שולחן ערוך אבן העזר קעז

"שולחן ערוך" בוויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחצו כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן ב"שולחן ערוך" יחד עם נושאי כליו. וראו גם ויקיטקסט:שולחן ערוך

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט

<< | שולחן ערוך · אבן העזר · סימן קעז | >>

ראו סימן זה בתוך: טור אבן העזר · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    חלקת מחוקק · בית שמואל · באר היטב · פתחי תשובה · ט"ז
שו"ע באתרים אחרים:    על התורה ספריא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
תרגומים: en.wikisource.org · SefariaENG

הלכות אונס ומפתה
ובו חמישה סעיפים:
אבגדה

סעיף אעריכה

המפתה בתולת ישראל עד שלא תבגר, והיא מבת שלשה ואילך (טור הרא"ש), משלם בשת ופגם וקנס. ואם אנסה, משלם עוד צער.

ואם נשאה המפתה, אינו צריך לתן קנס (טור):

סעיף בעריכה

אונס ומפתה, דנין אותה בשלשה דינים, ובלבד שיהיו סמוכים בארץ ישראל. והאידנא שאין סמוכים, מנדין אותו עד שיפייס את חבירו; וכד יהיב לה שיעור מאי דחזי למיהב, שרינן לה.

והבת, כל זמן שהיא ברשות אביה, הכל לאביה (גם זה שם). ועין בטור סימן זה שהאריך בדינים אלו, והרב המחבר קצר בהם, שאינם שכיחין:


סעיף געריכה

האונס את הבתולה, חייב לישא אותה, ובלבד שהיא ואביה יהיו מרצים, אפילו היא חיגרת או סומא, ואינו רשאי להוציאה לעולם אלא לרצונה. לפיכך, אינו צריך לכתוב לה כתובה. ואם עבר והוציאה, כופין אותו להחזירה:


סעיף דעריכה

הייתה אסורה לו, אפילו איסור דרבנן, אינו רשאי לישא אותה. וכן אם נשאה ומצא בה ערות דבר, יגרשנה.

הגה: יצא עליה שם רע, כגון שבאו שנים והעידו עליה שתבעתו לזנות, אין לה קנס. אבל משום קול בעלמא על שם רע שיצא עליה, לא הפסידה הקנס (טור). בא עליה באונס ואחר כך פיתה אותה, מקרי מאנס, אף על גב דאחר כך נתרצית לו (מהרי"ק שרש קכ"ט):


סעיף העריכה

הנטען על הפנויה, יש אומרים שלא לכנוס משום לזות שפתים, שנראה שמחזיקים הקול. ויש אומרים שמצוה לכנוס.

הגה: והסברא ראשונה עיקר. ובמקום שיש לחוש שלא תצא לתרבות רעה, מותר לכונסה. וכל זה בקול בעלמא, אבל אם ודאי בא עליה, מצוה לכונסה, אבל אין כופין על כך (שם). ואם נטענת משניים, מראשון אינו אלא קול בעלמא, והשני הוסיף בפגמה, השני מצוה לכונסה. ואם נטענת משניהם בשווה, האחד נשוי והשני אינו נשוי, מצוה על שאינו נשוי לכונסה (ג"ז שם). ועין לעיל סי' כ"ב אם היא נאמנת עליו. זונה שתבעה לאחד שנדר לה דבר באתננה, והוא כופר, צריך לישבע כמו בשאר תביעות (ריב"ש סי' מ"א). זהו שחייבה תורה לאונס ומפתה ממון, היינו אם כבר נעשה המעשה במקרה, אבל אסור לאב לתן בתו לזנות, ועל זה נאמר: "אל תחלל את בתך להזנותה" (ויקרא יט, כט) וכל המכינה עצמה לזנות, בין מדעתה בין מדעת אביה, הרי זו קדשה, ואין חילוק בזה בין בתולה לבעולה (טור בשם הרמב"ם). ורשאין הבית דין לקנוס הזונות, כדי לעשות גדר. ומעשה באחת שזנתה עם הכותי, וחתכו את חוטמה, כדי לנוולה (תשובת הרא"ש כלל י"ח):