שמות רבה ו ב
ב. [ עריכה ]
דבר אחר "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה" הדא הוא דכתיב (קהלת ז, ז): "כִּי הָעֹשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָ֑ם וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה" כשחכם מתעסק בדברים הרבה מערבבין אותו מן החכמה.
"וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה" מן התורה שניתנה מתנה בלבו של אדם.
דבר אחר "כי העושק יהולל חכם" המתעסק בצרכי צבור משכח תלמודו.
אמר רבי יהושע בן לוי ששים הלכות למדני רבי יהודה בן פדייה בחרישת הקבר וכולן נשתכחו ממני בשביל שהייתי עוסק בצרכי צבור.
אמר רבי יהודה בר סימון "כי העושק יהולל חכם" זה משה עושק שעשקו אותו דתן ואבירם.
"יהולל חכם" עירבבו אותו.
"ויאבד את לב מתנה" וכי תעלה על דעתך שהיה משה מתאבד אלא הם שהקניטוהו ואמרו לו (שמות ה, כא): "ירא ה' עליכם וישפוט" ואף הוא מקפיד ואומר (שם, כג) "ומאז באתי אל פרעה" אמר לו הקדוש ברוך־הוא אני הכתבתי עליך שאתה עניו ואתה מקפיד על דברי חייך יש לך לידע שנאמר (קהלת ז, ח): "טוב אחרית דבר מראשיתו" טובה אחריתן של ישראל מראשית שנתתי להם במצרים שנאמר (שמות ו, א): "ויאמר ה' אל משה עתה תראה" באותה שעה בקשה מדת הדין לפגוע בו שנאמר "וידבר אלהים אל משה" אמר לו הקדוש ברוך־הוא וכי בשר ודם אני במדותי שאיני מרחם הדא הוא דכתיב "ויאמר אליו אני ה'".
ורבי יוסי בר רבי חנינא אמר "אלהים" על המצריים "אני ה'" על ישראל: