שולחן ערוך אורח חיים יז ג


מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה ביאור הלכה כף החיים באר הגולה

שולחן ערוך

דקטן היודע להתעטף אביו צריך טליקח לו גדבציצית ילחנכו.

הגה: ודוקא כשיודע לעטוף שני ציציות לפניו ושנים לאחריו (הגהות מיימוני פרק ג'), ויודע לאחוז הציצית בידו בשעת קריאת שמע (מרדכי סוף פרק לולב הגזול):

מפרשים

באר הגולה

(ד) קטן היודעסוכה מב א.



מגן אברהם

(ג) ציצית — פירוש, ליקח לו טלית (ב"ח, מרדכי). ועיין ריש סימן כ"ד דאינה חובה כל כך:

באר היטב

(ד) ציצית לחנכו:    דוקא פחות מבן י"ג אבל מי"ג ואילך חייב בציצית כגדול. ומ"ש בדרשות מהרי"ל בהל' נשואין שנוהגים שגם נערים גדולים אין מתעטפין בציצית עד שנושאין להם נשים וסמכו להם אקרא דכתיב גדילים תעשה לך וסמיך ליה כי יקח איש אשה. הוא דבר תמוה דעד שלא ישא אשה יהיה יושב ובטל ממצות ציצית שיורי כנה"ג וע"ש. ועיין בש"ס דקדושין דף ח' וכ"ט. ובב"י סי' ח'. והמ"א סי' ח' סק"ג כתב משמע מגמרא דבחור לא היה מכסה ראשו בטלית וכו' ע"ש ואינו מוכרח דשם לא איירי מטלית של מצוה אלא מסודר דרבנן ע"ש.

שערי תשובה

(ב) ציצית לחנכו — עיין באר היטב. וכתב באליהו רבה בשם ספרי יראים להלביש לקטן טלית קטן כשיודע לדבר. ולפחות מחוייב להלבישו כשיגיע לבן ג' שנים. וסימן "כי האדם עץ השדה", כמו להעץ הוא ג' שנים ערלה. וכן להרגילו באותיות התורה, עיין שם:

ביאור הגר"א

ודווקא כו' — ירושלמי שם: לא סוף דבר להתעטף, אלא להשליך שתי כנפות לאחוריו ושתי כנפות לפניו כשורה בשעת קריאת שמע. הגהות מיימוניות. וגירסת המרדכי בסוכה שם: "...לפניו ואוחז בציצית כשורה" כו'. וזהו שאמר ויודע כו'. ועיין תוס' דערכין ב' ב' ד"ה היודע כו':

משנה ברורה

(ט) ליקח לו ציצית — פי' ליקח לו בגד של ד' כנפות ולהטיל בו ציצית כדי לחנכו במצות. ושיעור טליתו כתב בפמ"ג בסי' ט"ז ובדרך החיים שהוא כדי להתעטף בו ראשו ורובו שלו ומשערינן בקטן עצמו שמתעטף בו לפי גדלו ולפי קטנו ואם יש בו זה השיעור אז צריך אביו להטיל בו ציצית ולברך עמו ואם אין בו זה השיעור אין מברכין עליו:


(י) לחנכו — כ"ז דוקא כשלא הגיע עדיין לי"ג אבל מי"ג ואילך חייב בציצית כגדול ומ"ש בדרשות מהרי"ל בהלכות נשואין שנוהגין שגם נערים גדולים אין מתעטפים בציצית עד שנושאין להם נשים וסמכו להן אקרא דכתיב גדילים תעשה לך וסמיך ליה כי יקח איש אשה הוא דבר תמוה דעד שלא ישא אשה יהיה יושב ובטל ממצות ציצית:


כף החיים

(י) סעיף ג: קטן היודע להתעטף וכו' — והאי קטן יש אומרים בן תשעה שנים, ויש אומרים הפיקח בן שש שנים ואינו פיקח בן שבעה, עיין לב חיים סימן ק"א, וכן פסק בן איש חי פרשת לך לך אות י"ד. ויש שכתבו משהגיע לג' שנים צריך לחנכו, וסימן לדבר "שלוש שנים יהיו לכם ערלים ובשנה הרביעית" וכו', חס"ל אות א', שערי תשובה אות ד', כרם שלמה. והיינו דוקא פחות מבן י"ג, אבל מי"ג ואילך חייב בציצית כגדול. שיורי כנסת הגדולה בהגהת הטור אות ב', עולת תמיד אות ז', חס"ל שם, שתילי זיתים אות ז'. ועיין בדברינו לקמן לסימן ע אות ז:


(יא) שם: קטן היודע להתעטף וכו' — גם יברכו עליהם כדי להתלמד, כמו בחינוך שאר מצוות. לבוש, וכן כתב שיורי כנסת הגדולה שם אות ג' בשם ספר המפה, פרי מגדים אשל אברהם אות ג', שתילי זיתים אות ו', פתחי עולם אות ט':


(יב) שם: צריך ליקח לו ציצית וכו' — מלשון זה שאמר: ליקח לו ציצית ולא אמר "ליקח לו טלית", משמע היינו דוקא אם יש לבן בגד של ד' כנפות צריך אביו ליקח לו ציצית כדי לחנכו במצוות, אבל אינו חייב ליקח לו בגד בת ד' כנפות. וכן כתב מהר"ל ן' חביב אות ב' בהגהת טור בית יוסף. אבל המרדכי כתב סוף פרק לולב הגזול והביאו ב"ח על שם הירושלמי, דאביו צריך ליקח לו טלית, וכתב דזה נמי כוונת הטור, יעויין שם והביאו מגן אברהם ס"ק ב. מיהו כתב המגן אברהם "ועיין ריש סימן כ"ד" דאינה חובה כל כך. וכן כתב ר' זלמן אות ד' ופרי מגדים שם, ועיין מחצית השקל. ומכל מקום אביו חייב להטיל ציצית לכל בגד שיש לו ד' כנפות שהבן מתלבש בו, כיון שכבר הגיע לחינוך, ר' זלמן שם, פרי מגדים שם, וכן כתב פתחי עולם שם:




▲ חזור לראש