רש"י על שמות כה
<< · רש"י על שמות · כה · >>
תוכן עניינים
- 1 פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 2 פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 3 פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 4 פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 5 פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 6 פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 7 פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 8 פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 9 פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 10 פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 11 פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 12 פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 13 פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 14 פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 15 פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 16 פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 17 פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 18 פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 19 פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 20 פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 21 פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 22 פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 23 פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 24 פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 25 פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 26 פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 27 פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 28 פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 29 פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 30 פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 31 פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 32 פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 33 פסוק לז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 34 פסוק לח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 35 פסוק לט (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 36 פסוק מ (כל הפרק)(כל הפסוק)
פסוק ב (כל הפסוק)
"ויקחו לי תרומה" - לי לשמי
"תרומה" - הפרשה יפרישו לי מממונם נדבה
"ידבנו לבו" - לשון נדבה והוא ל' רצון טוב פיישנ"ט (בלע"ז געשענק)
"תקחו את תרומתי" - אמרו רבותינו ג' תרומות אמורות כאן א' תרומת בקע לגלגלת שנעשו מהם האדנים כמו שמפורש באלה פקודי ואחת תרומת המזבח בקע לגלגלת לקופות לקנות מהן קרבנות צבור ואחת תרומת המשכן נדבת כל אחד וא' י"ג דברים האמורים בענין כולם הוצרכו למלאכת המשכן או לבגדי כהונה כשתדקדק בהםפסוק ג (כל הפסוק)
פסוק ד (כל הפסוק)
"ותכלת" - צמר צבוע בדם חלזון וצבעו ירוק (מנחות מד, א):
"וארגמן" - צמר צבוע ממין צבע ששמו ארגמן:
"ושש" - הוא פשתן:
"ועזים" - נוצה של עזים לכך תרגם אונקלוס וּמְעַזֵּי הבא מן העזים ולא עזים עצמן שתרגום של עזים עזיא:פסוק ה (כל הפסוק)
"מאדמים" - צבועות היו אדום לאחר עבודן
"תחשים" - (שבת כח) מין חיה ולא היתה אלא לשעה והרבה גוונים היו לה לכך מתרגם ססגונא ששש ומתפאר בגוונין שלו
"ועצי שטים" - ומאין היו להם במדבר פירש רבי תנחומא יעקב אבינו צפה ברוח הקודש שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר והביא ארזים למצרים ונטעם וצוה לבניו ליטלם עמהם כשיצאו ממצריםפסוק ו (כל הפסוק)
"שמן למאור" - שמן זית זך להעלות נר תמיד
"בשמים לשמן המשחה" - שנעשה למשוח כלי המשכן והמשכן לקדשו והוצרכו לו בשמים כמו שמפורש בכי תשא
"ולקטרת הסמים" - שהיו מקטירין בכל ערב ובקר כמו שמפורש בואתה תצוה ולשון קטרת העלאת קיטור ותמרות עשןפסוק ז (כל הפסוק)
"אבני שהם" - שתים הוצרכו שם לצורך האפוד האמור בואתה תצוה
"מלאים" - על שם שעושין להם בזהב מושב כמין גומא ונותנין האבן שם למלאות הגומא קרויים אבני מלואים ומקום המושב קרוי משבצות
"לאפד ולחשן" - אבני השהם לאפוד ואבני המלואים לחשן וחשן ואפוד מפורשים בואתה תצוה והם מיני תכשיטפסוק ח (כל הפסוק)
פסוק ט (כל הפסוק)
"ככל אשר אני מראה אותך" - (מנחות כט) כאן את תבנית המשכן המקרא הזה מחובר למקרא שלמעלה הימנו ועשו לי מקדש ככל אשר אני מראה אותך
"וכן תעשו" - (סנהדרין טז שבועות יד) לדורות אם יאבד אחד מן הכלים או כשתעשו לי כלי בית עולמים כגון שולחנות ומנורות וכיורות ומכונות שעשה שלמה כתבנית אלו תעשו אותם (תוספתא שבת צח) ואם לא היה המקרא מחובר למעלה הימנו לא היה לו לכתוב וכן תעשו אלא כן תעשו והיה מדבר על עשיית אהל מועד וכליופסוק י (כל הפסוק)
פסוק יא (כל הפסוק)
"מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ" - שלש ארונות עשה בצלאל שנים של זהב ואחד של עץ, וארבעה כתלים ושולים לכל אחד ופתוחים מלמעלה. נתן של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ (יומא עב, ב), וְחִפָּה שפתו העליונה בזהב נמצא מצופה מבית ומחוץ (תנחומא ויקהל ז; שקלים טז:):
"זֵר זָהָב" - כמין כתר מוקף לו סביב למעלה משפתו, שעשה הארון החיצון גבוה מן הפנימי עד שעלה למול עובי הכפורת ולמעלה הימנו משהו, וכשהכפורת שוכב על עובי הכתלים, עולה הזר למעלה מכל עובי הכפורת כל שהוא, והוא סימן לכתר תורה (שמו"ר לד, ב):פסוק יב (כל הפסוק)
"ויצקת" - ל' התכה כתרגומו
"פעמתיו" - כתרגומו זויתיה ובזויות העליונות סמוך לכפרת היו נתונים שתים מכאן ושתים מכאן לרחבו של ארון והבדים נתונים בהם וארכו של ארון מפסיק בין הבדים אמתים וחצי בין בד לבד שיהיו שני ב"א הנושאים את הארון מהלכין ביניהם וכן מפורש במנחות בפ' שתי הלחם
"ושתי טבעות על צלעו האחת" - הן הן הד' טבעות שבתחלת המקרא ופירש לך היכן היו והוי"ו זו יתירה היא ופתרונו כמו שתי טבעות ויש לך לישבה כן ושתי מן הטבעות האלו על צלעו האחת
"צלעו" - צדופסוק יג (כל הפסוק)
פסוק טו (כל הפסוק)
פסוק טז (כל הפסוק)
"ונתת אל הארן" - כמו בארון
"העדות" - התורה שהיא לעדות ביני וביניכם שצויתי אתכם מצות הכתובות בהפסוק יז (כל הפסוק)
"כפרת" - כסוי על הארון שהיה פתוח מלמעלה ומניחו עליו כמין דף
"אמתים וחצי ארכה" - כארכו של ארון ורחבה כרחבו של ארון ומונחת על עובי הכתלים ארבעתם ואע"פ שלא נתן שיעור לעוביה פירשו רבותינו שהיה עוביה טפח (סוכה ה)פסוק יח (כל הפסוק)
"כרבים" - דמות פרצוף תינוק להם
"מקשה תעשה" - שלא תעשם בפני עצמם ותחברם בראשי הכפרת לאחר עשייתם כמעשה צורפים שקורין שולדירי"ן אלא הטיל זהב הרבה בתחלת עשיית הכפרת והכה בפטיש ובקורנס באמצע וראשין בולטין למעלה וצייר הכרובים בבליטת קצותיו
"מקשה" - בטדי"ץ (בלע"ז געהאממערט) כמו (דנייאל ה ו) דא לדא נקשן
"קצות הכפרת" - ראשי הכפרתפסוק יט (כל הפסוק)
"ועשה כרוב אחד מקצה" - שלא תאמר שנים כרובים לכל קצה וקצה לכך הוצרך לפרש כרוב אחד מקצה מזה
"מן הכפרת" - עצמה תעשה את הכרובים זהו פירושו של מקשה תעשה אותם שלא תעשם בפני עצמם ותחברם לכפרתפסוק כ (כל הפסוק)
פסוק כא (כל הפסוק)
פסוק כב (כל הפסוק)
"ונועדתי" - כשאקבע מועד לך לדבר עמך אותו מקום אקבע למועד שאבא שם לדבר אליך:
"ודברתי אתך מעל הכפרת" - ובמקום אחר הוא אומר (ויקרא א, א) וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר זה המשכן מחוץ לפרכת נמצאו שני כתובים מכחישים זה את זה בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם (במדבר ז, פט) ובבא משה אל אהל מועד וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת וגו' משה היה נכנס למשכן וכיון שבא בתוך הפתח קול יורד מן השמים לבין הכרובים ומשם יוצא ונשמע למשה באהל מועד:
"ואת כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל" - הרי וי"ו זו יתירה וטפלה וכמוהו הרבה במקרא וכה תפתר ואת אשר אדבר עמך שם את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל הוא:פסוק כג (כל הפסוק)
פסוק כד (כל הפסוק)
פסוק כה (כל הפסוק)
"מסגרת" - כתרגומו גדנפא ונחלקו חכמי ישראל בדבר יש אומרים למעלה היתה סביב לשולחן כמו לבזבזין שבשפת שולחן שרים ויש אומרים למטה היתה תקועה מרגל לרגל בארבע רוחות השולחן ודף השולחן שוכב על אותה מסגרת
"ועשית זר זהב למסגרתו" - הוא זר האמור למעלה ופירש לך כאן שעל המסגרת היתהפסוק כז (כל הפסוק)
"לעמת המסגרת תהיין הטבעות" - ברגלים תקועות כנגד ראשי המסגרת
"לבתים לבדים" - אותן טבעות יהיו בתים להכניס בהם הבדים
"לבתים" - לצורך בתים
"לבדים" - כתרגומו אתרא לאריחיאפסוק כח (כל הפסוק)
פסוק כט (כל הפסוק)
"ועשית קערתיו וכפתיו" - קערותיו זה הדפוס שהיה עשוי כדפוס הלחם והלחם היה עשוי כמין תיבה פרוצה משתי רוחותיה שולים לו למטה וקופל מכאן ומכאן כלפי מעלה כמין כותלים ולכך קרוי לחם הפנים שיש לו פנים רואין לכאן ולכאן לצדי הבית מזה ומזה נותן ארכו לרחבו של שולחן וכתליו זקופים כנגד שפת השלחן והיה עשוי לו דפוס זהב ודפוס ברזל בשל ברזל הוא נאפה וכשמוציאו מן התנור נותנו בשל זהב עד למחר בשבת שמסדרו על השלחן ואותו דפוס קרוי קערה וכפותיו הן בזיכין שנותנים בהם לבונה ושתים היו לשני קומצי לבונה שנותנין על שתי המערכות שנאמר (ויקרא כה) ונתת על המערכת לבונה זכה
"וקשותיו" - הן כמין חצאי קנים חלולים הנסדקין לארכן דוגמתן עשה של זהב ומסדר ג' על ראש כל לחם שישב לחם האחד על גבי אותן הקנים ומבדילין בין לחם ללחם כדי שתכנס הרוח ביניהם ולא יתעפשו ובלשון ערבי כל דבר חלול קרוי קסו"א
"ומנקיתיו" - תרגומו ומכילתיה הן סניפים כמין יתדות זהב עומדין בארץ וגבוהים עד למעלה מן השולחן הרבה כנגד גובה מערכת הלחם ומפוצלים ששה (הרא"ם גורס חמשה) פצולים זה למעלה מזה וראשי הקנים שבין לחם ללחם סמוכין על אותן פצולין כדי שלא יכבד משא הלחם העליונים על התחתונים וישברו ולשון מכילתיה סובלותיו כמו נלאיתי הכיל אבל לשון מנקיות איני יודע איך נופל על סניפין ויש מחכמי ישראל אומרים (מנחות צו) קשותיו אלו סניפין שמקשין אותו ומחזיקין אותו שלא ישבר ומנקיותיו אלו הקנים שמנקין אותו שלא יתעפש אבל אונקלוס שתרגם מכילתיה היה שונה כדברי האומר מנקיות הן סניפין
"אשר יסך בהן" - אשר יכוסה בהן ועל קשותיו הוא אומר אשר יוסך שהיו עליו כמין סכך וכסוי וכן במקום אחר הוא אומר (במדבר ד) ואת קשות הנסך וזה וזה יוסך והנסך ל' סכך וכסוי הםפסוק ל (כל הפסוק)
פסוק לא (כל הפסוק)
"מקשה תיעשה המנורה" - שלא יעשנה חוליות ולא יעשה קניה ונרותיה איברים איברים ואחר כך ידביקם כדרך הצורפין שקורין שולדיר"ץ אלא כולה באה מחתיכה אחת ומקיש בקורנס וחותך בכלי האומנות ומפריד הקנים אילך ואילך
"מקשה" - תרגומו נגיד לשון המשכה שממשיך את האיברים מן העשת לכאן ולכאן בהקשת הקורנס ולשון מקשה מכת קורנס בטדי"ץ (בלע"ז געהאממערט) כמו (דנייאל ה) דא לדא נקשן
"תיעשה המנורה" - (תנחומא) מאליה לפי שהיה משה מתקשה בה אמר לו הקב"ה השלך את הככר לאור והיא נעשית מאליה לכך לא נכתב תעשה (מנחות כט)
"ירכה" - הוא הרגל של מטה העשוי כמין תיבה ושלשה הרגלים יוצאין הימנה ולמטה
"וקנה" - הקנה האמצעי שלה העולה באמצע הירך זקוף כלפי מעלה ועליו נר האמצעי עשוי כמין בזך לצוק השמן לתוכו ולתת הפתילה
"גביעיה" - הן כמין כוסות שעושין מזכוכית ארוכים וקצרים וקורין להם מדירנ"ס ואלו עשויין מזהב ובולטין ויוצאין מכל קנה וקנה כמנין שנתן בהם הכתוב ולא היו בה אלא לנוי
"כפתריה" - כמין תפוחים היו עגולין סביב בולטין סביבות הקנה האמצעי כדרך שעושין למנורות שלפני השרים וקורין להם פומיל"ש ומנין שלהם כתוב בפרשה כמה כפתורים בולטין ממנה וכמה חלק שבין כפתור לכפתור
"ופרחיה" - ציורין עשויין בה כמין פרחים
"ממנה יהיו" - הכל מקשה יוצא מתוך חתיכת העשת ולא יעשם לבדם וידביקםפסוק לב (כל הפסוק)
פסוק לג (כל הפסוק)
"משקדים" - כתרגומו מצויירים היו כדרך שעושין כלי כסף וזהב שקורין ניאל"ר
"ושלשה גבעים" - בולטין מכל קנה וקנה
"כפתר ופרח" - היה לכל קנה וקנהפסוק לד (כל הפסוק)
"ובמנרה ארבעה גבעים" - בגופה של מנורה היו ארבעה גביעים אחד בולט בה למטה מן הקנים והג' למעלה מן יציאת הקנים היוצאים מצדיה
"משקדים כפתריה ופרחיה" - (יומא נב) זה אחד מחמשה מקראות שאין להם הכרע אין ידוע אם גביעים משוקדים או משוקדים כפתוריה ופרחיהפסוק לה (כל הפסוק)
פסוק לז (כל הפסוק)
"את נרתיה" - כמין בזיכין שנותנין בתוכן השמן והפתילות
"והאיר על עבר פניה" - עשה פי ששת הנרות שבראשי הקנים היוצאים מצדיה מסובים כלפי האמצעי כדי שיהיו הנרות כשתדליקם מאירים אל עבר פניה מוסב אורם אל צד פני הקנה האמצעי שהוא גוף המנורהפסוק לח (כל הפסוק)
"ומלקחיה" - הם הצבתים העשויין ליקח בהם הפתילה מתוך השמן לישבן ולמושכן בפי הנרות ועל שם שלוקחים בהם קרויים מלקחים וצביתהא שת"א ל' צבת טוליי"ש (בלע"ז צאנגען)
"ומחתתיה" - הם כמין בזיכין קטנים שחותה בהן את האפר שבנר בבקר בבקר כשהוא מטיב את הנרות מאפר הפתילות שדלקו הלילה וכבו ול' מחתה פויישדי"א בלע"ז (שעפפלעפפעל) כמו (ישעיהו ל) לחתות אש מיקודפסוק לט (כל הפסוק)
פסוק מ (כל הפסוק)
"וראה ועשה" - ראה כאן בהר תבנית שאני מראה אותך מגיד שנתקשה משה במעשה המנורה עד שהראה לו הקב"ה מנורה של אש
"אשר אתה מראה" - כתרגומו דאת מתחזי בטורא אלו היה נקוד מראה בפת"ח היה פתרונו אתה מראה לאחרים עכשיו שנקוד חטף קמ"ץ פתרונו דאת מתחזי שאחרים מראים לך (שהנקוד מפריד בין עושה לנעשה)
<< · רש"י על שמות · כה · >>