פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אורח חיים יז ב

שולחן ערוך

בנשים אועבדים פטורים מפני שהיא מצות עשה בגשהזמן גרמא.

הגה: ומכל מקום אם רוצים לעטפו אדולברך עליו הרשות בידו כמו בשאר מצות עשה שהזמן גרמא (תוספות והרא"ש והר"ן פרק ב' דראש השנה ופרק קמא דקדושין) אך מחזי כיוהרא ולכן אין להן ללבוש ציצית גהואיל בהואינו בחובת גברא (אגור סימן כ"ז) פירוש אינו חייב לקנות לו טלית כדי שיתחייב בציצית ולקמן בסימן י"ט אמר כשיש לו טלית מארבע כנפות (ולבשו).

גטומטום ואדרוגינוס וחייבין מספק ויתעטפו זבלא ברכה.

(פירוש טומטום לא נודע אם הוא זכר או נקבה ואדרוגינוס יש לו חזכרות ונקבות).
(הגה: ולפי מה שנהגו נשים לברך במצות עשה שהזמן גרמא גאגם הם יברכו) (דברי עצמו):

מפרשים

באר הגולה

(ב) נשים ועבדיםשם וכר' שמעון. הרי"ף, ורא"ש בשם התוס'.

(ג) טומטום ואנדרוגינוסרמב"ם הלכות ציצית ג ט.



טורי זהב - מגן דוד

(ב) שהזמן גרמא — דלילה לאו זמן ציצית:


(ג) הואיל ואינו חובת גברא — בזה מתורץ למה מברכות הנשים על לולב, דהוא גם כן מצות עשה שהזמן גרמא. ותירץ, שאני הכא שאינו חובת גברא, שאפילו איש אין עליו חיוב דאורייתא לקנות טלית בת ד' כנפים, אלא אם מתעטף חייב לעשות ציצית; מה שאין כן לולב, דגבי איש הוא חובת גברא שהוא חובת הגוף:

מגן אברהם

(א) ולברך עליו — דאף מי שאינו מצווה ועושה יש לו שכר, ושייך לומר וציוונו כיון שהאנשים נצטוו, וגם הם יש להם שכר:


(ב) ואינו — פירוש שאינו חייב ליקח לעצמו טלית, כמו שכתב סימן כ"ד:

באר היטב

(א) ועבדים:    עיין יד אהרן סי' ט"ז.


(ב) חובת גברא:    פי' שאינו מחויב ליקח לעצמו טלית כמ"ש סי' כ"ד. ודע דאנן פסקינן גבי ציצית חובת גברא ולא חובת גברא ותרוייהו לקולא. חובת גברא לקולא למעוטי חובת מנא שכל זמן שאינו לובש הטלי' אע"פ שיש לו ד' כנפות פטורה מציצית. ולאו חובת גברא שאינו חייב לקנות לו טלית כדי שיתחייב בציצית רק אם יש לו טלית מד' כנפות ולובשו אז חייב בציצית עי' סי' י"ט.


(ג) גם הם יברכו:    ותמה אני דנהי דטומטום יברך מהאי טעמא וגם אנדרוגינוס למ"ד ספיקא הוא. אלא למ"ד בריה בפני עצמה הוא למה יברך שכנה"ג ועיין בלבוש ול"ח. ועיין בספר בני חייא שמפלפל במקום שיש ב' ספיקות להחמיר כדי לברך אם נאמר ספק ברכות להקל.

שערי תשובה

ביאור הגר"א

נשים — ואף על גב דבירושלמי דקידושין, והביאו תוס' מ' ב' ד"ה משום: איזו היא כו' אמר ר' אילא כו', ואם כן אין ראיה מהנ"ל דגם רבנן סבירא להו כסות לילה פטור, גמ' דידן לא סבירא לה הא דירושלמי, כמו שכתבו שם מ"ג א', וגם סתמא דגמ' דקידושין הנ"ל דפטורות כר' שמעון.

ועבדים — חגיגה דף א' (?) וש"מ:

ומכל מקום כו' — כר"י ור"ש דנשים סומכות רשות. ואף על גב דסתם מתניתין דראש השנה ל"ב ב' דלא כוותייהו, מכל מקום מעשה רב בחגיגה ט"ז ב' ובעירובין צ"ו ב', וכן פסק הרמב"ם, דלא כירושלמי דברכות: אשתו של יונה הושבה ומיכל מיחו בה חכמים. ועיין לקמן סימן תקפ"ט סעיף ו:

ולברך כו' — ממה שכתוב בבבא קמא פז א: "מריש" כו', ואם איתא הרי הפסיד הברכות. אבל הרמב"ם סבירא ליה דאין רשאי לברך, כמו שכתב בפרק ג (הלכה ט) וכמו שכתב להדיא שם. וטעמו, דאין יכולין לומר "וצונו", דהא אף במה שמחוייבים מדרבנן פריך: והיכן צונו כו'? בפרק ב דשבת (כג.). ומסומא אין ראיה, דחייב מדרבנן, וראיה ממה שכתוב בפסחים קט"ז ב': סומא פטור כו' קסברי רבנן כו', ורוצה לומר: כיון דמחייבי מדרבנן, לכך יכולין להוציא דרבנן, כמו שאמרו בברכות כ' ב'. ולכך יכול לברך, כמו שאמרו בפרק ב דשבת ופרק ד דסוכה בנר חנוכה. ובמגילה כ"ד א', רבי יהודה אומר: כל שלא כו', הא ראה מוציא אחרים ידי חובתן. אבל אשה פטורה אף מדרבנן, כמו שכתוב בברכות שם ובסוכה ב' ב', ועיין תוס' בעירובין ובראש השנה שם והגהות מיימוניות פרק ג מהלכות ציצית:

הואיל כו' — מנחות מ"א א', "נהי" כו'. ועיין תוס' שם ד"ה הכל חייבים בציצית כו':

חייבין מספקראש השנה כ"ט א':

בלא ברכה — עיין מה שכתבתי בסימן תרפ"ח ס"ד:

ולפי כו' — דקיימא לן כר' יוסי ור' שמעון דאמרי נשים סומכות רשות. וסברא הראשונה סבירא לה כיון דסתם מתניתין דפרק ד דראש השנה כוותיה, הוה ליה סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא והלכה כסתם דמתניתין כמו שכתוב בפרק ד דיבמות וכמו שכתוב בעירובין צו ב לא רבי מאיר סבר כו':

משנה ברורה

(ג) שהזמן גרמא — דהא בלילה לאו זמן ציצית הוא וכל מ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות מהם אפילו מדרבנן דהוקשה כל התורה לתפילין דכתיב בהו למען תהיה תורת ה' בפיך וכמו דפטורות מתפילין דאיתקיש לת"ת דכתיב בה ושננתם לבניך ולא לבנותיך כן פטורות מכל מ"ע שהזמן גרמא ועבדים ילפינן בג"ש לה [לה] מאשה דכל מצוה שהאשה פטורה גם העבד פטור:


(ד) ולברך עליו — דאף מי שאינו מצווה ועושה יש לו שכר ושייך לומר וציונו כיון שהאנשים נצטוו גם הם יש להם שכר:


(ה) ואינו חובת גברא — בזה מתרץ למה מברכות הנשים על לולב דהוא ג"כ מ"ע שהזמ"ג ותירץ שאני התם שאינו חובת גברא שאפילו איש אין עליו חיוב דאורייתא לקנות טלית בת ד' כנפות אלא אם מתעטף חייב לעשות בו ציצית משא"כ לולב דגבי איש הוא חובת גברא שהוא חובת הגוף. ודע דאנן פסקינן גבי ציצית חובת גברא ולאו ח"ג ותרוייהו לקולא חובת גברא לקולא למעוטי חובת מנא שכל זמן שאינו לובש הטלית אע"פ שיש לו ד' כנפות פטורה מציצית לאו חובת גברא שאינו חייב לקנות לו טלית כדי שיתחייב בציצית רק אם יש לו טלית מד' כנפות ולובשו אז חייב בציצית עיין סי' י"ט:


(ו) חייבים מספק — דספק תורה לחומרא כן כתב ב"י ומשמע מזה דדבר שחיובו רק מדרבנן כגון טלית שאולה אחר ל' יום וכנ"ל בסימן י"ד או בגד שחיובו רק מטעם ספק כגון בגד שחציו פתוח וחציו סתום וכנ"ל בסימן י' ס"ז רשאין לילך בו בלא ציצית ועיין בפמ"ג שכתב עוד כעין זה ואולי דיש להחמיר בכל זה מפני מראית העין וכדאיתא שם בס"ח:


(ז) בלא ברכה — כיון דעיקר החיוב הוא רק משום ספיקא לענין ברכה שהוא מדרבנן אזלינן בה לקולא. ועיין לקמן בסימן ס"ז במ"ב מה שנכתוב שם אי"ה כמה כללים בשם הפוסקים בזה:


(ח) זכרות ונקבות — והוא ג"כ ספק זכר או נקבה ועיין בארצות החיים שהביא ראיה מכמה מקומות דפסקינן כן להלכה דהוא בגדר ספק ולא כמ"ד דהוא בריה בפני עצמו:


כף החיים

(ג) סעיף ב: נשים ועבדים פטורים וכו' — ואפילו מתלבשים בטלית שיש בה ד' כנפות, אינם צריכים להטיל בה ציצית. ר' זלמן אות א', בן איש חי פרשת לך לך אות י"ג, והוא פשוט:


(ד) שם הגהה: ומכל מקום אם רוצים לעטפו ולברך עליו הרשות בידן כמו בשאר מצות עשה שהזמן גרמא — הא דמברכין הנשים על מצות עשה שהזמן גרמא היא סברת רבינו תם, והביאו דבריו התוס' והרא"ש בפרק בתרא דראש השנה דף ל"ג ע"א ופרק קמא דקידושין דף ל"א ע"א. וכתבו שם התוספות בפרק בתרא דראש השנה והרא"ש בפרק קמא דקידושין, דהראיות שלו קצת דחויות, יעויין שם. והר"ן בפרק בתרא דראש השנה ובריש פרק ב דסוכה הסכים לדברי רבינו תם, יעויין שם. אמנם הרמב"ם ז"ל כתב בפרק ג מהלכות ציצית, דאין הנשים יכולות לברך בדבר שהן פטורות, וכתבו שם הגהות שכן דעת רש"י, כמבואר כל זה בבית יוסף, וכן פסק מרן ז"ל בבית יוסף כדעת הרמב"ם ז"ל, משום ספק ברכות להקל, וכן פסק בשולחן ערוך סימן תקפ"ט סעיף ו. אבל הברכי יוסף בסימן תרנ"ד אות ב' כתב, דבתחילה ערער על מה שנהגו הנשים בארץ צבי לברך על הלולב, כיון דקיימא לן כהוראת הרמב"ם ומרן ז"ל והם פסקו שלא לברך. ואחר זמן בא לידו קונטריס מרבינו יעקב ממרוי"ש שהיה שואל מן השמים ומשיבים לו. ושאל על זה, והשיבו לו שאם באו לברך על שופר ולולב הרשות בידן, יעויין שם הטעם. והביא דבריו הזכ"ל בחלק א' הלכות ברכות אות נון. וכן כתב החיד"א בספרו יוסף אומץ סימן פ"ב וזה לשונו: ולעניין הלכה אני הדל, מעת שראיתי מה שהשיבו מן השמים לר"י ממרוי"ש כמו שהבאתי בברכי יוסף שם, נהגתי לומר לנשים שיברכו על הלולב וכמנהג קדום וכו'. והגם דמרן פסק שלא יברכו, נראה דאילו מרן ז"ל היה רואה בתשובת ר"י הנזכר ודאי דהיה פוסק כן וכו', ולא שייך לא בשמים היא וכו' עד כאן לשונו, יעויין שם. והביאו הזכ"ל בחלק ג' בהלכות ברכות אות י"ז. ועוד עיין מה שכתבנו לעיל אות ב' דבמקום מנהג לא אמרינן ספק ברכות להקל:


(ה) שם בהגה: אך מחזי כיוהרא ולכן אין להן ללבוש ציצית וכו' — ועוד יש חשש איסור משום לא יהיה כלי גבר על אשה. לבוש סעיף ב'. ובדברי האר"י ז"ל בשער הכוונות שהבאנו לשונו לעיל סימן ט"ז אות ב' מפורש שאין הנשים שייכות במצוה זו, יעויין שם. וכן כתב בן איש חי פרשת לך לך אות י"ג. ועיין לקמן סימן לח אות ט:


(ו) שם בהגה: הואיל ואינו חובת גברא — פירוש, שאינו חייב ליקח לעצמו טלית, כמו שכתוב ריש סימן כ"ד. מגן אברהם ס"ק ב. וכן כתב הט"ז ס"ק ג. מאמר מרדכי אות א'. ומה שכתב בשולחן ערוך סימן יט סעיף א: ציצית חובת גברא הוא, בא לאפוקי ממאן דאמר כלי קופסא חייבין בציצית, כמו שכתב הט"ז שם ס"ק א. אבל לא בא לומר ליקח לעצמו טלית שאינו חייב, כמו שכתוב סימן כד. ומה שקרא אותו חובת גברא, לפי שאם בא ללבוש בגד בת ד' כנפות חייב להטיל בה ציצית, כמבואר בסימן י"ט טור ובית יוסף:

ומזה נתבאר לנו דציצית חובת גברא, ולא חובת גברא, ותרווייהו לקולא. חובת גברא לקולא, למעוטי כלי קופסא, שכל זמן שאינו לובש הטלית, אף על פי שיש לו ד' כנפות פטורה מן הציצית, וכמו שכתוב בסימן י"ט. ולא חובת גברא, שאינו חייב לקנות לו טלית כדי שיתחייב בציצית, רק אם יש לו טלית בת ד' כנפות ורוצה ללובשו חייב להטיל בו ציצית, וכמו שכתוב בסימן כ"ד טור ושולחן ערוך. ועיין מה שנכתוב שם על סימן כד סעיף א בסייעתא דשמיא:


(ז) שם: טומטום וכו' ויתעטפו בלא ברכה — זהו לפי שיטת הרמב"ם דפסק דאין הנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא, כמו שכתבו הטור והבית יוסף. ומרן ז"ל פסק כהרמב"ם, כמו שכתבנו לעיל אות ד, לפיכך הכא נמי כתב מרן ז"ל שיתעטפו בלא ברכה. ומור"ם ז"ל כתב בהגה: ולפי מה שנהגו הנשים וכו' גם הם יברכו. ועיין שיורי כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף שתמה על דברי מור"ם הללו, דאיך יברך האנדרוגינוס מטעם דנהגו הנשים וכו', למאן דאמר אנדרוגינוס בריה בפני עצמה? וכן הקשה העולת תמיד אות ו'. וכתב העולת תמיד דרמ"א סבירא ליה כמאן דאמר ספיקא הוי, יעויין שם. אבל המאמר מרדכי אות ב' כתב דדברי רמ"א חזקים ונכונים ואתיין ככולי עלמא, דלמאן דאמר ספק איש וספק אשה, אם כן ממה נפשך יכול לברך למאן דאמר דהנשים מברכות. ולמאן דאמר בריה בפני עצמה, גם הם יברכו לפי שיטה זו, דלמה יגרעו מנשים, דאף על פי שהם פטורים לכולי עלמא אפילו הכי מברכות לפי דיעה זו? אם כן אנדרוגינוס נמי, אף אם הוא בריה בפני עצמה יכול לברך אף על פי שהוא פטור, דמאי שנא פיטור זה מזה, עד כאן לשונו. יעויין שם, ועיין ברכי יוסף סימן תר"מ אות ב' ושערי תשובה אות ג':


(ח) שם בהגהה: ולפי מה שנהגו הנשים וכו' — כתב הברכי יוסף אות ב' וזה לשונו: שמעתי מפה קדוש הרב המובהק כמוהר"ר אליעזר נחום, שהיה מסתפק לדעת רבינו תם דנשים עושות מצוות עשה שהזמן גרמן ומברכות, אם כשעושות הני מצוות עשה שהזמן גרמן הוסיפו עליהן עוברות על בל תוסיף, עד כאן לשונו. והביא דבריו הער"ה אות ב', ופשט דעוברות הנשים גם כן בבל תוסיף כאנשים יעויין שם:


(ט) שם בהגהה: גם הם יברכו — אבל אין מוציאין אחרים בברכתן לפי שברכתן רשות. פרי מגדים אשל אברהם אות ב', פתחי עולם אות ד':




▲ חזור לראש