שולחן ערוך אורח חיים תרז ו

כל הקהל לוקים מלקות ^יזארבעים אחר תפילת המנחה, ^יחשמתוך כך יתן אל ליבו לשוב מעבירות שבידו.

הגה: ונהגו שהנלקה אומר וידויים בשעה שנלקה, והמלקה אומר "והוא רחום יכפר עון" וגו' שלושה פעמים, שהם שלושים ותשע תיבות כנגד שלושים ותשע מכות (מנהגים). ונהגו להלקות ברצועה כל דהו, דאינו רק זיכרון למלקות. ויקח רצועה של עגל, על דרך שנאמר: "ידע שור קונהו" (כל בו). והנלקה לא יעמוד ולא ישב, רק מוטה (מנהגים), פניו לצפון ואחוריו לדרום (מהרי"ל). יום הכיפורים אינו מכפר אלא על השבים המאמינים בכפרתו; אבל המבעט בו ומחשב בליבו: מה מועיל לי יום כיפור זה, אינו מכפר לו (רמב"ם פ"ג מהלכות שגגות):

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

עריכה

פניו לצפון כו'. בלבוש כתב וה"ה איפכא פניו לדרום ולא ממעט אלא שלא יהא אחוריו למזרח או למערב שהם מקומו' שהשכינה שרויה שם. וקשה שהרי אנו כורעים ומשתחוים בי"כ נגד מזרח ולמה לא נעשה כן בוידוי ונ"ל דדוקא אמר שיהפוך פניו לצד צפון שעיקר חטא האדם הוא מחמת ממון וכתיב מצפון זהב יאתה ע"כ מכניע עצמו לאותו צד להודיע שמשם בא לו החטא כנ"ל נכון:

מגן אברהם

עריכה

(ח) מלקות מ': לאו דוקא אלא ל"ט:

(ט) שמתוך כך כו': כלומר דבאמת אין מלקות מועיל בזמן הזה דאין לנו סמוכים וגם אין חיוב עכשיו מלקות דליכא התראה אלא שעושים כן שמתוך כך ישוב כו' [ב"י] וע' בתשובת ר"ל חביב שהאריך בענין הסמיכה והמלקות בזמן הזה ולכ"ע בח"ל ליכא סמוכים, וכתוב בכתבים שהאר"י לא היה מקפיד על המלקות רק היו מלקין אותו ד' מלקיות נגד ד' אותיות השם ואח"כ טבל לקיים באנו באש ובמים עכ"ל ועמ"ש סי' תר"ו ובמקצת ספרים חדשים תקנו כל דיני מלקות ולא הועילו כלום בתקנתן:

(י) כל דהו: כלו' אף על פי שדינה ברוחב טפח:

(יא) של עגל: כיון דזה בא לעורר לב האדם שידע קונהו עבדי' ליה וא"צ בי' רצועות של חמור כיון שנתעורר בזה די לו:

(יב) פניו לצפון: נ"ל דה"ה איפכא עיין סי' ג' ס"ה עיין הגמ' דיומא ובתוס' שבועות דף י"ג ובראש ספר י' מאמרות בענין כפרת יה"כ:

באר היטב

עריכה

(ו) ארבעים: האר"י ז"ל לא היה מקפיד על המלקות רק היו מלקין אותו ד' מלקות נגד ד' אותיות הוי"ה ואח"כ טבל לקיים באנו באש ובמים.

(ז) לצפון: וה"ה איפכא פניו לדרום ולא ממעט אלא שלא יהא אחוריו למזרח או למערב שהם מקומות שהשכינה שרויה שם. לבוש ומ"א. וט"ז כתב דוקא יהפוך פניו לצד צפון שעיקר חטא האדם הוא מחמת ממון וכתיב מצפון זהב יאתה ע"כ מכניע עצמו לאותו צד להודיע שמשם בא לו החטא ע"ש.

משנה ברורה

עריכה

(יז) ארבעים – לאו דווקא, אלא שלושים ותשע [מ"א]:

(יח) שמתוך כך וכו' – דבאמת אין מלקות מועיל בזמן הזה, דאין לנו סמוכים, וגם אין חייב מלקות, דליכא התראה. אלא דעושים כן, שמתוך כך ישוב וכו':

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}