פתיחת התפריט הראשי

משנה ברורה על אורח חיים תרז

סעיף אעריכה

(א) קודם סעודה המפסקת – שמא יארע לו דבר קלקלה בסעודה, שייחנק או שתיטרף דעתו, ולא יוכל להתוודות אחר כך. ויש פוסקים שסוברין שצריך להתוודות גם אחר אכילה קודם חשיכה. וראוי להחמיר כדעה זו (של"ה). וכן נהגו בזמנינו, שאומרים אז תפילה זכה:


(ב) ויחיד אומרו אחר שגמר תפילתו – רוצה לומר, בין ערב יום כיפור במנחה ובין ביום הכיפורים, אימתי שמתוודה אומרו אחר שגמר תפילתו, קודם "אלהי נצור":


(ג) אומרו ביום כיפור – אבל במנחה כשחוזר התפילה אינו אומר כלל הווידוי, כדלקמן בס"ה בהג"ה:


(ד) בתוך התפילה – רוצה לומר שכוללו בתוך הברכה האמצעית:

סעיף בעריכה

(ה) אין צריך לפרט – אלא כשיאמר סתם "חטאתי", יצא ידי מצוות וידוי:


(ו) הרשות בידו – הנה מדכתב אחר כך: ואם מתוודה בלחש, משמע דרישא איירי במתוודה בקול רם. ואף דהרמ"א כתב בהג"ה דבקול רם אין לפרט החטא, משמע דאיסורא נמי איכא. התם מיירי בחטא שאינו מפורסם לרבים, ומפני שאין זה כבוד המקום שמגלה לרבים שחטא כנגדו. אבל בחטא המפורסם לרבים, רשות בידו לפרטו ברבים אפילו בקול רם:


(ז) בלחש נכון לפרט – ובזה אין חילוק בין מפורסם לשאינו מפורסם, דהכל גלוי לפני המקום:


(ח) החטא – כדי שיתבייש יותר כשמזכיר חטאיו. ואכתי מקרי כסוי חטאה, כיוון שאינו נשמע לבני אדם:


(ט) אין לפרט החטא – מדסתם, משמע דאפילו בעוון שבין אדם לחבירו גם כן אסור:

סעיף געריכה

(י) מעומד – דהכי הוי דרך הכנעה טפי, ומתוודה בלב שלם. וטוב שישחה כמו במודים. ולא יסמוך על דבר, שאם יינטל אותו דבר ייפול. ואם סמך, צריך עיון אם יחזור ויתוודה [פמ"ג]. והעמידה צריכה להיות עד אחר "על חטא שאנו חייבים עליהם ארבע מיתות בית דין":


(יא) והוא התוודה כבר – מלשונו משמע דדעתו, דכיוון שהתוודה כבר בעצמו, אין צריך פעם שני לחזור ולהתוודות, אלא לשמוע מש"ץ, כשאר חזרת הש"ץ. והרמ"א בשם הר"ן פליג על זה וסבירא ליה דצריך לחזור ולהתוודות, וכן פסק בעיטור ומאירי, וכן המנהג בזמנינו.

ב"על חטא" צריך לומר "בסתר ובגלוי, בשגגה ובזדון" [דה"ח], משום דיש להקדים הקל לחמור. ובמטה אפרים מסיק דאין לשנות מן הנוסח הכתוב בסידורים, דאין כדאי להוציא עצמו מן הכלל בשביל זה. וכל אחד לא ישנה ממנהג מדינתו.

אין לדבר בשעת הווידוי, ואפילו באמירת "על חטא". אכן לענות קדיש וקדושה יש לפסוק אפילו באמצע "אשמנו".

בשעת אמירת הווידוי, כשמזכיר החטא, יכה באגרוף על החזה או על הלב, כלומר: אתה גרמת לי שאחטא [אחרונים]:


(יב) אבל אנחנו חטאנו – והוא הדין שצריך לומר גם כן "עווינו פשענו". אלא שנהגו לומר גם שארי דברים, כגון: "מה נאמר לפניך" וגו', ו"אתה יודע רזי עולם", ו"על חטא":

סעיף דעריכה

(יג) אפילו הכי יכול וכו' – אף בין אדם לחבירו, גנב וגזל וכדומה, אף על פי שמחל לו והשיב את הגזילה, מכל מקום מתוודה ביום הכיפורים לעולם; דמכל מקום בין אדם למקום חטא. אבל אם הקניט חבירו בדברים, או עני המהפך בחררה, יש לומר כהאי גוונא, כיוון שביקש מחילה מחבירו והתוודה ביום כיפור אחד, אין צריך להתוודות ביום כיפור שנית [פמ"ג]:


(יד) לחזור ולהתוודות – ובגמרא קאמר, הרי זה משובח, משום שנאמר: "וחטאתי נגדי תמיד":

סעיף העריכה

(טו) בתפילת מנחה ערב יום הכיפורים וכו' – לאפוקי מדעת רש"י, דסבירא ליה דכל שהווידוי סמוך לתפילה יכול לחתום: "ברוך אתה ה' האל הסולחן". והוא הדין בכל תפילת יום כיפור אינו חותם בווידוי שאחריה; ונקט תפילת מנחה, משום דבזה הסימן איירי בתפילת המנחה:


(טז) אינו חותם וכו' – ואחר "אלהי עד שלא נוצרתי", שהוא גם כן כעין וידוי, יאמר "אלהי נצור לשוני" וכו'.

אותן האומרין תמיד "יהיו לרצון" מיד אחר התפילה קודם תחנונים, הוא הדין כאן יאמר "יהיו לרצון" קודם שמתחיל לומר "אלקינו ואלקי אבותינו תבוא לפניך תפילתנו" וכו':

סעיף ועריכה

(יז) ארבעים – לאו דווקא, אלא שלושים ותשע [מ"א]:


(יח) שמתוך כך וכו' – דבאמת אין מלקות מועיל בזמן הזה, דאין לנו סמוכים, וגם אין חייב מלקות, דליכא התראה. אלא דעושים כן, שמתוך כך ישוב וכו':


(יט) וידויים – שלוש פעמים אשמתי ובגדתי וכו' [ד"מ]:


(כ) כל דהו – אף על פי שדינה ברוחב טפח [מ"א]. והוא הדין דלוקה רק מכות קלים:


(כא) פניו לצפון וכו' – יש אומרים שהוא הדין איפכא, פניו לדרום ואחוריו לצפון; ובא רק לאפוקי שלא יהא אחוריו למזרח או למערב, שהם מקומות שהשכינה שרויה שם. אבל הט"ז כתב, דווקא יהפוך פניו לצפון, שעיקר חטאת האדם הוא מחמת ממון, וכתיב: "מצפון זהב יאתה", על כן מכניע עצמו לאותו צד, להודיע שמשם בא לו החטא, עד כאן. וכן נוהגין: