פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה

צריך להתוודות במנחה קודם סעודה המפסקת.

הגה: ויחיד אומרו אחר שגמר תפילתו, ושליח ציבור אומרו ביום כיפור בתוך התפילה. (טור):

סעיף בעריכה

אין צריך לפרט החטא. ואם רצה לפרט, הרשות בידו. ואם מתוודה בלחש, נכון לפרט החטא.

הגה: אבל כשמתפלל בקול רם, או שליח ציבור כשחוזר התפילה, אין לפרט החטא. ומה שאומרים "על חטא" בסדר אל"ף בי"ת לא מקרי פורט, הואיל והכל אומרים בשווה, אינו אלא כנוסח תפילה (ד"ע):

סעיף געריכה

צריך להתוודות מעומד. ואפילו כי שמע ליה משליח ציבור והוא התוודה כבר, צריך לעמוד.

הגה: ויחזור ויתוודה עם השליח ציבור (ר"ן פרק ב' דר"ה). ועיקר הווידוי הוא "אבל אנחנו חטאנו" (טור):

סעיף דעריכה

עוונות שהתוודה עליהם ביום הכיפורים שעבר ולא שנה עליהם, אפילו הכי יכול לחזור ולהתוודות עליהם:

סעיף העריכה

בתפילת מנחת ערב יום הכיפורים, אינו חותם בווידוי שאחריה.

הגה: ואין הש"ץ מחזיר הווידוי במנחה, אלא מתפלל שמונה עשרה כבשאר ימות השנה (טור ומרדכי, עיין סוף סימן תרי"ד).
ואין אומרים "אבינו מלכנו", וכל שכן תחנון:

סעיף ועריכה

כל הקהל לוקים מלקות ארבעים אחר תפילת המנחה, שמתוך כך יתן אל ליבו לשוב מעבירות שבידו.

הגה: ונהגו שהנלקה אומר וידויים בשעה שנלקה, והמלקה אומר "והוא רחום יכפר עון" וגו' שלושה פעמים, שהם שלושים ותשע תיבות כנגד שלושים ותשע מכות (מנהגים).
ונהגו להלקות ברצועה כל דהו, דאינו רק זיכרון למלקות. ויקח רצועה של עגל, על דרך שנאמר: "ידע שור קונהו" (כל בו). והנלקה לא יעמוד ולא ישב, רק מוטה (מנהגים), פניו לצפון ואחוריו לדרום (מהרי"ל).
יום הכיפורים אינו מכפר אלא על השבים המאמינים בכפרתו; אבל המבעט בו ומחשב בליבו: מה מועיל לי יום כיפור זה, אינו מכפר לו (רמב"ם פ"ג מהלכות שגגות):