טור אורח חיים כד
<< | טור · אורח חיים · סימן כד (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
הלכות ציצית
טור
עריכהאף על פי שאין אדם חייב לקנות טלית בת ארבע כנפות כדי שיתחייב בציצית, אלא דוקא אם רוצה להתכסות בטלית בת ד' כנפות חייב להטיל בה ציצית, מכל מקום טוב ונכון להיות כל אדם זהיר וזריז במצות ציצית, שיהיה לו בגד קטן מצוייץ שילבש אותו כל היום. כי עיקר מצותה על זכירת המצות, ובכל שעה ובכל רגע צריך לכך. דוגמא לדבר, כאדם המזהיר לחבירו על ענין אחד, שקושר קשר באזורו כדי שיזכרנו. ועל כן יש בה חמשה קשרים כנגד חמשה חומשי תורה, וארבע כנפים, שבכל צד שיפנה יזכור.
וגדול עונש המבטל עתה ממה שהיה עונשו בזמן שהיה תכלת מצוי, שאז לא היתה מצויה כל כך, ולא היה כל אדם יכול לחזר עליה, מה שאין כן עתה. ואפילו מי שאינו יכול להתעטף כל היום, צריך ליזהר בו בשעת תפילה.
כתב בעל העיטור: ואותם שמקבצים הציציות בשעת קריאת שמע ונותנין על העינים, אפשר שנוהגין כן משום "וראיתם אותו", על שהיה עטיפתם תחת מלבושם.
גדולה מצות ציצית, ששקולה כנגד כל המצות, דכתיב: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'" (במדבר טו לט). ציצית עולה ת"ר, וח' חוטין וה' קשרים – י"ג, הרי תרי"ג. אף על פי שהוא כתוב חסר יו"ד, מפרש בתנחומא, ג' פעמים כתיב ציצית בפרשת ציצית, וחד מינייהו "לציצת" (שם), שדי ל' לכולהו והיא משלמת המנין. רבי שמעון בן יוחאי אומר: כל הזהיר בציצית זוכה ורואה פני שכינה, כתיב הכא "וראיתם אותו", וכתיב התם "את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד" (דברים ו יג). ריש לקיש אמר: כל הזהיר במצות ציצית, זוכה שמשמשים לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים, שנאמר: "אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי" וגו' (זכריה ח כג). וכל המבטל מצות ציצית, עליו נאמר: "לאחוז בכנפות הארץ" וגו' ("וינערו רשעים ממנה", איוב לח יג). "בכל עת יהיו בגדיך לבנים" (קהלת ט ח), זו מצות ציצית; "ושמן על ראשך אל יחסר" (שם), זו מצות תפילין. רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו ומזוזה בפתחו וציצית בבגדו, מובטח לו שלא יחטא, שנאמר: "והחוט המשולש לא במהרה ינתק" (קהלת ד יב), ואומר: "חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם" (תהלים לד ח).
בית יוסף
עריכה- אף על פי שאין אדם חייב לקנות טלית בת ארבע כנפות וכו' — גמרא בפרק התכלת (מנחות מא א), מלאכא אשכחיה לרב קטינא, אמר ליה: סדינא בקייטא, סרבלא בסיתוא, ציצית מה תהא עליה? אמר ליה: ענשיתו אעשה? אמר ליה: בזמן דאיכא ריתחא ענשינן. וכתב המרדכי בשם תוספות שנ"ץ: פירוש, מי שיש לו טלית בת ארבע כנפות ומחזר עלילות כדי להפטר מן המצוה, נענש. ודוקא בימיהם, שהיו רגילים בטליתות בת ארבע כנפים, אבל אנחנו אין דרכנו בבגדי' ארבע כנפים, אפילו בעידן ריתחא לא מיענשי. ומיהו מצוה מן המובחר היא, כדאמרינן (סוטה יד א): לא נתאוה משה ליכנס לארץ משום פירותיה, אלא כדי לקיים מצוות התלויות בה. ומתן שכרה מרובה, כדאמרינן (מנחות מג ב) ששקולה כנגד כל המצוות, עד כאן לשונו. וכן כתב בסמ"ג.
- אמרינן בפרק התכלת (מנחות מד א): מי שאין לו ציצית עובר בחמשה עשה. ופירש רש"י: חמשה – "ועשו", "ונתנו", "וראיתם", "והיה", "גדילים". כלומר, שהוא מפסיד חמשה עשה הללו. ובפרק ערבי פסחים תנו רבנן: שבעה כמנודין לשמים, וחד מינייהו מי שאין לו ציצית בבגדו. ובפרק שלשה שאכלו (ברכות מז ב) קורא אותו עם הארץ. ונראה לי דהיינו דוקא כשיש לו בגד של ארבע כנפות ואין בו ציצית.
- וגדול עונש המבטל עתה ממה שהיה עונשו בזמן שהיה תכלת מצוי וכו' — בפרק התכלת (מנחות מג ב), תניא, רבי מאיר אומר: גדול עונשו של לבן מעונשו של תכלת וכו':
- כתב בעל העיטור, ואותם שמקבצים הציציות בשעת קריאת שמע וכו' — כתב בהגהות מיימון סוף פרק ג', במדרש שוחר טוב יש בהא ד"כל עצמותי תאמרנה" (תהלים לה י), אמר דוד לפני הקב"ה: אני משבחך בכל איברי וכו', עד ידי שמאלית בה אני קושר תפילין של יד, ובה אני אוחז ציצית בזמן קריאת שמע, בחזה אני משים הציצית כנגד לבי בזמן שאני קורא קריאת שמע, שנאמר: "והיו הדברים האלה וגו' על לבבך" (דברים ו ו), מכאן ראיה שמצוה לאחוז הציצית ביד שמאלית כנגד לבו בזמן קריאת שמע, עכ"ל. וגם המרדכי כתב בסוף פרק לולב הגזול בשם הירושלמי, דקטן שיודע לאחוז בציצית כשורה בשעת קריאת שמע מחנכין אותו בציצית, עד כאן.
- כתב ה"ר דוד אבודרהם בדיני קריאת שמע בשם רב נטרונאי גאון, שהאוחז בציציותיו בידו כשהוא קורא את שמע יהירותא הוא, שכל דבר שאין האדם מחוייב בו ועושה אותו ברבים במדת חסידות וכל העם אינם עושים אותו, הוא מתחזי כיוהרא, עכ"ל. ועכשיו שנהגו בהם קצת בני אדם, תו לא מיחזי כיוהרא. וזה לשון ספר ארחות חיים: אמר רב נטרונאי גאון, האוחז בציציותיו בידו כשקורא את שמע יהירותא היא. וכן כתב נמי רב משה גאון. וביאר עוד, וכי מאחר שהתבונן בציציותיו בשעת עטיפתו ובירך עליהן, לאחר כך למה אוחזן בידו? אלא מעתה כשמגיע לוקשרתם צריך נמי לאחוז תפילין?! ואם תאמר, יאחוז, – וכשמגיע ל"וכתבתם" צריך לבא ולהניח ידו על מזוזתו?! הילכך העושה כך צריך ללמדו ולהשביעו שלא יעשה כן, עד כאן. והרב ר' יונה החסיד כתב: צריך לעיין בהם כשמגיע ל"וראיתם אותו", עד כאן לשון ארחות חיים. וכיון שאחר דברי הגאונים האלה הביא דברי הרב ר' יונה, נראה שכדבריו הוא תופס עיקר. ומה שהקשה הגאון: אם כן כשמגיע ל"וכתבתם" צריך לבא ולהניח ידו על מזוזתו, יש לומר שמצות שבגופו שאני, שהם מזומנות לפניו. ורבינו כתב בסוף סימן ס"א כדברי הרב ר' יונה ז"ל, וכן כתוב במנהיג: מנהג להגביה כנפי הטלית להראות הציצית באמרו "והיה לכם לציצית וראיתם אותו", לזכרון תרי"ג מצות. "לציצית", לשון "מציץ מן החרכים" (שיר השירים ב ט). וכתוב בסמ"ק: מצוה להסתכל בציצית, דכתיב "וראיתם אותו".
- והריב"ש כתב בתשובותיו ח"ב סימן קכ"ז: שאלת, כי נהגת להסתכל בציצית בשעת קריאת שמע כשאתה מגיע ל"וראיתם אותו", מפני שראית כן לה"ר יונה בספר היראה, וגם בספר עמודי גולה מונה מצוה לעצמה להסתכל בציציות. ואמרת כי יש לועגים עליך, ונסמכים למה שמצאו תשובה לרב נטרונאי ז"ל שמלמדין למי שעושה כן שלא יעשנו, שאם כן כשמגיע ל"וקשרתם" נאמר שיאחז תפיליו, וכשמגיע ל"וכתבתם" נאמר שהוא צריך שיבא לביתו ויניח ידו על מקום המזוזה. תשובה. עם היות שנראה שאין ראוי שתמנה הראיה מצוה לעצמה כמו שכתוב בספר עמודי גולה, כי אין זה כי אם נתינת טעם למצוה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מנחות מג ב): "וראיתם אותו", ראיה מביאה לידי זכירה, זכירה מביאה לידי עשיה; וטעם המצוה אין ראוי שתמנה מצוה לעצמה, ושאר מוני המצות לא מנו הראיה מצוה לעצמה. אבל כיון שהראיה היא תכלית ראשון למצוה זו, כדי שיבא לתכלית האחרון שהוא קיום המצוה, – טוב וראוי להסתכל בציצית בשעת העטיפה כשמברך עליה, וכן אני נוהג. ואתה שנהגת להסתכל בה בשעת קריאת שמע כשאתה מגיע ל"וראיתם אותו", אל תניח מנהגך, כי מנהג יפה הוא וחבובי מצוה הוא, וכן היה נוהג מורי החסיד הרב רבי פרץ הכהן ז"ל. ומה שהקשו, שאם כן יעשו כן בתפילין? – יעשה ויעשה, שהרי חייב אדם למשמש בתפיליו בכל שעה, כדי שיהא זריז בהם, כדאמרינן בפרק קמא דשבת: חייב אדם למשמש בתפיליו בכל שעה, קל וחומר מציץ; ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה (שמות כח לח): "והיה על מצחו תמיד", שלא יסיח דעתו ממנו; תפילין שיש בהן כמה אזכרות, על אחת כמה וכמה. ואם כשמגיע ל"וקשרתם אותם" ממשמש בהם, כל שכן שהוא מנהג יפה, והרב ר' יונה כן כתב בספר היראה גם בתפילין.
- ומה שהקשו: יעשו כן במזוזה? – אינו ענין; שאם אמרו במה שהוא לבוש ומזומן לפניו, לא אמרו במה שהוא קבוע בכותל ואינו לפניו. ועוד, שבציצית הזכיר הכתוב הראיה כדי שיבא לידי זכירה; ובתפילין גם כן, שהמשמוש בהם מצוה, כדי שיהא זריז בהם, ואם עושה כן כשמזכיר "וקשרתם" משום חבוב מצוה – כל שכן שמפליא לעשות. אבל במזוזה אינו כן; ולכן אחוז במנהגך אל תרף, והמלעיגין עליך בזה – לא יפה הם עושים, עכ"ל.
- וכתב הר' מנחם מריקנט בסוף פרשת שלח לך: כשמסתכל בציצית, אז מסתכל בשתי ציציות שלפניו, שבהם עשרה קשרים, רמז להויות, עכ"ל. ואני שמעתי עוד, שכל אחד מהציציות יש בו חמשה קשרים, ושמונה חוטין, כמנין אח"ד; וכשמחבר שני ציציות שלפניו להסתכל בהם עולים כ"ו, כמנין שם ההוי"ה.(א)
- גדולה מצות ציצית ששקולה כנגד כל המצות וכו' — ברייתא בפרק התכלת שם: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'", שקולה מצוה זו כנגד כל המצות כולן. ופירש רש"י: שקולה מצוה זו – מדכתיב "את כל מצות ה'"; ועוד, דציצית בגימטריא ת"ר, וחמשה קשרים ושמונה חוטים הרי תרי"ג, עד כאן. ודברי רבינו משתמעי שהכל ענין אחד, וצריך לומר שרבינו השמיט מלת ועוד שלא במתכוין.
- רבי שמעון בן יוחאי אומר כל הזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני שכינה וכו' — גם זה שם. ופירש רש"י, כתיב הכא "וראיתם אותו", וכתיב התם "ואותו תעבוד".
- ריש לקיש אמר, כל הזהיר במצות ציצית זוכה שמשמשין לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים, שנאמר אשר יחזיקו עשרה אנשים וגו' — בפרק במה מדליקין (שבת לב ב). ופירש רש"י: "בכנף איש יהודי" – בשכר הכנף יחזיקו בכנף עשרה אנשים מכל לשון, הרי שבע מאות לשבעים לשון; וארבע כנפות יש לו, הרי אלפים ושמונה מאות. וכתוב בנמוקי יוסף: וזה מפני שיכירו בזמן ההוא כמה גדולה מצוה זו, וכי היא שהגינה עלינו בגולה ומביאה אותנו לחיי העולם הבא.
- בכל עת יהיו בגדיך לבנים זו מצות ציצית וכו' — בסוף פרק שואל (שבת קנג א). ופירש רש"י: זה ציצית – שמלובן הבגד. אלו תפילין – שהם שם הטוב משמן הטוב, דכתיב (דברים כח י): "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך", ותניא (ברכות ו א), רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש.
- רבי אליעזר בן יעקב אומר, כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וכו' וציצית בבגדו מובטח לו שלא יחטא וכו' — בפרק התכלת (מנחות מג ב). ופירש רש"י: והחוט המשולש – תפילין וציצית ומזוזה. כלומר, דתפילין דראש ודזרוע לא חשיבי אלא כחד. ופירש רש"י עוד: סביב ליראיו ויחלצם – מחטא. ונראה שכתב כן, משום דקשיא ליה, מאי מייתי רבי אליעזר בן יעקב מהאי קרא ד"חונה מלאך ה' סביב ליראיו", דלא מיירי במקיימי מצות אלא ביראי שמים. וגם "ויחלצם" משמע שמצילם מפגעי העולם הזה. לכך פירש, דהני יראים הם החרדים אל דבר ה' לקיים מצותיו; והאי דקאמר "ויחלצם", היינו לומר שמצילם מן החטא.
- טלית קטן אם טוב ללבשו על המלבושים או מתחת למדיו נתבאר בסימן ח'.
בית חדש (ב"ח)
עריכהדף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
אע"פ שאין אדם חייב לקנות וכו' מ"ש טוב ונכון וכו' כלומר ולכן צריך לקנות לו וכו' וכ"כ סמ"ק סי' ל"א וז"ל ואע"פ שאין הפסוק משמע שיהא אדם חייב לקנות טלית מ"מ נראה כי מצוה גדולה לקנותו שיזכור מצות בוראו וכו': ומ"ש וגדול עונש המבטל עתה וכו' פירוש עונשו עתה גדול יותר ממה שהיה עונשו כשהיה מבטל מצות תכלת בזמן שהיה תכלת אבל ודאי אם היה מבטל מצות ציצית לגמרי בזמן שהיה תכלת פשיטא דאז היה גם כן עונשו גדול על שאיננו עושה לבן לבדו כדקיי"ל התכלת אינו מעכב הלבן וכ"כ הרמב"ם בביאור סוף פ"ב דהלכות ציצית:
ציצית עולה ת"ר אע"ג דבפי' רש"י כתיב ועוד ציצית עולה ת"ר וכו' ס"ל לרבינו דטעות סופר הוא דאין מה שעולה תרי"ג גורם ששקולה כנגד כל המצות דאין שום עלוי במלה כשהוא עולה כך וכך אלא שמה שעולה כך וכך הוא גורם לזכרון שעל ידי שיעלה על מחשבתו דציצית עולה ת"ר וח' חוטין וה' קשרים י"ג הרי תרי"ג ע"י כך יזכור כל תרי"ג מצות ולפיכך אמר רבינו גדולה מצות ציצית ששקולה כנגד כל המצות לפי שעל ידו יזכור כל המצות ואחר כך בא לבאר היאך בא האדם ע"י מצוה זו לזכור כל המצות ואמר שזהו לפי שמלת ציצית עולה ת"ר וכו' וכל זה דלא כמ"ש ב"י שרבינו השמיט מלת ועוד שלא במתכוין אלא במתכוין השמיטו ובזוהר סוף פרשת שלח לך פירש הא דכתיב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' הכי קאמר וראיתם אותו פתיל תכלת דדומה לים וים לרקיע ורקיע לכסא הכבוד ודא כרסייא דדיינין ביה דיני נפשות דא רצועא דאבוי לאלקי ביה ברא האי כ"ה עביד לבר נש למיהך בארח מישר ודאי דכולא אית לדחלא מהאי אתר למיהך במישר וזהו וזכרתם את כל מצות ה' יגרום לכון למיהוי טבין לפולחנא דילי תדיר וכו' ועוד האריך ולפ"ז צ"ל להתעטף בציצית בפת"ח תחת הבי"ת להורות על עיקר המצוה שהיא פתיל תכלת שע"י יזכור כל מצות ה' גם ע"פ הדקדוק צ"ל פת"ח:
בכל עת יהיו בגדיך לבנים זו מצות ציצית ה"א בשבת ס"פ שואל ופי' רש"י זו מצות ציצית שמלובן הבגד. ומצאתי כתוב לפי שארז"ל על ויעבור ה' על פניו ויקרא נתעטף הקב"ה בטליתו וכו' וכתיב לבושיה כתלג חיור מכאן שהטלית עם ציצית שמתעטף בו יהא לבן ע"כ ונכון הוא:
דרכי משה
עריכה(א) וראיתי עוד נוהגים לנשק הציצית ולשום על עיניו בשעה שאומר "וראיתם אותו", והכל כדי לחבב המצוה.