" - סימן לכתר מלכות שהשולחן שם עושר וגדולה הוא כמו שאומרים שולחן מלכים לשון רש"י וכן הדבר שזה סוד השולחן כי ברכת השם מעת היות העולם לא נברא יש מאין אבל עולם כמנהגו נוהג דכתיב (
) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד אבל כאשר יהיה שם שרש דבר תחול עליו הברכה ותוסיף בו כאשר אמר אלישע הגידי לי מה יש לך בבית (
) וחלה הברכה על אסוך שמן ומלאה כל הכלים ובאליהו כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר (
) וכן השולחן בלחם הפנים בו תחול הברכה וממנו יבא השובע לכל ישראל ולכך אמרו כל כהן שמגיעו כפול אוכל ושבע (יומא לט)
פסוק כט
• לפירוש "פסוק כט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ועשית קערותיו" - פירש"י כי קערותיו דפוסיו וכפותיו בזיכין שנותנים בהם הלבונה וקשותיו כמין חצאי קנים ומנקיותיו הם סניפין מפוצלין שסומכין את הקנים וכן הוזכרו הכלים האלה בגמרא (מנחות צז) ואמר הרב ולשון מכילתיה סובלותיו מלשון ונלאיתי כלכל (
ירמיהו כ ט) נלאיתי הכיל (שם ו יא) ונחלקו בו חכמי ישראל (במנחות שם) שיש אומרים קשותיו אלו סניפין ומנקיותיו אלו הקנים אבל אונקלוס שתרגם מכילתיה היה שונה כדברי האומר מנקיות אלו סניפין אלו דבריו ז"ל ולא נתכנו אצלי לפי שאין מכילתיה בלשון ארמי אלא שם למדות כמו איפות וכיוצא בהם שכן תרגום איפת צדק (
ויקרא יט לו) מכילן דקשוט לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה (
דברים כה יד) לא יהא לך בביתך מכילתא ומכילתא וכן בכל מקום בתלמוד ובדברי חכמים כייל מיכל במכילתא דכייל איניש בה מתכיל (תרגום ירושלמי בראשית לח כו) וכן נלאתי הכיל (
ירמיהו ו יא) לשון מדה מחזקת מן אלפים בת יכיל (
מלכים א ז כו) וכל בשליש (
ישעיהו מ יב) קטן מהכיל את העולה (
מלכים א ח סד) וכן רבים וכן נלאתי כלכל (
ירמיהו כ ט) על דעתי אינו לשון סבל אבל הוא מלשון זה בעצמו נלאתי להכיל כלשון לא תוכל הארץ להכיל את כל דבריו (
עמוס ז י) וכן רוח איש יכלכל מחלהו (
משלי יח יד) שיכיל אותו בתוך נפשו ולא יקוץ בו הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך (
מלכים א ח כז) לא יכילו ויחזיקו גודל רוממותך כי אין לך קצב ומדה אף כי הבית הזה הקטן אשר בניתי (שם) יכלכל דבריו במשפט (
תהלים קיב ה) שלא יהיה כסיל יוציא כל רוחו אבל מכיל דבריו בקרבו כראוי ומוציא מהן כראוי ויכלכל יוסף (
בראשית מז יב) שנתן להם מזון כאשר יכילו לא העדיף ולא החסיר רק לחם לפי הטף וכן כלם אבל דעתו של אונקלוס לא נתברר ואולי מנקיותיו לדעתו שם למדות כי היתה שם מדה מחזקת שני עשרונים קמח למדוד בה החלה האחת לא היו מודדין בעשרון של מנחות ולית ליה מתני' דקתני שתי מדות של יבש היו במקדש עשרון וחצי עשרון (מנחות פז) אבל היו שם לדעתו שלש מדות עשרון וחצי עשרון ושני עשרונים והנכון בעיני בדעתו כי המכילא הוא הדפוס העשוי לבצק כמו שאמרו (שם צד) שלשה דפוסים היו שם נותנה בדפוס ועדיין הוא בצק וכמין דפוס היה בתנור וכשהוא רודה נותנה בדפוס כדי שלא תתקלקל והדפוס הזה שהוא כדי שלא תתקלקל אינו צריך להיות כצורת הלחם וכשיעורו אבל הוא עשוי כמין קערה לסמוך דפנותיו של לחם והוא קערותיו אבל הדפוס הראשון של בצק עשוי כמדתו של לחם וכשיעורו ארכו עשרה ורחבו חמשה וקרנותיו שבע אצבעות ובו מושיבין הבצק ומודדין אותו ומתקנין אותו ולפיכך הוא נקרא מכילא שהוא עשוי למדה ולשון מנקיות שם כמו איפה וסאה כשם קערותיו וקשותיו ושאר השמות שאין בהם תאר ואולי המדות המצודקות הנקראות איפת צדק והין צדק יקראו אותן מנקיות שהם נקיות מן השקר ומנקות בעליהן מן האונאה והחטא והקשות שם כולל הקנים והסניפין אולי בעבור פצולן יקראו כן בחלוף הצדי"ק בשי"ן כמו ויראו יושבי קצוות מאותותיך (
תהלים סה ט) כחלוף צדי"ק ושי"ן במלת שחוק וכתב ר"א ויש שבוש בדברי הימים (א כח יז) שהזכיר תחת קערות מזרקות ותחת הכפות כפורים והזכיר הקשוות כאשר הם ותחת המנקיות מזלגות והכל זהב לצורך השולחן אולי כלים אחרים היו שצוה דוד לשומם בשולחנות שיעשה בנו שלמה ואין ככה שולחן אהל מועד והשבוש בדברי רבי אברהם הוא כי מה שאמר הכתוב והמזלגות והמזרקות והקשוות זהב טהור ולכפורי הזהב במשקל לכפור וכפור איננו מחובר עם לשולחנות המערכת (
דברי הימים א כח טז) בלבד אבל הוא חוזר למה שאמר הכתוב (שם בפסוקים יג יד) ולכל מלאכת עבודת בית ה' ולכל כלי עבודת בית ה' ואמר לזהב לכל כלי עבודה ועבודה והזכיר המזלגות ומזרקות שהם כלי המזבח והקשוות לשולחן והכפורים למזבח והזכיר (שם בפסוק יח) ולמזבח הקטורת זהב מזוקק במשקל ואמר (שם בפסוק יט) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כל מלאכות התבנית והנה הוא כלל לכל צרכי ביהמ"ק
פסוק ל
• לפירוש "פסוק ל" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
לחם פנים" - שיש לו פנים רואים לכאן ולכאן לצדי הבית מזה ומזה ונותן ארכו לרחבו של שולחן וכותליו זקופין כנגד שפת השלחן לשון רש"י ולשון המשנה (במנחות צו) בן זומא אומר לחם פנים שהיו לו פנים אבל כל זה יהיה לדברי האומר (שם צד) כיצד עושין אותו כמין תיבה פרוצה אבל לדברי האומר (שם) כמין ספינה רוקדת אינו כן ור"א אמר שנקרא לחם פנים בעבור לפני תמיד ועל דרך האמת כי תבין מלת לפני (כאן) תבין שמו וסודו כי בעבור היותו כן היה מונח בצפון כי ברכת ה' היא תעשיר (
משלי י כב) כענין שנאמר (לעיל כ כד) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך וכבר רמזתי בו (שם ג) חכמת המנורה בגביעיה וכפתוריה ופרחיה מאין תמצא ונעלמה מאד (ע"פ איוב כח כ-כא) אבל היותה מקשה בששה קנים יוצאין מן השביעי ועליהם נר אלהים ומאירים כלם אל עבר פניה (להלן פסוק לז) כל זה תוכל להבין מדברינו שכתבנו במקום אחר וזה מאמרם (במנחות כט) שנתקשה משה במנורה
פסוק לט
• לפירוש "פסוק לט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ככר זהב טהור" - שלא יהיה משקלה עם כל כליה אלא ככר לא פחות ולא יותר לשון רש"י וכן הוא פשוטו של מקרא אבל אם הדבר כן תימה גדול שלא יתן הכתוב משקל למנורה כמה יהיה בה מן הככר ויוכל לתת חצי הככר או יותר במלקחים ובמחתות שהם כלים נפרדים ממנה וימעט בה או שיתן במנורה ככר פחות מנה ובכל הכלים האלה מנה ועוד מה טעם שתשקל המנורה עם כלים רבים נפרדים במשקל הככר ולמה לא נתפרשו כמה יהיו המלקחים והמחתות שיעשו ממנו אבל אין דעת רבותינו כמו שאמר הרב אלא כך שנו חכמים במנחות (פח) מנורה ונרותיה באה מככר ולא מלקחיה ומחתותיה ומה אני מקיים את כל הכלים האלה לרבות את הנרות דברי רבי יהודה רבי נחמיה אומר מנורה באה מככר ולא נרותיה ומלקחיה ומחתותיה ומה אני מקיים את כל הכלים האלה שיהיו כלן של זהב ושם אמרו לדברי ר' יהודה שהיו הנרות מקשה עמה ואף על פי כן יקראם הכתוב הכלים האלה מפני שהם כלים לקבול השמן ויש להם שם בפני עצמן ובשאר המנורות נעשים נפרדין ממנה ולדברי ר' נחמיה אמרו שם שאין הנרות עמה מקשה והנה על דעת רבי יהודה לא יבא במשקל הככר אלא גוף המנורה במה שהוא עמה מקשה לא כלים נפרדים ממנה כלל ולדברי רבי נחמיה אמרו שם ומה אני מקיים את כל הכלים האלה שיהיו כלן של זהב ולא נצרכא אלא לפי נרות ועל דרך הפשט יאמר ככר זהב טהור יעשה אותה את כל הכלים האלה יעשה זהב טהור כי לא פירש תחלה בנרות שיהיו זהב כלל וכן במעשה אמר (להלן לז כג) ויעש את נרותיה שבעה ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור ואין זהב טהור חוזר רק על המלקחים והמחתות וחזר ואמר (שם כד) ככר זהב טהור עשה אותה ואת כל כליה שעשה כל כליה זהב טהור ולא מן הככר ויכנס עוד בכלל כל כליה כלי השמן שהרי עשה לה כלים רבים מלבד אלה הנזכרים כמו שנאמר במסעות (
במדבר ד ט) וכסו את מנורת המאור ואת נרותיה ואת מלקחיה ואת מחתותיה ואת כל כלי שמנה אשר ישרתו לה בהם והכתוב שאמר (שם ח ד) עד ירכה עד פרחה מקשה היא כפי פשוטו כך נראה שגופה מקשה ולא נרותיה וכל זה לפי שטת הגמרא אבל ב
ברייתא של מלאכת המשכן (
אוצר מדרשים ט דף ש"א ב) שנויה בענין אחר מנורה שעשה משה במדבר היתה באה של זהב וטעונה מקשה וטעונה גביעים כפתורים ופרחים שנאמר (לעיל פסוק לא) ועשית מנורת זהב טהור שומע אני יעשה אברים אברים וידביקם ת"ל ממנה יהיו (פסוק לו) מנין לרבות את נרותיה שיהיו ממנה ת"ל יעשה (בפסוק שלפנינו) יכול שאני מרבה גביעיה כפתוריה ופרחיה ת"ל אותה (שם) ומה ראית לרבות את נרותיה ולהוציא גביעיה כפתוריה ופרחיה אחר שריבה הכתוב ומיעט מרבה אני את נרותיה שהן נעשין עמה ומוציא אני גביעיה כפתוריה ופרחיה שאין נעשין עמה ומנין לרבות מלקחיה ומחתותיה ת"ל יעשה (שם) יכול שאני מרבה את הצבתים ואת המלקטאות ת"ל אותה (שם) ומה ראית לרבות מלקחיה ומחתותיה ולהוציא את הצבתים ואת המלקטאות אחר שריבה הכתוב ומיעט מרבה אני מלקחיה ומחתותיה שהן משתמשין עמה ומוציא אני את הצבתים ואת המלקטאות שאין משתמשין עמה רבי יהושע בן קרחה אומר אותה מככר ואין כליה מככר שנאמר ככר זהב טהור יעשה אותה ומה אני מקיים ואת כל כליה (להלן לז כד) שיהיו זהב טהור עד כאן הברייתא ונראה ממנה שהיו הנרות והמלקחים והמחתות כלן עמה מקשה ואין המלקחים צבתים אבל עשה על פי הנרות טס של זהב פותח וסוגר ושוכב עליו שלא יפול בשמן דבר כאשר עושים היום במנורות של מלכים והוא מלשון ולשוני מודבק מלקוחי (
תהלים כב טז) שיקרא מה שעל הלשון ומתחתיו "מלקוחים" שהם לוקחים הלשון באמצעם והמחתות הם ספלים שתחת כל נר ונר לחתות ניצוצי אש שיפלו ממנה והכל מקשה ובאין מן הככר אבל הצבתים והמלקטים שאין תשמישן בעצמה אבל הם כלים נפרדים ממנה ואינן חבור בה אין באין מן הככר כלל וכן מיעטו בברייתא זו גביעיה כפתוריה ופרחיה שאם רצה שלא לעשותה עמה מקשה רשאי ונתן הטעם לפי שאין נעשין עמה כלומר שאין מעכבין בה שאם עשאה של שאר מיני מתכות אינה באה גביעים כפתורים ופרחים (מנחות כח) אבל קנים מעכבין בה לעולם ולפי הברייתא הזו אמר הכתוב ואת כל כליה (להלן לז כד) לרבות שעשה לה כל הכלים הצריכין לשמושה והראוין לה זהב והם הצבתים והמלקטאות שצריכין לכל המנורות בתשמישן וכן לכל כלי המשכן וגו' (להלן כז יט) כלים הצריכים למשכן לא פירש אותם ולא הזכיר בהם רק שיהיו נחושת אבל ככר זהב טהור יעשה אותה את כל הכלים האלה הם הנזכרים בה וכולם מקשה עמה ויתכן שגם מה שאמר במעשה ואת כל כליה (להלן לז כד) רמז לכלים האלה הנזכרים בה שהיו כלם עמה ככר זהב כפשוטו של מקרא אבל כלי שמנה לא הוזכרו במעשה כאשר לא הוזכרו בצוואה וברצון עצמם עשו אותם ואולי לא עשאם בצלאל אבל יחידים עשו אותם ומסרום לצבור ועל הכלל גופה באה מככר ואין דבר שחוץ לגופה בא מן הככר לדברי הכל
