מ"ג במדבר י כט


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר משה לחבב בן רעואל המדיני חתן משה נסעים אנחנו אל המקום אשר אמר יהוה אתו אתן לכם לכה אתנו והטבנו לך כי יהוה דבר טוב על ישראל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי יְהוָה דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה לְ֠חֹבָ֠ב בֶּן־רְעוּאֵ֣ל הַמִּדְיָנִי֮ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁה֒ נֹסְעִ֣ים ׀ אֲנַ֗חְנוּ אֶל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה אֹת֖וֹ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֑ם לְכָ֤ה אִתָּ֙נוּ֙ וְהֵטַ֣בְנוּ לָ֔ךְ כִּֽי־יְהֹוָ֥ה דִּבֶּר־ט֖וֹב עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲמַר מֹשֶׁה לְחוֹבָב בַּר רְעוּאֵל מִדְיַנָאָה חֲמוּהִי דְּמֹשֶׁה נָטְלִין אֲנַחְנָא לְאַתְרָא דַּאֲמַר יְיָ יָתֵיהּ אֶתֵּין לְכוֹן אֵיתַא עִמַּנָא וְנוֹטֵיב לָךְ אֲרֵי יְיָ מַלֵּיל לְאֵיתָאָה טָבְתָא עַל יִשְׂרָאֵל׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר משֶׁה לְחוֹבָב בַּר רְעוּאֵל מִדְיָנָאָה חֲמוֹי דְמשֶׁה נַטְלִין אֲנַחְנָא מִיכָּא לְאַתְרָא דַאֲמַר יְיָ יָתֵיהּ אֶתֵּן לְכוֹן אִיתָא עִמָנָא וְנוֹטִיב לָךְ אֲרוּם יְיָ מַלֵיל לְאוֹטָבָא לְגִיוֹרָא עַל יִשְרָאֵל:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"חובב" - (ספרי) הוא יתרו שנאמר (שופטים ד) מבני חובב חותן משה ומה ת"ל (שמות ב) ותבאנה אל רעואל אביהן מלמד שהתינוקות קורין לאבי אביהן אבא ושמות הרבה היו לו יתרו ע"ש שיתר פרשה אחת בתורה חובב על שחיבב את התורה וכו'

"נסעים אנחנו אל המקום" - (ספרי) מיד עד ג' ימים אנו נכנסין לארץ שבמסע זה הראשון נסעו ע"מ להכנס לארץ ישראל אלא שחטאו במתאוננים ומפני מה שתף משה עצמו עמהם שעדיין לא נגזרה גזרה עליו וכסבור שהוא נכנס

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

חֹבָב – הוּא יִתְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִבְּנֵי חֹבָב חוֹתֵן מֹשֶׁה" (שופטים ד,יא); וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר: "וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן" (שמות ב,יח)? מְלַמֵּד שֶׁהַתִּינוֹקוֹת קוֹרִין לַאֲבִי אֲבִיהֶן אַבָּא. וְשֵׁמוֹת הַרְבֵּה הָיוּ לוֹ: "יִתְרוֹ", עַל שֵׁם שֶׁיִּתֵּר פָּרָשָׁה אַחַת בַּתּוֹרָה; חוֹבָב, עַל שֶׁחִבֵּב אֶת הַתּוֹרָה וְכוּלֵּיהּ (ספרי עח).
נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם – מִיָּד, עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים אָנוּ נִכְנָסִין לָאָרֶץ; שֶׁבְּמַסָּע זֶה הָרִאשׁוֹן נָסְעוּ עַל מְנָת לְהִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא שֶׁחָטְאוּ בַּמִּתְאוֹנְנִים. וּמִפְּנֵי מָה שִׁתֵּף מֹשֶׁה עַצְמוֹ עִמָּהֶם? שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְזְרָה גְזֵרָה עָלָיו, וְכַסָּבוּר שֶׁהוּא נִכְנָס (שם).

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

לחובב: הוא יתרו כדכתיב מבני חובב חותן משה:


רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויאמר משה לחבב" - כבר פירשתי (שמות ב טז) כי חובב שם חדש שקראו ליתרו כאשר שב לתורת ישראל כי זה דרך כל המתגייר כי לעבדיו יקרא שם אחר והנה משה חילה פניו ללכת עמהם ואמר לו סתם והטבנו לך והוא חשב שיתנו לו מן השלל כסף וזהב ובגדים וצאן ובקר ולא תהיה לו נחלה בתוכם ועל כן לא היה חפץ וענה כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך כי שם לי נחלה ונכסים וכבוד אז אמר לו משה אל נא תעזב אתנו כי מדעתך המדבר תהיה לנו לעינים בכבוש הארצות ותורנו הדרך אשר נעלה בה ומכל הטוב ההוא אשר ייטיב ה' לנו נטיב לך רמז לתת לו אחוזה בארץ טובה בשכרו על טרחו ועזרתו אשר יעזרם בכבוש הארץ ועל דעתי כי נתרצה אליו בזה ועשה כן כאשר הזכרתי שם (שמות יח א) וכך אמרו בירושלמי (בכורים פ"א ה"ד) בני קיני חותן משה מביאין וקורין דכתיב לכה אתנו והטבנו לך

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


ויאמר משה לחובב. כתב הרמב"ן ז"ל שחובב הוא יתרו, שקראו לו שם חדש כשחזר לתורת ישראל, כי כן דרך כל מתגייר כי לעבדיו יקרא שם אחר, והוא אבי צפורה, ורעואל היה זקנה, ואמר הכתוב (שמות ב) אל רעואל אביהן, כאשר אמר יעקב (בראשית לב) אלהי אבי אברהם, ואמר הכתוב על בלשאצר שהוא בן נבוכדנצר, והוא בן בנו. אבל דרשו רז"ל שבעה שמות יש לו ליתרו. ומה שאמר לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך, משה חלה פניו ללכת עמהם ואמר לו סתם והיטבנו לך, והוא חשב שיתנו לו מן השלל כסף וזהב ובגדים וצאן ובקר ולא תהיה לו נחלה בתוכם, ועל כן לא היה חפץ, והשיב כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך כי שם לי נחלה ונכסים וכבוד, אז אמר לו משה אל נא תעזוב אותנו, כי מדעתך המדבר תהיה לנו לעינים בכבוש הארצות ותורנו הדרך אשר נעלה בה ומכל הטוב אשר ייטיב השם לנו נטיב לך, רמז לתת לו אחוזה וארץ טובה בשכרו על טרחו ועזרתו כאשר יעזרם בכבוש הארץ. ועל דעתי כי נתרצה אליו ועשה כן, עד כאן לשונו ז"ל.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות (כט - לב)

מה היה הוכוח עם חובב שעמ"ש והטבנו לך השיב לא אלך ומה השיב לו שנית והטבנו לך:

כלי יקר (כל הפרק)(כל הפסוק)

לכה אתנו והטבנו לך. כאן שואלים המפרשים מאחר שלא נתרצה יתרו לילך עמהם בהבטחה ראשונה, מה הוסיף לו משה כשאמר לו שנית והיה הטוב אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך. ועוד למה קראו חובב עכשיו, ועוד שאמר נוסעים אנחנו ולכה אתנו הל"ל הולכים אנחנו או תסע אתנו, ועוד ויאמר לא אלך כי אם אל ארצי אלך. תרתי אלך למה לי, ומ"ש דבר טוב על ישראל לישראל הל"ל.

ונראה שלשון הליכה נופל על תנועת הרגלים לבד, המעתיקין את האדם ממקום למקום אבל יכול להיות שאף בהיותו הולך למקום אחר מ"מ עדיין דעתו קשורה במקום אשר הלך משם, אבל לשון נסיעה העתקה כוללת לגופו ולמחשבתו מכל וכל כי מטעם זה אמר הקב"ה לאברהם לך לך מארצך. (בראשית יב, א) כי בהתחלה ודאי מסתמא עדיין נפשו קשורה בבית אביו ולסוף נאמר (שם יב.ט) הלוך ונסוע הנגבה תחילה היה הולך ואח"כ נוסע הנגבה כי נשנו אלהים את כל בית אביו. וזה"ש ויאמר משה לחובב העלים ממנו שם יתרו כי אולי יחשוב שקשים גרים לישראל כספחת (יבמות מז, ב) כי כל יתר כנטול דמי ועל שם זה הוא נקרא יתרו וא"כ מסתמא לא יקרבוהו כראוי על כן שינה שמו מן יתרו לחובב לרמוז לו על מה שנאמר (דברים י, יט) ואהבתם את הגר. שיהיה חביב עליהם ע"כ שאל ממנו שילך, ואמר נוסעים אנחנו. כי לגבי אצלינו נקרא נסיעה מן המקום אשר יצאנו משם כי אין לנו שם נחלה וכרם ומשפחה אמנם לגבי דידך נקרא הליכה מארצך וממולדתך ואעפ"כ אני מבקש לכה אתנו והטבנו לך כי ה' דבר טוב על ישראל. ר"ל צוה לנו להטיב עם מי שמדבק בנו, ושייך בזה לומר על ישראל כדרך שנאמר (ישעיה יד, א) ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב. כי לשון על משמש על התוספות שעל העיקר, ויאמר אליו לא אלך. היה חרה לו שהזכיר לו לשון הליכה לחשדו שמחשבתו עדיין משוטטת בארצו ובמקום מולדתו, כי באמת היתה התורה כל כך חביבה עליו עד שיהיה מסלק אפילו מחשבתו מכל וכל מן ארצו ומולדתו והיה לו חשק מכל וכל לדבק בשכינה.

וע"ז אמר כ"א אל ארצי ואל מולדתי אלך. זה יקרא הליכה כשאלך אל ארצי לגייר את בני משפחתי כי אז ודאי תמיד תהיה מחשבתי משוטטת במקום קדוש זה אשר נפשי קשורה בו, ויאמר אל נא תעזוב אותנו. מעולם לא חשדתיך שבשובך לביתך תשכח המעמד הקדוש הזה אלא דאגתי מאחר שאתה רואה את העם הזה כי ברע הוא וכל החניות הם בתרעומת ומחלוקת ותלונה אולי בעבור זה לא יעלה ברצונך לשוב אצלנו, וז"ש אל נא תעזוב אותנו. כי במלת אותנו חתם כל הענין ובא לומר ירא אני פן תהיה העזיבה מאתנו כי ע"כ ידעת חנותינו במדבר. וע"כ כמו שפירש"י ור"ל על אשר ידעת חנותינו שכל החניות היו בתרעומת על השכינה שסרו מאחרי ה' ע"כ אני דואג פן לא תשוב אלינו ואף בלכתך עמנו תהיה מחשבתך על ארץ מולדתך לאמר מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה בשלום שמה, לא כחניות הללו שהם בתרעומת כאמור לכן אני מבקש שאפילו אותנו אל תעזוב כי בזה תהיה מזכה הרבים ועיני כל ישראל יהיו עליך ללמוד ק"ו ממך שאם אתה עזבת ארץ מולדתך ושררתך ובאת לדבק בשכינה ק"ו ישראל, וזה"ש והיית לנו לעינים וזכות הרבים יהיה תלוי בך, והיה כי תלך עמנו, כי עיקר צורך דבר זה הוא בהיותך הולך עמנו ומחשבתך משוטטת בארץ מולדתך בראותך קלקול הסדר שבינינו וע"כ אנו צריכין ביותר אותך כדי לזכות הרבים, והיה הטוב אשר ייטיב ה' עמנו. על יושר מעשינו, והטבנו לך. ומשלך יתנו לך כי מאחר שאתה תהיה סבה אל תיקון ענינינו וזכות הרבים תלוי בך א"כ מי יאכל ומי יחוש חוץ ממך ואז שתק יתרו ונעתר לו כי זכות הרבים גדול.

ובדרך פשוטו, מתחילה הבטיחו בטובה גופנית, באמרו והטבנו לך ולא הזכיר השם ולא רצה לקבל כי אמר אלך אל ארצי ושם יהיה לי טובה הרבה, ואח"כ הבטיחו בטובה רוחנית שיהיה מכלל הסנהדרין שנקראו עיני העדה כמ"ש והיית לנו לעינים. ואמר והיה הטוב אשר ייטיב ה' עמנו. הזכיר השם בטובה רוחנית זו כי יתן ה' את רוחו עליו ונעתר לו, וכן היה לדעת רז"ל (סנהדרין קו, א) שמבני יתרו זכו וישבו בלשכת הגזית כו' ובודאי היה זה מהבטחת והיית לנו לעינים.

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

נוסעים אנחנו וגו'. צריך לדעת למה הוצרך לומר זה הלא ידוע היה הדבר להם, ורז"ל הרגישו מזה ואמרו (ספרי כאן) שנתכוין במאמר זה לומר שלא נשאר להם אלא נסיעה אחת ויגיעו למחוז חפצם, ויתבאר עוד הכתוב בהעיר במאמר אותו אתן לכם שלא היה לו לומר תיבת אותו. אכן לצד שלא הבטיח ה' בהבטחותיו לאבותינו לתת לנו אלא ארץ כנען ולא ארץ סיחון ועוג, וכמאמרם ז"ל (ספרי ח"ב רצ"ט) וכתבנוהו למעלה (ז' מ"ב), ולצד שהיו אז נוסעים לארץ סיחון ועוג אמר לחובב נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן גם כן לכם הגם שלא נתנו לאבותינו יתן אותו לנו, כי ידע בנבואה מה שעתיד להיות, והגם שאמרו בספרי (שם) וזה לשונם פרט לארץ סיחון ועוג שנטלתם מעצמיכם ע"כ, אף על פי כן הסכים ה' ונתנה להם. עוד נתכוון במאמר אותו אתן לכם רמז כי ארץ סיחון ועוג יתנם ה' להם בכינוי לרמוז גם אל משה כי הוא לכדה והורישה לב' המטות וחצי המטה, ודקדק לומר אותו למעט ארץ כנען כי לא למשה יתננה אלא ליהושע:

לכה אתנו והטבנו לך וגו'. כוונת הדברים הוא לצד שאמרו ז"ל (ספרי ח"א קל"ב) ארץ ישראל נתחלקה לשבטים ולא לגרים, ומעתה אין מקום לתת חלק ונחלה לבני חובב תוך ישראל זולת בדרך מתנה מחלקם, ולזה כשבא משה להבטיחו דקדק לומר לו והטבנו לך פירוש מחלק ישראל יתנו לו בתורת הטבה, ולצד שחש משה שלא יחפצו במאמר משה מה' סיבות אשר יסובבו מהדבר, ג' יסובבו מבחינת המתנה, וב' מבחינת ההבטחה ג' מבחינת המתנה, א' לצד שיתבייש הנשפע מהמשפיע על דרך אומרם (ירושלמי ערלה פ"א ה"ג) מאן דאכיל דלאו דיליה וכו', ב' לצד שיתמעט כבוד המקבל מתנה בעיני הנותן ולא יהיה עומד בעיניו בכבוד הראשון, ג' לצד המעטת המתנה בערך אדם גדול תהיה לו לחרפה וימאס מציאותה מהעדרה. ב' מבחינת ההבטחה, א' מצד שיש לחוש שינחם מדברו הטוב אשר דיבר לעשות, או מצד צרות עין כי תרע עינו מתת מטובו, או כי יתמעט אהבת המובטח ממנו בלבו, והב' לצד שלא תשיג ידו עשות, וכמאמר רז"ל (ויק"ר פכ"ו) בפסוק אמרות ה' אמרות טהורות, ולזה נתחכם משה בנועם דבריו והסיר כל הה' חששות הנזכרים:

ופתח דבריו האירו במאמר לכה אתנו והטבנו וגו' פירוש בעד הליכתך עמנו הטבנו לך, ומעתה ההטבה אינה בחנם ויכול לתבוע ולהוציא בדיינים, ובדרך זה הוסר מיחוש הבושה דמאן דאכיל דלאו דיליה, גם מיחוש המעטת בכבודו לצד שנהנה ממנו, גם מיחוש ביטול ההבטחה כי יתנחם שהרי אינו הולך עמם ועוזב ארצו ונחלתו אלא בתנאי זה, ואומרו והטבנו לך כאן פירוש שיעור ההטבה שיהיה חלק בני חובב מובחר וטוב מכל חלק עם בני ישראל שיתנו לו חלק המובחר, וכן אמרו רז"ל (ספרי כאן) שנתנו לו דושנה של יריחו. ואומרו כי ה' דבר טוב בזה סתר ב' המיחושים שנשארו מהמיחושים שרשמנו והם המעטת ההטבה ומניעת השג יד לקיים הבטחון, כי ה' דבר טוב וטובת ה' מופלאת היא, ולשיעור זה תהיה ההטבה גדולת הערך וראויה להתכבד, גם חזקה ובריאה ואין בה חזרה כי ה' לא איש הוא וגו' ויתנחם ובפרט מדברו הטוב, כי דוקא על הרעה הוא שניחם דכתיב (שמות לב) וינחם ה' על הרעה, ודקדק לומר על ישראל לתוספת חיזוק הטוב לצד שהוא לישראל ולא לאומות העולם ולא ינחם על הטובה להם:

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

מה. "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב [בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה]". חובב היה (שמו) [חותן משה], [או] רעואל היה (שמו). שנאמר (שמות ב, יח): "וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן" כשהוא אומר (שופטים ד, יא): "וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה", (וכי) חובב היה שמו (והלא) [ולא] רעואל (היה שמו), ומה תלמוד לומר "וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן" מלמד שהתינוקות קורים לאבי אביהם אבא. רבי שמעון בן מנסיא אומר רעואל היה שמו, ריע של אל שנאמר (שמות יח, יב): "וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל [לֶאֱכָל לֶחֶם לִפְנֵי הָאֱלֹקִים]". רבי דוסתאי אומר קיני היה שמו (ולמה נקרא שמו קיני) שפירש ממעשה קנאי דבר שמקנאים בו למקום שנאמר (דברים לב, כא): "הֵם קִנְאוּנִי בְּלֹא אֵל" ואומר (יחזקאל ח, ג): "אֲשֶׁר שָׁם מוֹשַׁב סֵמֶל הַקִּנְאָה הַמַּקְנֶה". רבי יוסי אומר קיני היה שמו (ולמה נקרא שמו קיני) שקנה (שמים והארץ) [לו את התורה]. רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר רעואל היה שמו (ולמה נקרא שמו רעואל) שריעה לאל שנאמר (משלי כז, י): "רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב". רבי שמעון בן יוחי אומר שני שמות היו לו חובב ויתרו, יתרו על שם שיתר פרשה אחת בתורה שנאמר (שמות יח, כא): "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם וגו'". והלא אף בידי משה היו מסיני שנאמר (שם, כג) "אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה [וְצִוְּךָ אֱלֹהִים]" ולמה נתעלם מעיני משה (לתלות זכות בזכאי) כדי שיתלה הדבר ביתרו. חובב על שם שחיבב את התורה שלא מצינו בכל הגרים שחיבבו את התורה כיתרו, וכשם שחיבב יתרו את התורה כך חיבבו בניו את התורה (שנאמר הלוך אל בית הרכבים ודבר אליהם דברי ה'. הואיל ובית זה עתיד ליחרב רואים אותו כאלו הוא חרב עכשיו. ובית לא תבנו וזרע לא תזרעו ונשמע בקול יונדב ונשב באהלים ונשמע ונעש ככל אשר צונו יונדב אבינו. ועל ששמעו למצות יונדב אביהם העמיד מהם המקום סופרים) שנאמר (דה"א ב, נה): "וּמִשְׁפְּחוֹת סוֹפְרִים יֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים סוּכָתִים". תרעתים על שם ששמעו תרועה מהר סיני, תרעתים על שם שהיו מתריעים (ומתענים) [ונענים], תרעתים על שם שלא היו מגלחים, תרעתים על שם שהיו יושבים בפתח שערי ירושלים. שמעתים על שם ששמעו מצות אביהם. סוכתים על שם שלא סכו את השמן, סוכתים על שם שהיו יושבים בסוכות. יושבי יעבץ שהניחו את יריחו והלכו (המה הקינים הבאים שהיו בארץ ישראל והלכו להם אצל יעבץ לערד ללמוד הימנו תורה) [ליעבץ למדבר יהודה אשר בנגב ערד ללמוד תורה הימנו] שנאמר (שם ד, י) "וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וגו' וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֶת אֲשֶׁר שָׁאָל" הם חסידים [בקשו מאלהים] ממי ילמדו והוא חסיד [בקש מאלהים] למי (ילמד) [ללמד], באו חסידים ללמוד אצל חסיד שנאמר (שופטים א, טז): "וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה וגו'" [וכן הוא אומר (ירמיה לה, ב). (שם, ו) "וַיֹּאמְרוּ לֹא נִשְׁתֶּה יָיִן כִּי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר וגו'". (שם, ז) "וּבַיִת לֹא תִבְנוּ וְזֶרַע לֹא תִזְרָעוּ וְגוֹ' עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם" אמר הואיל ובית זה עתיד ליחרב, תראו אותו כאלו הוא חרב עכשיו. (שם, ח) "וַנִּשְׁמַע בְּקוֹל יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ וגו'" (שם, י) "וַנֵּשֶׁב בָּאֳהָלִים וַנִּשְׁמַע וַנַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ".] ומנין שבניו של יונדב בן רכב (הן הן) [מבני] בניו של יתרו [הם] שנאמר (דה"א ב, נה): "הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחֲמַת [אֲבִי בֵּית הָרֵכָבִים]". [ו]מה שכר נטלו על כך, (ירמיה לה, יח): "וּלְבֵית הָרֵכָבִים אָמַר יִרְמְיָהוּ כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעַן אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם אֶל מִצְוַת יְהוֹנָדָב אֲבִיכֶם" (שם, יט) "לֹא יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב עוֹמֵד לְפָנַי כָּל הַיָּמִים".

ר' יהושע אומר: גרים נכנסים להיכל!

והלא כל ישראל לא נכנסו להיכל!

אלא שהיו יושבים כסנהדרים, ומורים דברי תורה. ויש אומרים: מבנותיהם נשואות לכהנים, והיו מבני בניהם מקריבים לגבי מזבח.

והרי דברים ק"ו: ומה אלו, שקירבו את עצמם - כך קירבם המקום; ישראל שעושים את התורה - על אחת כמה וכמה!

וכן אתה מוצא ברחב הזונה: מהו אומר (דברי הימים א ד) "ומשפחת בית עבודת הבוץ לבית אשבוע" - עבודת הבוץ - שהטמינה את המרגלים. עבודת הבוץ - שנשבעו לה המרגלים. ר' אליעזר אומר: זו רחב הזונה, שהיתה עסוקה באכסנאי.

שמונה כהנים ושמונה נביאים עמדו מרחב הזונה, ואלו הם: ירמיהו חלקיהו ושריה ומחסיה וברוך ונריה וחנמאל ושלום. רבי יהודה אומר: אף חולדה הנביאה היתה מבני בניה של רחב הזונה, שנא' (מלכים ב כב) "וילך חלקיהו הכהן ואחיקם בן עכבור ושפן ועשייה, ואומר (יהושע ב) "הנה אנחנו באים בארץ, את תקות חוט השני הזה תקשרי".

והרי דברים ק"ו: ומה מי שהיתה מעם שנאמר בו (דברים כ) "לא תחיה כל נשמה", על שקירבה עצמה - כך קירבה המקום; ישראל שעושים את התורה - על אחת כמה וכמה!

וכן אתה אומר בגבעונים: מהו אומר (דברי הימים א ד) "ויהויקים ואנשי כוזיבא", ויהויקים - שקיים להם יהושע. כוזיבא - שכיזבו ליהושע, ואומר (יהושע ט) "מארץ רחוקה מאוד באו עבדיך" ולא באו מארץ ישראל? והרי ק"ו: ומה אלו, שהם מעם שחייבים כלייה, על שקירבו עצמם - קירבם המקום; ישראל שעושים את התורה - על אחת כמה וכמה!

וכן אתה מוצא ברות המואביה: מה אמרה לחמותה (רות א) "עמך עמי ואלהיך אלהי, באשר תמות אמות". אמר המקום: לא הפסדת כלום, הרי המלוכה שלך היא בעולם הזה ובעולם הבא!

(דברי הימים א ד) "ויואש ושרף אשר בעלו למואב". יואש ושרף - זה מחלון וכליון: יואש שנתייאשו מן הגאולה, יואש שנתייאשו מדברי תורה, שרף ששרפו בניהם לעבודה זרה. "אשר בעלו למואב" - שנשאו נשים מואביות, "אשר בעלו למואב" - שהניחו ארץ ישראל ונהפכו בשדה מואב. "והדברים עתיקים" - כל אחד ואחד מפורש במקומו. "ויושבי נטעים" - זה שלמה, שהיה דומה לנטיעה במלכותו. "וגדרה" - זו סנהדרין, שהיתה יושבת וגודרת בדברי תורה. "עם המלך במלאכתו ישבו שם" - נמצאת אומר שלא מתה רות המואביה, עד שראתה שלמה בן בנה יושב ודן דינו של זונות, שנאמר "במלאכתו ישבו שם".

והרי דברים ק"ו: ומה אם מי שהיתה מן העם שנאמר בו (מלכים א יא) "לא תבואו בם והם לא יבואו בכם", על שקירבה את עצמה - קירבה המקום; ישראל שעושים רצונו של מקום - על אחת כמה וכמה!

ואם תאמר: בישראל לא היתה כן - והרי כבר נאמר (שמות א) "ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות". שפרה - זו יוכבד, פועה - זו מרים. שפרה - שפרה ורבה, שפרה - שמשפרת את הוולד, שפרה - שפרו ורבו ישראל בימיה. פועה - שהיתה פועה ובוכה על אחיה, שנאמר (שמות ב) "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו".

(שמות א) "ויאמר בילדכן את העבריות... ותראן המילדות את האלהים". "בתים" אלו, איני יודע מה הם, שנאמר (מלכים א ט) "מקצה עשרים שנה אשר בנה שלמה את הבתים - את בית ה'" - זו כהונה, "ואת בית המלך" - זו המלכות. זכתה יוכבד לכהונה, ומרים למלכות, שנאמר (דברי הימים א ד) "וקוץ הוליד את ענוב ואת הובכה ומשפחות אחרחל" - זו מרים, שנאמר (שמות טו) "ותצאן כל הנשים אחריה".

"בן הרום" - זו יוכבד, שנאמר (במדבר יח) "כל חרם בישראל לך יהיה". נשאת מרים לכלב, שנאמר (דברי הימים א ב) "ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור... ואלה היו בני כלב בן חור... ודוד בן איש אפרתי היה מבית לחם יהודה". נמצא דוד מבניה של מרים! הא, כל המקרב עצמו - מן השמים מקריבים אותו:

חותן משה - זו יפה לו יותר מכולם, שנקרא חותנו של מלך:

נוסעים אנחנו - נוסעים אנחנו מיד לארץ ישראל, לא כשם שבראשונה נוסעים וחונים - אלא מיד לארץ ישראל.

וחכמים אומרים: מפני מה שיתף משה עצמו עמהם? נתעלם מעיני משה, וכסבור שנכנס עמהם לארץ ישראל.

רבי שמעון בן יוחאי אומר: אינו צריך, שהרי כבר נאמר (דברים ד) "כי אנכי מת בארץ הזאת", שאין ת"ל "אינני עובר את הירדן"! - אלא שאף עצמותיו אינן עוברות את הירדן!

אלא, מפני מה שיתף משה עצמו עמהם? - אמר: עכשיו ישראל אומרים, אם מי שהוציאנו ממצרים, ועשה לנו נסים וגבורות אינו נכנס - אף אנו אין נכנסים!

ד"א: מפני מה שיתף משה עצמו עמהן? - שלא יאמר יתרו: משה אינו נכנס - אף אני איני בא!

אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם - ואין לגרים בו חלק. ומה אני מקיים (יחזקאל מז) "והיה השבט אשר גר הגר אתו..."? אלא, אם אינו ענין לירושה - תניהו ענין לכפרה: שאם היה בשבט יהודה - מתכפר לו בשבט יהודה, בשבט בנימן - מתכפר לו בשבט בנימן.

ד"א: אם אינו ענין לירושה - תניהו ענין לקבורה: ניתן לגרים קבורה בארץ ישראל:

לכה אתנו והטבנו לך - וכי יש בן ביתו של אדם שאין מטיבים לו? והרי דברים ק"ו: ואם לבן ביתו של אדם מטיבים לו, ק"ו לבן ביתו של מי שאמר והיה העולם:

כי ה' דבר טוב על ישראל - וכי עד עכשיו אין דבר טוב על ישראל? והרי מעולם ה' דיבר טוב על ישראל: פיקד המקום לישראל להיטיב לגרים ולנהוג בהם ענוה.

<< · מ"ג במדבר · י · כט · >>