שולחן ערוך יורה דעה רפב
"שולחן ערוך" בוויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחצו כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן ב"שולחן ערוך" יחד עם נושאי כליו. וראו גם ויקיטקסט:שולחן ערוך
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
<< | שולחן ערוך · יורה דעה · סימן רפב | >>
ראו סימן זה בתוך:
טור יורה דעה ·
לבוש ·
ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:
פרי חדש · ש"ך · ט"ז · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שו"ע באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
תרגומים: en.wikisource.org ·
SefariaENG
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט
חייב אדם לנהוג כבוד גדול בספר תורה ומצוה לייחד לו מקום ולכבד המקום ההוא ולהדרו ביותר.
ולא ירוק כנגד ספר תורה, ולא יגלה ערותו כנגדו, ולא יפשוט רגלו כנגדו, ולא יניחנו על ראשו כמשוי, ולא יחזור אחוריו -- אלא אם כן גבוה ממנו עשרה טפחים -- אלא ישב לפניו בכובד ראש וביראה ופחד שהוא העד הנאמן על כל באי עולם שנאמר "והיה שם בך לעד". ויכבדנו כפי כחו.
הרואה ספר תורה שהוא מהלך חייב לעמוד לפניו ויהיו הכל עומדים עד שיעמוד זה שמוליכו ויגיענו למקומו או עד שיתכסה מעיניהם. הגה:אבל לפני חומשים שלנו אין צריכים לעמוד (ב"י בשם הרמב"ם). ויש מחמירים (רשב"א ס' קמד).
- השומע קול הנושא ספר תורה אף על פי שאינו רואה אותו -- חייב לעמוד (ב"י בשם הרב רבינו מנוח)
היה הולך ממקום למקום וספר תורה עמו -- לא יניחנו בשק ויניחנו על גבי חמור וירכב עליו. אלא מניחו בחיקו כנגד לבו והוא רוכב על החמור. ואם היה מפחד מפני הגנבים -- מותר.
לא יאחוז אדם ספר תורה ויכנס בו לבית הכסא או לבית המרחץ או לבית הקברות -- אף על פי שכרוך במטפחת ונתון בתיק שלו.
ולא יקרא בו עד שירחיק ד' אמות מהמת או מבית הקברות או מבית הכסא.
ולא יאחוז ספר תורה בלא מטפחות.
אין זורקין כתבי הקדש ואפילו הלכות ואגדות. (ואסור להפוך אותו על פניהם. וכשמצאו כך צריך להפכו) (מהרי"ל)
הקמיעין -- אם היו מכוסין עור -- מותר ליכנס בהם לבית הכסא. ואם לאו -- אסור.
אסור לישב על המטה שספר תורה עליה.
- הגה: וכל שכן שאסור להניחה על גבי קרקע. והוא הדין שאר ספרים (ב"י בשם הר"ר מנוח ובשם א"ח וכל בו). ואפילו על המדרגות שעושין לפי ארון הקדש אסור להניח ספרים (הנמי"י). ולא יניח אדם ספר תורה על ברכיו וב' אצילי ידיו עליו (מהרי"ל). ונראה לי דהוא הדין שאר ספרים.
בית שיש בו ספר תורה לא ישמש בו מטתו עד שיוציאנו. ואם אין לו מקום להוציאו -- יעשה לפניו מחיצה גבוהה עשרה טפחים. אבל על ידי הנחת כלי בתוך כלי שאינו מיוחד -- אינו מותר אלא בתפילין ושאר כתבי הקדש וחומשים אבל לא בספר תורה. והרמב"ם מתיר אף בספר תורה.
ואם פירש טליתו על הארגז שמונח בו -- חשוב ככלי בתוך כלי.
כל הטמאים אפילו נדות מותרים לאחוז בספר תורה ולקרות בו; והוא שלא יהיו ידיהם מטונפות או מלוכלכות.
ספר תורה שבלה או נפסל -- נותנין אותו בכלי חרס וקוברין אותו אצל תלמיד חכם וזו היא גניזתו.
מטפחות ספרים שבלו -- עושין אותם תכריכין למת מצוה וזו היא גניזתן.
תיק שהוכן לספר תורה והונח בו, וכן המטפחות והארון והמגדל שמניחים בו ספר תורה (אף על פי שאין מניחים בו ספר תורה כשהוא לבדו אלא כשהוא בתיק), וכן הכסא שהוכן להניח ספר תורה עליו והונח -- כולם תשמישי קדושה הם ואסורים; ולאחר שיבלו או ישברו נגנזים.
תיבה שנשברה -- מותר לעשות ממנה אחרת קטנה אבל אסור לעשות ממנה כסא לספר תורה. וכסא שנשבר -- מותר לעשות ממנו כסא קטן ואסור לעשות ממנו שרפרף (פי' ספסל קטן) לכסא.
הבימות שעומד עליהם האוחז בספר -- אין בהם קדושת ספר תורה, אבל יש בהם משום קדושת בית הכנסת.
כל מה שעושה לספר תורה, אם עשאו על תנאי להשתמש בו שאר תשמיש, אם רצה -- מועיל בו התנאי.
תפוחי כסף וזהב שעושים לספר תורה לנוי -- תשמישי קדושה הם ואסור להוציאם לחולין אם לא לקנות בהם ספר תורה או חומש.
כל מה שאסור לשנותו לקדושה קלה -- אם מכרוהו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר -- מותר.
יחיד שמוכר ספר תורה שלו ותשמישו -- יש מי שמתיר להשתמש בדמיו ויש מי שאוסר. ואם היו בה טעיות לכולי עלמא שרי (ריב"ש ס' רפו). ועיין בא"ח סימן קנג.
מותר להניח ספר תורה על ספר תורה. ומניחים חומשים על גבי נביאים וכתובים. אבל אין מניחים נביאים וכתובים על גבי חומשים ולא חומשים על גבי ספר תורה.
- הגה: אבל כתובים על גבי נביאים או אפכא שרי (ב"י בשם הר"ן בשם תוספות פ"ק דב"ב). וכל זה מיירי בב' כריכות שכל אחד כרוך בפני עצמו. אבל בכרך אחד הכל שרי (מרדכי פ' השותפין). ועיין לעיל סימן רמו דאסור להרהר בדברי תורה במקומות המטונפים והוא משום כבוד תורה.