ספורנו/שמות/ו

אעריכה

"עתה תראה" עתה שראית בפשע פרעה המתאמץ להחזיק בישראל בשבט עברתו, תראה כי ביד חזקה ישלחם, שיתאמץ מעוצר רעה ויגון לשלחם בכל כחו: " וביד חזקה יגרשם מארצו" וכנגד מה שהפיץ עתה את ישראל בכל ארץ מצרים, יתאמץ לגרשם מארצו שלא ישאר בכלה אפילו אחד מהם:


בעריכה

"אני ה'" מקיים המציאות, לא ממציאו בלבד, אבל גם מקיימו, שאין לנמצאות שום ישות וקיום זולתי מה שאני משפיע עליהם, כאמרו ואתה מחיה את כלם ומזה יתחייב שאין לשום נמצא קיום מציאות בלתי רצוני:


געריכה

"וארא" במראה הקודמת לנבואה, כענין וירא אליו ה': " באל שדי" המורה שהמצאתי את המציאות כלו, כמבואר בפרשת לך לך: " ושמי ה' לא נודעתי" להם. בי"ת באל שדי נמשכת לתיבת ושמי. אמר ובשמי ה' לא נודעתי להם, באותה המראה ולא שניתי בעדם שום טבע מטבעי הבלתי נפסדים. ולכן ראוי שאודיע זה לזרעם שלא קבלו זה מאבותם, למען הקים אותם לי לעם, ובכן אגאלם:


דעריכה

"וגם הקימותי את בריתי" וסבה שנית לגאולתם היא הברית שכרתי עם אבותם:


העריכה

"וגם אני שמעתי" וסיבה ג' לגאולתם היא ששמעתי נאקתם ותפלתם בצר להם: " ואזכור את בריתי" ובזה נעשו ראוים שאזכור להם בריתי, כענין וירא בצר להם בשמעו את רנתם, ויזכור להם בריתו:


ועריכה

"לכן אמור לבני ישראל אני ה'" לכל אלה הג' סבות אמור לבני ישראל שאני הוא הנותן המציאות ההוה לכל הנמצאות, ובזה הכח אוציאם שאשנה טבע קצתם: " והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים" מיום התחלת המכות ישקוט השעבוד: " והצלתי" ביום צאתכם שתצאו מגבולם: " וגאלתי" בטביעת המצרים בים, כמו שהעיד באמרו ויושע ה' ביום ההוא וכו', כי אחרי מות המשעבדים לא היו עוד עבדים בורחים:


זעריכה

"ולקחתי אתכם לי לעם" במעמד הר סיני: " וידעתם" הכירו והתבוננו שכל זה יתאמת כמו וידעתם היום, כי לא את בניכם: " כי אני ה' אלהיכם המוציא" כי בהיותי אלהיכם, משגיח עליכם בפרט, ואני המוציא ומשתדל עתה להוציאכם, אין ספק שאעשה כל מה שאמרתי:


חעריכה

"והבאתי אתכם אל הארץ" כאשר תתבוננו בכל זה תהיו ראוים שאביאכם אל הארץ ואתננה לכם:


טעריכה

"ולא שמעו אל" משה. להתבונן בכל זה בענין שיבטחו בישועת האל יתברך ויחשבה להם צדקה, כענין באברהם, וכן לא נתקיים בהם ונתתי אותה לכם אבל נתנה לבניהם: " מקצר רוח" כי לא נאמנה את אל רוחם, ולא נתנו לב להתבונן: " ומעבודה קשה" כי לולא העבודה הקשה היו נותנים לב לדברי משה, והיו מבינים מטענותיו שראוי לבטוח:


יבעריכה

"הן בני ישראל" לא שמעו אלי. כי חשב שהיה זה מפני שראו שמאז בא לדבר אל פרעה הרע הצורר ולא הציל השליח, כל שכן שיעשה זה פרעה שעשה כרצונו והגדיל: " ואני ערל שפתים" כי חשב שלא צרף אהרן עמו אלא בדבור ראשון שהיה דברו לעם:


יגעריכה

"ויצום" מנה אותם לשרים, כמו ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו וצוך לנגיד וזולתם: " אל בני ישראל" על בני ישראל, כמו אל ההרים לא אכל: " ואל פרעה מלך מצרים להוציא" ועל פרעה מלך מצרים מנה אותם לשרים בענין הוצאת ישראל ממצרים, באופן שישראל וגם פרעה ישמעו על כרחם למשה ולאהרן הממונים עליהם מאתו יתברך:


ידעריכה

"אלה ראשי בית אבותם" בדין מנה את אלה שרים על ישראל, כי הם היו נכבדים מכל האומה, וזה כי ראובן בכור ישראל, ולא היו מצאצאיו אנשים ראוים להקרא בשם זולתי בניו הנזכרים שהיו מכלל ע' נפש שכבר מתו, כמו שבאר באמרו וימת יוסף וכל אחיו וגו' וכך היה מבני שמעון, אבל לוי שהאריך ימים על כלם גדל גם את בני בניו להבין ולהורות, וכן קהת ועמרם, באופן שיצאו מהם משה ואהרן ומרים:


כגעריכה

"ואהרן לקח את אחות נחשון" החשוב בדורו, והוליד ראשי הדור שנבחרו אחר כך לכהונה. ואלעזר לקח מבנות פוטיאל שהיה גם כן חשוב בדורו, והוליד את פנחס שזכה לברית שלום:


כהעריכה

"אלה ראשי אבות הלוים" באופן שאלה משה ואהרן הנזכרים היו ראשי אבות הלוים:


כועריכה

"הוא אהרן ומשה" ואלה הנכבדים מכל בית אבותם הם האנשים שבדין ובראוי אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל, כי היו ראוים להיות דבריהם נשמעים אצל כל ישראל: " על צבאותם" כל קהל עם פרטיו יחדיו:


כזעריכה

"הם המדברים" הם היו ראוים לדבר לפרעה ולהיות נשמעים ממנו:


כחעריכה

"ויהי ביום דבר ה' אל משה" כאשר דבר ה' אל משה, שידבר אל פרעה והוא השיב שלא ישמעו אליו הנה אחר שצוה אותו ואת אהרן לשרים על ישראל ועל פרעה, כאשר הזכיר באר שלא היה המכוון בהם שוה, אבל היה שיהיה משה אלהים לפרעה, ואהרן יהיה לו למתרגם ומליץ: