באר היטב על אורח חיים א
(א) כארי — עיין בהלכות קטנות חלק ב' סימן ג' ובספר בני חייא.
(ב) השחר — בשל"ה כתב סוד לחבר יום ולילה בתורה או בתפילה הן בבוקר הן בערב. ומיד כשניעור משנתו יטול ידיו ובזה ינצל מהוצאת ש"ז שכבת זרע. ומכל שכן אם אינו רוצה לישן אף שנשאר מושכב. של"ה. כתב בספר תולעת יעקב, איתא בזוהר: ההולך שחרית ד' אמות ולא נטל ידיו חייב כו' עד כאן. ותמה הב"ח על רבינו בית יוסף שלא כתבו. ונראה משום דרובא דרובא אין יכולין ליזהר בכך ומוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין, משום הכי לא כתבו. שיורי כנסת הגדולה וכן כתב דרך חיים, ועיין ביד אהרן סימן ד' בהגהת הטור.
(ג) שויתי ה' — שיצייר שם הוי"ה תמיד נגד עיניו בניקוד כזה יִהְוָה וזה סוד שויתי ה' לנגדי תמיד, וזה תועלת גדול לעניין היראה. האר"י ז"ל.
(ד) המלעיגים — ועל כל פנים לא יתקוטט עמהם. בית יוסף.
(ה) בזריזות — לאו דווקא אלא ישהה מעט ולא יעמוד פתאום. גיטין דף ע. כתב בסדר היום: ובקומו יאמר: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך". ואין צריך לזה נטילת ידיים אף שידיו מטונפות, כי אינו מזכיר השם ולא כינוי. ומכל מקום ללמוד נראה דאסור. אליהו זוטא. ואחר נטילת ידיים יאמר שם של מ"ב אנא בכח וכו'.
(ו) ולסוף הלילה — והוא זמן "שומרים לבוקר" ואף בקיץ. ואם הוא קרוב לנץ החמה, יאמר מתחילה הקינות ואחר כך יתחיל "שומרים לבוקר". דרך חכמה. ובעניין תפילת חצות עיין בספר הכוונות. ובזוהר ויקהל משמע דלעולם חשבינן הלילה לי"ב שעות, הן בקיץ או בחורף, אף על גב דלעניין תפילה אינו כן, עיין סימן רלג. מגן אברהם ועיין עולת תמיד. והאחרונים קיבלו דמ"שכבי" ועד "קומי", רוצה לומר: משבועות שאומרים רות שבו "שכבי" עד ט' באב שבו "קומי", אין צריך לקום ללמוד בלילה. ויש אומרים, מט"ו באב עד ט"ז אייר יקום. ויש אומרים דזמן שינה ח' שעות, וסימן "ישנתי א"ז ינוח לי", והכל לפי מה שהוא אדם. וכתב האר"י ז"ל: ושיעור משניות קודם לכל דבר ועל ידי זה זוכה לנשמה, כי "משנה" אותיות "נשמה". ואם זכה לחכמת אמת, עת ההיא מסוגלת מאד.
(ז) שיהא מיצר — אבל התפילה והתורה יהא בשמחה. סולת בלולה.
(ח) בכוונה — רוצה לומר דמי שיש לו אונס ואינו יכול להאריך וממעט בתחנונים ואומרם בכוונה, נחשב לפני הקדוש ב"ה כמו אותו שיש לו פנאי ומאריך בתחנונים בכוונה. מ"ב וכן כתבו יד אהרן ועטרת זהב ובתשובת שבות יעקב חלק ב' סימן מ"ד. ועיין תוספות יום טוב במסכת אבות פרק ב משנה טז. כתוב בספר מקור חיים דהוא הדין בלימוד תורה נמי הדין כן, וכן כתב בסולת בלולה.
(ט) פרשת העקדה — קודם פרשת הקרבנות. ויוכל לאומרם פרשת העקידה ופרשת המן אפילו בשבת. עולת תמיד, וכן כתב בעל שתי ידות וסולת בלולה וכנסת הגדולה, עיין שם. וכתב הבחיי שאין די באמירה אלא בביאור הפרשה, ויכיר נפלאות ה'. וכן פירש מה שאמרו: כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח שהוא בן עולם הבא.
(י) ושלמים — ואחר עולה ושלמים יאמר פרשת נסכים, כי אין זבח בלא נסכים. אבל חטאת ואשם אין טעון נסכים. והקשה המגן אברהם, למה כתב הבית יוסף לומר עולה וכו' חטאת וכו'? הלא קיימא לן חטאת קודם לעולה. ומיישב. ומתוך תירוצו העלה, כשיודע שנתחייב חטאת יאמר חטאת קודם, עיין שם. ומדברי שאר פוסקים משמע דלעולם יאמר עולה קודם החטאת.
(יא) בציבור — מפני כופרי ישראל שיאמרו: אין תורה אלא זו, ובפרט בזמנינו. ולכך אין כותבין אותו על קונטרס המיוחד לציבור. לחם חמודות, מגן אברהם, שיורי כנסת הגדולה. ועיין בית יוסף סימן קכה. ומהרש"א כתב דלא אסר הרשב"א לאומרו בציבור אלא לקבוע בין הברכות כמו קריאת שמע, אבל קודם ברוך שאמר מותר אפילו בציבור. ואנן נקטינן לאסור בציבור כלל וכלל. וביחיד דווקא קודם התפילה או אחריו, אבל לקבוע בתוך הברכות גם ליחיד אסור. עולת תמיד, ועיין שבות יעקב חלק ב' סימן מ"ד.
(יב) ביום — דאין הקרבנות קרבין אלא ביום. ויש לומר פרשת הקרבנות מעומד, דקיימא לן דיושב פסול לעבודה. עולת תמיד, יד אהרן. וכן יש לומר "מזמור לתודה" מעומד, יד אהרן. אבל פרשת הכיור ותרומת הדשן יוכל לאומרם קודם היום, כדאיתא ביומא דף כ.
(יג) נדבה — אבל אחר חטאת ואשם משמע מדברי המחבר דלא יאמר, מפני שאין אלו באין בנדבה. ואפילו אחר אשפ תלוי נמי לא יאמר, כמבואר בשולחן ערוך יורה דעה סימן ה שפסק שם להחמיר דאין באין בנדבה, עיין בש"ך שם ס"ק ז. והב"ח והנחלת צבי כתבו בשם רש"ל דיש לומר אף לאחר חטאת ואשם "יהי רצון", רק שיאמר בלשון ספק, דהיינו "יהי רצון מלפניך אם עברתי עבירה שחייבים עליה חטאת, שיהא זה נחשב כאילו הקרבתי חטאת", עיין שם. ומגן אברהם וט"ז הקשו עליו, עיין שם, והעלה המגן אברהם דיש לנהוג דאחר פרשת האשם יאמר "יהי רצון מלפניך אם נתחייבתי אשם יהי רצון" וכו', דאשם לא בעי ידיעה בתחילה, אבל אחר פרשת חטאת לא יאמר כלום, עיין שם. ועולת תמיד ואליהו זוטא ובספר בני חייא ויד אהרן כולם כאחד הסכימו לדעת מהרש"ל, דיאמר "אם נתחייבתי חטאת יהא זה נחשב כאילו הקרבתי חטאת, ואם לאו הרי אני כקורא בתורה" ושפיר דמי, עיין שם. ועיין בספר זבח השלמים סימן א' ובתשובת אמונת שמואל סימן נ"ג. כתב בשל"ה דבשבת ויום טוב לא יאמר "יהי רצון", דאין קרבן נדבה בא בהם, אבל הפרשיות אין הפסד לאומרן כקורא בתורה, ומכל מקום אם תלמיד חכם הוא מוטב שיעסוק בפרשה דיומא. ובספר סולת בלולה כתב: ושארי קרבנות לא יאמר אפילו אם כוונתו כקורא בתורה, וכן העתיק הבאר היטב אשר לפני, עיין שם. ולא ידעתי למה.
(יד) ושחט אותו — עיין בית יעקב סימן ק"ח. כתב הט"ז: האומר "ונשלמה פרים שפתינו" קודם פרשת התמיד ואיזהו מקומן טעות הוא, דגם חטאת נזכר שם ושמא אינו חייב והוי כמביא חולין בעזרה, אלא יאמר "ונשלמה פרים שפתינו" במקום קרבן התמיד, עיין שם.