פתיחת התפריט הראשי

השולחן ערוך בויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחץ כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן בשולחן ערוך יחד עם נושאי כליו. וראה גם ויקיטקסט:שולחן ערוך

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט

<< | שולחן ערוך · אבן העזר · סימן קעז | >>

ראו סימן זה בתוך: טור אבן העזר · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    חלקת מחוקק · בית שמואל · באר היטב · פתחי תשובה · ט"ז
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

הלכות אונס ומפתה
ובו חמישה סעיפים:
אבגדה
העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.

  • סימן זה נכתב בכתיב חסר. יש להפוך כל המילים החסרות לכתיב מלא ולמחוק תבנית בעבודה והודעה זו

סעיף אעריכה

המפתה בתולת ישראל עד שלא תבגר, והיא מבת שלשה ואילך (טור הרא"ש), משלם בשת ופגם וקנס. ואם אנסה, משלם עוד צער.

ואם נשאה המפתה, אינו צריך לתן קנס (טור):

סעיף בעריכה

אונס ומפתה, דנין אותה בשלשה דינים, ובלבד שיהיו סמוכים בארץ ישראל. והאדנא שאין סמוכים, מנדין אותו עד שיפיס את חברו; וכד יהיב לה שעור מאי דחזי למיהב, שרינן לה.

והבת, כל זמן שהיא ברשות אביה, הכל לאביה (גם זה שם). ועין בטור סימן זה שהאריך בדינים אלו, והרב המחבר קצר בהם, שאינם שכיחין:

סעיף געריכה

האונס את הבתולה, חיב לשא אותה, ובלבד שהיא ואביה יהיו מרצים, אפילו היא חגרת או סומא, ואינו רשאי להוציאה לעולם אלא לרצונה. לפיכך, אינו צריך לכתב לה כתבה. ואם עבר והוציאה, כופין אותו להחזירה:

סעיף דעריכה

היתה אסורה לו, אפילו אסור דרבנן, אינו רשאי לשא אותה. וכן אם נשאה ומצא בה ערות דבר, יגרשנה.

הגה: יצא עליה שם רע, כגון שבאו שנים והעידו עליה שתבעתו לזנות, אין לה קנס. אבל משום קול בעלמא על שם רע שיצא עליה, לא הפסידה הקנס (טור). בא עליה באנס ואחר כך פתה אותה, מקרי מאנס, אף על גב דאחר כך נתרצית לו (מהרי"ק שרש קכ"ט):

סעיף העריכה

הנטען על הפנויה, יש אומרים שלא לכנס משום לזות שפתים, שנראה שמחזיקים הקול. ויש אומרים שמצוה לכנס.

הגה: והסברא ראשונה עקר. ובמקום שיש לחוש שלא תצא לתרבות רעה, מתר לכנסה. וכל זה בקול בעלמא, אבל אם ודאי בא עליה, מצוה לכנסה, אבל אין כופין על כך (שם). ואם נטענת משנים, מראשון אינו אלא קול בעלמא, והשני הוסיף בפגמה, השני מצוה לכנסה. ואם נטענת משניהם בשוה, האחד נשוי והשני אינו נשוי, מצוה על שאינו נשוי לכנסה (ג"ז שם). ועין לעיל סי' כ"ב אם היא נאמנת עליו. זונה שתבעה לאחד שנדר לה דבר באתננה, והוא כופר, צריך לשבע כמו בשאר תביעות (ריב"ש סי' מ"א). זהו שחיבה תורה לאונס ומפתה ממון, הינו אם כבר נעשה המעשה במקרה, אבל אסור לאב לתן בתו לזנות, ועל זה נאמר: "אל תחלל את בתך להזנותה" (ויקרא יט, כט) וכל המכינה עצמה לזנות, בין מדעתה בין מדעת אביה, הרי זו קדשה, ואין חלוק בזה בין בתולה לבעולה (טור בשם הרמב"ם). ורשאין הבית דין לקנס הזונות, כדי לעשות גדר. ומעשה באחת שזנתה עם הכותי, וחתכו את חטמה, כדי לנולה (תשובת הרא"ש כלל י"ח):