שערי תשובה (מרגליות)/אורח חיים/א
(א) כארי — עיין באר היטב. ועיין ט"ז שכתב שעיקר הגבורה הוא נגד היצר הרע, ואמר כארי כו'. ויראה שהוא על דרך שאמרו ביומא דף סט: נפק אתא כגוריא דנורא מבית קדש הקדשים, ולזה אמר שיתגבר כארי נגדו.
(ב) השחר — עיין באר היטב. ובברכי יוסף כתב דבזוהר שלפנינו ליתא. אך בזוהר כת"י דף י' איתא, שכתב "ועל דא אתחייב מיתא לשמיא". וכתב שצריך ליטול ידיו אף על פי שאינו רוצה לקום. ואם אירע שהמים רחוקים ואין לו מי שיקרבם אליו, נהגו קצת מבעלי הנפש שהולכים פחות פחות מד' אמות, עיין שם. ולא נהירא לעניות דעתי, ועדיף שילך במרוצה, שלא להשהות רוח רעה השורה על ידיו. ובשו"ת שבות יעקב חלק ג' סימן א' כתב שאין נזהרים מלילך ד' אמות בלי נטילת ידיים וזה לשונו, שסמכו את עצמם על זה דהרבי שמעון בן אלעזר סבירא ליה בברכות דכולא ביתא כד' אמות דמיא עיין שם. ופשוט שאין לסמוך על זה כי אם בשעת הדחק. ועיין באליה רבה ס"ק ד' ועיין לקמן סימן ד מה שכתב בזה.
(ג) שויתי ה' — עיין באר היטב. וראיתי בכתבי בן דודי זקני הרב החסיד האלהי מוהר"ר זלמן לוקאוור ז"ל על מה שהיו רגילין לעשות מנורות של קלף מצויירים להניח בסידורים וכותבים בשָם שויתי ה' כו' בן ד' אותיות ושארי שמות, והמנורה כזה היתה נקראת בשם "שויתי", והטעם הוא בכדי שיהיה נזכר שלא לשיח שיחה בטלה בתוך התפילה מאימת השם אשר לנגד עיניו. וכתב על זה בשם דודו אדוני אבי זקני הגאון בעל תבואות שור שאמר במליצתו הצחה, "אם לא שויתי ודוממתי", רוצה לומר שיוכל לגדור שידום אף בלא ה"שויתי". והתרעם מאד על זה, לפי שעל הרוב אינם משמרים כראוי ותשתפכנה בראש כל חוצות, ועל דרך שאמרו בר"ה דף יח ע"ב שעל דבטילת אדכרתא מן שטרייא עשאוהו יום טוב, ולכן גם בזה ראוי לאזור חיל לבטל המנהג, והאריך בדברי נועם. ונראה דבמנורות הגדולים המצויירים על קלף שקובעים בבית הכנסת לפני העמוד או שאר מקומות שקובעים אותה תחת טבלא של זכוכית לית לן בה, ולא קפיד רק על אותן שמניחין בסידורים מטעמא דלעיל, וגם שעל הרוב בא לידי מחיקת השם כאשר עינינו הרואות שהם הולכים לאיבוד ולהימחק, ובפרט שכותבין עליהם שמות אשר לא כדת, והמזהיר והנזהר ישכילו כזוהר.
(ד) המלעיגים — עיין באר היטב. ומה שכתב גם בהצנע לכת — עיין בסוכה דף מט וביד אפרים מה שכתב בזה אחי הגאון מו"ה אפרים זלמן נ"י.
(ה) בזריזות — [עיין באר היטב]. ועיין ביד אפרים סימן ד' שתיבת "בחמלה" יהיה באתנחתא, עיין שם.
(ו) ולסוף — עיין באר היטב, ועיין ביד אפרים מה שכתב בזה בשם התבואות שור ובספר שלמי ציבור. ועיין בשב יעקב סימן א' שכתב, דלעניין קימה מחצות לילה יש לחשוב י"ב שעות מחצות היום, שהוא בשעה שהחמה עומדת בראש כל אדם, וי"ב שעות אחר כך דהיינו חצי מעת לעת הוא זמן חצות לילה, שאז מנשבת רוח צפונית. (וזה גם כן דעת שלמי ציבור). וכן יש לחשוב מה שנזהרים על שעת התקופה. ובעל נפש יוכל להחמיר על עצמו להקפיד אף על השעות מתחילת היום או מתחילת הלילה ממש. אבל לעניין זמן קריאת שמע ותפילה תלוי ביום ובלילה ממש. ומי שרוצה להתפלל בשעות שמשתנות המשמרות כמו שכתב הטור, יחשב הלילה מתחילת צאת הכוכבים עד עלות השחר לשלוש משמרות הן בקיץ והן בחורף, עיין שם. ובאשל אברהם הביא קצת מזה, ועיין בשו"ת דבר שמואל סימן רי"ג וסימן רכ"א, ועיין מה שכתב ביד אפרים ריש סימן נ"ח. ובאבן השהם סימן כ"ג כתב: בני אדם שנדרו לקום בחצות לילה להתפלל ולבקש רחמים, כוונתם על חצות לילה על פי הדין, ויש לחשוב חצות אחר שש שעות מתחילת כניסת הלילה הן בלילות ארוכים או קצרים. וכבר נתבאר שאין כן דעת השב יעקב והשלמי ציבור וכן נראה עיקר.
וכתב בשבות יעקב חלק ג' סימן מ"ד שאין לעשות תפילת חצות בפרהסיא, רק בצנעא, דכתיב "הצנע לכת". ולכן מה שקצת יחידי סגולה עושים כן בבית הכנסת בעשרה, יש בזה משום יוהרא אם אין כל הציבור עושים כן, עיין שם. אך האידנא נהוג עלמא למעבד הכי ואין בזה משום יוהרא בכל עניין, וכן כתב בברכי יוסף על דברי השבות יעקב וזה לשונו: באזנינו שמענו ועינינו ראו בכמה עיירות פשט המנהג להיפך, עיין שם.
וכתב עוד שם: חבורה חצות שקבוע להם חדר סמוך לבית הכנסת, וראשי הקהילה רוצים שיאמרו בבית הכנסת כדי שיהיה גם כן עשרה ראשונים, כך ראוי לעשות. אך אם יש מביניהם איזה בחורים שלפעמים מדברים שיחה בטלה, ולא יעצרו עצמם מלשיח גם בבית הכנסת, מוטב שיחזיקו בקביעותם בחדר.
וכתב באגרת הרמ"ז (הוא ראשי תיבות הרב משה זכותא) שאין לעשות התיקון בתחילת הלילה אף בקיץ, וגם לא בראש משמורה שניה, אלא מחצות ואילך, ויש להקדים השינה תחילת הלילה כדי שיוכל על כל פנים לקום חצי שעה קודם אור היום. ובשעת הדחק אף שעלה עמוד השחר יש קצת מציאות לתיקון כו' עיין שם. ושם בסימן ט"ו כתב, שבמקומות שמרבים בסליחות בערב ראש השנה ובערב יום כיפור באשמורת, וגם עושים נפילת אפיים, הנוהג לעשות תיקון חצות בכל השנה יש לו לעשות גם בערב ראש השנה, עיין שם. עיין שם בסימן ט"ז, מי שרגיל לומר תיקון חצות וקם באשמורת, וכבר הציבור אומרים סליחות, ואין פנאי לומר שניהם, יאמר תיקון חצות כסדר האר"י ז"ל, שהיא עיקר גדול מהסליחות. וכתב בברכי יוסף בשם מז"ה מורו זקנו הרב מהר"א אזולאי (הוא בעל חסד לאברהם), אחר שהשלים תיקון חצות יאמר: אני מאמין באמונה שלימה בנחמת ציון, אלקינו ברחמיו ינחמנו ויחדש עלינו מלכותו מהרה, עיין שם.
(ז) בכוונה — עיין באר היטב. ועיין בשבות יעקב חלק ב' סימן מ"ד. ובברכי יוסף כתב שראוי לקבוע עת ללמוד בספרי מוסר, כי כל הגדול כו'. וקיבלתי כי תבלין היצר הרע הוא תוכחת מוסר מאמרי חז"ל.
(ח) ושלמים — עיין באר היטב הביא קושיית המגן אברהם, דהא חטאת קודמת לעולה. ובספר דעת קדושים כתב לתרץ, דחטאת מלבד הכפרה בדם איכא נמי אכילת בשר שכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, ואמרו חז"ל: בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר, עכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו. ופירש רש"י, שאוכלים על שולחנו עניים מהוגנים. ואין היהי רצון שאומר בחטאת עולה רק במקום זריקת הדם אבל לא במקום אכילת בשר, ואין היהי רצון עולה במקום כל הקרבן של החטאת. מה שאין כן היהי רצון של העולה שהיא כולה כליל הוא העולה במקום כל הקרבן, לכן היהי רצון של עולה קודם, עיין שם. ועיין בשב יעקב סימן ב' מה שכתב בזה.
(ט) בציבור — עיין באר היטב. וכת בקונטרס טוב עין סימן י', שמהאר"י ז"ל משמע שאין לאומרם אפילו ביחיד. אך אפשר דהקפידא קודם התפילה, אבל לאחר התפילה אם יקראם באמצע קביעות לימודו שפיר דמי, עיין שם.
(י) נדבה — עיין באר היטב. וכתב בשב יעקב סימן ב', שהנוהגים לומר פרשיות של הקרבנות בכל יום, יכול לומר גם פרשה של חטאת ואשם, אפילו ביום שאחר יום הכיפורים, אבל היהי רצון של חטאת לא יאמר כלל, ושל אשם יאמר בכל השנה בדרך ספק, אם נתחייבתי כו', ומכל מקום ביום שאחר יום הכיפורים לא יאמר כלל. ועיין בת"ש סימן ה' ס"ק ח' וט' מה שכתב בעניין זה, ושם בבכ"י דף ק"ח, ודעתו שאם לבו נוקפו שמא עבר על חטא ונודע לו ושכח, יאמר גם כן אחר חטאת בדרך תנאי. ושם מבואר כל פרטי דיני אמירת הקרבנות באורך.
ובאמונת שמואל סימן נ"ג כתב הך קושיא שהקשה המגן אברהם, דאשם נזיר אינו בא אלא כשנטמא, בשם חכם אחד. והוא ז"ל כתב על זה, דלא קשה מידי, דלעניין תפילה של יהי רצון יכול לכוון לאשם נזיר, כיון שעל ידי נדר זה באם יטמא יביא אשם, מקרי נידר ונידב. ובכנסת יחזקאל סוף סימן כ"ג כתב לתרץ משום שאנו טמאי מתים, עיין שם. ובמאיר נתיבים סימן א' כתב שהוא תמוה, וגם מה שכתב בת"ש צריך עיון. ולעניין הדין מסיק שיהי רצון לא יאמר כלל אף בדרך תנאי, ושל אשם יאמר דרך תנאי עיין שם, וכבר כתבתי הכרעת הבכור שור בזה וכן עיקר. ועיין תשובת יעב"ץ י"א סימן קס"ג ובקונטרס טוב עין סימן י"ב ובית דוד בשבת דף ע'. ועיין ביד אפרים מה שכתב לפרש דברי הגאון מהר"י מפוזנא ז"ל שהביא המגן אברהם, עיין שם.
(יא) ושחט אותו — עיין באר היטב. וכתב הבית יעקב סימן ק"ח, דמה שכתב בבית יוסף ובשולחן ערוך: פסוק "ושחט אותו" כו' יאמר עם הקרבנות, זה נמשך למה שכתב לפני זה, שלא יאמר פרשת הקרבנות אלא ביום, ולא יאמר בסדר המעמדות קודם אור היום פרשיות הקרבנות, אבל מכל מקום יאמר פסוק "ושחט", ששחיטה וזריקה כשירה בלילה. ומכל מקום ביום שאומר פרשת הקרבנות, אין לו לדלגו בשביל שאמר אותו קודם אור היום. אבל אין הכוונה לאומרו בפני עצמו בשביל זכירת עקידת יצחק, כמו שנוהגין קצת לומר קודם "איזהו", שעיקר הזכירה הוא כשאומרו עם הפרשה, עיין שם. וצריך עיון על דבריו, דבאמת האי קרא ד"ושחט" – לאו בעניינא דפרשת התמיד כתיבא. ומה שכתב שהשחיטה וזריקה כשירה בלילה, במחילת כבודו שגגה הוא, וש"ס ערוך בזבחים בכמה דוכתי דפסול, וביומא: פעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו כו' והוציאוהו לבית השריפה, ומצאתי בשו"ת חכם צבי שהשיג עליו בסימן כ"ז עיין שם: