פתיחת התפריט הראשי


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עתה תראה וגו'" - (סנהדרין קיא) הרהרת על מדותי לא כאברהם שאמרתי לו (בראשית כא) כי ביצחק יקרא לך זרע ואח"כ אמרתי לו העלהו לעולה ולא הרהר אחר מדותי לפיכך עתה תראה העשוי לפרעה תראה ולא העשוי למלכי ז' אומות כשאביאם לארץ

"כי ביד חזקה ישלחם" - מפני ידי החזקה שתחזק עליו ישלחם

"וביד חזקה יגרשם מארצו" - על כרחם של ישראל יגרשם ולא יספיקו לעשות להם צידה וכן הוא אומר ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם וגו' חסלת פרשת שמות

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וידבר אלהים אל משה" - דיבר איתו משפט, על שהקשה לדבר ולומר: "למה הרעותה לעם הזה".

"ויאמר אליו אני ה'" - נאמן לשלם שכר טוב למתהלכים לפני; ולא לחינם שלחתיך, כי אם לקיים דברי, שדיברתי לאבות הראשונים.

ובלשון הזה מצינו שהוא נדרש בכמה מקומות: "אני ה'" - נאמן ליפרע, כשהוא אומר אצל עונש, כגון (ויקרא יט יב): "וחללת את שם אלהיך אני ה'"; וכשהוא אומר אצל קיום מצוות - כגון (ויקרא כב לא): "ושמרתם מצוותי ועשיתם אותם אני ה'" - נאמן ליתן שכר.

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וארא" - אל האבות

"באל שדי" - הבטחתים הבטחות ובכולן אמרתי להם אני אל שדי

"ושמי ה' לא נודעתי להם" - לא הודעתי אין כתיב כאן אלא לא נודעתי לא נכרתי להם במדת אמתית שלי שעליה נקרא שמי ה' נאמן לאמת דברי שהרי הבטחתים ולא קיימתי

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וגם הקמותי את בריתי וגו'" - וגם כשנראיתי להם באל שדי הצבתי והעמדתי בריתי ביני וביניהם

"לתת להם את ארץ כנען" - לאברהם בפרשת מילה נאמר אני אל שדי וגו' ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך (בראשית יז) ליצחק כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם (בראשית כו) ואותה שבועה שנשבעתי לאברהם באל שדי אמרתי ליעקב אני אל שדי פרה ורבה וגו' (בראשית לה) ואת הארץ אשר וגו' הרי שנדרתי להם ולא קיימתי

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וגם אני" - כמו שהצבתי והעמדתי הברית יש עלי לקיים לפיכך שמעתי את נאקת בני ישראל הנואקים

"אשר מצרים מעבדים אותם ואזכור" - אותו הברית כי בברית בין הבתרים אמרתי לו וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לכן" - ע"פ אותה השבועה

"אמור לבני ישראל אני ה'" - הנאמן בהבטחתי

"והוצאתי אתכם" - כי כן הבטחתיו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול

"סבלות מצרים" - טורח משא מצרים

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"נשאתי את ידי" - הרימותיה להשבע בכסאי

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולא שמעו אל משה" - לא קבלו תנחומין

"מקוצר רוח" - כל מי שהוא מיצר רוחו ונשימתו קצרה ואינו יכול להאריך בנשימתו קרוב לענין זה שמעתי בפרשה זו מרבי ברוך בר' אליעזר והביא לי ראיה ממקרא זה (ירמיהו טז) בפעם הזאת אודיעם את ידי ואת גבורתי וידעו כי שמי ה' למדנו כשהקב"ה מאמן את דבריו אפי' לפורענות מודיע ששמו ה' וכ"ש האמנה לטובה ורבותינו דרשוהו (ש"ר סנהדרין קיא) לעניין של מעלה (שמות ה) שאמר משה למה הרעותה אמר לו הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין יש לי להתאונן על מיתת האבות הרבה פעמים נגליתי עליהם באל שדי ולא אמרו לי מה שמך ואתה אמרת מה שמו מה אומר אליהם

"וגם הקימותי וגו'" - וכשבקש אברהם לקבור את שרה לא מצא קרקע עד שקנה בדמים מרובים וכן ביצחק ערערו עליו על הבארות אשר חפר וכן ביעקב (בראשית לג) ויקן את חלקת השדה לנטות אהלו ולא הרהרו אחר מדותי ואתה אמרת למה הרעותה ואין המדרש מתיישב אחר המקרא מפני כמה דברים אחת שלא נאמר ושמי ה' לא שאלו לי וא"ת לא הודיעם שכך שמו הרי תחלה כשנגלה לאברהם בין הבתרים נאמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים ועוד היאך הסמיכה נמשכת בדברים שהוא סומך לכאן וגם אני שמעתי וגו' לכן אמור לבני ישראל לכך אני אומר יתיישב המקרא על פשוטו דבר דבור על אופניו והדרשה תדרש שנאמר (ירמיהו כג) הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע מתחלק לכמה ניצוצות

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואיך ישמעני פרעה" - זה אחד מעשרה ק"ו (שבתורה ב"ר פ' ל"ב)

"ערל שפתים" - אטום שפתים וכן כל לשון ערלה אני אומר שהוא אטום (שם ו) ערלה אזנם אטומה משמוע (שם ט) ערלי לב אטומים מהבין (חבקוק ב) שתה גם אתה והערל והאטם משכרות כוס הקללה ערלת בשר שהגיד אטום ומכוסה בה (ויקרא יט) וערלתם ערלתו עשו לו אוטם וכיסוי איסור שיבדיל בפני אכילתו (שם) שלש שנים יהיה לכם ערלים אטום ומכוסה ומובדל מלאכלו

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וידבר ה' אל משה ואל אהרן" - לפי שאמר משה ואני ערל שפתים צירף לו הקב"ה את אהרן להיות לו לפה ולמליץ

"ויצום אל בני ישראל" - (ש"ר) צוה עליהם להנהיגם בנחת ולסבול אותם

"ואל פרעה מלך מצרים" - צום עליו לחלוק לו כבוד בדבריהם זהו מדרשו ופשוטו צום על דבר ישראל ועל שליחותו אל פרעה ודבר הצווי מהו מפורש בפרשה שניה לאחר סדר היחס אלא מתוך שהזכיר משה ואהרן הפסיק הענין באלה ראשי בית אבותם ללמדנו היאך נולדו משה ואהרן ובמי נתיחסו

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אלה ראשי בית אבותם" - מתוך שהוזקק ליחס שבטו של לוי עד משה ואהרן בשביל משה ואהרן התחיל ליחסם דרך תולדותם מראובן (ובפסיקתא גדולה ראיתי לפי שקנטרם יעקב אבינו לשלשה שבטים הללו בשעת מותו חזר הכתוב ויחסם כאן לבדם לומר שחשובים הם)

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ושני חיי לוי וגו'" - למה נמנו שנותיו של לוי להודיע כמה ימי השעבוד שכ"ז שאחד מן השבטים קיים לא היה שעבוד שנאמר (שמות א) וימת יוסף וכל אחיו ואח"כ ויקם מלך חדש ולוי האריך ימים על כולם

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ושני חיי קהת ושני חיי עמרם וגו'" - מחשבון זה אנו למדים על מושב בני ישראל ארבע מאות שנה שאמר הכתוב שלא בארץ מצרים לבדה היו אלא מיום שנולד יצחק שהרי קהת מיורדי מצרים היה חשוב כל שנותיו ושנות עמרם ושמונים של משה לא תמצאם ד' מאות שנה והרבה שנים נבלעים לבנים בשני האבות

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יוכבד דדתו" - אחת אבוהי בת לוי אחות קהת

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אחות נחשון" - (ב"ב קי ש"ר) מכאן למדנו הנושא אשה צריך לבדוק באחיה

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מבנות פוטיאל" - מזרע יתרו שפטם עגלים לע"א ומזרע יוסף שפטפט ביצרו (ב"ב קט)

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הוא אהרן ומשה" - אלו שהוזכרו למעלה שילדה יוכבד לעמרם הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' (ש"ר פ"א) יש מקומות שמקדים אהרן למשה ויש מקומות שמקדים משה לאהרן לומר לך ששקולין כאחד

"על צבאותם" - בצבאותם כל צבאם לשבטיהם יש על שאינו אלא במקום אות אחת ועל חרבך תחיה כמו בחרבך (יחזקאל לג) עמדתם על חרבכם כמו בחרבכם

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הם המדברים וגו'" - הם שנצטוו הם שקיימו

"הוא משה ואהרן" - הם בשליחותם ובצדקתם מתחלה ועד סוף

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויהי ביום דבר וגו'" - מחובר למקרא שלאחריו

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וידבר ה'" - הוא הדבור עצמו האמור למעלה בא דבר אל פרעה מלך מצרים אלא מתוך שהפסיק הענין כדי ליחסם חזר הענין עליו להתחיל בו

"אני ה'" - כדאי אני לשלחך ולקיים דברי שליחותי

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יאמר משה לפני ה'" - היא האמירה שאמר למעלה הן בני ישראל לא שמעו אלי ושנה הכתוב כאן כיון שהפסיק הענין וכך היא השיטה כאדם האומר נחזור על הראשונות