ט"ז על יורה דעה רפב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף אעריכה

גבוה ממנו. כן הוא ברמב"ם ונראה דהס"ת צריך שתהיה גבוה מן האדם אבל איפכא לא הוה דרך כבוד אלא דבטור כתב גבוה ממנה ונראה דרבנים שעומדים לפני ארון הקודש אינן בכלל איסור זה שעומדים אחוריהם לארון הקודש כיון שהס"ת מונחת בארון הקודש הוה כמו ברשות אחרת:

סעיף בעריכה

קול הנושא ס"ת. בב"י מביא בשם הר"ר מנוח וע"כ נהגו לעשות פעמונים אבל לא נראה לע"ד כן דא"כ בשבת אין להוציא אותה ס"ת דמשמיע קול כדאיתא באו"ח סי' ש"ה סעיף י"א גבי זוג שבצואר בהמה ופוקק זוז שבצוארה והיינו משום איסור השמעת קול בשבת ואע"ג דשם בסי' של"ט כתב רמ"א וי"א דבזמן הזה הכל שרי דאין אנו בקיאין בעשיית כלי שיר כו' מ"מ כיון שלדעה הראשונה יש איסור אמאי נעביד לכתחלה איסור בפרט בס"ת ותו נראה דאין מקיל שם אלא באותן דברים שאין דומים ממש לכלי שיר כההיא דמספקין ומטפחין ביד אבל בהך זוג דדומה טפי לכלי שיר יש איסור לדברי הכל לכן נ"ל שאין לעשות אותן פעמונים ומשום הכי לא הביאו רמ"א וכבר ראינו שהיה כן באיזה בית הכנסת ומיחו בהם וסלקום:

סעיף דעריכה

ולא יקרא בו. בסימן שס"ז כתב דאפילו בעל פה אסור לקרות שם ומבואר כאן דאחיזה לחוד יש איסור בב"ה עצמו וקריאה לחוד אסור אפילו תוך ד' אמות:

סעיף זעריכה

על המטה שס"ת עליה. בתשובת רמ"א סימן ל"ד יליף מזה שאין לישב על תיבה שיש בה ספרי קודש וכתב אח"כ מיהו יש לדקדק דלמא הואיל והם נתונים בתיבה הרי הם ברשות בפני עצמן וכמופסקין דמי מיהו נראה דאין לחלק בזה דהא אמרינן פרק מי שמתו לגבי תפילין אע"ג דהניחן כלי תוך כלי אסור לשומן תחת מראשותיו ולא אמרינן דהכלי מפסיק וה"ה לענין לישב עליהם ואח"כ הניחו בצ"ע ולע"ד נראה דזה יש ללמדו מהא דאיתא בפרק בכל מערבין (עירובין דף ל') דתניא הנכנס לארץ העמים פי' שמטמא באוהל בשידה תיבה ומגדל ר' מטמא ורבי יוסי ברבי יהודה מטהר במאי קמפלגי מר סבר אוהל זרוק שמיה אוהל (פי' רש"י אוהל המטלטל חוצץ בפני הטומאה) ומר סבר לאו שמיה אוהל ואינו חוצץ ופרש"י בגדולה עסקינן שמחזקת מ' סאה בלח שהם כורים ביבש דאי קטנה כלי היא ומקבלת טומאה ואינה חוצצת בפני הטומאה הרי לפנינו דבארגזים שלנו שאינם מחזיקים כורים ביבש פשיטא שאינה חוצצת ולא נקראת בפני עצמה ואפילו בגדולה שיצאה מתורת כלי הרי פליגי בה תנאי והלכה כרבי שכן סתם לן תנא דמתני' שם שאין להניח העירוב בבית הקברות לכהן כיון שאין יכול לילך לשם אפי' ע"י שידה תיבה ומגדל והיינו כרבי ונ"ל עוד דכאן לא מהני אפי' אם רוצה להניח טלית על הארגז ולישב עליו דאע"פ דאמרינן בסמוך סעיף ח' לענין תשמיש דמהני מ"מ כאן פשיטא דלא מהני דכיון דאפי' תיבה גדולה לאו שמיה אוהל והוה כדבר המטלטל ודאי לא מהני בדבר המטלטל אפי' הניח הספר בהרבה מטלטלין זה על זה ולישב עליהם שהרי אמרו בסעיף ג' דלא יניחנו בשק וירכב עליו משמע אפי' כמה שקין זה על זה דהא אין לו תקנה רק להניחו נגד לבו. והטעם דלישב עליהם הוה גנאי ביותר אבל אם נתחבר לכותל במסמרים מותר לישב שם. כן נראה לפי עניות דעתי ברור:

סעיף טעריכה

אפי' נדות. ע' בא"ח סימן פ"ח דין נשים נדות לתפלה:

סעיף יעריכה

בכלי חרס. שיש לו קיום ימים רבים:

סעיף יאעריכה

עושין אותן תכריכין. פי' הרשות נתונה לעשות כן אבל אין חיוב בדבר אלא יכול לגנזם. ב"י:

סעיף יבעריכה

והונח בו. דהזמנה לאו מלתא היא אלא ומעשה בעינן דוקא ונראה דה"ה אם אומר כסף זה לתשמיש ס"ת אין בו משום אמירה לגבוה דהא יכול למוכרה ודוקא גבי צדקה אמרינן כן בסי' רנ"ח סעיף י"ג:

המטפחות. היינו הפרוכת ומשום שלפעמים פורסין אותה על שלחן ומניחין עליו ס"ת או מכסין הס"ת בה ע' בב"י:

סעיף ידעריכה

הבימות. בגמרא הזכיר אצל זה הלוחות ופרש"י לא ידעתי מה הם ויש מפרשין הן העשויים לספרים שלנו שאינן עשויין בגליון עכ"ל. ולעיל סוף סימן רע"א כתבתי דאף בדפוס הוה קדושה כמו בכתב ע"ש:

סעיף טזעריכה

תפוחי כסף וזהב. פי' של ס"ת דרבים ולא מכרוהו שבעה טובי העיר אבל של יחיד מבואר בסעיף י"ח:

סעיף יחעריכה

היו בה טעיות כו'. זה מדברי ריב"ש מביאו ב"י בא"ח סי' קנ"ג וז"ל אם חסר אות אחת או שייתר אות אחת כיון שהוא פסול אין בו קדושת ס"ת והוא כחומשין דימכרוהו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר עכ"ל ממילא הוא הדין ביחיד בספר תורה שלו:

סעיף יטעריכה

אבל כתובים ע"ג נביאים או איפכא שרי. כצ"ל:
נראה לי דאותן אנשים שנוהגים בשעת לימודם בספר ורוצה להגביה הספר שלומד פושט ידו ולוקח ספר אחר ומניח תחת זה שלומד דאיסורא איכא משום בזיון וגרע טפי ממניח הספר על ברכיו דסעיף ז' כי בזה מבזה הספר להיות לתשמיש מה שיוכל לעשות בעץ או באבן ולכאורה היה נראה להביא ראיה להתיר ממ"ש בטור וש"ע בא"ח בסי' שט"ו דמותר להניח בשבת ספר אחד מכאן וספר אחד מכאן וספר אחד על גביהן ולא חשיב אוהל כיון שא"צ לאויר שתחתיו עכ"ל. נ"ל דהתם מיירי שצריך לכל הג' ספרים וללמוד מכולן שיהיו מוכנים לפניו וקמ"ל דלית בה משום אוהל משא"כ כאן דמעשה עץ בעלמא שימש בספר והוי בזיון גדול כל שהוא מביאו ממקום למקום אפילו בשלחן אחד אם לא שהספר התחתון מונח כבר ודאי שרי להניח השני עליו:

בתשובת מהרי"ל סי' קי"ד מביא משם ספר אגודה פרק הקומץ דאין לו לעשות תשמישי ספר תורה מבגד שנשתמש בו הדיוט ויליף לה מדדרשינן מה מזבח שלא נשתמש בה הדיוט אף עצים כו' ואותן שנוהגים כן יש למחות ומכל מקום נראה דהיינו דוקא בדבר שהוא תשמיש קדושה עצמו כגון אותן הנזכרים בא"ח סימן קנ"ד אבל תשמיש דתשמיש כגון אותן הנזכרים שם מותר לעשות מבגד ואם נעשה כבר תשמיש קדושה ממנו אסור לעשות אח"כ ממנו תשמיש דתשמיש דאין מורידין אע"פ שאנו מחמירין שלא לעשות ממנו תשמיש דקדושה מכל מקום להקל לא אמרינן דלא נתפס ביה הקדושה כן נראה לי: