים הם מעילא לתתא והמקיפים הם מתתא לעילא.

והנה מג' ראשונות הפנימיים שבכתר וב' ראשונות פנימיים שהם בחכמה אין כנגדם במקיפים מבחוץ; ומקום אלו הה' פנימיים הם בה' מקומות אחרים שיש בא"א במקום שמן המצח דיליה ועד הגרון דיליה. ואין זה מקום ביאורם.


[ ודע כי נסתפק לי
  • אם הח' פנימיים של החכמה כוונים ממש עם השמונה מקיפים שלה עצמם; וכן ה' פנימיים של הכתר אם מכוונים כנגד ה' מקיפים של הכתר ואין הפרש ביניהם רק שאלו הם מעילא לתתא ואלו הם מתתא לעילא כנ"ל. וכפי זה יבא על נכון היותם מכוונים ח' כנגד ח', וה' כנגד ה'.    אמנם יש בזה דוחק אחד והוא כי נמצא שאפילו בבחינת הפנימיים עומדת החכמה על הכתר וזה דוחק גדול.
  • ואם נאמר להפך מזה והוא כי ודאי בבחינת הפנימיים הם כתר על גבי חכמה ונמצא שהמקיפים בכתר יהיו כולם מכוונים כנגד הפנימיים של החכמה ומקיפים של החכמה יהיו מכוונים קצתם כנגד הפנימיים של החכמה וקצתם כנגד הפנימיים של הכתר.
אבל נלע"ד שהפירוש הראשון הוא יותר אמיתי קרוב לודאי לפי שאני זוכר שאמר לי מורי ז"ל הסדר הראשון; כי פנימי של חסד שבכתר הוא כנגד מקיף של יסוד שבכתר, וכן על דרך זה שאר כל התיקונים -- וא"כ מוכרח הוא כפירוש הראשון כי גם בבחינת הפנימיים יהיו פנימיים של החכמה גבוהים מן פנימיים של הכתר. ]


ודע כי מצאתי כתוב בקונטריסי מפי מורי ז"ל באופן אחר וזהו סדרן.

  • אל -- מקיף מלכות ופנימי כתר.
  • רחום -- יסוד וחכמה
  • וחנון -- הוד ובינה.
  • ארך -- נצח וגדולה
  • אפים -- ת"ת וגבורה
  • ורב חסד -- גבורה ות"ת
  • ואמת -- גדולה ונצח.
  • נוצר -- בינה והוד; חסד -- יסוד וחסד
  • לאלפים -- הוד וגבורה
  • נושא עון -- נצח ות"ת
  • ופשע -- ת"ת ונצח
  • וחטאה -- גבורה והוד
  • ונקה -- חסד ויסוד.    עכ"ל הקונטרם הנזכר


ועתה נבאר שמות י"ג תיקוני דיקנא איך הם מכוונים עם שמות הספירות.   הנה נתבאר לעיל שבגלגלתא דא"א יש בה י' ספירות מקיפים וי' ספירות פנימיים עד מקום המצח. והנה הם כסדרן מעילא לתתא -- כתר חכמה... עד מלכות לתתא מכולם. והנה זו המלכות האחרונה שבעשר ספירות הראש מקומה הוא בפאת הראש שבצד ימין ושמאל (וכנודע כי כל בחינת פאה היא במלכות).

ודע כי הפאה הזאת אשר בראש א"א היא בחינת שם הויה בחילוף אתב"ש -- מצפץ, אבל הפאה שבראש ז"א הוא בחי' שם אלהים במילוי יודין. וכבר נתבאר אצלנו במקום אחר כי אלהים דיודין הוא בגימטריה מצפ"ץ. לפי שנאמר באריך אנפין (דברים לב, לט) "ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי" ולכן אין בו שם "אלהים", ובמקום שיש בו בחי' 'אלהים' יהיה תמורתו במקומו באריך אנפין שם 'מצפץ' שהוא תמורת ההויה כנודע. כי יען שהוא בחי' תמורה וחילוף הרי הוא דין כמו 'אלהים' ולכן שניהם בגי' שוים כנזכר. אבל שם עצמו של 'אלהים' אין באריך. והנה נודע כי המלכות היא בחינת דין ולכן נקרא 'אלהים' (כנזכר בזוהר בראשית גבי ג' אלקים דפרשת ויכולו שהם א' בגבורה וא' בהוד וא' במלכות). ולכן זו המלכות האחרונה שבי' ספירות הראש דז"א נקרא 'אלהים' שהוא בגימרטיה פא"ה רק שהוא במילוי היותר מעולה שהוא ביודין להיותו למעלה בבחינת הראש.

ונודע כי כל השערות דינין אינון דתליין מן ההיא רישא, ולהכי איצטרך לספרא רישיה דז"א בסוד "איש כי ימרט ראשו טהור הוא" כנזכר בפרשת תזריע. וגם זהו סוד גלוח הלויים שהם בסוד הגבורה. אמנם צריך להניח קצת הדינין כדי שלא יתבטלו לגמרי כי מוכרחים להמצא בעולם, ולכן צריך להניח פאה של הראש והיא בחינת המלכות (אשר בהם נק' אלהים כנזכר) כדי להשאיר שרש הדינין (כמבואר אצלינו בשער המצות בענין מצות פאתי הראש).

האמנם גבי רישא דא"א -- הפאה של ראשו איננה בבחינת שם אלהים בבחינת שם מצפ"ץ כנ"ל. ואמנם ב' פאות יש בראש בשני צדדין ימין ושמאל וה"ס שני המאורות הגדולים הנזכר בזוהר פר' בראשית שהם מצפ"ץ מצפ"ץ. והם סוד שני הויות הנזכר בפסוק קודם י"ג מדות המתחילות מן אל רחום כו' כנ"ל. וב' הויות הנזכר הם יהוה יהוה אל רחום וחנון כו'. וביאור הענין הוא כי ז"א נמשך ונאחז במצפ"ץ הימיני ונוקביה בשמאלי. ואלו הם שני המאורות הגדולים שוים בקומתם זו"ן שאין הפרש בין זל"ז אלא שזה ימיני וזה שמאלי אבל כל אחד מהם יש לו הויה אחת שלימה בפני עצמה.

והענין יותר מבואר והוא כי הנה נודע שיש בא"א בחינת חסדים וגבורות הנקראים זכרים ונקבות; אלו בימינו ואלו בשמאלו (כמבואר במקומו). ומצד הימיני דרישא דא"א יוצאת הארת פאה שלו מבחינת חסדים העומדות בימין וממנה יונק ז"א, ומן הגבורה שבצד שמאלו יוצאה פאה שמאלית שממנה יונקת נוקבא דז"א.

ועדיין צריך לבאר איך הם בחי' ב' שמהם קדמאין די"ג מכילין דרחמי וכמ"ש בזוהר. והענין הוא כי הנה הי"ג תיקוני דיקנא הם בחי' הי' ספירות שיש למטה ממקום המצח עד מקום הגרון, והנה אלו הי' ספירות הם יוצאים ויונקים מן הי' ספירות עליונות אשר ברישא עד מקום המצח. והנה הי' ספירות שבראש הם כסדרם מעילא לתתא ובחינת המלכות שלהם היא למטה בשתי פאתי הראש. אבל הי' ספירות שבדיקנא הם מתתא לעילא והמלכות שבהם היא למעלה במקום התיקון הראשון הנקרא א"ל והוא המקום אשר בזקן אשר תחת ב' פאתי הראש כנ"ל. ונמצאו עתה שני המלכיות דבוקות יחד -- כי במקום שמסתיימת המלכות די'-ספירות-דרישא (שהיא מקום פאתי הראש) -- שם מקום המלכות די'-ספירות-דדיקנא (שהיא תיקונא קדמאה הנקרא א"ל כנ"ל).

ואז יונקת המלכות דדיקנא ממלכות דפאתי הראש; כי מן כח אותם השערות שנשארו בפאתי הראש ולא נתגלחו -- משם בלבד יוצאות וצומחות השערות התחתונות שבתיקונא קדמאה דדיקנא ושבשאר י"ג תיקונין. ונמצא כי כל הי"ג תיקוני דיקנא יונקים משתי פאתי הראש ולכן הוזכרו אלו השתי שמות של מצפ"ץ מצפ"ץ בתחילת כל הי"ג מדות שהם בדיקנא למטה. וזהו "יהו-ה יהו-ה אל רחום כולי".

והנה כבר נתבאר לעיל כי אפילו עתה בעת שאנו מזכירים אלו הי"ג מדות של רחמים אין בז"א רק הט' תיקוני דיקנא בלחוד. אבל הענין הוא שמאירים הי"ג תיקוני דיקנא דא"א בט' תיקוני דיקנא דז"א ונמצא כי יש בהם י"ג הארות; אבל התיקונים אינם רק ט' בלבד כנ"ל. ונמצא כפי זה שאלו הי"ג מכילן דרחמי אינם בתיקוני דיקנא דז"א רק בי"ג תיקוני דיקנא דא"א עלאין אשר אנו מורידים וממשיכים הארתם למטה בט' תיקוני דיקנא דז"א שיאירו בהם י"ג הארות -- עם היות שהתיקונים עצמן אינם אלא ט' לבד. ולכן שתי ההויות האלו הקודמות אל הי"ג מדות הם סוד תרין שמהן יהוה יהוה בחילוף מצפ"ץ מצפ"ץ שהם בשתי פאתי הראש דא"א. ואילו היו אלו הי"ג מכילן דרחמי למטה בדיקנא דז"א היו צריכין להיות שני שמות של 'אלהים' בשתי פאתי ראש דז"א כנזכר.