שולחן ערוך אורח חיים ד א
שולחן ערוך אורח חיים · ד · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
מפרשים
(א) ירחץ ידיו ויברך — ברכות ס ב.
(ב) מים הפסולים וכו' — הרא"ה.
(ג) מיהו יש מי שאומר — שם.
(א) ויברך על נטילת ידים — לפי שידים עסקניות הן, ואי אפשר שלא נגעו בלילה בבשר המטונף, לכך תיקנו ברכה קודם שיקרא קריאת שמע ויתפלל. כן כתב הרא"ש. והרשב"א נתן טעם, דבשחרית נעשה כבריה חדשה, שנאמר "חדשים לבקרים", על כן תיקנו נטילה בעת ההיא. ואף על גב דנטילה היא מלשון אנטיל, דהיינו כלי, ובאמת אין צריך כאן כלי אלא לאכילה, מכל מקום לא ישנה את הברכה, כן כתב בית יוסף. ועיין סימן ו' אי צריך לברך מיד אחר הנטילה, או להמתין עד שיבא לבית הכנסת.
(ב) כשרים לנטילת ידים — דכאן אין צריך, רק משום נקיות בעלמא.
(א) ויברך על נטילת ידים — לפי מאי דקיימא לן, אפילו עשה צרכיו ועומד להתפלל אינו מברך על נטילת ידים, ובשחרית מברכין, צריכים לומר הטעם כמ"ש הרשב"א, דבבוקר נעשה כבריה חדשה וצריכים אנו להודות לו, ועל דרך זה תקנו כל ברכות השחר, לפיכך צריכין אנו להתקדש בקדושתו וליטול ידיו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו.
כתב ב"ח בשם תולעת יעקב: כל ההולך ד' אמות בלא נטילת ידים שחרית, חייב מיתה. ובסדר היום כתוב שלא יגע במלבושיו עד שיטול. ובגמרא לא משמע כן, עיין סימן מ"ו ובברכות דף נ"א: אל תטול חלוקך שחרית מיד השמש ותלבש.
ומשמע בכתבים שיברך נטילת ידים תיכף, ואחר כך יעשה צרכיו ויאמר אשר יצר. ולי נראה דטוב לעשות צרכיו תחלה, כדי לברך אשר יצר תיכף, כדי לצאת מן הספק, דיש אומרים דמברך אשר יצר בלא עשיית צרכיו. ומכל שכן אם צריך לנקביו, שאסור לו לברך.
אמרינן בגמרא: רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום, משום כבוד קונו. כן כתב הרמב"ם פרק ד מהלכות תפילה, וכן כתב בהגהות מנהגים.
(ב) ואפילו — הטעם, הואיל וקודם נטילת ידים אסור ליגע בנקבים, לסותמן ולפותחן, ועכשיו מותר ליגע, מברך אשר יצר (דרכי משה). ולי נראה משום דנעשה כבריה חדשה, כמו שכתבתי לעיל.
(ג) סימן ק"ס — כוונת רמ"א, דדוקא מים שנשתנו מראיהן או נעשה בהם מלאכה, המוזכרים בסימן ק"ס.
(ד) כשרים — ואפילו כלי וכח גברא אינו מעכב, ומברך, כמו שכתב [הרמ"א] סעיף ז'.
(ה) דלא מברך — ולבוש כתב לברך על נקיות ידים, וכמו שכתב [השו"ע] סעיף כ"ב, עיין מה שכתב שם. ואפשר דמיירי כאן שאין רוצה להתפלל עתה. וב"ח פסק דלעולם מברך על נטילת ידים.
ירחץ ידיו — לתפילה, ברכות טו א. וכן סידר בסוף בימן ב': ויבדוק עצמו כו'. ופירש בסימן ג' הלכותיו. וכאן ירחץ, ואחר כך הלכות קריאת שמע ותפילה.
ויברך כו' — שם סימן ב', ובשביל תפילה.
ויש אומרים — כשיטת הרשב"א בסימן קצ"א, שכתב דנשתנה שחרית ממנחה וערבית, מפני שנעשה כבריה חדשה, כמ"ש במדרש על פסוק "חדשים לבקרים" כו', וצריכין להודות לו ולשרתו. ותיקנו "אלהי נשמה", וזהו על הנשמה, ו"אשר יצר" על הגוף. ולכן נוסחת כל הראשונים "אלהי נשמה" תיכף אחר "אשר יצר", וכן הוא סדור הטור ושו"ע בסימן ו'. וברכת התורה אחר כל ברכות השחר קודם פרשת התמיד, וכן סדר הטור ושו"ע סימנים מ"ו מ"ז מ"ח, אלא שהרב [הרמ"א] שינה הסדר בסוף סימן מ"ו וכתב "ונהגו" כו'. והטעם, מפני שמתחילין בבית הכנסת מ"אלהי נשמה", ועיין מגן אברהם סימן ו' ס"ק ח, ואין מברכין בביתו אלא על נטילת ידים ו"אשר יצר", כמ"ש הטור שם, ופעמים קורין פסוקים ותחנונים קודם הליכתו לבית הכנסת. וזהו שכתב בסוף סימן מ"ו: "לא יקרא כו' אבל המנהג כו' ונהגו כו'", רוצה לומר, לצאת ידי סברא ראשונה, והוא כסברא שניה בטור סימן ו', שאין צריך לסמוך "אשר יצר ל"אלהי נשמה". אבל סברא ראשונה שם דצריך לסמוך, כמו שכתב הרא"ש בריש כלל ד'.
מים הפסולים כו' — דלא גרע מצרור וקיסם וכל מידי דמנקי. שם.
מיהו כו' — רוצה לומר, שיאמר "על נקיות ידים" כמו שכתב בסעיף כ"ב. אלא דרא"ה לא סבירא ליה הא דסעיף כ"ב, כמ"ש שם, דלא אתקין הברכה אלא על הנטילה. ועיין מה שכתבנו שם.
א
דין א: מים הפסולים וכו' — עיין מה שהאריך בספר פרי צדיק דף ע"ג ודף ע"ד:
(א) נטילת ידיים — בתוס' דסוטה פרק אלו נאמרין ד״ה ק״ש ותפילה מבואר, דברכות של מצות נאמרין בכל לשון. ועיין בספר ברכת אברהם חלק ט' מסימן רפ"ח עד סימן רצ״ה. כתב בסדר היום, דמיד אחר הנטילה יברך, ולא ימתין על הניגוב, וכן כתב ברכת אברהם חלק ג'. ועיין לעיל סימן א' ס"ק ב' מה שכתבנו שם בשם תולעת יעקב. כתב בסדר היום שלא יגע במלבושיו עד שיטול. ובגמרא לא משמע כן, ועיין סימן מ״ו. ואיתא בברכות דף נ״א: אל תטול חלוקך שחרית מיד השמש ותלבוש. (כתב בספר עמק ברכה: יכוין בברכת נטילת ידיים שיש בו י״ג תיבות כנגד י״ג מדות):
( ב) צרכיו — משום דנעשה בריה חדשה. בכתבים משמע שיברך על נטילת ידיים תיכף, ואהר כך יעשה צרכיו ויאמר אשר יצר. ומגן אברהם כתב שטוב לעשות צרכיו תחילה ויברך על נטילת ידיים ואשר יצר, ומכל שכן אם צריך לנקביו שאסור לו לברך, עיין שם:
(ג) לקמן — כוונת רמ״א, דדוקא מים שנשתנו מראיהן או נעשה בהם מלאכה המוזכרים בסימן ק״ס, אבל כלי וכוח גברא אינו מעכב, ומברך כמו שכתב סעיף ז׳:
(ד) לתפילה — דכאן לא צריך רק משום נקיות בעלמא:
(ה) עלייהו — וב״ח פסק דיברך עליהם על נטילת ידיים, וכן כתבו רש״ל ודמשק אליעזר:
(א) נטילת ידיים — עיין באר היטב. במחזיק ברכה בשם אור צדיקים למהר"מ פאפרש שכתב בשם מהר"מ ניגרין שאין רוח רעה סרה מהידים שחרית עד אחר הניגוב, ולפי זה לא יברך עד שינגב, דלא כמו שכתב בשם סדר היום הכנסת הגדולה (הביאו המגן אברהם כמו שכתב הבאר היטב), וגם ינגב הידים תחלה ואחר כך ירחץ הפנים. ולפי מה שכתוב בזוהר דרוחא חדא איכא בבית הכסא כו', אם ניגב ידיו ולא רחץ פניו והלך לבית הכסא ורחץ ידיו, צריך שינגבם ואחר כך ירחץ הפנים עיין שם. ומנהגינו לרחוץ הפנים בלא ניגוב ידים. ומי שרוצה להחמיר בזה, מכל מקום יכול לילך ליקח מטפחת לנגב ידיו אף שהוא רחוק ממנו יותר מד' אמות, דלעניין זה אין להחמיר כל כך וכמ"ש בסימן א' ע"ש:
(ב) צרכיו — עיין באר היטב. ובברכי יוסף סימן ו' כתב דאם לא עשה צרכיו בבוקר לא יברך "אשר יצר", ואם עשה צרכיו ועבר זמן מה שלא בירך שוב לא יברך, עיין שם. ועיין לקמן סימן ו' בזה:
(ג) לקמן — עיין באר היטב. ועיין ביד אפרים שנראה שהבאר היטב הגיה בדברי המגן אברהם שס"ק ג' וס"ק ד' שבמגן אברהם הם ס"ק אחד, ויפה כוון, ודלא כיש מגיהין בעניין אחר עיין שם. וכתב בשלמי ציבור: מים שבחביות שהוציאו בהם שכר או מי וורדים הנגרים דרך הסימפון מן הדוד, ובמים שבחביות בתוכה מצנים את הסמפון (והוא כמו במדינתינו במלאכת היין שרף), לפי מה שכתב הרמ"א דאף בשחרית לא יברך על מים שנשתנו מראיהן או נעשה בהם מלאכה, ומים אלו נעשה בהם מלאכה כמבואר בסימן ק"ס, לכן יש ליטול בהם אם אין לו אחרים ולא יברך על נטילת ידיים, עיין שם. ועיין לקמן ס"ק ה', שדעת אחרונים במים שנעשה בהם מלאכה שיטול ויברך גם כן, אם כן בשעת הדחק שאין לו אחרים כי אם המים הללו הנגרים, יכול ליטול ולברך עליהם גם כן. ועיין לקמן ס"ק ז'. ועיין שם בש"צ שכתב שמים הנותרים מכלי תשמיש הבית יכול ליטול בהם ידיו בשעת הדחק, אבל לא ידיח פיו משום דמאיס, עיין שם, ועיין בסימן ק"ס. מים שהדיח בהם כלים שאינם מודחים פסולים לנטילת ידיים, אם כן לדעת רמ"א יטול ולא יברך. ושם בסימן ק"ס מבואר שהב"ח ושאר אחרונים מחמירין בנטילת ידיים לסעודה במים ששתה מהם כלב או חזיר דהוו להו כשופכין, ויש להחמיר גם בזה שלא ליטול מהם גם כן שחרית כי אם בשעת הדחק. ולעניין ברכה, מי שנוהג כרמ"א גם בזה לא יברך. ועיין שם עוד כמה חילוקי דינים שיש ללמוד משם לכאן:
(ד) עלייהו — עיין באר היטב. ומי שנוהג כהשולחן ערוך ונטל מאלו בלא ברכה, אם אחר כך נזדמנו לו מים כשרים יחזור ויטול מהם בלא ברכה, דהוה ליה ספק ברכות, דשמא יצא ידי חובת נטילה בראשונים. ואף על גב דלא בירך אז, מכל מקום כיון שכבר סרה הרוח רעה על ידי נטילה הראשונה שוב לא יכול לברך על נטילה זו "וציוונו", ועל נטילה ראשונה חלף שעתא. ועיין באליה רבה סימן קכ"ח ס"ק י"ב, ועיין לקמן סימן קנ"ח לעניין נטילת ידיים לסעודה אם יברך אחר הניגוב, דעת הט"ז שלא יברך, ומכל שכן כאן:
(א) ירחץ ידיו וכו' – יש על זה שני טעמים. הרא"ש כתב, לפי שידים של אדם עסקניות הן, ואי אפשר שלא יגע בבשר המטונף בלילה; לזה תיקנו חז"ל ברכה על הנטילה לקריאת שמע ולתפילה. והרשב"א כתב: לפי שבשחר אחר השינה אנו נעשים כבריה חדשה, דכתיב: "חדשים לבקרים רבה אמונתך", צריכין אנו להודות לו יתברך שבראנו לכבודו לשרתו ולברך שמו, ועל דבר זה תיקנו בשחר כל אותן הברכות שאנו מברכין בכל בוקר; לכן גם דבר זה תיקנו בשחר, להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי, ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו. ולהלכה אנו תופסים כשני הטעמים לחומרא לעניין נטילה, וכדלקמן בזה הסימן. ואם לא בירך "על נטילת ידים" קודם התפילה, שוב לא יברך אחר התפילה לכולי עלמא [חיי אדם].
(ב) ויברך – ומיד אחר הנטילה יברך ואין צריך להמתין על הניגוב; וגם הניגוב אין מעכב. ויש מחמירין שלא יברך עד אחר שינגב ידיו, דס"ל דאין רוח רעה סר מהידים עד אחר הניגוב וס"ל דאסור לברך בידים שר"ר שורה עליהם אבל דעת הפוסקים אין כן [ארה"ח]. כתב בסדר היום שלא יגע במלבושיו עד שיטול. ובגמרא לא משמע כן [מגן אברהם]. איתא בברכות: אל תיטול חלוקך שחרית מיד השמש ותלבש, משום סכנת מזיקין; אלא יטלהו בעצמו ממקום שהוא שם. ואפילו אותו השמש כבר נטל ידיו. אמרינן בגמרא: רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום משום כבוד קונו. ובמדינתינו שאין אנו הולכים יחפים, אין צריך לרחוץ רגליו שחרית [פרי מגדים].
(ג) גם אשר יצר – הטעם, משום דבבוקר נעשה כבריה חדשה, וצריכין אנו להודות לו. ונִתְקַן ברכת "אלקי, נשמה" ו"אשר יצר" על יצירת הגוף. ויש עוד טעמים אחרים, עיין באחרונים. וכתב הפרי מגדים, דלפי הטעם דבריה חדשה, אם היה ניעור כל הלילה, דאז לא נעשה בריה חדשה בבוקר, אין יכול לברך "אשר יצר" אם לא עשה צרכיו. יש אומרים דאם השתין בלילה, יוכל לסמוך לעניין ברכת "אשר יצר" על "אשר יצר" דשחרית. וצריך עיון לדינא. גם פעמים רבות יקרה שבבוקר משתוקק עוד הפעם להטלת מי רגלים, ולא יוכל לחול עוד ברכת "אשר יצר" דבבוקר על זו הטלה דלילה, וכדלקמן בסימן ז' במ"ב ס"ק א'. וירא שמים יחמיר על עצמו ויטול ידיו וילבוש מכנסיים, או יחגור בשאר דבר להפסיק בין ליבו לערווה, ויברך "אשר יצר". אך יראה בעת הברכה להרחיק מהעביט של המי רגליים ארבע אמות אם הוא עומד בחדרו. ואם לא היה העביט מיוחד לזה, די בהטלת רביעית מים לתוך המי רגלים בכל פעם ופעם שמשתין.
(ד) ואפילו וכו' – והרוצה להסתלק מן הספק, יזהר לעשות צרכיו תיכף אחר שעירה מים על ידיו שלוש פעמים; וכשיצא מבית הכסא, יטול ידיו פעם שניה ויברך "אשר יצר", ויצא ידי חובה לכולי עלמא. וטוב יותר שלא יברך אפילו ברכת נטילת ידים עד לאחר נטילה שניה שנוטל אחר יציאתו מבית הכסא; ובפרט אם היה צריך לנקביו בעת נטילה ראשונה, שאז בוודאי אינו רשאי לברך. והחיי אדם כתב דנכון להמתין מלברך "על נטילת ידים" עד לאחר שמנקה עצמו ורוצה להתפלל, עייין שם טעמו. אחר כך מצאתי בספר מעשה רב שכן היה נוהג הגר"א ז"ל. ועיין בביאור הלכה.
(ה) סימן ק"ס – דהיינו מים שנשתנו מראיהן, או נעשו בהם מלאכה, או מלוחים או סרוחים שאין הכלב יכול לשתות מהם. ומשום הכי ראויים לתפילה, דכאן לא צריך, רק משום נקיות בעלמא.
(ו) דלא מברך – רוצה לומר "על נטילת ידים", רק "על נקיות ידים".
(ז) עלייהו – והאחרונים הכריעו דיוכל לברך "על נטילת ידים". ועיין לקמן בסעיף ז' ובמשנה ברורה ס"ק ט"ז.
- ואפילו לא עשה צרכיו - עיין במ"ב בסופו. וזה לשון הח"א בכלל ז' ס"ו נכון להמתין לברך ענט"י עד לאחר שמנקה עצמו ורוצה להתפלל דאז יצא לכ"ע אבל כשבירך מקודם ואח"כ יפנה להרא"ש צריך לחזור ולברך ואף דלא קי"ל הכי מ"מ נכון ליזהר בזה. שם במ"א סק"א. עכ"ל. (משמע שהיה לו גירסא אחרת במ"א ובאמת לפי מה שכתוב לפנינו אין לו שום ביאור ועיין באחרונים) וכ"כ הגאון ר' חיים צאנזאר בהגהותיו. ומשמע מן הח"א דמי שהוא קם זמן הרבה קודם התפלה אפילו אם הטיל מי רגלים דזה כבר נקרא בשם עשיית צרכים מ"מ כיון דמסתמא כשיגיע בבוקר זמן תפלה ילך בבית הכסא לנקות עצמו ימתין עתה מברכת ענט"י עד הבוקר כשינקה עצמו קודם התפלה כדי לצאת דעת הרא"ש דס"ל דעיקרה ניתקן בשביל התפלה ולכאורה קשה על עצתו איך יצא עתה בברכתו אליבא דהרשב"א הלא במה שנטל ידיו תיכף כשקם יצא ידי חובת נטילה ואיך יאמר עתה על הנטילה השנייה וצונו על נט"י ולומר דהברכה זו קאי על נטילה ראשונה הלא יש הפסק גדול ולכתחילה יש ליזהר בזה מאוד כמבואר בהרבה אחרונים בסימן ו' עי"ש אמנם באמת אפשר ליישב דהרי כתב הב"י בסימן ו' דלטעם הרשב"א דמשום בריה חדשה נוכל לאחרה ולסדרה עם שאר הברכות אף דהוא הפסק גדול אך א"כ יהיה צריך לברך אח"ז תיכף גם שאר ברכות השחר. ומסתימת לשון השע"ת בסימן ו' סק"ה משמע שאין סובר כהח"א אלא תיכף אחר עשיית הצרכים מברך ענט"י וא"י וכן בדה"ח לא נזכר שום חילוק בענין זה ואפשר שהטעם הוא משום קושייתנו הנ"ל וכן מוכח בשע"ת סק"ד שזו היא שיטתו. אח"כ מצאתי בספר מעשה רב כהח"א שכתב שיש לסמוך ברכת ענט"י לתפלה ולא יאמר אותו תיכף כשקם כשאין דעתו להתפלל מיד ובלבד שלא ישכח עכ"ל ואף דיש לדחות דהוא קאי שם לשיטתו דפסק שם כהרא"ש דצריך לברך לכל תפלה משא"כ לדידן מ"מ יותר טוב לעשות כהח"א דזה אליבא דהרא"ש בוודאי יוצא ואפשר גם להרשב"א לפי מה שכתב הב"י וכנ"ל משא"כ אם לא יעשה כוותיה להרא"ש בוודאי אינו יוצא וכדמוכח בתשובת הרא"ש שהובא בב"י. וגם מהרמב"ם משמע שסובר כהרא"ש דהעיקר ניתקן נט"י בשביל התפלה ולא בשביל בריה חדשה מדסובר דצריך לברך לכל תפלה בפרק ד' מהלכות תפלה הלכה ג' והובא בב"י לקמן בסימן צ"ב:
- לקמן סימן ק"ס - עיין מ"ב ועיין במ"א ובשע"ת ובפמ"ג ומשמע מהם דכוונת הרמ"א לומר דדוקא בזה אנו חוששין לדעת היש מי שאומר דלא מברך עלייהו אבל כלי וכח גברא או אם אין לו רביעית מים בוודאי יוכל לברוכי ענט"י ומה שסיים הרמ"א בס"ז בהג"ה ושאר הדברים הפוסלים לא קאי רק אאם אין לו רביעית מים ומביאור הגר"א ס"ז וכן סובר בפרישה משמע דלדעת הרא"ה לא יברך אם אין כלי וכח גברא ולא העתקתי כ"ז משום דאין נ"מ לדינא דבלא"ה הכריעו האחרונים (המה הרש"ל ודמש"א וב"ח וא"ר ודה"ח וארה"ח) דאפילו על מים הפסולים לגמרי יוכל לברך ענט"י וכן משמע מביאור הגר"א דדימה דין זה להא דבסעיף כ"ב ושם משמע מיניה דמצדד לפסוק דמברך ענט"י וכקושיית המ"א שם. וכ"ז לדינא אבל לכתחילה נכון לחוש ולהקפיד אפילו על כלי וכח גברא ג"כ וכמו שמבואר בס"ז:
- עלייהו - עי' מ"ב ועיין בשע"ת שכתב שמי שנוהג כהש"ע ונטל בלי ברכה ואח"כ נזדמנו לו מים כשרים יחזור ויטול בלי ברכה ולפי מה שכתבנו לעיל בשם הח"א יוכל ליתן עצה שלא יפסיד הברכה דהיינו שקודם התפלה יטיל מים וישפשף או יעשה צרכיו ואח"כ יטול ידיו במים הכשרים ויוכל לברך. ומהפמ"ג סק"ה משמע ג"כ דכשנזדמנו לו אחר שעה ושתים מים כשרים יוכל לברך על נטילת ידים. וטוב לעשות כמו שכתבנו:
(א) סעיף א: ירחץ ידיו וכו' — כתב בספר תולעת יעקב דבזוהר איתא, ההולך שחרית ד' אמות ולא נטל ידיו חייב מיתה. ב"ח. שיורי כנסת הגדולה הגה"ט אות ד' ה"ב אות א'. ר"ז סימן א' אות ז' במהדורא תניינא. ברכי יוסף סימן א' אות א'. ש"צ דף ח"י ע"א. בי"ע אות א'. וכן כתב פרי עץ חיים למהר"ח ויטאל ז"ל ועו"ת למהר"י צמח דף טו"ב ע"א דאסור לילך ד' אמות בלי נטילה זו דשחרית כמו שכתוב בזוהר על "לאשר הביא אלוה בידו", וכן כתב מצ"ש דף ג' ע"א. בן איש חי פרשת תולדות אות ו'. ומה שכתב הב"ח, עיין ברכי יוסף שם. ומה שכתב האליה רבא סימן א' אות ד' בשם דמשק אליעזר על דברי תולעת יעקב הנ"ל וזה לשונו: ושמא דווקא בזמנם, כמו לעניין גלוי וזוגות, עד כאן לשונו, כתב ברכי יוסף שם דאין דבריו נראים, וכן משמע מדברי האר"י ז"ל בשער הכוונות דגם בזמן הזה איתא. והובאו דבריו לקמן אות י"ב. ולכן יזהר כל אדם להכין הכלי סמוך למטתו באופן שלא יצטרך לילך ד' אמות. וכן כתב בן איש חי שם.
(ב) אם קם ממטתו ולא מצא כלי הנטילה סמוך לו, ואין יכול לומר לאדם אחר שיביאנו אליו, כתב הברכי יוסף שם דשמיע ליה מרבנן קדישי דנהיגי לילך פחות פחות מארבע אמות, כאותה שאמרו גבי שבת. וכן כתב במורה באצבע בקונטרס קשר גודל סימן א' אות ד'. ש"צ דף י"ח ע"ג. זכ"ל ח"ג בשם הנז'. רו"ח אות א'. פתח הדביר ח"א אות א', ובקונטרס אחרון חיים שניים ישלם אות ב'. וכן כתב בן איש חי שם אות ז', ודלא כמו שכתב בי"ע אות ג' וש"ת סימן א' אות ב' דאדרבא מצוה לרוץ אל המים כדי למהר להסיר מעליו כח הטומאה וכו'. ועיין שם ברו"ח שדחה דבריהם, וכן הרב פתח הדביר שם דחה דבריהם עיין שם. וסיים שם הרו"ח דהולך פחות פחות מד' אמות ויושב קצת, ושיעור הישיבה שיושב יהיה כשיעור מה שהלך, עיין שם. מיהו מן הפוסקים הנ"ל שלא הזכירו רק לעמוד, משמע דאין צריך לישב.
(ג) אם קם ממטתו והלך אצל כלי של נטילה הקרוב לו ולא מצא בכלי שיעור הראוי ליטול ג' פעמים על כל ידיו, דהיינו עד הפרק, אלא מעט מים, יטול עד קשרי אצבעותיו, כדי שלא ילך ד' אמות בלי נטילת ידיים, דומיא דנטילת ידיים דיום הכיפורים, דהסכימו הפוסקים, דאף על גב דאינו נוטל ביום הכיפורים רק עד סוף קשרי אצבעותיו, נטילה מקרי ומברך על נטילת ידיים. וכן יש להקל להולכי דרכים על דרך זה בזמן שהמים לחץ, ש"צ דף י"ח ע"ג. שע"ת אות ו'. עקרי הד"ט סימן א' אות י"ב. וכן כתב קיצור שולחן ערוך סימן ב' אות ג' דבשעת הדחק די עד קשרי אצבעותיו. ועיין ר"ז אות ז'. ונראה דדווקא אם אין מצויין לו מים אז כלל, אף ברחוק, יברך על נטילה זו, אבל אם מצויין לו מים בריחוק מקום, וכדי שלא ילך ד' אמות בלי נטילה נטל עד קשרי אצבעותיו, אז ימתין עד שילך למקום המים ויטול עד הפרק ויברך.
(ד) איסור זה דד' אמות בלתי נטילת ידיים, לא שנא הקם שלא לישן עוד, לא שנא הקם על מנת לחזור ולישן, דעיקר טעם זה הוא משום רוח רעה, וכל הלילה רוח רעה שורה עליו. זכ"ל.
והא דאסור לילך ד' אמות בלי נטילת ידיים, דווקא במי שעבר עליו חצות והוא ישן. אבל מי שקם בחצות ולא עבר עליו חצות בשינה אין צריך ליזהר, דברי שלום שאלה מ"ח. ומה שכתב שם דאין צריך נטילה ג' פעמים בדילוג, כתב אמת ליעקב שאלה מ"א דהטוב והישר הוא דצריך נטילה ג' פעמים בדילוג עיין שם.
(ה) שם: ירחץ ידיו — אף על פי שמן הדין אין חיוב אלא נטילת ידיים בלבד, מכל מקום מצוה לרחוץ גם פניו. ש"צ דף י"ט ע"א. קיצור שולחן ערוך סימן פ' אות ג'. בן איש חי שם אות י"א. וכן כתב בשער הכוונות בדרושי הלילה דרוש א' דירחץ פניו. וכן כתב פרי עץ חיים בשער תיקון חצות פ"ג. ואף על גב דכתוב שם בשער הכוונות דירחץ גם רגליו, מיהו בספר פרי עץ חיים לא כתב דירחץ רגליו. וכן בשער הכוונות בדרושי ברכת השחר לא כתב דירחץ רגליו. והטעם כתב יפה שעה אות ב' כי אין בנו כח לדחות את החיצונים מעל הרגלים כי שם הוא תוקף אחיזתם, לבד הכהנים בזכות העבודה והמקדש כתיב בהו "ורחצו אהרן ובניו את ידיהם ואת רגליהם". ובזה תבין רחיצת ערב שבת, כי זכות השבת יכולה היא שתגן, עד כאן לשונו. והביאו בן איש חי שם סוף אות א'. וכן כתב סלת בלולה אות ב'. וכן כתב ש"צ דף ד' ע"ג.
(ו) שם: ויברך על נטילת ידיים — לפי שהידיים עסקניות הן, ואי אפשר שלא נגעו בלילה בבשר המטונף, לכך תקנו ברכה קודם שיקרא קריאת שמע ויתפלל. כן כתב הרא"ש. אבל הרשב"א נתן טעם, דבשחרית נעשה כבריה חדשה, שנאמר: "חדשים לבקרים", וצריכים להודות לה', וצריכים טהרה לעבודה זו ככהן מן הכיור, על כן תיקנו נטילה בעת ההיא. ב"י. פרישה אות א'. ט"ז ס"ק א'. אבל לטעם א"ח, דנטילת ידיים שחרית הוא משום שיבתא ובת מלך להעביר רוח רעה השורה בלילה על הידיים, והוא מגמרא שבת דף ק"ט ע"א. ולטעם הזוהר, דמאן דנאים טעים טעמא דמותא בשתין נשמי, וכי מתער אתדבר סטרא אחרא בידיים, אין לברך על נטילת ידיים, כי [על] סכנה ורוח רעה אין לברך, רק על המצות, פרי מגדים אשל אברהם אות א'. ונפקא מינה מן הטעמים, דלהרא"ש אין צריך כלי מדינא, ומים הפסולים לנטילת ידיים לסעודה כשרים כאן, ובתפילת המנחה נמי אם היו ידיו מטונפות מברך על נטילת ידיים, ולהרשב"א צריך דוקא כלי וכח גברא וכל הדברים הצריכים בנטילת ידיים לסעודה, ובתפילת המנחה אינו צריך לברך על נטילת ידיים, והניעור בלילה שייך טעם א"ח ולא דזוהר, ונאים ביום ס' נשמי שייך [טעם] הזוהר לבד. אשל אברהם שם, ועיין במשבצות זהב אות א'. ועוד נפקא מינה באם ישן בבתי ידיים ויודע בוודאי שלא נגע במקום מטונף, להרא"ש אין מברך ולהרשב"א מברך, אשל אברהם שם, משבצות זהב שם.
(ז) שם: ויברך על נטילת ידיים — מי שיש בידו אחת מכה ואינו נוטל כי אם יד אחת, אפילו הכי יברך על נטילת ידיים. שו"ת שבסוף זבחי צדק ח"ב סימן י"ג, והביא ראיה ממגן אברהם סימן ק"ע ס"ק ב' עיין שם, וכן כתב מורי הרב יוסף חיים בשו"ת רב פעלים ח"א סימן ח' עיין שם.
(ח) שם: ויברך על נטילת ידיים — כתב בסדר היום, דמיד אחר הנטילת ידיים יברך ולא ימתין עד הניגוב. והביאו הכנסת הגדולה בהגהת הטור. עו"ת אות ב'. א"ר ס"ק ה'. וכן כתב ברכת אברהם ח"ג דאין הניגוב מעכב ברחיצה זו, והביא דבריו שיורי כנסת הגדולה בהגהת הטור אות ו', מגן אברהם ס"ק ו', וכן כתב בספר מצת שימורים דף ג' ע"ג דיברך קודם הניגוב. אמנם המחזיק ברכה אות א' כתב בשם מהר"ם ניגרין כי אין הרוח רעה סרה עד אחר הניגוב, וכתב הוא ז"ל: וכפי זה נראה דלא יברך עד שינגב ידיו, ודלא כמו שכתב הכנסת הגדולה בשם סדר היום, עיין שם. אבל הרב בן איש חי (נר"ו) שם אות ה' כתב וזה לשונו: לפי דעת רבינו האר"י ז"ל, אחר הנטילת ידיים כהלכתה ג' פעמים בסירוגין נעקרה רוח רעה לגמרי, לכך צריך לברך תיכף קודם הניגוב, ודלא כאחרונים ז"ל דכתבו דאינה נעקרת אלא עד אחר הניגוב ולכך סבירא להו לברך אחר הניגוב. וכן מפורש בסידור רבינו הרש"ש לברך קודם הניגוב, עד כאן לשונו. ושמעתי שאנשי מעשה נוהגים לשפוך פעם רביעית, כדי שהמים הראשונים ילכו להם וליכא חששא עוד לכולי עלמא. וכן ראוי לנהוג. ועיין עוד לקמן אות י"ב.
עוד כתב המחזיק ברכה אות ב' וזה לשונו: לפי האמור, ינגב הידיים תחילה ואחר כך יטול הפנים, כן כתבו הרבנים הנזכרים. ולפי זה נראה, דגם אם ניגב ידיו, אם לא רחץ פניו והלך לבית הכסא ורחץ ידיו, צריך שינגבם ואחר כך יטול הפנים, לפי מה שכתוב בזוהר דרוחא חדא אית בבית הכסא, עד כאן לשונו. והביאו ש"צ דף ח"י ע"א וזכ"ל אות נו"ן ובי"ע אות ו'. ובהא נמי יש נוהגין לשפוך פעם ד' ורוחצים פניהם קודם הניגוב.
(ט) בהג"ה: ויש אומרים גם אשר יצר וכו' — כן כתב הר"ד אבודרהם, הביאו מרן ז"ל בבית יוסף ותמה עליו. ומור"ם ז"ל בדרכי משה אות ג' כתב ליישב דבריו, וכן הלבוש וב"ח ודרישה סוף הסימן ומגן אברהם ס"ק ב'. אבל המאמר מרדכי אות א' כתב וזה לשונו: ואני מצאתי לרבינו ירוחם חלק ג' נתיב א' שכתב בהדיא, ואשר יצר אם נפנה וכו', וזה מבואר בדברי מרן ז"ל, דכל שלא נפנה לא יברך אשר יצר, עד כאן לשונו. גם העולת תמיד אות ב' כתב וזה לשונו: ובשלטי גבורים פרק הרואה פסק כדברי מרן ז"ל וכן נראה, עד כאן לשונו. וכן כתב בספר הכוונות וזה לשונו: כל הי"ח ברכות שיש מן על נטילת ידיים עד סוף ברכות התורה, כולם חייב האדם לסדרם ולברכם בכל יום אף על פי שלא נתחייב הוא בהם, לפי שכולם הם רמזים נפלאים אל אורות עליונים וכו', חוץ מברכת על נטילת ידיים וברכת אשר יצר, שב' ברכות אלו, אם לא נתחייב בהם אין לברך עליהם, עד כאן לשונו. וכן כתב בספר פרי עץ חיים בשער הברכות פרק א'. וכן כתב הרש"ש בספר נהר שלום דף פ"ז ע"א. ש"צ דף מ"ה ודף מ"ו. זכ"ל ח"א הל' ברכות אות ש'. וכן כתב הברכי יוסף בסימן ו' אות ג' וזה לשונו: לעניין דינא נקטינן כסידור האר"י ז"ל ודעמיה שלא לברך בבקר אם לא עשה צרכיו, עד כאן לשונו. ועיין גם להרב יפה ללב ח"א אות ד', שהאריך להביא בשם כמה מהראשונים והאחרונים דסבירא להו כן דאין לברך, יעויין שם.
(י) שם: מים הפסולים לנטילת ידיים לסעודה (הג"ה: לקמן סימן ק"ס) כשרים לנטילת ידיים לתפילה, מיהו יש מי שאומר וכו' — כתב המגן אברהם ס"ק ג' וזה לשונו: כוונת רמ"א דדוקא מים שנשתנו מראיהם או שנעשה בהם מלאכה, המוזכרים בסימן ק"ס; אבל כלי וכח גברא אינו מעכב ומברך, כמ"ש בסעיף ז', עד כאן לשונו. (כן הוא לפי הגהת הבאר היטב ס"ק ג' והיד אפרים והלבושי שרד). אבל הישועות יעקב ס"ק ב' תמה על המגן אברהם וכתב שלא ידע מאין המציא דבר זה שיברך. ושוב מצא בספר דרישה שכתב שלא יברך, יעוין שם. גם המאמר מרדכי ס"ק ב' דחה דברי המגן אברהם וכתב דמאן דקפיד אכלי וכח גברא קפיד אמים הפסולים, ומאן דלא קפיד בהא לא קפיד בהא. וכן הוא משמעות הפוסקים שהובאו בב"י וכן משמע בהדיא מדברי מור"ם ז"ל בדרכי משה וכו', וכך משמע לי מדברי הלבוש ז"ל, עד כאן לשונו. וכן עיקר, משום דקיימא לן דספק ברכות להקל אפילו כנגד מרן ז"ל, ואפילו כנגד הרוב, כמ"ש זכור לאברהם ח"א בהלכות ברכות אות ס' וח"ג אות ס'.
(נסמן בטעות אות יא) מים שהכניסום לבית הכסא לקנח בהם, פסולים לנטילת ידיים, כיון דמאוסים הם, וכמו שכתב הב"ח בסימן ק"ס והביאו הבאר היטב שם ס"ק ח' דמים ששתו מהם חזיר או כלב פסולים לנטילת ידיים מטעם דנמאסים משתיה, אף על גב דהרב מאמר מרדכי שם ס"ק ו' חלק על הב"ח עיין שם, מכל מקום יש לחוש לספק ברכות. וכן פסק הרב בן איש חי פרשת אחרי-קדושים אות י"ג, דמים שהכניסום לבית הכסא פסולים לנטילת ידיים.
ולעניין נטילת ידיים של בית הכסא, כתב הזכור לאברהם ח"ג מ"ט: הכין חזינא לרובא דאינשי דעלמא, דכשיוצאים מבית הכסא שופכים המים שבכלי שהוליכו עמם לבית הכסא, ואינם נוטלים ידיהם עם אותם המים. וכן כתב רבינו הגדול בספר זבחי צדק ח"ב סימן קי"ו אות מ"ח וזה לשונו: ואנן בדידן יש לנו כלים מיוחדים שמונחים תמיד בבית הכסא, ואין נוטלין מהם לידיים, וכן נכון לעשות כן לכל אדם, עד כאן לשונו. וכן נוהגים חסידי בית אל יכב"ץ, דאין נוטלים ידיהם מן המים שהכניסום לבית הכסא. מיהו בשעת הדחק יש להתיר כמו שכתב הזכור לאברהם שם, כיון שאין מברך על נטילת ידיים.
(יא) שם: מיהו יש מי שאומר דלא מברך עלייהו — מסתמיות לשון זה משמע שלא יברך עליהם כלל, לא על נטילת ידיים ולא על נקיות ידיים. אבל הלבוש כתב דאינו מברך על נטילת ידיים, אבל מברך על נקיות ידיים, וכן כתב הדרישה. והמג"א ס"ק ה' כתב: הא דכתב מרן דלא מברך, אפשר דמיירי כאן שלא רוצה להתפלל עתה, עד כאן לשונו. אמנם בספר פרי צדיק דף ע"ד ע"א כתב וזה לשונו: ועל נקיות ידיים אינו יכול לברך, דלא נתקנה ברכה זו אלא כשאינו רוחץ במים אלא מקנח ידיו במידי דמנקי, אבל כשרוחץ במים לא שייכה. ולפי זה, מה שכתב בסעיף א' דמים הפסולים לנטילת ידיים כשרים לנטילת ידיים דשחרית, אלא דלא מברך עלייהו, פירושו דלא מברך כלל, דלא כדכתב הלבוש ונמשך המגן אברהם אחריו לומר דמברך על נקיות ידיים אם רוצה להתפלל מיד, וליתא, דברכה זו לא שייכא כשהוא רוחץ במים, עד כאן לשונו. וכן כתב המאמר מרדכי ס"ק ג' יעויין שם באורך. וכן כתב הרב נוה שלום ס"ק ב'. וכן עיקר, דספק ברכות להקל.