כף החיים על אורח חיים כד

סעיף אעריכה

(א) סעיף א׳: אם אין אדם לובש טלית בת ד׳ כנפות, אינו חייב בציצית — אלא שמפסיד אותו השכר בעולם הבא שהיה מקבל אם היה לובש ציצית, שיש בה ה׳ לשונות למצות עשה, והם: "ועשו להם ציצית". "ונתנו על ציצית". "וראיתם אותו". "והיה לכם לציצית". "גדילים תעשה לך". בית יוסף. לבוש. שתילי זיתים אות א׳:

(ב) שם: וטוב ונכון להיות כל אדם זהיר ללבוש טלית כל היום וכו' — כדאמרינן [[סוטה יד א|בסוטה (דף י"ד ע"א)]]: לא נתאוה משה ליכנס לארץ משום פירותיה, אלא כדי לקיים מצוות התלויות בה. ומתן שכרה מרובה, כדאמרינן ששקולה כנגד כל המצוות. בית יוסף בשם מרדכי וסמ"ג. ועיין מה שכתבנו לעיל סוף סימן ח׳:

(ג) שם: וטוב ונכון להיות כל אדם זהיר ללבוש טלית וכו' — וגם יזהר לעשות טלית נאה משום "זה אלי ואנוהו", כמו שכתב במסכת שבת דף קלג ע"ב: "זה אלי ואנוהו", התנאה לפניו במצוות; עשה לפניו סוכה נאה וכו', ציצית נאה וכו'. וכן כתב מגן אברהם ריש הסימן, ומחצית השקל, ר' זלמן אות ג׳. ויהא מכובס ונקי. חס"ל אות ה׳. והרב אורחות יושר הזהיר הרבה לעניין הכיבוס, שיכבס אותו כפעם בפעם כדי שיהיה מלובן, עיין שם. והביאו הרב חיים פלאג'י בספרו כף החיים סימן יו"ד אות א. וכתב שם החס"ל, דכמה מהגנות והבושה למי שמתלבש מלבושים נאים כאשר תשיג ידו, והטלית בלוי וקרוע, ילבש בושה ויתעטף כלימה ונפשו תהיה עגומה וידאג מן הנקמה רחמנא ליצלן, עכ״ל. וכן הוכיח על זה הרב משנת חכמים ז״ל באות רי״ח יעויין שם, והביא דבריהם הרב חיים פלאג'י בכף החיים שם אות הנזכר יעויין שם:

(ד) שם: ונכון ללובשו על המלבושים — וכן כתב לעיל סימן ח סעיף י״א, דעיקר מצות טלית קטן ללובשו על בגדיו וכו׳. אמנם כבר כתבנו שם אות מ"ג דדעת האר״י ז״ל והאחרונים דטלית קטן צריך ללובשו למטה משאר מלבושיו על גבי חלוקו, והלובשו על כל בגדיו הוא שטות גדול והיפך האמת, יעויין שם. וכן עמא דבר:

ומה שיש להקשות על דברי מרן ז״ל, שכאן ובסימן ח׳ כחב ללבוש הטלית על המלבושים, ובסימן כ"ג כתב בבית יוסף, והבאנו לשונו שם אות ב', שלובשים הטלית קטן תחת הבגדים? כבר תירץ המאמר מרדכי כאן אות א׳, דבסימן כ"ג מיירי על מנהג העולם שלובשים אותו תחת הבגדים, ובכאן ובסימן ח׳ קאמר דנכון לעשות כן ללובשו על הבגדים, יעויין שם. וכבר כתבנו לעיל דאין כן דעת האר״י ז״ל:

(ה) שם: ולפחות יזהר שיהיה לבוש ציצית בשעת התפילה — זה מי שאינו יכול להתעטף כל היום. טור, לבוש, שתילי זיתים אות ד׳:

(ו) שם: ולפחות יזהר שיהיה לבוש ציצית בשעת התפילה — בלבוש כתב, בשעת קריאת שמע ותפילה. וכן כתב ר' זלמן אות ב'. וכן כתב הפרישה, דבספרים אחרים איתא בשעת קריאת שמע ותפילה, ולמאי דגרסי בשעת התפילה, רבותא קאמר, דאפילו בשעת התפילה יש לו ליזהר שיהיו עליו ציצית, וכל שכן בשעת קריאת שמע שמזכיר בפירוש מצות ציצית, נמצא כשאין לו מעיד עדות שקר בעצמו. עד כאן לשונו. וכן כתב מגן אברהם ס"ק יב בשם זוהר הקדוש פרשת שלח לך: הקורא קריאת שמע בלא ציצית מעיד עדות שקר בעצמו. וכן כתב פתחי עולם אות א׳ בשם רבינו חיים [ויטאל] שער הקדושה פרק ו, וכן כתב מור וקציעה:

(ז) שם: בשעת התפילה — שחרית ומנחה, שמרויח ב׳ מצוות, מצות ציצית וברכתה. ומלבשתו ענוה ויראה. חס״ל אות א'. ועיין בדברינו לעיל סימן ח׳ אות יו"ד. וכן האר״י ז״ל היה נזהר מאד להתפלל תפילת מנחה בציצית ותפילין, כמו שכתב בשער הכוונות. והבאנו לשונו לעיל סימן ח"י אות י״ב יעויין שם. וכתבנו שם שכן מנהג בית אל יכב"ץ גם כן, יעויין שם:

סעיף בעריכה

(ח) סעיף ב׳: מצוה לאחוז הציצית ביד שמאלית כנגד לבו בשעת קריאת שמע וכו׳ — וכן כתב בשער הכוונות בדרוש ק"ש דף כ״ז ע״ב וזה לשונו: בהגיעך אל "מהר והבא עלינו ברכה ושלום", תזקוף ב׳ צדדי הטלית על שני כתפותיך באופן שישארו שני הציציות מאחור ושני הציציות לפנים. ואחר כך תקבצם יחד שרשי ארבעתם בידך השמאלית ותניחם על לבך. וכשתתחיל פרשת ציצית, אז תאחוז כנפי הציציות גם בידך הימנית, ושרשיהם יהיו בידך השמאלית, ותבט ותסתכל בהם בכל פרשת ציצית וכו'. וצריך לכוין כשמסתכל בציצית כאילו יש שם תכלת שבציצית וכו׳. ובהגיעך אל "ולא תתורו אחרי לבבכם" וכו', אז תנשק הציציות בפיך ותשימם על גבי העיניים שלך. והנה צריך שיהיו ב' ידים אוחזים בציצית על דרך הנזכר עד הגיעך אל "ודבריו חיים וקיימים ונאמנים ונחמדים לעד", עכ״ל. ובדף כ״ח ע״א כתב: ובהגיעך אל "ודבריו חיים" וכו׳ "לעד", תנשק הציציות בפיך ותשימם על עיניך ותתירם ותניחם מידך יורדים ומשולשלים מאליהן ואל תאחזם ותקחם עוד בידך, עכ״ל. וכן כתב בפרי עץ חיים שער הק"ש פרק כ"ו ופרק כ"ח, וכן כתב נגיד ומצוה. ש״ץ דף צ״ז ע״ג. וכן כתב המגן אברהם סוף ע"א והאחרונים. ומה שכתב הפרי מגדים באשל אברהם אות א׳ על דברי מגן אברהם, "וכשיגיע לפרשת ציצית יקחם גם ביד ימין": "אפשר שדי בפסוק א׳ וב׳ ביד שמאל, ולפרשת ציצית יקחם ביד ימין לחוד" וכו׳, עכ״ל. לא ראה הדברים בשורשם, דהרי מפורש בהדיא בדברי האר״י ז״ל שצריך להיות השני ידים אוחזים בציצית מתחילת פרשת ציצית עד "ודבריו חיים" וכו׳, כנזכר לעיל. וכן הקשה הרב פתח הדביר אות א׳ על דברי הפרי מגדים הנ״ל יעויין שם. וגם דלא כהרב מנח״א כלל י״ד סוף אות ז׳, שכתב שיהיו בב׳ ידיו עד סוף הפרשה ואחר כך ביד שמאלית לבד, יעויין שם, אלא עד "ודבריו חיים" וכו׳ "לעד", כמו שכתבנו בשם האר״י ז״ל. ועיין פתח הדביר אות ב׳, שגם הוא דחה דברי המנח״א יעויין שם:

(ט) שם: מצוה לאחוז הציצית ביד שמאלית וכו׳ — כתב המגן אברהם ס״ק א לאחוז הציצית בין קמיצה לזרת, וכן כתב הברכי יוסף בשיורי ברכה בשם האר״י ז״ל, וכתב שכן נהגו, וכן כתב בספרו קשר גודל סימן יו״ד אות י״ד, וכן כתב ר׳ זלמן אות ד׳, שתילי זיתים אות ה׳. חס״ל אות ב׳ ובסימן ס׳ אות ד׳. כף החיים להרב חיים פלאג׳י סימן י״ד אות ט״ז. מיהו מה שכתב הברכי יוסף זה בשם האר״י ז״ל, בשער הכוונות ובפרי עץ חיים לא נזכר מזה כלום שיניח הציציות בין קמיצה לזרת, אלא סתם שיניח ביד שמאלית, כמו שכתבנו לשונו באות הקודם, וכן בסידור הרש״ש ז״ל לא כתב לאחוז הציציות בין קמיצה לזרת, אלא סתם שיאחזם בשמאלו. אלא דברי הברכי יוסף כנזכר הם לקוחים מגורי האר״י ז״ל. ואמנם אין בכך כלום אם יאחזם בין קמיצה לזרת, ואף על פי שלא נזכרו בדברי מהר״ח ויטאל ז״ל, כיון דעל כל פנים הם נאחזים ביד שמאל ואין בכך כלום, וטוב לקיים שניהם, ביד שמאל וגם בין קמיצה לזרת:

סעיף געריכה

(י) סעיף ג׳: טוב להסתכל בציצית וכו׳ — כמו שאמרו ז״ל: "וראיתם אותו", ראייה מביאה לידי זכירה, זכירה מביאה לידי עשייה. וכיון שהראייה היא תכלית ראשון למצוה זו כדי שיבא לידי תכלית האחרון, שהוא קיום המצוה, טוב וראוי להסתכל בציצית בשעת העטיפה כשמברך עליה. הגהת הלבוש. ר' זלמן אות ד. ויש להסתכל בעת שאומר "וראיתם אותו" וכו׳ ב"לשם יחוד", וכמו שכתבנו לעיל סימן ח׳ אות ל"ג שיאמר בנוסח ה"לשם יחוד" "וראיתם אותו וזכרתם" וכו׳, יעויין שם. ובעת שאומר "וראיתם אותו" בנוסח ה"לשם יחוד" יסתכל בציצית בכל הד' הציציות, שהם כנגד ל״ב נתיבות חכמה. ויסתכל ב׳ פעמים זה אחר זה, עיין לקמן:

(יא) שם: טוב להסתכל בציצית וכו׳ — וזה לשון שער הכוונות בדרושי הציצית דרוש ז': ודע, כי האדם צריך להסתכל בציצית בכל שעה ורגע, כמו שאמר הכתוב: "וראיתם אותו", והוא תועלת גדול לנשמה שלא יזדמן חטא לידו אם יזהר בכך, וגם ישיג תועלת גדול וכו׳. וצריך להסתכל בהם ב׳ פעמים זה אחר זה, עכ״ל. וכן כתב החס״ל אות ג׳:

(יב) שם: בשעת עטיפה כשמברך — וזה לשון שער הכוונות בדרוש הנזכר: כשתברך "להתעטף בציצית", תכוין בראשי תיבות שהם ל״ב חוטי הציציות, והם סוד ל״ב נתיבות חכמה, עכ״ל. וכן כתב החס״ל שם. וכתב שם החס״ל שזה סגולה שלא יכאבו לו שיניו שהם ל״ב:

(יג) שם: בשעת עטיפה כשמברך — וכן יש להסתכל אחר הברכה והעטיפה בעוד שהטלית מונח על כתיפו, כמו שכתבנו לעיל סימן ח׳ סוף אות ז׳:

סעיף דעריכה

(יד) סעיף ד׳: יש נוהגים להסתכל בציצית כשמגיעים לוראיתם אותו וליתן אותם על העינים וכו׳ — נמצא בשם הקדמונים, שכל המעביר ציצית על עיניו כשקורא פרשת ציצית, יהא מובטח שלא יבא לידי סימוי עינים. קיצור של״ה סוף דיני ציצית דף מ׳ ע״א ובהגהה דף ט״ל ע״ד. וכן כתב יד אהרן במהדורא בתרא בהגהת הטור אות א׳ בשם מצת שמורים. אליהו רבא אות ג׳. כף החיים להרב חיים פלאג׳י סימן יו״ד אות י״ג. שתילי זיתים אות ז׳:

(טו) שם: יש נוהגים להסתכל בציצית כשמגיעים ל"וראיתם אותו" וכו׳ — ויכוין לקיים מצות עשה של "וראיתם אותו". חס״ל אות ב׳. ועיין בית יוסף, ולקמן סימן מ״ח אות א׳ ד״ה שמע וכו׳:

(טז) שם: וליתן אותם על העינים וכו׳ — כתב השבות יעקב חלק ב סימן ל״ח, דהסומא יש לו לאחוז הציצית בידו בשעה שהוא אומר "וראיתם אותו", וכן לנשק אותם משום חיבוב מצוה. אבל להעביר הציצית על עיניו לא, דמחזי כחוכא ואטלולא, יעויין שם. והביאו יד אהרן בהגהת הטור. וכן כתב החס״ל אות ב׳. שתילי זיתים אות ח׳. אבל הש״ץ דף צ״ז ע״ד כתב וזה לשונו: שפיר קאמר לפי פישוטן של דברים. אמנם לפי מה שכתב הרב זלה״ה שם בשער הכוונות בסוד ההסתכלות וההעברה על גבי העינים, נראה דפקח או עור כולם שוים בזה, עד כאן לשונו. ועיין לעיל אות ח׳ ובשער הכוונות שם, ובסידור הרש״ש ז״ל בכוונת קריאת שמע על תיבת "וראיתם אותו" ודו״ק, שהוא רמז להמשכת הארה אל עיני המלכות, ואם כן עור ופקח כולם שוים, כיון שהוא לרמז בעלמא:

(טוב) שם: כשמגיעים לוראיתם אותו, וליתן אותם על העינים — וינשק אותם, כנזכר בהגהה. {{קטן|וכן כתב בשער הכוונות דף נ״א ע״ג ד״ה שמע וכו׳, והביא דבריו לקמן סימן מ״ח אוח א׳:

(יח) שם הגהה: גם נזהרים קצת לנשק הציצית בשעה שרואה בם וכו׳ — ובכל פעם שמזכיר ציצית ינשקם. חס״ל אות ב׳:

(יט) שם בהגהה: והכל הוא חבוב מצוה — וכן ראיתי בני עלייה המחבבים את המצוה ומנשקים את הסוכה בהליכהם וביציאתם, וכן ארבעה מינים שבלולב, והכל כדי לחבב את המצוות, וכן מנשקים המצות והמרור בחג הפסח. עטרת זהב סימן י״ב בשם של״ה. פתחי עולם אות ח׳:

סעיף העריכה

(ך) סעיף ה׳: כשמסתכל בציצית מסתכל בב׳ ציציות שלפניו וכו׳ — עיין לעיל אות ח׳, שכתבנו בשם האר״י ז״ל, שבפרשת ציצית יסתכל בכל הד׳ ציציות, יעו״ש. וכן בשעת הברכה והעטיפה, יסתכל בכל הד' הציציות, כמו שכתבנו לעיל סוף אות יו״ד, ובסימן ח סוף אות ז, יעויין שם. מיהו בשאר זמנים, אם רוצה להסתכל, די בב׳ ציציות שלפניו:

(כא) שם: שיש בהם עשרה קשרים רמז להויות — פירוש לספירות. רקנ״ט. מגן אברהם ס״ק ב. וזה שקרא אותם הויות, מפני שכל ספירה נרמזת בהויה אחת, כגון כתר נרמז בהויה בניקוד קמץ, חכמה בהויה ניקוד פתח וכו׳. וזה שקרא אותם ספירות, מלשון "ספיר", וכמו שאמר הכתוב (שמות כד, י): "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר". וכן כתוב בנביאים (יחזקאל א, כו): "כמראה אבן ספיר דמות כסא":

{{משע|כהח|כב|שם: וגם יש בהם ט״ז חוטין ועשרה קשרים, עולה כ״ו כשם הוי״ה, ואחד מהציציות יש בם ה׳ קשרים וח׳ חוטין כמניין אח״ד, יהיה רמז ה׳ אחד:

סעיף ועריכה

(כג) סעיף ו: גדול עונש המבטל מצות ציצית וכו׳ — בפרק ערבי פסחים דף קי״ג ע״ב אמרו: ז׳ מנודים לשמים ואלו הן וכו׳, ומי שאין לו ציצית בבגדו, בתי כנסיות סימן א׳ ס״ק י״ח. חס״ל אות ב׳ שבסוף הסימן. ועיין בית יוסף וכף החיים להרב חיים פלאג׳י סימן יו״ד אות ו׳:

(כד) שם: והזהיר במצות ציצית וכו׳ — אסור לרקום פסוקים בטלית. יורה דעה סימן רס״ג סעיף ד, ועיין שס בט״ז ובש״ך. וכמו כן כל שהכתב אשורית ועניין שיש בו קדושה אסור, ובפרט בטלית קטן שנכנס בו לבית הכסא. חס״ל אות ד. מיהו אם כבר נעשה מעשה והוא טלית שמיוחד למצות ציצית, ומצניעים אותו בכבוד גדול ואין מי שיזלזל בו, מוטב ללובשו ויברך עליו, ולא לגונזו. ויזהר כשיתעטף בו וישב על גבי ספסל, שיגביה הצדדין מכאן ומכאן, שלא לישב על גופה של טלית, דהוי כיושב על דברי תורה. גי״ר כלל א׳ סימן כ״ה כ״ו כ״ז כ״ח. שתילי זיתים אות יו״ד. שערי תשובה אות ד׳. ומה שכתב שם השערי תשובה וזה לשונו: ועיין בש״ך יורה דעה שם שנהגו היתר לרקום עיין שם, עכ״ל, הניח מקום לטעות, שלא ביאר דבריו, דמשמע על הטלית, ולא כן כתב הש״ך, אלא על המפות של ספר תורה, יעויין שם:

(כה) שם: והזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני שכינה — כתיב הכא "וראיתם אותו", וכתיב התם "את ה׳ אלהיך תירא ואותו תעבוד", טור ובית יוסף. ופירש הלבוש: מה התם כינוי ד"אותו" שב אל ה׳ הנזכר בתחילת הפסוק, הכי נמי כינוי ד"אותו" דהכא גבי "וראיתם אותו" קאי על ה׳ אף על פי שלא הוזכר בפסוק מקודם. ועוד אמרו ז״ל במסכת שבת דף ל״ב ע״ב, והביאו הטור ובית יוסף: אמר ריש לקיש, כל הזהיר בציצית, זוכה ומשמשים לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים וכו׳. ועוד אמרו ז״ל במסכת מנחות דף מ״ג ע״ב, והביאו הטור ובית יוסף: רבי אליעזר בן יעקב אומר, כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו ומזוזה בפתחו וציצית בבגדו, מובטח לו שלא יחטא, שנאמר: "והחוט המשולש לא במהרה ינתק", ואומר: "חונה מלאך ה׳ סביב ליראיו ויחלצם". וכתב אליהו רבא אות ד׳ בשם מקור חיים והביאו שערי תשובה אות ד׳ וזה לשונו: שאף שמצוות אין מצילות מיצר הרע, מכל מקום מצות ציצית מציל. ונראה שלמד כן מעובדא דמנחות (דף מ״ד ע״א): מעשה באדם אחד וכו׳, וכן הוא אומר: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה׳" וכו׳ "אשר אתם זונים אחריהם למען תזכרו" וכו׳ "והייתם קדושים" עד כאן לשונו. וכתב קיצור של״ה בדיני ציצית בהגהה דף ט״ל ע״ד: בהסתכלות בכנף הציצית, טוב להסיר הכעס, וכן כנף בגימטריא כעס, עכ״ל, וכן כתב בספר שומר אמונים פרשת ויגש וזה לשונו: "אל תרגזו בדרך", גימטריא ארבע ציצית, מבואר במקובלים שתיקון לכעס הוא שיאחוז בכנף הציצית, ועל ידי זה יסיר הכעם ממנו, שכן "כנף" גימטריא "כעס", ויוסף מסר לאחיו סוד הנ״ל, עכ״ל. והביאו אליה רבא אות ג׳ והרב חיים פלאג׳י בכף החיים סימן יו״ד אות ו׳. איתא בתיקונים תיקון ח״י, דציצית הוא סגולה להיות מכוסה מכל מזיקין ומלאכי חבלה. והכי איתא בזוהר הקדוש פרשת שלח. ובספר דבש לפי מערכת הצ׳ אות כ״ז הביא דזוכה להנצל מעין הרע, יעויין שם, והביא דבריו כף החיים שם, וכתב דכל זה הוא אם הטלית כתיקונו, אך אם הוא פסול – אינו מועיל לו, אדרבא יחשוב ה׳ לו עון וכו׳ עכ״ל, והוא פשוט. ורבינו בחיי פרשת שלח לך כתב, דמצות ציצית רומזת לתחיית המתים ויתייצבו כמו לבוש, יעויין שם, והביא דבריו כף החיים שם, וכתב וזה לשונו: ולפי זה, המקיים ציצית כתיקונו יזכה בעבורה לתחיית המתים. ויתכן דרמוז בראשי תיבות "ועשיתם את כל מצותי" עם הכולל גימטריא חיים, וגם סופי תיבות "ועשיתם את" – מתים תחיה, עכ״ל. ולי נראה עוד רמז לזה, "לכם לציצית" סופי תיבות מתים תחייה. וגם ראשי תיבות "והיה לכם לציצית עם שני כוללים גימטריא חיים, ורוצה לומר שיהיה שמחה (ד"והיה" לשון שמחה) לכם בזכות מצות ציצית שתהיו חיים: