ביאור הגר"א על אורח חיים ד

סעיף א

ירחץ ידיו — לתפילה, ברכות טו א. וכן סידר בסוף בימן ב': ויבדוק עצמו כו'. ופירש בסימן ג' הלכותיו. וכאן ירחץ, ואחר כך הלכות קריאת שמע ותפילה.

ויברך כו' — שם סימן ב', ובשביל תפילה.

ויש אומרים — כשיטת הרשב"א בסימן קצ"א, שכתב דנשתנה שחרית ממנחה וערבית, מפני שנעשה כבריה חדשה, כמ"ש במדרש על פסוק "חדשים לבקרים" כו', וצריכין להודות לו ולשרתו. ותיקנו "אלהי נשמה", וזהו על הנשמה, ו"אשר יצר" על הגוף. ולכן נוסחת כל הראשונים "אלהי נשמה" תיכף אחר "אשר יצר", וכן הוא סדור הטור ושו"ע בסימן ו'. וברכת התורה אחר כל ברכות השחר קודם פרשת התמיד, וכן סדר הטור ושו"ע סימנים מ"ו מ"ז מ"ח, אלא שהרב [הרמ"א] שינה הסדר בסוף סימן מ"ו וכתב "ונהגו" כו'. והטעם, מפני שמתחילין בבית הכנסת מ"אלהי נשמה", ועיין מגן אברהם סימן ו' ס"ק ח, ואין מברכין בביתו אלא על נטילת ידים ו"אשר יצר", כמ"ש הטור שם, ופעמים קורין פסוקים ותחנונים קודם הליכתו לבית הכנסת. וזהו שכתב בסוף סימן מ"ו: "לא יקרא כו' אבל המנהג כו' ונהגו כו'", רוצה לומר, לצאת ידי סברא ראשונה, והוא כסברא שניה בטור סימן ו', שאין צריך לסמוך "אשר יצר ל"אלהי נשמה". אבל סברא ראשונה שם דצריך לסמוך, כמו שכתב הרא"ש בריש כלל ד'.

מים הפסולים כו' — דלא גרע מצרור וקיסם וכל מידי דמנקי. שם.

מיהו כו' — רוצה לומר, שיאמר "על נקיות ידים" כמו שכתב בסעיף כ"ב. אלא דרא"ה לא סבירא ליה הא דסעיף כ"ב, כמ"ש שם, דלא אתקין הברכה אלא על הנטילה. ועיין מה שכתבנו שם.

סעיף ד

אפילו כו' — רש"י שם, באמה ופי הטבעת. וכתב בית יוסף, שהכריחו לרש"י, מדלא מפרש גמ' ההיזק בהן, כמו בעין וכו', ומזה למד בית יוסף לחסודה וגיגית. וזהו שאמר רש"י אחר יד מסמא כו' מעלה פוליפוס "ולי נראה" כו'. אבל קשה לאומרו, מפני הפסד שכר תיקצץ? ומפני שמשרה רוח רעה ומזיק לבריות ניחא, וכן כתבו ב"ח וט"ז. וגם דברי רש"י אין מוכרחין, דיש לומר במקום שמותר, כגון נשוי או מעטרה ולמטה. וכן לאמה פירושו במקום הנקב, דקודם נטילה מזיק לכל נקב שבגוף.

סעיף ו

אין צריך כו' — דלא גרע מכל מידי דמנקי. ומיהו לדעת הרא"ה בסעיף א' יש לומר גם כאן דלא מברך, וכמו שכתבתי בסעיף ז'.

סעיף ז

טוב להקפיד כו' — ממה שאמרו בפרק כל הבשר: נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היום, מדקאמר שחרית, משמע באותה נטילה שנוטל לתפילה – בה מתנה, אלמא נוטל כדין נטילה. ובברכות שם: ויטול ידיו כו'. וכן אמרו שם: כל הנפנה ונוטל ידיו, ולא קאמר 'רוחץ', כמו שאמרו: רוחץ אדם פניו כו', ובכמה מקומות; אלמא נטילה כדינה בעינן, והטעם, ככהן המקדש לשרת, כנזכר לעיל.

מיהו כו' — רוצה לומר בדיעבד, אבל לכתחילה צריך להקפיד, כנזכר לעיל. וכן כתב בית יוסף בשם רבי דוד אבודרהם. וצריך כח גברא, ובשם זוהר ח"א קפ"ד ב', וחד כלי מלעילא כו'. אלא דדעת כל הפוסקים דאין צריך, כנזכר לעיל סעיף א', רק הרשב"א, ומכל מקום אין מעכב בדיעבד, דלא גרע מצרור כו' כנזכר לעיל. וזהו שאמר: מיהו כו', רוצה לומר, אף על גב דלכתחילה צריך, כמו שכתבו זוהר ורבי דוד אבודרהם. וכן כתב בשולחן ערוך טוב להקפיד. אבל לדעת הרא"ה בסעיף א' לא יברך, ולכתחילה מעכב, דהא דמערבא מי שאין לו מים, וגם רב חסדא דלייט בעידן צלותא, וכל שכן לפי הגירסא אבל לתפילה מהדר.

סעיף י

נוטל כו' — שם קצ"ח ב', דבעי ליה לבר נש לנטלא ימינא בשמאלא. אלא דבח"ב קנ"ד ב' אמר: מאן דנטיל מיא בידא ימינא במנא קדמאה לארקא מיא בשמאלא כו'. ופירש בית יוסף, דרוצה לומר ליתן הכלי מימין לשמאל.

סעיף יא

לא יטול כו' — ח"א שם ושם, וברכות נא א.

סעיף יב

אם שכשך כו' — זה לשון הרשב"א שם: וישכשך ידיו בתוך הכלי ושפיר דמי, בין בשחר בין בשעת אכילה; מדאמרינן בכיור: ממנו ולא בתוכו, הא בעלמא אפילו בתוכו. והוא כשיטת בעל הלכות גדולות בתוספות דפרק כל הבשר חולין קז א ד"ה דלא, ועיין סימן קנ"ט ס"ח. אבל הרב דוד אבודרהם כתב דגם כאן בעי כח גברא, וכנ"ל סעיף ז' בהג"ה, עיין שם.

אבל לא כו' — דבפעם א' נטמאו [מ]הידים ונעשו כשופכין, ובעינן ג' פעמים. וזהו שכתב: ואם שכשך כו', דבגמרא משמע דסגי בהכי, דקאמרינן: ומקפדת עד שירחוץ כו'. אבל בזוהר שם קאמר דבעי עירוי מן הכלי.

סעיף יג

אם היה כו' להתפלל — דהרא"ש ריש כלל ד' כתב טעם הנטילה דשחרית, משום שבשינתו נוגע במקום המטונף, דידים עסקניות, כמ"ש בפרק ב' דסוכה וכמ"ש בברכות שם: כל כו' דכתיב ארחץ בנקיון כו', אלמא משום נקיון הוא. ולפי זה כאן אין צריך. ולפירוש הרשב"א לכאורה גם כן אין צריך, דלא שייך בריה חדשה בניעור כמ"ש במדרש": בשר ודם נותן פקדון כו'. אלא דיש לומר דלא פלוג רבנן, כיון דתקנה קבועה היא לפירוש הרשב"א.

ולהעביר כו' — דאורחות חיים כתב: השכים קודם אור היום, יש אומרים כשיאיר היום שצריך לחזור וליטול, שבת מלך שורה כל הלילה עד היום על הידים. אבל בזוהר קפ"ד כתב בהדיא משום שינה, דנשמתא נפקת כו'. וכן שם קס"ט ב', וז"ש השכים כו'. ולהעביר, אבל לתפילה ודאי אין צריך. ועיין מגן אברהם.

סעיף טו

ישן כו' — דלאורחות חיים אין צריך, כנ"ל. וכן בזוהר קס"ט ב' קפ"ד ב' משמע גם כן דוקא בלילה. אלא דיש לומר דלאו דוקא, ואורחא דמילתא נקט, ועמ"ש בסי"ח. והטעם משום שינה, וכמ"ש שם ס"ז א' דיותר משתין נשמי טעים טעמא דמותא, וכן משמע בגמרא דפרק ב' דסוכה, אסור לישן ביום כו', משום האי טעמא.

סעיף טז

דוד כו' — שם. ובגמ' כו' — עיין מגן אברהם. ומה שכתב מגן אברהם: והא דאמרינן דהוה ליה כנור כו' – עיין זוהר שם ר"ו ב', הא תנינן דדוד מלכא כו', א"ל בשעתא כו', אדהכי אמר כו'.

סעיף יז

יש נוהגין כו' — כדי להתפלל בנקיות הפה, שם, וכמ"ש הרא"ש בפ"ג סל"ט בשם הירושלמי: ר"י אומר אפילו רוקק, כדי שיהא פיהו נקי.

סעיף יח

במים — במרדכי מסתפק בזה, וכתב שיש לעשות לחומרא משום ספק סכנתא, כמ"ש בפ"ח דחולין, ובפ"ב דע"ז אמרו: פירוקא לסכנתא.

הקם — שבת שם וזוהר שם ושם.

והיוצא מבית הכסא — גמרא פ"ק דב"ק ופ"ד דסוכה מ"ו א' וזוהר שם יו"ד ב'. ושם משמע דישן אפילו ביום צריך, דקאמר: אי הכי ביממא דלא נאים כו'.

והנוטל צפרניו — פרק ערבי פסחים.

והחולץ מנעליו — למדו מברכת כהנים, וכדעת הרמב"ם, שכתב: הנטילה שם משום טומאת ידים, ועיין בב"י סימן קכ"ח. ומ"ש בגמרא, שנאמר: "שאו ידיכם" כו', רוצה לומר שצריכין להיות נקיות בשעת הברכה.

ויש אומרים אף כו' — כמו בשחרית, משום רוח רעה, כמ"ש בפ"ק דחגיגה ובפרק ארבע מיתות: ודורש אל המתים, זה הלן בבית הקברות כדי כו'. ועיין מ"א ומהרי"ל סכ"ג.

והמשמש מטתו — בפ"ב דסוכה: שכח ושמש כו'.

והנוגע בכנה והנוגע כו' — דלדעת הרא"ש, להכי תקינו נטילה בשחרית, וגם לתרומה בפ"א דשבת, וכן כל הני דחשיב, שהן מקום הטנופת, ובכלל מ"ש ידים עסקניות הן. ועיין רש"י דנזיר נ"ט א' ד"ה א"ד וד"ה א"ל כו', וז"ש בסעיף כ"א: צריך כו':

ומי שעשה אחד כו' — בברייתא דמעשה תורה של רבי, ח' דברים כו', ויש שם ג' חלוקות. ועיין בכלבו ובר"ח.

סעיף כ

פניו כו' או כו' — שני פירושים ברש"י, עיין שם.

סעיף כא

צריך ליזהר כו' — כנ"ל סעיף י"ח. ועיין רש"י בשבת י"ד א' ד"ה עסקניות כו'. ופירש הרשב"א, דכל זה נקרא מקום הטינופת, וכמ"ש בסעיף י"ח: והנוגע כו'. ומהאי טעמא גם כן במשמש מטתו כנ"ל, וכמ"ש בסוכה כ"ו ב', תנו רבנן: שכח כו' עד שיטול ידיו מפני כו'.

סעיף כב

ויברך כו' — כן כתב הרא"ש, והוא כשיטת מרדכי וסמ"ג, שכתבו דאין מברכין על נטילת ידים אלא כשנוטל מן הכלי, וכמ"ש בסוף סימן קנ"ט סעיף כ' בהג"ה. אבל הרשב"א והר"י כתבו שם שמברך לעולם על נטילת ידים, שמחמת הנטילה שצונו עליה ובכלל מאתים מנה, וכן כתב בשולחן ערוך שם.

אבל לא כו' — כמ"ש בשבת שם, ומקפדת כו', וזוהר שם ושם.

סעיף כג

לא תקנו כו' — כמ"ש בברכות ט"ו א': והני מילי לקריאת שמע, אבל לתפילה מהדר כו'.

אבל ברכות כו' — דכולהו נתקנו קודם הנטילה, כמ"ש שם ס' ב'. ואמרינן בחגיגה י"ח ב': הנוטל ידיו לפירות כו'. והא דאמרינן בברכות מ"ג, אורחין כו', התם כשאין ידו נקי, וכמ"ש תוס' שם בחגיגה, ולקמן סימן קנ"ח סעיף ה' בהג"ה, וזהו שכתב שם: אלא אם כן כו'. וההיא דברכות ס' ב', דמסתמא ישן ערום, עיין ברשב"א, וכל שכן לשיטת הרא"ש שכתב דסתם ידים בשינה אינן נקיות. וצ"ל ההיא דברכות הנ"ל שאין צריך לברכות אלא נקיון, וז"ש עד כו'.